כולל תפארת לוי יצחק יום ג׳ כ״ט מנחם אב תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

הוא מביא את מה שהרמב"ם כותב. הרמב"ם כותב שלא שבט לוי בלבד, שלא רק שבט לוי עצמו רק הוא יכול להידבק בקדוש ברוך הוא, אלא כל איש אשר נדבר רוחו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני השם לשורתו ולעובדו לדעה את השם וממשיך והלך ישר כמו שעשה הוא האלוקים ופרק מעל צברו אול חשבונות הרבים אשר ביקשו בן אדם בני אדם זאת אומרת הוא לא הולך לעשות ביזנס, הוא לא הולך כל מטרתו זה דבר אחד, רק לעבוד את הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, ברגע שבן אדם עובד במצב כזה שכל כולו רק רוצה לעבוד את הקדוש ברוך הוא, הוא מוריד את כל החשבונות הרבים שהיה לו, אשר ביקשו בני אדם. הרי זה אומרת הלשון של הרמב"ם, הרי זה נתקדש קודש קודשים. לא קודש רק קודש קודש שמוניה ויהיה השם חלקו ונחלתו ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו אומר שהקדוש ברוך הוא ידאג לו גם בעולם הזה לא רק בעולם הבא

>> מיה לו מה כמו לכהנים כמו הלביאים שהקדוש ברוך הוא דואג להם הכתובל בלשון פה שהשם הוא נחלתו הלשון לא יהיה לו בקרב לא יהיה לו בקרב אחיו השם הוא נחלתו כאשר דיבר לו זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא מספק לכל אחד ואחד די צורכו ברגע שהוא משליך את הכל על השם והוא לא עושה הוא רק הולך לעבוד את השם ואומר הרבי ככה ויש להעיר שמגיע לא רק לשבט למעלת שבט לוי או למעלת הכהנים זאת אומרת שבן אדם שהוא מחליט שהוא נהיה משבט לוי שהוא הולך לעזוב את כל החשבונות והוא עובד את השם אז אומר הוא מגיע לדרגה יותר גבוהה משבט לוי. למה? אלא הוא אומר גם למעלת כהונה גדולה. למה? שהרי התואר קודש קודשים נאמר רק בה >> באהרון הכהן בכהן גדול. אז אומר כמו שכתוב ויבדל אהרון להקדישו קודש קודשים. אז אומר, אם כך יוצא שאהרון הוא יותר גבוה מכולם בגלל שהוא הוא זאת

אומרת הקדושה הכי גדולה שיכול להיות זה הקדושה הכי גדולה ששייך שיהיה זה רק כהן גדול אז הוא אומר מי שמחליט אפילו כל יהודי שמחליט שהוא עוזב את כל החשבונות הוא רק הולך לעבוד את הקדוש ברוך הוא אז הוא נהיה כמו אהרון הכהן הוא אומר שהוא נהיה קודש קודשים יותר מאשר סתם הלביאים אז אומר רב דוד מללב שאם קרח היה יודע שאפשר לעבוד את הקדוש ברוך הוא תחת התנור שמה בקצה הבית בית הדרש היה תנור להתחמם אפשר לעבוד שמה את השם כמו כהן גודול בקודש הקדוש הוא לא היה נכנס למחלקס >> אני אומר את זה רב דוד מללב >> דוד מללב >> יפה >> אומר >> יפה זאת אומרת שהוא רצה להגיע לדרגת כהן גדול אז אומר פה הרמבם אתה יכול אתה יכול לבוא בכל מקום בכל דבר בדיוק אתה יכול מיד להגיע >> אתה מיד מגיע לכהן גדול אתה לא צריך הפשטות >> כן אתה לא צריך להיות כהן ולא צריך להיות

לוי אתה מיד מגיע לדרגה הכי גבוהה >> לדרגה הכי גבוהה בדיוק >> כן יש מחלוקת האם הכהנים הם שלוחים של >> שלנו >> שלנו או שהם שלוחים של הקדוש ברוך הוא אז זה פשטות בצד אחד מצד אחד אז כל כלל ישראל צריך לדאוג להם >> ברור ללוי לתת לו מעשה, לכהן לתת לו את הקורבנות לתת לו גם את המעשה שהלוי נותן לו מעשה. >> אז זאת אומרת שמצד אחד ישראל צריכים לדאוג להם. מצד שני אתה אומר לא אומר שהשם הוא נחלתו שהשם ידאג לו כאשר דיבר לא. זאת אומרת שבכל מקרה בין שהם שלוחים של עם ישראל, בין שהם שלוחים של הקדוש ברוך הוא, זה לא משנה איך נצייר את זה, אבל בכל זאת יש פה מצב שהם לא צריכים לדאוק. מכיוון שעם ישראל קשור עם הקדוש ברוך הוא, אז גם עם ישראל צריך לדאוג לו וגם הקדוש ברוך הוא צריך לדאוג לו לכל אחד, לכל אחד מהכהנים והלביאים. ולא ועוד יותר כמו

שאומרת המחלוקת של רב שמון בר יוחאי אותו מחלוקת שיש בין רב שמעון בר יוחאי לרבי שמואל יש שלושה הרי מחלוקת רבי שמואל אומר שבן אדם צריך ללכת לעבוד ואחרי שהוא עובד אז הוא אז השם שולח לו את הברכה אומר רב שמעון בר יוחאי ואם אם בן אדם ילך ויחרוש ויעבוד באדמה ויזרע וזה תורה מה תהיה עליה מה תהיה עם התורה נכון >> אז אומר רב שמון אומר רב שמון בר יוחאי אומר תרצון של מקום אז כן אז אומר רב שמון בר יוחאי אומר אתה תלך לעבוד והקדוש ברוך הוא ידאג לך בעצם בעצם אומר הרב שמעון בר יוחאי אומר את הדבר הזה מה שהרמבם אומר הוא אומר שבעצם אומר שברגע שבן אדם מחליט שהוא הולך לעבוד את הקדוש ברוך הוא בלי שום חשבונות של עולם הזה אומר זה כבר בעיה של הקדוש ברוך הוא כבר צריך לדאוג לך כל זמן שאתה חושב שאתה יש לך איזה כוח לעשות איזשהו פעולה אז אומר כשיש לבן אדם את

הפעולה ואת הכוח אז הקדוש ברוך הוא אומר לך תעבוד אבל אם בן אדם מחליט שהוא נהיה כמו הלביאים כמו הכהנים אז הוא אומר אז אין לו שום חשבונות אז ממילא לא רק שהוא נהיה מסביר פה הרבי שלא רק שהוא נהיה קודש אלא הוא נהיה קודש קודשים שהוא מקבל לי בדרגה של הכהן גדול ואז הוא מסביר וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם זובכי הזבח אומר שכל אלה שזופכי הזבח אם בן אדם בא לתת קורבן אז הוא אומר עם שור עם זה ונתן לכהן הזרוע והלחייים והקיבה אז יש פה רש"י מעניין ואומר ככה מה פתאום זרוע ולחייים וקיבה בדיוק מה החליט התורה >> שנתנים מה >> דווקא אלו למה לא יש דברים אנחנו יודעים שיש יש א הבשר הטוב זה יש כל מיני בשרים מסוג הרבה יותר אז אומר רש"י דורשי רשומות היו אומרים אומרים כן >> זרוע תחת יד שבמקום היד >> נותנים זרוע שנאמר ויקח רומח בידו זה הולך

על פנחס אז כן >> לחייים תחת תפילה >> תחת מה >> תפילה תפילהל >> זאת אומרת שלחייים הפה >> הפה [כחכוח] זה תפילה שנאמר ויעמוד פנחס >> ויפלל >> והקיבה הוא אומר תחת האישה אל קרובתה שזה שהוא דקר אותם שם אז אומר רשי שזה נותן למה ש פרחס עשה והוא קיבל על זה כהונה אז בגלל הדבר שהוא קיבל על זה כהונה אזים [כחכוח] את זה כבר לכהנים >> אז למה עם ישראל צריך להפסיד בגלל זה >> מפסידים מרוויחים איזה איזה הפסד >> לא מרוויחים הוא לוקח את הזו כחיים וישראל מפסיד את הדברים דקה אתה מביח >> בדיוק >> בדיוק מה זה נקרא זה נקרא לך הפסד >> בן אדם הרמבם אומר אין אדם מפסידני מהצד יש פה מושג יש מושג >> 10 קילו בשר זה לא זה לא זה תלוי איך אתה מסתכל על הדבר מסבל והוא לאחרי זה >> לא אני לא שואל שיקח לבריאות ש >> אז אני אעשה אספר לך אז אני אספר לך על זה

סיפור שהיה גרוג'ינסקי אחד מהראשי ישיבות הגדולים ב בליטה לא רב חיים זר לא אני חושב שקראו לו גורג'ינסקי משהו כזה שהוא היה היו לו כמה חתנים מאוד חשובים החתנים שלו היה אחד מראש ישיבת חברון נראה משהו כזה והוא לקח והבטיח לאחד הכל >> לכל חתן הוא הבטיח לו קסט קסט זה נקרא שהוא נותן לו כמה שנים שהוא יוכל לשבת בנחת וללמוד והוא יפרנס אותו ככה הוא הבטיח לו >> שהחותן החותן מפרנס את החתן הוא לוקח חתן אז הוא מבטיח לו כמה שנים שהוא ילמד בשקט וכל הפרנסה עליו >> יפה >> אז ישב אצלו החותן הזה החתן ישב אצלו כמה שנים הוא אכל. אחרי הכמה שנים האלה הוא ישב הלאה. הוא אמר לו 10 שנים, שמונה שנים. אז הוא ישב אחרי כן הלאה. אומרת האישה של ה של הגורז'ינסקי הזה אומרת לו אני רוצה לשאול אותך עד מתי הוא ישב פה? היא הייתה היא הייתה צריכה להכין את האוכל. הוא הביא

את הכסף אבל היא הייתה צריכה להכין. אומרת עד מתי שהוא ישב פה? עד מתי אנחנו נפרנס אותו? אז הוא אומר לה מי אומר שאנחנו מפרנסים אותו? אולי הוא מפרנס אותנו. מאיפה את יודעת את זה? אולי בזכותו הוא פרנס רוחני והם גשמי. אז זה מה שהיא אומר אז זה מה אז זה מה שהיא אומר לה אולי בזכותו אנחנו מתקיימים. מי אומר לך יפה >> היה להם ויכוח של כמה שנים שהוא החזיק אותו מעבר למה שהוא היה צריך וביום שהוא יצא הוא נפל והתמוטט ונפטר הגרוג'ינסקי הזה ככה אני חושב שהשם שלו ככה היה בליקיה מסתברים מזה >> בלכול מיה היה אוכל בתור בחור >> כן >> אצל אצל מישהו ימים היו אוכלים ימים כן >> אז מדי פעם הוא היה מאחר והוא היה יקב זמן זה זמן אצלו [כחכוח] כל דבר זמן יהיה כן אז פעם אחת הוא כבר הוא התבייש לבוא אלי כבר אז הוא כבר אומר לו אז הוא אמר ביד אמר

[כחכוח] לו פתח את הפה אמר מי אומר אתה מפרש אותי זה אני מפרש אותך מז שאתה כטה שאתה בא אתה בוא נכון >> היה איזה מישהו בגמרא למדתי את זה לפני הרבה שנים שהיה מקבל עוף מלא >> הוא בא לרובה היה אחד אורח שיהיה לרוב אולי תרגע גונה לך אבל אני לא גמרתי לדבר >> הוא אומר לך הוא כל דבר שאתה אומר שאתה לא יודע בקבוק ין משובח הוא היה מקבל כל הזמן לאחד צהריים >> ואז יום אחד מישהו עשה לתרמה או אשתו החם שלו לא יודע מה אמר לו אני לא אביא לך ואז אשתו אחרי 20 שנה באה הביאה לו עוף מלא על ממולה ובין >> אחותו של רובה הגיע ל >> מי זה היה הרב ברוך >> מה >> מי זה היה >> אחותו של היה צדיק רוב מפורסם ברב רב >> אז היה מורח שאמר שאל אותו מה אני מה אתה רוצה לכל הז אומר אני רוצה עוב מפטם ויין אמר לעצמו מאיפה יש לי את זה פתאום הגיע

אז הוא אמר אבל יש לי זה כל יום אני מקבל לא משנה אני צריך זה אוכל שלי פתאום הגיע אחותו של רובה והביאה לו עוף מפותם ויין יין >> 20 שנה היא לא ראתה אותו >> זה מה אז הוא אמר לו הנה אתה רואה מן השמיים >> אני כבר זקן למדתי את זה 30 שנה >> הנה הוא אומר לך >> קסובס איזה דף אני לא זוכר זה בסמכס עמוד >> סך תענית זה >> לא זה בקסובס >> טובות >> טובות למדתי אולי אפשר להגיד את הירוס שאני שאלתי שמה וזה מה שאני אומר כן שמי על זה אמרנו אנחנו דיברנו על כל מה שאתה שאלת אמרנו שבמקום שהוא מי אומר שאתה אתה נותן לכהן אז הכהן הברכה שרויה במעשה ידיך טוב פה יכול אני מוסיף כיוון שבמעשה של פנחס הוא חיפר על כלל עם ישראל >> נכון >> כולם ניצלו >> הקדוש ברוך הוא אומר להם כל אחד עכשיו ישלם את החלק שלו על החיים שלו שהוא קיבל

אותם בחיבל >> יפהזה שינו שיבוא ויטולכרו >> יתול שכרו כל אחד על החיים שלו מצלם משהוכ אז הוא ממשיך ואומר שראשית גנך תרושך ויצרך וצריך וראשית גסונך תיתן לו אתה נותן לכהן ואז אומר למה כי בו בחר השם אלוקיך מכל שבטך לעמוד לשרט בשם השם הוא בניו כל הימים אז אומר השם בחר בו כדי שהוא יכפר עליך ובמקום שאתה תעשה את העבודה אתה שומע אז הכהן עושה את העבודה בשבילך אז הוא אומר אז אתה חייב לתת לו את הכסף אז הוא אומר אז תיתן לו את הדברים הראשונים ראשית גנך ראשך ויצרך כל הדברים האלה תיתן לכ הכהן. למה? בגלל שהכהן הקדוש ברוך הוא בחר שהוא ישרט אותך לשרט בשם השם ובניו הוא בניו כל הזמן. אז לכן כשיש אותו דבר יש באמת בתלמידי חכמים שמי שנותן כתוב הלשון שמה שהוא מוזג >> שמנסך כן >> רוצה לנסך יין על גמה מזבח >> שיתן את זה

>> שישכן את זה בדיוק שיתן את זה לתלמידי חכמים למה שברגע שהוא נותן את זה לתלמידי חכמים כאילו הקריב את זה על גבי [כחכוח] >> ניסח את זה על גבי המזמרו זה מה שאומר כשבן אדם מנסח על גבי המזבח תומך בלמיד >> אז זה מה שהוא אומר שבן אדם שהוא אז שכרו הוא אומר כאילו שהוא הקריב קורבנות לקדוש ברוך הוא >> אבל מה הסכרו >> זה השכר עצמו אדם של רוחני אבל מה השכר >> כשבן אדם יש לו >> השכר הגשמי אתם ב >> פעם על טון לרבי של היום קורא לבן שלי באמצע השולחן אני לא הייתי שמה כמובן לוקח לו בגוקינתו נרבי אומר קח את זה ותן לאבא שלך כי אני רוצה לקיים את המאמר חז"ל הרוצה לנסך יין גם נזבח יש כגרונם שתמידי חכמים תה שליח וזה אני רוצה להיכנס >> יפה מאוד הבן שלי הביא לי יין אתה בחלוף בסוף תחליף את הרב עם היציאות שלך הוא לא הוא

>> אני בא לשמוע אותו אני אומר כדי שהוא יגיד אתה לא מבין אני >> אל תשאל אותי יש לי גאווה מזה נכון יש לי גאווה רבנשלנום תסלח לי >> מה יש לך גאונ >> כן למה בגלל שאתה תשואל שאלות חזקות חות עליה אני חייב לספר סיפור קטן מה אני יכול לעשות [צחוק] מגיע לי עודף >> אני אמרתי לך לפני >> בסדר רבותי חודש אני אמרתי לך שהרב אמר לי עלינו לשאול שאלות אמרתי לו למה הוא אמר כל שאלה שלך זה חצי שעה הסבר >> אז >> עכשיו הסברנו לרב ססון את כל העניין ועכשיו אנחנו נתחיל את הגמרא >> נכון אבל אני לא קיבלתי גמרא היום >> אסדר לך נסדר לו גמרא הנה ניתן לו אפילו שתיים >> הנה שתיים >> הנה אם תרצות אחד ניתן לך >> בדיוק >> מה זה דף יב י >> יד עמוד ב >> אנחנו עכשיו למעלה בשורה שנייה של יד עמוד ב אנחנו בגמרא תנו רבנן >> מעשה ברבי יוחנן בן זכאי

שהיה רוכב >> החמ >> על החמורלחמור >> שהוא >> בחינת משיח >> כן >> מה הוא >> בחינת משיח על החמור כתוב משיח >> והיה מהלך והיה מהלך בדרך >> היה כתוב באיזה מקום גם >> והיה ורבי אליעזר בן הרח >> מחמר >> מחמר אחריו >> כאילו >> שאומר >> רוכב אחריו כביכול >> רוכב אחריו >> כן שהוא רוכב הוא מחמר אחריו נוהג בחמור מאחור הוא ישב על החמור >> הרב למה רבי יוחנן בן בן זכאי לא רחב על סוס למה על חמור זה יותר כשרמתי על חמור זה קשה >> על הריה צריך להגיד גם אולי קשה [צחוק] לעצמות יש על מרצע מרצד >> אני רציתי לא אני רציתי לחוב על חמור לראות מה הרגשה כי זה >> אתה יודע זה קשה >> אדוני הם לא היה להם חיים כאלים אז >> לא זה לא היה להם היה חורבן היה חורבן היה גם זה משהו גדול היה לו >> זה היה הכי מתקדם >> זה היה חורבן זה זה היה היה לכל אחד ה

ישגמרא מביאה שהיו שהם ביציאת מצרים היו עליהם לכל אחד 90 חמורים לובים >> זאת אומרת שזה חמורים שיכולים לשת מעשה מאוד גב >> כן אבל זה מלא כסף זה לא אותו דבר >> זה עם כסף אז זה נראה אחרת >> כן אבל הם לא קנו מחצי >> בכל אופן אומרת הגמרא אתה >> צריך לדעת שזה היה אחרי החורבן ובכל היה להם לחם לאכול ואם היה לו חמור זה דבר גדול ואם הוא חב על זה עוד יותר גדול >> אז הוא אומר פה ככה שרבי יוחנן בן זכאי רחב על החמו ורבי אליעזר בן הרח מחמר אחריו. זאת אומרת הוא מנהיג הוא מג הוא מנהיג את החמור. >> כן. זאת אומרת שרבי יוחנן בן זכאי לא היה לו את ה לא לא הה הוא היה כן היה לא היה לו להניג הוא היה מענהיג ישראל >> כן כן הוא היה התלמיד שלו רבי חן רבי אליעזרן היה כן >> אם שמים אותו מקצק של הזה הוא מכריע אתמי ישראל >> אלעזר בן ור קונוס וכל חכמי ישראל

>> אומרת הגמרא אומרת הגמרא אמר לו אז אומרת הגמרא למה הוא מסביר את זה ככה באין יעקב הוא מסביר את זה מה פתאום הוא חימר אחריו מה היה העניין הזה שהוא רצה לשמוע דברי תורה ממנו אז עכשיו שהם הולכים בדרך אומר לו אמר לו רבי שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה אנחנו עכשיו חוזרים לעניין של מעשה מרכבה ואומר לו רבי אנחנו עכשיו הולכים שנינו ביחד תשנה לי פרק אחד איזשהו קטע אחד במעשה מרכבה אמר לו אז אומרת הגמרא, אמר לו, "לא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד אמרתי לך, אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו. זאת אומרת רק אפשר לתת לו רק ראשי תיבות כדי שהוא יבין עצמו. זה לא שהוא צריך. אז אומר באותו שעה, מסביר את זה פה, רבי יוחנן, רב ליזר בן ערך, עדיין לא הגיע למדרגה זו. אז הוא מסביר את זה. רבי יוחנן בן זכאי חי בתקופת של חורבן הבית השני. כן.

>> והוא מצטט מתוך המשנה שסודרה שנים הרבה שנים הרבה אחרי החורבן. בכל אופן. >> רגע רגע הרב לא הבנת. >> עוד רגע אני תן. בסדר אני מסביר אני מסביר כל דבר. >> אז הוא אומר פה שבעצם המשנה הוא אומר לו שנה לי פרק אחד. אומר, "תשנה לי, תלמד אותי פרק אחד במעשה מרכבה." עכשיו, מעשה מרכבה אומרים, אומר לו רבי יוחנן, אומר לו, "לא כך שניתי לכם, האם אני לא למדתם אצלי שבמעשה מרכבה ביחיד לא לומדים אפילו ביחיד לא, אלא אם כן הוא היה חכם מביא מדעתו?" אמר לו רבי, אומר לו רבי יוחן, רבי אליעזר בן הרח, אומר לו, רבי, תרשני לומר לפניך דבר אחד שלימדתני. אז הוא אומר, אני אגיד לך דבר אחד שאתה לימדת אותי. אמר לו אמור, מיד ירד רבי יוחנן מעל החמו ונתעטף וישב על האבן תחת הזית והוא נעמד, התיישב על, ירד מהחמור וישב על אבן שהאבן הזו הייתה מתחת לז לעץ הזית.

זאת אומרת שהיה שם צל. אמר לו רבי, אומר רב לזר, אומר לו, מפני מה ירדת מעל החמור? מה קרה? [כחכוח] אמר לו, אפשר שאתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלווים אותנו ואני ארכב על החמו. איך אני יכול לשבת על החמול ולעשות את זה כאילו בדרך הגב שאתה אומר? זה אי אפשר לעשות בדרך אגב. אומר מעשי מרכבה צריכים לשבת בעירה ובפחד. זה אומרים על זה. מיד פתח רבי ליעזר בן בן הרח במעשה המרכבה ודרש והוא נתן לו והוא הסביר לו וירדה אש מן השמיים וסיבבה את כל האילנות שבשדה ופתחו כולם כל האילנות פתחו ואמרו שירה >> מה שירה אמרו איזה שירה הם אמרו האילנות אמרו הללו את השם מן הארץ תנינים וכל תאומות עץ פרי וכל ארזים הללו כאן אז ככה הוא מספר זה היה הסיפור כמו אצל רשבי שכתוב אצל רשבי כשהוא הלך להיפתר בהילולדבי רשבי אז כתוב שמי שנכנס לשם

תלמידים יצאה אש והקיפה את כולם >> עם מי >> את אצל רשבי >> כן >> כתוב גם פה הוא אומר >> בגלל זה בגלל זה הרב תפילה שהיינו ילדים קטנים משהו זה קשור לתורה עכשיו מה שאני אומר שהיו ילדים קטנים היינו מדליקים את הורות לא הבנו למה אבל למעשה >> יש בזה הרבה סיבות >> לא למעשה התורה נמשלה לאש ובגלל שרבי שמעון בר יוחאי היה מי תורה וסוחים אותו מלאכי אז היו מדקים את האש זה אחד הביאורים על הדלקת האש יש עוד זה אחד הביורים אני אומר שיש הרבה ביאורים על זה יש הרבה ביאורים זה לא דווקא בגלל זה יש כאלה שטוענים >> אז למה מדליקים אש >> יש כאלה שטוענים יש על זה דיונים בין האחרונים מה הסיבה של זה? זה הרי לא זה הרי רק מנהג שיש דיונים מה קרה שעשו את המנהג הזה אז אחד התירוצים זה באמת זה אבל זה לא כל התירוצים >> ה 70 פנים לתורה

>> בסדר ממשיכה הגמרא ואומרת אז אנחנו רואים שיש מושג כזה שברגע שדורשים במעשה מרכבה אז רואים את זה במוחש איך שכל הסביבה מטעלה עד כדי כך שהסביבה התעלתה ששמעו את ה את העצים ואת כל הדברים לומר שירה. למה? בגלל שהשירה הזו >> השירה הזו באה מכיוון שהוא הרים את הגשמיות לגמרי. ואומר אז אומרת הגמרא נענה מלאך מן האש. אומרת הגמרא שמלאך נענה מן האש ואמר אין אין מעשה מרכבה שהמלאך קם ואמר שהדברים האלה שדורש רב ליזר בן הרח זה מעשה מרכבה הכוונה שהוא אומר שזה לאמיתה של תורה כאילו >> הרב יש לי שאלה >> עוד רגע עוד רגע עוד רגע עוד רגע אני אתה אתה כבר גמרת >> עוד לא עוד לא גמרתי עוד לא גמרת >> אמרת ש משהו אחרי החורבן משהו מה היה אמרת משהו על >> שרבי יוחנן היה אחרי החורבן >> ואז הם הלכו >> אז רגע אתה לימדת אותנו הרב שמתי שרבי

יוחנן יצא מהחומות בחורבן עם הגיבורים ששרפו את העסם 20 שנה ורבי יוחנן יצא כאילו בשביל עם חכמי יבני שהוא ביקש מאזגן הקיצר שהפך להיות מלך >> איזה רבי יוחנן זה >> זה אותו דבר אז למה אתה אומר החורבן? בגלל שהוא היה רבי יוחנן היה בזמן החורבן גם וחי שאחרי החורבן הוא היה >> הוא היה מהחורבן ופה אנחנו מדברים על אחרי החורבן >> 40 שנה לפני החורבן ו-40 שנה אחרי החורבן אומרת הגמרא ברוך מבריק הוא כנראה שך את שמן המשחה >> הוא יודע מה ש מה שאני לא >> הוא יודע הכל >> הרב ברוך מבריק היום >> הוא כל הזמן מבריק [צחוק] רק היום אז מסביר פה אמר ש מסביר את זה ככה >> הוא חי 120 שנה אומרת הגמרא >> רבי חזק 40 שנה היה סוחר >> כן >> אחרי זה היה מניק ואחרי החורבן היה עוד 40 שנה >> תהיה בריא >> אומר את ה אומר לבוא לעולם אותך נכון נכון

נכון יש לנו זכות אז אומר המרשה אומר ככה שהאש שירדה מהשמיים אומר המרשה זה לא הייתה אש ששורפת זה הייתה לא הייתה אש מוחשית >> בגלל זה היא לא שרפת אלא הוא אומר שזה השגה שכלית שניחנו בה מן השמיים כאין אומר המרשה כאין אש המרכבה שראה יחזקאל שיחזקאל מתאר שהנה יחזקל בן >> כן שהוא מתאר שמה שהיה כאין אש אז זה לא כוונה של אש גשמית שאנחנו מתכוונים זה הייתה אש רוחנית הלשון שהגמרא נוקטת לומר את אחיזת האש באילנות בא לומר שהיה שמה כדוגמת מעשה המרכבה. כך מסביר המרשה. והיא סיבה למעשה בראשית. אז אומר פה שהמלאך יצא שמה ואמר המלאך אומר שזה מה שרביעזר בן ערך אומר זה בדיוק מעשה מרכבה לעמיתו. אומר ממשיכה הגמרא ואומרת רבי יוחנן בן זכר. אומרת הגמרא, עמד רבי יוחנן בן זכאי, קודם כתוב שהוא ישב על האבן, עמד, נעמד רבי יוחנן מזכאי ונשקו על

ראשו, >> מי נשק את מי? רבי יוחנן בלי השאלות תן לי תן לי לגמור אני לא יכול לגמור אני לא יכול לגמור אני אתן לך אני אתן לך לשאול הכל אבל תיתן לי רק להשלים אני לא משלים משפט >> אז אומרת הגמרא שקם רבי יוחנן עמד רבי יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו הוא נשק את רב לזר בן הרח ואמר ברוך השם אלוקי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה הוא ממשיך יש נאה דורש יש אחד כזה שהוא נאה דורש ואין נאה מקיים יש לפעמים בן אדם נאה מקיים הוא מקיים את זה מאוד מאוד יפה אבל ואין נאה דורש אומר אתה אומר נאה >> נה דורש ונאה מקיים אשריך אברהם אבינו אומרת הגמרא שלעזר בן הרח יצא מחלצך אומרת הגמרא עוד בלי >> אני לא רוצה עכשיו אני עוד אני אענה לך >> עוד מעט אבל תיתן לי לגמור אני לא אני לא גומר אתה לא נותן לנו להשלים את המשפט

>> אני אשכח >> אתה תשכח אז זה סימן שזה לא חשוב זה >> חשוב מאוד >> לא אם זה חשוב לא שוכחים אז אומרת הגמרא זאת אומרת ככה בעצם בהתחלה שאנחנו לומדים את הגמרא אז אנחנו רואים שרבי אליעזר בא ואומר לו לרבי יוחנן אומר לו תדרוש לי במעשה מרכבה כך מבקש רבי לזר בן הרח מרבי יוחנן בן זכאי שידרוש לו אז אומר לו רבי לזר בן אז אומר לו רבי יוחנן בן זכאי האם אתה יודע כאילו לא העריך אותו מספיק אומר לו לא >> מי לא עריך את מי >> רבי יוחנן בן זכאי שהוא ביקש ממנו רב לזר תדרוש לי במעשה מרכבה אז אומר לו מי אומר שאתה ראוי לזה? אומר לו, לא, הוא לא חשב, זאת אומרת, הוא היה תלמיד שלו והוא לא העריך אותו מספיק כתלמיד כדי שהוא ידע עד כמה >> שהוא יודע במעשה מרכבה. >> מי יודע? רבי יוחנן >> שרבי שרבי אליעזר רבי יוחנן ידע במעשה מהקב

>> והוא לא ידע שרוא ורבי אליעזר בן הרח מבקש ממנו תסביר לי מעשה מרכבה אז הוא אומר לו אני לא יודע אם אתה מספיק ראוי לזה אומר לא שני לא כך שניתי לכם ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו אז הוא אומר רק אם בן אדם שהוא כבר מבין במעשה מרכבה אפשר לתת לו עוד יותר ואז עכשיו אז ברגע שהוא אומר לו אז אם כך אומר אומר, "תרשני לומר לך משהו." אז קם רב יוחנן אם רוצה לשמוע מעשה מרכבה, אומר מעשה, הוא רוצה להראות את החשיבות של מעשה מרכבה שאי אפשר לדרוש את זה כשנוסעים על חמו ובדרך אגב לעשות את זה. צריך לשבת מתחת לעץ, במקום של צל, על אבן, ואז אפשר ביישוב הדעת לדבר על זה. ואז רב ליזר בן ערך מתחיל לדרוש ואז פתאום ראה שרב ליזר בן ערך יודע כל כך עד שלא רק שהוא יודע אומר לו את הלשון שיש נאה דורש ואין נאה מקיים זאת אומרת שאצל שיש אנשים שהם

יודעים להסביר את הדבר אבל לקיים את זה הם לא יודעים אז אומר לו מכיוון שאתה יודע במעשה מרכבה ושנהיה מצב כזה שנהיה אש מסביב וכל האילנות כולם יחד באו לדרוש הם התחילו להגיד שירה זאת אומרת שאתה הוא אומר לו אתה מושלם בהבנה של מעשה מרכבה >> אז הוא נתן לו להבין את מעשה מרכבה ואז אומרת הגמרא שהוא קם ונתן לו נשיקה >> כיוון שהוא מה היה למה הוא היה צריך לקום ולתת לו את זה מכיוון שקודם הוא לא העריך אותו עכשיו הוא רואה כמה צא פה מצלך הפוך אתה עוד לא יודע אתה ישר איך אתה תדע אתה הפוך >> לא לא הבנת מה אני רוצה להגיד >> עוד אני לא יכול לשמוע עכשיו אני עוד רגע אשמע אותך אני אסיים אני רוצה להגיד פה דבר >> אז הוא אומר פה במצב כזה שרבי יוחנן שרבי יוחנן לא העריך אותו ברגע שהוא ראה שהוא בן אדם שגם יודע וגם מקיים אז הוא פשוט קם

לתת לו חזרה את הכבוד מה שהקודם השפיל אותו כאילו שהוא לא רצה לדרוש השאלה היא רק איך רב לזר בן הרח בא ואומר לו שהוא רוצה לדבר משהו במעשה מרכבה כשהוא הולך עם החמור אם רב לזר בן ערך ידע כל כך הוא ידע את החשיבות של הדבר אז איך הוא מבקש מרבי יוחנן שכשהוא הולך איתו בדרך ש כאילו דרך אגב שיגיד לו מעשה שמעשה מרכבה לא אומרים בדרך אגב אז יכול להיות שהוא רצה באמת הוא רצה לנסות שאולי ובאמת מת רבי יוחנן אחר כך התיישב ואמר את זה בצורה של ישיבה לא בדרך אגב כן עכשיו נשמע מה שאתה רוצה לה שתי דברים אני לא הבנתי דבר ראשון לא הבנתי רבי אלעזר בן ערך ביקש מרבי יוחנן בן זכאי >> שיגיד לו שיגיד לו ידבר איתו על מעשה מרכבה ביחד נכון כן >> יופי אז אמר לו לא יהיה לחמור להגיד כי זה השכנה בינינו >> כן נו >> נכון אז אמר בוא נראה נשב תעטף בציצית

וישבו >> כן >> אבל יוצא איפה מכאן אני לא הבנתי אם זה טוב מה יש פה מהלך רק תן לי לסיים הוא אמר לו בסוף הוא הוא דרש לו ובאו המלאכים ואמרו שירה והעצים השפו אמו שירה והעץ לא שרפה את העצים ולא קילת כמו שאמרת ש אומר המרשה כי באמת עץ אש במקום של עצים צריך לשרוף כל העצים נכון כמו שקרה בירושלים >> אבל א יוצא פה שרבי אלעזר בן הרחוק הוא הביא את הוא הביא את מעשה המרכבה נהי דורש נה מקיים כן >> ומי שהיה צריך להגיד לו את זה מלפני זה רבו רבי יוחנן היה צריך לעשות >> לא היה צריך להגיד לו >> ובסוף מי עשה את הפעולה >> רבי לזר בן הרח >> ולא רבי יוחנן שהוא היה צריך לשאול אותו והוא היה צריך להות שאל אותו >> נו אז מה מפריע לך מפריע לא מפריע לי >> זה הרי הסיפור של המעשה >> לא זה לא מפריע לי אבל אבל היה צריך להיות כאילו ש שרבי יוחנן בן

זכאי תגיד לו מה זה מעשה במרכבה בלי [כחכוח] לאח בן הרב לכ הוא ביקש ממנו והוא לא אמר לו >> והוא לא אמר לו אז כך ש אז הוא אמר לו אז אמר לו רבי אליעזר אני אגיד לך אז התמיד אמר לו אני אבוא האם מותר לי להגיד לך משהו אז הוא אמר לו כן אז הוא ירד מהחמו והוא אמר לו ואז הוא אמר לו הכל אז הוא ראה את זה >> אז הוא ראה שהוא באמת גדול מאוד במעשה מרכבה >> יפה >> כן הלאה אומרת הגמרא >> פשוט רבי מזקה הגמרא אומרת >> מה רגע >> הגמרה למה הוא שאל אותה דווקא בדרך בדיוק >> הגמרא אומרת בסוג סוג כ"ח שרבי חן בן זק היה מעולם לא הקדימו אדם בבית כנסת הוא היה הראשון לא היה לו רגע פנוי והוא היה אחרון >> שלום לכולם >> לכל אמר שלום והוא אף הוא היה מילה את הרגעים שלו הכי הכי הכי עד הסוףח >> לכן אה רבז בן ערך לא מצא הזדמנות לדבר איתו

על זה כי הוא רואה שהרבי הכל כל תפוס כל שנייה התורה תפוסה איתו בכל רגע חוץ מרבן כפר אומרת הגמרא שהוא הוא לא הוא לא הוא לא בא לבצ הוא בא והיחר כדי לקיים מצוות אכילה אבל הרבי שלו רבי יח מזכה כל שני היה תפוס לתורה ולא היה לו זמן בקושי אז הוא אמר שיעור אמר שיעור אבל קם בדרך בכל זאת לתפוס אותו >> כמה יש לו דם לו לשאול אותו וזה אומר העניין יעקב אומר את זה גם כן הוא חימר אחריו אומר למה הוא חימר אחריו כדי ללמוד תורה מפייב כך אומר אין יעקב אין ובעזר בן >> שרבי אליעזר בן ערך חימר אחרי רבי יוחנן שהוא ישב בחמור והוא הנהיג את החמור למה בגלל שהוא בא ממחד שהוא רצה ללמוד תורה מפסף הוא לימד אותו >> זה לא שהוא לימד אותו הוא רק יראה לו שהוא יודע >> חמישה תלמידים הו לרבי יוחנן כן זה >> נכון אומרת ממשיכה הגמרא לא אבל תראה את

הלשון שהוא אומר אשריך אברהם אבינו הוא אומר את הלשון שאשריך אברהם אבינו שלעזר בן הרח יצא מחלצך >> עכשיו אומרת הגמרא כשנאמרו הדברים לפני רבי יהושע כשסיפרו את הדברים לפני רבי יהושע היה הוא ורבי יוסי הכהן מהלכים בדרך שרבי יהושע ורבי יוסי הכהן היו מהלכים בדרך >> אז אומר אז אומר פה ואמרו אף אנו נדרוש במעשה מרכבה אותו רעיון הם באו ואמרו ביניהם שנדרוש שאנחנו הולכים בדרך נדרוש במעשה מרכבה אז הוא מסביר פה ככה שהם אמרו שהם אמרו שלמה שאותו דבר למה בדרך למה בדרך שהם הלכו בדרך שהם שנדרוש גם אנחנו במעשה מרכבה אז אומר רוצה להורות >> שמכיוון שדורשים במעשה מרכבה רק ביחיד אז דורשים במעשה מרכבה במקום כזה רק במקום כזה שבודד שאין שם אנשים שלא יראו אחרים שלא מכיוון שזה דברים מאוד נעלים ולא כל אחד מבין את זה ויכול כשבן אדם לא מבין דבר אז הוא

יכול לגשם את זה להביא את זה בצורה של הגשמה אז לכן אז הוא אומר פה אז אומר המרשו מכיוון שבמעשה מרכבה אין דורשים אלא לי ליחיד אז עכשיו שהם הלכו שניהם יחד אז הלכו שניהם יחד אז אומר ואז הם דרשו, הם אמרו, בוא נדרוש, אף אנו נדרוש במעשה מרכבה. פתח רבי יהושע ודרש. אז רבי יהושע היה הראשון שהוא דרש. ואומר אותו היום תקופת תמוז היה. כשהם הלכו לדרוש, שניהם נעמדו והם דרשו במעשה מרכבה. זה היה תקופת תמוז. אז אומר מה היה בתקופת כמוז? תקופת מוז אין אין עננים, >> אין גשם. נתקשרו השמיים באבים ונראה כמין קשת בענן. והיו מלאכי השרת מתכבצים ובאים לשמוע כבני אדם שמתכבצים ובאים לראות במזמותי חתן וכלה. מה זה מזמותי? אז מותי זה הכוונה >> מה >> אלה שולחים לשמח >> לפ לשמח אותם בכל [כחכוח] מיני תעלולים פעלולים >> אז אומר שמת בדיוק שהולכים עושים [צחוק]

כל מיני כמ כמו שאתה אומר מיני סחוק שמשחקים בפהם כך אומר רש"י כן >> א משמחים את החתן וקלים כל מיני פעלים >> כן כן היו כל מיני פעלולים אז אומר אז באו המלאכים לראות מה שהם מדברים באו המלאכים לראות איך איך הם התקפצו כולם? הלך רבי יוסי הכהן וסיפר דברים לפני רבן יוחנן בן זכאי. אז הוא אומר לו, הוא סיפר לו מה שקרה שמה, שנהיה פתאום אבים באמצע תמוז והם ראו את המלאכים שהמלאכים התקפצו. זאת אומרת שהם ראו אותם. מאיפה הם יודעים את זה? הם ראו אותם. אז אומר שאם כך אז אומר לו אז שואל המרשה פה שואל שאלה שמעניינת הוא אומר קשת תמיד זה סימן זהלא טוב >> ללא טוב >> לא טוב למה לא טוב למה כאילו רק רק בתקופה שרבי שמעון ברחי לא נתה קשת בענ פותר את העולם אז אומר אז אם פה >> נכון אז אומר אם פה יהיה כן קשת אז יוצא אז יוצא קשת שואל אז את השאלה הזו שואל

למרשה אז הוא אומר לא קשת ממש אלא הוא אומר הלשון מה אומרת הגמרא כמין קשת קשת >> שזה לא היה קשת למשקשת הזה שמוזכר במעש ביחזקאל מוזכר כמין מראה הקשת זאת אומרת ככה קשת עצמה זה לא סימן טוב אבל כמין קשת אז אומר אז אומר המרשה שזה שזה כן דבר טוב >> למה מה >> מה >> למה >> שקשת עצמה היא בעצם זה סימן מאוד מובהק מה רואים רואים מה רואים בקשת מה רואים רואים כל מיני צבעים מיוחדים וזה הולך מ בקשת זה הולך מקצה לקצה >> זה המושג של קשת אז פה הם לא ראו הם ראו זאת אומרת שיש כל מיני גוונים ויש כל מיני דברים זאת אומרת מצד אחד זה מאוד עוד יפה זה יש יופי מיוחד בקשת >> אני ראיתי קשת אצל רשבי עכשיו >> טוב >> מה זה >> בכל אופן >> אסור להסתכל בזה אומרים >> לא יודע יש דיון שלם על הקשת הזה יש דיון שלם יש דיון באחרונים שהם שואלים האם אחרי

שהקדוש ברוך הוא אמר את הקשת האם זה סימן לא טוב שרואים את זה או שזה כן סימן טוב כיוון שהקדוש ברוך הוא אומר בעצם אם אתם אם יצטרכו אז אני נותן לכם סימן שתדעו שאני מחזיק בשבועתי אז יש דיון באחרונים שיש כאלה שסופרים שקשת מראה קשת זה כן דבר טוב >> אבל זה מראה שגם שהעולם יותר בדי >> אז אני אומר לך >> מרחמים למה יש אז אני יותר יותר חובה מזכויות לעולם >> ככה יש כאלה ש >> יש כאלה שמסבירים את זה בצורה כזו ויש מחלוקת באחרונים הם סוברים יש כאלה שסוברים חי מדבר מזה זה הרבה ראיתי >> כן ויש כאלה שסוברים שקשת שמראה קשת זה סימן ברכה ב >> מראה קשת אשר בענן כן אז יש כאלה שסוברים שכשיש כפר רבי שמעון בר יוחי >> שאל מראתה הקשת בימיו הוא אמר אמר כן באמת לא אבל אמר אם ככה לא ראוי לראות אותי למה זה כן אבל אני אומר שוב

>> רשבי זה על הדור שלו אז אני אומר יש שוב יש בזה יש בזה דיונים באחרונים שהם לפי הביסוס זאת אומרת שאם רואים את הקשת אם זה דבר טוב או לא טוב יש בזה כן שלא טוב להסתכל >> בכל אופן אז הם באו לרבי יוחנן אז הם באו לרבי יוחנן הם באו לרבי יוחנן והם סיפרו הלך רבי יוסי וסיפר את הסיפור לרבי יוחנן הוא אומר לו שהם דיברו במעשה מרכבה ונהיה ענני ונראתה כאין קשת זה נראה. אז הוא אומר לו, אמר לו ואמר אשרכם ואשרי יולדתכם אשרי עיניי שכך ראו ואף אני ואתם בחלומים מסובים היינו על הר סיני וניתנה עלינו בת קול מן השמיים עלו לכאן עלו לכאן טרקלין גדולים ומצאות נאות מצויים מוצאות לכם אתם ותלמידכם ותלמידי תלמידכם כם מזומנים לכת שלישית. אז אומר אתם מוזמנים להיות הכת השלישית שיושבת לפני השכינה. אז הוא אומר אתם מוזומנים ובעזרת השם נמשיך. אפשר כוח גדול. הרב

>> חכם >> הרב רק תצייל שאם אתה לא בא רק שאתה בא כל יום אוהבים אותך אז שברוך יחליף אותך. >> הוא לא צריך להחליף אותי. >> רוצה לשמוע כאלה דברים. >> אז הוא לא מחליף אותי. אני מטפל בענוה שלי. טפל בענווה של כוח ברוך שבנו ששבע אותי עד עכשיו עוד >> כל הכבוד ישר כוח בורך ישר כוח >> כבוד אני לא צריך מכם רק אם הוא נותן לי אני שמח >> לא מחפש כבוד מכם לא מלבת כמוכם ישר כוח >> באמת אני יודע >> ישר כוח יבוא גשבס גודשבס >> ואתה צריך להביא לנו קצת מהין שהתול נרבי שלח לך אתה צריך להביא לנו קצת את אשתי כי אני לא רואה היום >> בסדר אז תדע לך ש שאם הואנשלח לך גם אנחנו רוצים להיות בזה שזה יש לי כמה משת ימי בצבוקים בכל ה >> מה שתביא לנו זה לא משנה >> בסדר >> שכוח >> אם הוא שלח לך אז אנחנו מתחברים לזה >> אני מאוד שמח

>> יופי יש לך כוח >> סליחה אם אמרתי דברים חזקים >> זה בסדר אם אתה לא אומר יש לנו בעיהרת לי אני אגיד לך את האמת >> כןמרת אמרתם ללמוד >> כן >> זה פתר לי חלום שהיה לי בלילה >> חלום טוב >> היה אני ונזכרתי >> כן >> וזה עושה לי על הלב >> טוב על הלב >> טוב על הלב כן >> חלמו וחזיסה >> חלמו וחזסה טבחזיסה >> תודה רבה >> כל טוב >> מה איתנו אין לנו סידוך פה >> היום באת קרבי >> אתה יודע למה >> היום באת שבוע וחומשהו לא היית פה באת היום >> אתה יודע למה באתי קרבי לא שאלת אותי הרב למה לא באת אתמול? >> לא, אני לא שואל. >> אתמול הייתי אצלו בבא סאלי. >> יפה מאוד. זכות הג >> על החיילים ועל עם ישראל שיזכו לגאולה. >> והמתפלל על חברו >> כן בדמעות שליש והמתפלל על חברו הוא נהנה הוא נהנה תחילה בעזרת השם השם יעזור לך כל

טוב >> תבוא לחתונה שלי. רב >> קודם תסדר את כל העניינים עד ש [צחוק] היום אתה נראה עייף >> א >> זה לא טוב >> כן היה כואב >> מה >> היה כואב ליגב >> מה אתה אומר >> זה דרך אגב >> כן >> טוב >> [כחכוח] >> מהצחות >> 10 אגורות יש לך? בטח קופתה יש לי באותו >> בסדר כן אני צריך אתה צריך 20 >> לא אני צריך בשביל לשים בקופת צדקה אני צריך 40 >> אנחנו בסימן שח זאת אומרת 40 >> אנחנו בסימן שח סעיף לז נתחיל >> בסעיף תנב דף תנב >> כל זה ככס אז הוא אומר כן כן אז הוא דיבר קודם איזה סעיף [כחכוח] >> על כלי >> לז >> כן אז אנחנו דיברנו בסימן [כחכוח] לו דיברנו בסעיף לו דיברנו על דבר שאם הוא היה כלי קודם והוא נשבר ועדיין יש לו אפשרות להשתמש בו אז השם כלי נשאר עליו זאת אומרת היה לך כלי והכלי הזה זה נשבר בחלקו אז אפשר להשתמש

בו להשתמש בו לדבר אחר אז עדיין יש לו שם כלי >> אתה אמרת הרב לימדת אותנו על הנושא של החרס שבזמנם זה היה מצוי מאוד והיה לו היה לו חשיבות משתמשים בזה לכל מיני דברים ככה לימטה אותנו >> נכון כן כן אז אומר כל דבר שיש לו שם כלי ידיים שאפשר להשתמש בו אז זה נקרא כלי כזה זה שאפשר להשתמש בו. אז הוא אומר דבר שאפשר להשתמש בו בטור כלי. אז עדיין השם כלי לא פג ממנו. אבל אם יש דבר שהוא לא היה כלי ועכשיו הוא רוצה לעשות בו כיסוי לדבר, אז הוא אומר אז הוא מקבל את השם של כלי ברגע שהוא רוצה לעשות ממנו כיסוי. אז אומר אפילו הכל זה כשהוא עשה איזשהו דבר הוא תיקן אותו הוא הכין אותו בערב שבת שהוא שהדבר יהיה כלי הוא הכין אותו בערב שבת אז יש לו שם כלי אבל הוא אומר אפילו או שהוא השתמש בו אפילו פעם אחת אז הוא מקבל שם כלי אבל הוא מותר אף על פי שהוא לא עשה בו וגם

כן רק אם הוא הכין אותו בערב שבת אז אפילו שהוא לא עשה פה שום תיקון אז הוא אומר בדבר שאפשר להשתמש בו אבל דבר שאי אפשר להשתמש בו למ זאת אומרת שלא נוהגים להשתמש בו בן אדם לקח אבן והוא רוצה לכסות בזה את הכלי אז באופן כללי באבן לא מכסים את הכלי מכסים בפח מכסים אותו בנסרים אבל באבן לא אז אבן כזה שהוא רוצה פה לכסות אפילו שהוא כבר קם כמה פעמים חיסה בזה את הכלי אז בשבת לא התירו אותו עכשיו הוא הוא מסביר סעיף לז וכל זה בכיסוי כלים כל מה שאנחנו מדברים פה זה בכיסוי כלים שהוא רוצה לכסות יש לו סיר הוא רוצה לכסות את זה במשהו שלא יבואו זהובים שלא יבואו א נכשים מה שהיה פעם כל מיני כאלה דברים אבל כיסוי הקרקעות כגון כיסוי בור או דות. מה זה דות? דות זה נקרא חבית כזו. אף על פי שתקנו ועשה בו מעשה וגם נשתמש בו פעמים רבות בחול,

ביום החול גם כן הוא השתמש בו. אסור לטלטלו בשבת. אסור לטלטל את זה. אלא איזה אופן אפשר לטלטל את זה? אלא אם כן יש לו בית אחיזה שיש לדבר הזה כמו שאנחנו רואים במכסה של ברחובות שיש מכסה יש לו מין מקום שאפשר לתפוס אותו >> ידית >> זה לא ידית ממש לפעמים יש את זה בצורה אחרתכ >> חורק מסוים שאפשר להכניס בו ידיתכן >> אז אומר מה הכוונה שאוחזים בו כשמסירים אותו מהבו שזה מוכיח עליו שהוא עשוי להטלטל וגם ויש יש עליו שם כלי. זאת אומרת בעצם ככה, כל כלי שאנחנו מדברים, אנחנו אומרים שלא התירו את כל הכלים בשבת, רק כלים שאנשים צריכים להשתמש בזה בשבת, אבל סתם כלי אסור לטלטל אותו בשבת. למשל, יש לבן אדם יש כלים שהוא מחזיק אותם בשביל למכור אותם. אז יש לזה שם כלי, אבל הוא לא שתמש בזה. למה הוא לא השתמש בזה? בגלל שהוא רוצה למכור את זה. הוא ימכור את זה

ייתן את זה למישהו אז הוא יגיד רגע זה משומש אז הוא לא ירצה לקנות את זה אז יש לו קפידה לא להשתמש אז כלי כזה אפילו אם הוא נשבר אז מכיוון שהוא לא רצה לטלטל אותו קודם אז אם הוא נשבר אז הכלי הזה אי אפשר להשתמש בו בשבת אבל כלי כזה שהוא כן משתמש בו בשבת והוא נשבר בו קצת אז אפילו שהוא נשבר ויש לו חלק שהוא יכול לכסות אותו במשהו אז עדיין שם כלי עליו הוא יכול להשתמש אבל דבר כזה שמכסים אותו בחוץ הוא מכסה בו את הבור או דבר כזה שהוא מכסה בו אז אם הוא נראה סתם כמו אבן רגילה אסור לטלטל אותו בשבת אם יש לו איזשהו ידית שהוא בידית הזו יכול להרים את הדבר כשהוא יכול להרים בידית את הדבר אז כבר אנחנו אומרים יש לו שם כלי אז מותר >> מה >> למשל של אבן >> שאתה שם אותו כמעצול בדלת >> יכול להשתמש רק בשבת לאכ >> זה אם היה לפני שבת

>> נכון >> כן זה משהו זה כמעצור נכון נכון נכון וזה באמת צריך במת גם כן זה לא כל אבן אם בן אדם שם סתם אבן אז אז זה בעיה לכאורה כיוון שהאבן הזה לא קיבל שם כלי >> אבל הוא משתמש בו במהלך השבוע פעמים רבות אפילו >> אז זה מה שהוא אומר אפילו אם משתמש בו פעמי פעמים רבות כן שהוא נראה כבן אז אתמול דברנו על הנושא הזה אמרנו שיש בו כאילו מרית עיל אפילו שהוא עשה בו שימוש בן אדם בא ורואה לא שמים אבן רגילה בדלת שמים איזשהו או מעצור או כלי או משהו יותר מכובד לא שמים את זה זה לא נראה אז על זה הוא מדבר באמת בוא נראה הלאה אז אומר וכיסוי הכלים הקבורים באדמה לגמרי בקרקע לגמרי דינם ככיסוי סויי הקרקעות שגזרו הלילו מפני אילו כיסוי כלים למשל יש כלים שקוברים אותם לגמרי בתוך הקרקע מכניסים אותם לגמרי הכלי עצמו ועל זה יש כיסוי אז אומר אותו

דבר כמו כיסוי של קרקעות שאמרנו שיש לו במכסה ידית או משהו פתח כזה שהוא יכול שרואים שזה מכסה מותר >> מה כמו חפירה >> לא לא עפירה לא את חפירה זה עצמו עצמו מוקצה אתה לא יכול להשתמש בו. למה תשתמש בו? לא כי אתה אומר מכסים אותו בלמה זה החלק >> לא כלי אתה לוקח קד >> קערה חצ >> קערה ואתה שם אותה בתוך האדמה שהיא קבורה ואדמה ועל זה יש מכסה אפילו שזה כלי עצמו אז הוא אומר המכסה עצמו צריך שיהיה לו דין שירוש שזה מכסה לא סתם שאתה שם סתם אבן >> איזה ידית איזה משהו >> או ידית או חום מיוחד שאתה יכול לשלוף אותו עם זה אבל כלי שאינו קבור לגמרי בקרקע, לגמרי אף על פי שהוא מחובר לקרקע, כגון תנורים שבימיהם היו להם תנורים שהיו כגדרה ומחוברים למטה בתית, אז אין כיסויים צריך בית אחיזה. רק מתי אנחנו אומרים שצריך לראות שיש

שהכיסוי הזה הוא כיסוי? זה רק אם יש בתוך אם זה אם ה אם הכלי מחובר לגמרי לקרקע ואתה לא רואה את הכלי אתה רואה רק מכסה רגע שאתה רואה רק את המכסה אז אם המכסה לא נראה שהוא מכסה אז אתה לא יכול להשתמש בו בשבת אבל אם הוא נראה שהוא מכסה מותר לך להשתמש בו אבל בכלים בתנורים ש >> מה נראה שיש לו שיש לו בית אחיזה >> שיש לו בית אחיזה שיש לו ידית שיש לו שיש לו חור מיוחד >> יש לך יש לך היום למשל לדוגמה סתם כן יש מכסה של א של סיר 48 >> נו אתה רואה שזה אתה רואה שזה מכסה >> אז נשבר לו בטח >> זה לא משנה אתה רואה שזה מכסה >> יש דברים שאנחנו מדברים על דבר שהוא אבן שאתה לא רואה שהוא מכסה >> יחדו אותו רק >> רק הוא ייחד הוא שם אותו שמה >> אז אם אין לו שום בית אחיזה ואין לו שום דבר שהוא מראה לו שזה אבן אז אז הוא נראה כמו אבן אז אסור לטלטל אותו אבל אם יש לו

איזהשהו אפילו יש לו חור כזה שאפשר לדחוף את היד ואתה רואה שזה חור שעשוי לזה מותר להחזיק אותו >> יפה >> אז אומר אבל כלי שאינו קבור לגמרי באדמה למשל תנורים שבימיהם היו עושים אותם כגדרה והיו שמים אותם הרי התנור בזמנו זה לא היה כמו התנורים של היום היה היו לוקחים ובונים אותו מחרס >> את התנור או שהיו לוקחים היה להם גם חרס עסים מיוחדים >> אבן מיוחדת ששוברת על החוםכזה אבן כ אבן קירה >> אני לא שכחתי מי שזה היה אחד מה אחד מהרבנים הגדולים בארץ הוא הגיע מחוץ לארץ אז הוא מספר שהוא היה צריך ללכת לחידה היה צריך ללכת לחדר היה צריך להביא להביא כסף למלמד אז המלמדים היו מקבלים ישירות מה מהתלמידים היו משלמים את את הכסף אומרים שלכן בראש חודש היו הולכים חצי יום כדי שהילד ידע שצריך להביא את הכסף >> א לכן היו הולכים חצי יום

>> אף פעם לא ידענו זה >> ככה הם אומרים >> אז אז הואצ >> מה לא לא זה היה מציאות כי עד היום הולכים חצי יום בראש חודש >> הולכים כן אבל איך כסף אומר הסיבה היא ככה מספרים זה לא חייב להיות א זה אבל הרעיון >> כן >> אז ה מספרים ש אז הוא מספר אני חוש הוא חיבר ספר מאוד חשוב שכחתי את השם שלו הוא מספר שהוא היה צריך ללכת לחידה אבל לא שילמו ללמד כבר כמה חודשים אומר אבא שלו היה עוסק בבנייה של תנורים אז הוא רואה יום אחד שהוא בא שהאבא מפרק את התנור של הבית ושמה הקור באוקראינה ברוסיה היה קור אימים והוא פירק את התנור כדי שהוא יוכל לשלם למכור את התנור ולמשלם למלמד >> אז הוא אומר ראיתי את המסירות הנפש אומר וכל החורף ההוא לא היה לנו תנור >> כדי שנוכל לשלם את הכסף ללמ אז אומר בזה הוא גמ בזה הוא נהיה בזה הוא אומר נהיה

ראיתי את המסירות נפש של אבא שלי לתורה אז הוא אומר הבנתי כמה זה חשוב ובאמת הוא נהיה אחד מגדולי הדור שכחתי את השם שקרב נסענו לבעל שם טוב זה מראה שאני לא אשך בחיים שלי אז הגענו ליד מזל שמה בשדות ראינו כולם היוע עם חרמוניות והפודים מטריות מה שאתה לא רוצה כולם הורדים בכוח באוטובוס הסתכלנו מהחלון ראינו א אוקראיני חורש את את האדמה שלו עם מחרשה של עץ והוא בלי חולצה אבל אום מספרים את זה על הרדבז >> הרדבז או הנה הרדבז צפק לא זה של >> הרדבז מה >> של צפק לא של מצרים >> לא של מצרים הרדבז זה היה הרדז בזה כן >> הסיפור שסיפרנו שסיפרנו עכשיו שהוא פירק את התנור זה היה אבא של הרדוז מצפת >> יש לי את הספר יש לי את הסיפור הזה שרב שדרון מספר הרב שדרון מספר את זה כן רואים את המסירות נפש שלהם לתורה הוא אומר הוא ראה את המסירות נפש שהוא היה מוכן כל

החורף שלא יהיה לו תנו בבית אז אומר מכך מכך הוא צמח >> גם הלל הזקן >> אומרת הגמרא כן נכון אומרת הגמרא אבל הלל הזקן זה סיפור שהוא עצמו הלך >> נכון וה באמת רואים מהמסירות נפש של >> שלילל הזקן אז הוא באמת המסירות נפש שלו >> מה היה שלו >> שלא היה לו הוא היה כל יום עובד והיה לוקח חצי מהכסף הוא היה לוקח לבית המדרש לתן לגבי של בית המדרש וחצי לאוכל יום אחד הוא לא היה לו אז הוא עלה על הגג והוא שמע מהגג מאחור וראו פתאום שנהיה חושך לא ראו לא היה אור אז הם ראו כמוד >> פנים מה שמאלסרג >> כן אז הם ראו שכדמות הדם למעלה אז הם עלו למעלה הם ראו את הלל הזקן כן, בתוך השלג >> מכוסה בשל, >> מכוסה בשלג ושומע את הזה. [נחירות בוז] זאת אומרת שהיה להם היה להם מסירות נפש. היה להם מסירות נפש. >> היום זה בעל הפה. >> כן. אבל

>> וגם לא באים. >> וגם זה קשה גם כן. [צחוק] >> היום אוכלים עוגיות, בבוקר אתה מקבל כל הזירו חדש. >> יפה. >> אומרת ממשיך פה ככה. אז הוא אומר פה כך. אם זה קבו בקרקע לגמרי אז צריך שיהיה לו למכסה שיהיה לו איזה סימן שיראו >> שהוא עושה איזה אחיזה אבל אם הוא לא מכוסה בקרקע רק מחובר לקרקע כגון תנורים שבימיהם שהיו כקדרה ומחוברים למטה בתית אין כיסויים אז אומר אז אין צריך אין הכיסויים צריך בית אחיזה אבל בתנורים שלנו הבנויים על גבי קרקע דין כיסויים ככיסוי הדות שצריך בית אחיזה אומר בתנורים שלנו פה הוא לא מפרט למה התנורים שלנו אז אומר יש הבדל כנראה התנורים שבנו אותם בתוך הבית כתנור עצמו אז זה נקרא כמו קרקע אבל אם לקחו קערה שאתה רואה בחוץ שזה קערה רק שתפסו אותה בקרקע אז זה משהו אחר תנור שהוא בנוי בתוך הקרקע אז יש לו דין כמו קרקע וצריך שלמכסה

יהיה הקר. אבל אם הוא רק כמו קערה ואתה רואה מיד שאתה שזה לא ממש קרקע אז אתה לא צריך הקר גמו. או ממשיך הלאה. אז הוא אומר סעיף לחת שלמה מותר לטלטלה ליטול בו את הקוץ שמאחת שמע צריך מחת שלמה. מכיוון שאפשר משתמשים בו גם כן במחת להוציא את הקוץ אם נתפס ביד אז יש לו דין שמלאכתו לאיסור שדין שמלאכתו כלי שמלאכתו לאיסור אמרנו מותר לטלטלו לצורם יש לו מורסם מותר לו ע עם המחת להוציא את המורסם עם נציקה לו >> תלוי איך תלוי איך לא לעשות יותר מדי גדול יש בזה ש >> כן בשינוי כי זה כאילו לנקב את זה >> אז הוא אומר ככה ובלבד אז מותר מותר לטלטלה להוציא בו את הקוץ כמו דין שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו אם הוא צריך את הכלי הזה אז הוא ממשיך הוא בלבד שיזהר בנטילת הקוד שיתלנו שלא יוציא דם בוודאי על ידי נטילתו זאת אומרת אם הוא

יודע בוודאי שברגע שהוא יציא את הקוץ אז אז יצא דם אז אסור לו לעשות את זה אם הוא מסתפק כן יצא דם >> אבל אם כואב לו אז מה הוא יעשה >> כואב לו כואב לו >> שלא ילך לקוצים >> בסדר נכנס לו קוץ >> נכנס לו קוץ אז אם הוא אז אם הוא יכול >> אז אם הוא יכול להוציא את הדבר בלי להוציא דם זאת אומרת הוא לא חייב שיצא דם >> בסדר אבל אתה חופר >> אז אומר אם אתה חופר ואתה יודע שיצא דם אסור לך לחזור אם אתה לא יודע אם יצא דם או לא דם אז אתה עושה את זה בוא נראה איך שהוא אומר את זה אז הוא אומר שלא יוציא דם בד ודאי על ידי נטילתו שיש בזה משום חובל כשהוא מוציא דם כשהוא מוציא דם >> בוודאי אז הוא חובל הוא עושה חבלה אז אסור לעשות חבלה אף על פי שאינו מתכוון לכך כיוון שהוא נוטל הוא נוטלו בעניין שהוא פסיק רש ולא ימות אז הוא אומר אי אפשר

להוציא את זה בשבת כגון אם נתהפך הקוץ בנטילתו ואי אפשר להוציא אותה משם בלי הוצאת דם אסור להוציאו. אסור קוץ כזה שנכנס מאוד עמוק אז אסור לו להוציא את זה בשבת. הוא צריך לחכות לאחרי שבת. >> אבל זה ממשיך בסעיף לט. אבל מחת שניתל חודה או חור שלה המחת עצמו אין לו חוד הוא נשבר החוד התקלקל נשבר. זה לא המחתים של אז לא היו המחתים של היום שהם כל כך והם כל כך זה המחתים של אז [נחירות בוז] היו לא היו החומר החומר של היום זה חומר קשיח זה פלדה ברגע שאתה קצת נשב אז הוא נשבר אז הוא נשבר גם אז הוא אומר מחת שניטל חודה או החור שלה שנשבר לו אחור אסור לטלטלה למה מפני שבטל תורת כלי ממנה כבר לא כלי זה כבר דבר שבור ואנה אז עכשיו הוא אומר ואינה אדומה לשברי לשברי שאר כלים שמותרים בטלטול אנחנו אמרנו כלי שהוא שבו אבל הוא יכול להשתמש בו למשהו אחר אז זה כן אז למה

הוא אומר הועיל וראוים לתשמיש אחר שאר הכלים אתה יכול לכסות בהם משהו לעשות איתם ומחת זו שניתן לחודה או חורה ראויה לתשמ גם כן לתשמיש אחרי הכיגון ליטון בה את הקוץ אפשר להוציא ממנה את הקוץ מכל מקום הוא אומר אין רגילות כלל לייחד אותה לתשמיש אלא דרכו של אדם לזורקה בין הגורטאות מה שאין כן בשברי שער כלים שרגילים ליחדם לתשמיש אחר לא נפגע משם כלי פה הוא בא לחלק בין דבר מחת כזו קודם דיברנו על חתכת חרס שכלי חרז שנשבר לך תקראות. אז אמרנו מכיוון שהוא יכול להשתמש בו, אם הוא משתמש בו אז זה נשאר עליו שם כלי. אפילו שזה לא הכלי מה שהוא היה עושה אותו קודם, אבל הוא יכול להשתמש בו. אבל פה במחת הוא אומר, מכיוון שהמחת הזו שהיא נשברה, כבר אי אפשר לתקן אותה. ואנשים לא מייחדים מחת מיוחד, מחת שנשבר לאחוד או מחת שנשבר לחור של המחת. אז לא

אנשים לא משאירים את זה בבית בשביל שאם יהיה לו קוץ אז הוא יוציא את זה. אם יהיה לו קוץ הוא יקח מעת רגילה ויוציא את זה. הוא לא יוצא כך השתמש. אז הוא אומר לכן אז אנשים דבר שאנשים זורקים אותו אז אין לו דין של כלי. היה ויכוח שלם בכלים אחד פעמיים למשל כלי כזה ששותים אותו. האם מותר לפתוח אותו בשבת? מכיוון שעכשיו הוא סגור, אתה לא יכול להשתמש בו בשום דבר, אתה פותח אותו אז זה עוד זה עוד פחות בעיה אבל יש כלים שאתה פותח קונסרבים שאתה פותח אותו אז אתה יכול להשתמש בו ככלי >> בוא יש צנצנת של זיתים אתה פותח אותה >> צנצנת של זיתים זה משהו אחר צנצנת של זיתים זה מזכוכית >> נכון הזכוכית >> אשלחס כן אשלזה כן נכון >> אתה הופך אותה לכל >> אז אז זה יש דיון אני יכול להשתמש בה עוד פעמים אני לא אזרוק אותה לפח יש דיון באחרונים בזה שאם לוקחים דבר שהוא באמת

סגור לגמרי הם אפילו דנים את זה על הפקק שאתה פותח את הפקק אז עכשיו אתה יכול משתמש בו אתה סוגר ופותח קודם לא יכולת להשתמש אז אתה עכשיו אז אז יש בקקים כאלה יש בקקים שעושים אותם על הבקבוקים של יין >> כן >> אז זה עושה אותם מכונה זאת אומרת זאת אומרת שהמכונה עושה את הפקק אז קודם הוא לא היה לו דין פקקודם היה לו רק עיגול כזה שמים אותו על על הבקבוק של היין והמכונה עושה כשהיא סוגרת אותו >> היא לוחצת אותו היא לוחצת אותו מכל הז עכשיו ברגע שאתה פותח אותו אז הוא עכשיו מקבל דין כלי >> ככנים >> אבל הרב מחילה >> מי משתמש בקופסה שש סרדלים בתוך כלי >> אז זה הוויכוח >> אבל אבל צנת שלי כל הרי ש מחר הוא יכניס בו מה שהוא רוצה נכון אבל צנצנת שזיתים אז היא הייתה קודם צנצנת >> אבל היא סגורה >> זה שהיא סגורה זה עוד לא אומר כלום זה

שסגרת את >> הצצנך עשית משהו >> לא לא עשית שום דבר זה כלי עם סגירה ופתיחה מותר >> אז מה החילוק >> כל הבעיה היא שאתה לוקח את ה כשאתה לוקח את הכלי שהוא לא היה כלי כשאתה לוקח את זה זה לא היה כלי עכשיו אתה פותח אותו יפה והוא נהיה שתייה לא משאיר אותו רק על זה אתה פותח אותו מכל הצדדים הוא לא שכח >> אז למה מכיוון שאנשים לא משתמשים בו >> ואנשים זורקים אותו לפח אז אפילו אם יש כמה יחידים שכן משתמשים בו אני אומר אם יש כמה יחידים שהם כן שתמשו בו >> ביטול ברו >> אז אנחנו אומרים שזה לא נקרא שימוש אותו דבר אומר פה מחת שהיא נשבר לה החור שלה או שנשבר למחת השפיץ אז הוא אומר אפילו שאתה תמצא לפעמים שאתה כן יכול להשתמש בו באיזה שמשהו כיוון שדרך בני אדם לזרוק אותה לפח אז אין לו דין של כלי ולכן מתוך זה הם התירו את כל

הקונסרבים את כל אלה שאתה פותח ואחר כך זורק אותם אפילו שבעצם זה נהיה כלי >> אבל אם אתה זורק רוב האנשים זורקים אותם אז זה שכמה אנשים משתמשים זה לא מפריע >> אני מכיר רב אחד שלפני שבת הוא פותח את כל הדברים >> יש הרבה יש הרבה כאלה את הבמב >> יש כאלה נכון נכון יש >> פותח אותם לפני שבת וסוגר אותם >> נכון יש הרבה כאלה יש הרבה כאלה >> תודה >> רב אשרך >> תודה >> הופהים מסמיריםזה לכן אבל היום הסנדלר >> מה זה עכשיו לא דרך מצוותך ואני רק בימך נהיה יותר >> הרב למה לא לומדים הרמבם עכשיו >> הרמבם למה לומדים >> עכשיו אנחנו לומדים דרך מצותך הרמבם למדנו רק בערב א זה רק >> אה בגלל החורבן בבית המדה >> כן כן כן בגלל שהרבי ביקש ברים >> זהו גמרת את העבודה להיום >> אני לא מבין בזה >> אנחנו נסביר לך >> אה קשה לי קשה לי מאוד

>> טוב מאוד אם קשה לך שקשה אם אתה בהר סימן שאתה עולה >> אני אוהב אותך מאוד רב >> כל טוב חזק כל יהודי אבל יפה מאוד יפה מאוד למדתי >> ישר כוח >> תזכה אתה תתפלל שמחר יום מחבי >> לפחות אני >> הוא אמר שהוא יארגן נסיעה הוא לא יצא >> לא יצא >> אנחנו שווה >> לא יצא >> הוא אומר שכש זה >> בן אדם רוצה מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצר אותה >> כן הרב גיע איפה שלו לא יודע לו אם אני בא מחר איתם כי הוא אמר שהם >> הוא אמר שהוא הוא אולי יארגן אותו של שבע מקומות רק >> הוא אמר לי בבוקר אבל אין לו את הטלפון שלי >> קודם כל שיארגן >> הוא לא יודע שאין אוטו של שבע >> הוא לא יודע שאין אוטו של שבע או 10 או 15 >> 20 >> או 20 או 25 בכל אופן, אנחנו בדף פא. בדף פא אז הוא אומר כאן כך. הוא רצה להביא אותנו להבנה איך נשמות שהם מזרע בהימה

שהם יכולים לקבל דעת הרי בעצם מבחינת עצמם הם לא יכולים לקבל דעת למה מכיוון שהדעת זה הכוונה החיבור שמצד אחד מצד אחד הנשמות האלה של זרע באימה מביא מבינים הכל, הכל הם יודעים אבל זה לא משפיע עליהם הם כמו שאמרנו כמו המנהל חשבונות עצמו שהוא מבין את הכל הוא קולט את הכל >> אבל זה לא נוגע לו >> אבל זה לא נוגע לו זה לא נוגע לו איך אפשר לקחת דבר שבעצם לא נוגע לו שכן יגיע אליו במצב כזה שזה כן יהיה שכן יפעל עליו >> אז לכאורה זה דבר אתה אומר אין אין לו תקנה אז אומר לא יש תקנה שבן אדם מתחבר למשה רבנו משה רבנו יש לו כוח להשפיע דעת אפילו לנשמות כאלה שהם זרבהמה זה מה שהוא רוצה להביא זאת אומרת שבעצם הבן אדם בעצם הבן אדם אין לו את הכוח מצד עצמו הוא מבין הכל הוא יודע הכל אבל להפעיל את הרגש >> אז הוא אומר זה לא רק מספיק אית התרות

הדללה הוא צריך שזה ההיתרות הדללה משפיעה בצורה כזו זה לא דעת מה הכוונה דעת זה בן אדם התחבר לדבר >> חי >> דבר שהתחבר לך [כחכוח] את זה >> הוא חי את זה זה נוגע לו זה העסק שלו >> נכון >> זה זה החיים שלו אז זה בן אדם יכול להתחבר כשאתה בא אליו אבל אם בעצם עצמו אם בעצמו הוא הוא רחוק חוק מזה זה לא זה הוא לא מרגיש את זה שלו איך אתה יכול לחבר אותו נכון שאתה נותן לו התערותה דלילה אבל התערות אתה העלית פה נקודה מאוד חשובה ההתערות הדלי משפיעה קיבלת את זה כמתנה פה אנחנו רוצים שהבן אדם כשהוא זרע בהימה יתחבר לדבר העליון שהוא יהיה מחובר וירגיש בדבר העליון זה השאלה פה אז פה הוא אומר ככה, וזהו מדרגת משה רבינו עליו השלום בדיוק באמצע שממשיך מבחינת דעת משה רבנו ממשיך את בחינת הדעת גם בנשמות דבריאה יצירה ועשייה שיהיה בהם בחינת דעת להשם על

דרך הנל בזרע האדם זאת אומרת שיש להם בחינת דעת לזרע האדם כמו שאמרנו בזרע האדם שהוא חי את הדבר וזה משפיע עליו. הוא יודע את הדבר. אז אומר, אותו דבר יש גם כן. מבחינת דעת משה רבנו יש לו את הכוח להשפיע, להמשיך בנשמות דבריאה, יצירה ועשייה, שיהיה בהם בחינת דעת להשם. אותו דבר כמו שיש בזה רעד. עכשיו הוא מסביר איפה מגיעה ההמשכה הזו. והמשכה זו הוא בשעת התפילה. כשבן אדם מתפלל אז מגיעה ההמשכה הזו שבפילו בנשמות של בריאה, יצירה ועשייה הם מקבלים את הכוח בשעת התפילה והוא עניין הקדוש שאומרים המלאכים גם כן וכן ישראל שכשאומרים ביום אומרים שלוש קדוש קדוש קדוש אז אומר אז זה באמצע זה בשעת התפילה וכן תסביר לי רגע מה הנקודה בקדוש קדוש קדוש >> זה המלאכים אומרים >> כן אבל מה מה הכוונה זה התפילה של המלאכים שכשם מתלחנו ב-18 אומרים

>> אנחנו לא ב-18 לפני 18 >> כן בנגדיש אומרים למה אם זה רק שייך למלאכים >> זה לא שייך זה גם לישראל וגם למלאכים >> אה >> אז אומר כאן כך יותר מזה אז אומר כשאומרים את העניין של קדוש וכן ישראל כי גם על מלאכים עצמם אומר שמלאך עצמו גם כן נקרא בהמות מקבלים >> שמלאך עצמו גם נקרא [נחירות בוז] בהמה למה שאמרנו שמבריאה יצירה ועשייה בעולמות האלה שזה האור כבר מתחיל להצטמצם אז כל דבר נקרא שמה מבחינת בהימות הם לא יכולים להשיג את ההשגות של הנשמות האצילות. אז אומר כי גם מלאכים נקראים בהמות ומקבלים אז דעת. כשהם אומרים את העניין של קדוש קדוש והם מתפללים לקדוש ברוך הוא אז אז הם מקבלים אז דעת גם כן על ידי הקדוש כמו שהתבאר בעזרת השם. והכוח הזה הוא במשה. הכוח הזה שהוא יוכל להוריד את הדעת לזרע בהימה בשעת התפילה זה בא דווקא על ידי משה למה

לפי ששורשו למעלה גבוה יותר מנשמות הנולדים מאיכות זון דאצילות הנקראים זר זרע אדם השורש של משה הוא יותר גבוה מנשמות של אצילות הרגילים למה כי בו כתיב מן המים משיטיו כתוב עליו שעל משה כתוב הלשון מן המים משיטיו ופירוש על דרך מה שכתוב בספר >> בספר התמונה בספר התמונה דאי ילמי הוא מבחינת שמיטה שנייה שמיטת הפחד אז אומר ולכן היה פה העולם הזה הוא אומר הוא מבחינת שמיטה השנייה. ולכן היה בו חורבן בית המקדש וצרות רבות. ומקודם אז אומר ככה, קודם היה שמיטה, שמיטה הראשונה, זאת אומרת זה בית ראשון מקודם היה שמיטה ראשונה ונקרא שמיטת החסד. והיו בני אדם במעלה יתרה כמלאכים. בתחילת זאת אומרת בשמיטה הראשונה שהוא מדבר, זאת אומרת בבית ראשון אז הדרגה הייתה מאוד גבוהה. ולכן התורה פתחה התורה בבית בבית בבראשית לומר שהוא שמיטה שנייה

ושני נשמות לבד נמשכו משמיטה הראשונה לתקן שמיטה זו ומי זה הנשמות האלה והם חנוך ומשה כי בחנוך נאמר ויתהלך חנוך את האלוקים מה הכוונה ויתהלך ויתהלך זה נקרא שהוא הלך קודם אז אומר כשכבר נתהלך פעם פעם אחת בשמיטה ראשונה ובמשה כתיב מן המים שיטיו משמיטת החסד מים זה נקרא חסד אז השמיטה [כחכוח] הראשונה זה היה עניין של חסד שמיטה השנייה היה של שמיטה של גבורה והנה עכשיו הוא מסביר והנה באמת על פי קבלת אריזל יציב המילטה אך לא כמו שכתב בספר הנעל בספר שאמר בספר התמונה שהיה עולם ממש כעולם הזה אלא העניין הוא שהוא עניין עולם הטו שהיה לפני עולם התיקון והוא עניין יו ספירות ונקודים שנמשפכו שפתה ראשונה >> מה זה היה ש כן ונשברו הכלים ואחר כך נעשה עולם התיקון ומכללו הנשמות של ישראל לא היו כלים שזה נשבר >> עניין שעולם הטו היה כלים מועטים [כחכוח]

ואורות מרובים והם לא לא יכלו לשת. אז אומר לפני י כתוב שלפני כתוב ש הקדוש ברוך הוא ברא עולמות והוא איבד אותם מחריבם >> היה בורא עולמות הוא מחריבם >> הוא מחריבם כן מה >> העניין שהוא ברא אם ככה >> אז הוא אומר שהוא בהתחלה הוא ברא >> ברא אותם >> אז זה מה שהוא אומר הוא ברא אותם ומכיוון שהאור היה גדול מדיכן >> אז הוא לא אז הוא החריב אותם אז הוא אומר שכיוון שהיה האור רק מבחינת החסד אז הם לא יכלו להחזיק מעמד ועל זה הוא קורא לזה י ספירות נקודים שנמשכו ונשברו הכלים ואחר כך אחרי זה נעשה עולם התיקון מכללו הנשמות של ישראל הנעל הנקראים זרע אדם שנולדים מאיכות זון וידוע שיהיו ספירות ונקודים שורשם גבוה יותר בפנימיות אדם קדמון יהיו ספירות דתיקול כי הנקודים שורשם מבחינת תורה עיניים דעק פה הוא אומר את זה כבר הכל על פי

>> קבלה שמבחינת הפנימיות יותר ולכן הם מבחינת עיגולים עיגולים זה נקרא אינסוף והיו צבירות תיקון זה כבר בחינת יושר יושרתור העיניים דק >> מהכן כי הנקודים שהוא רשע מבחינת תורה עיניים דק שהם מבחינת פנימיות יותר ולכן הם מבחינת עיגולים עיגולים זה נקרא שזה אור אינסוף והיו צבירות לראות את התיקון מבחינת יושר הם כבר יכולים לחדור בעולם מבחינת צמצום עכשיו הוא מסביר הוא ביר ביאור העניין עניין העיגולים מה ההסבר של מה זה עיגולים שאנחנו אומרים שיש עולמות של עיגולים מה הכוונה זה אומר שהוא בחינה שלמעלה משתלשלות עיגול הכוונה >> דוגמת העיגול >> שזה למעלה מהתלשלות >> אין לו התחלה ואין לו סוף >> בדיוק בדיוק כדוגמת העיגול שאין בו מעלה מעלה ומטה על דרך משל כדור הארץ שאנחנו נדמה לנו שבני אדם שבאמריקה >> נופלים >> העומדים תחת רגלינו ממש הם למטה ולהם הוא

אומר >> נדמה הפוך >> 240 >> אומר להם >> אז הוא אומר להם נדמה בהיפוך >> אני פעם הייתי בארצות הברית אז פגשתי את יוסי צרווק ואז הוא לב שליקס היה אברך צעיר שואל אותו מה זה השליקס אומר כל הזמן הוא שומע שהרב אומר חצי כדור התחתון חצי כדור התחתון הוא מפחד שאני אפול מהמכנסיים אז הוא אומר קשרתי את המכנסיים שאני לא אפול אותם אבל הוא אומר ככה שבאמריקה שבני אדם שבאמריקה הוא אומר העומדים תחת רגלינו ממש הם למטה אז אצלנו אנחנו יודעים שהם למטה ולהם נדמה בהיפוך להם נדמה שאנחנו למטה ואם היה אמת כאחד משנינו היה מהכרח שכנגדו יהיה נופל מהארץ ולא כן וזה לא כן הוא למה והיינו לפי ששלושה מבחינת עיגולים שעיגולים שאין להם מעלה שהם בהם מעלה ומטה בעיגולים לא שייך לא מעלה ולא מטה עיגול איפה שאתה יושב לכן הם הרבה פעמים עושים שולחן עגול.

שולחן עגול זה לא נקרא שהוא ישב בקדימה במזרח. כולם במזרח >> או כולם במערב. זה לא אין פה מושג של בעגול. אין מושג של התחלה וסוף. אז אומר וכמו כן י ספירות דיגולים שהם בהם מעלה ומטה כאינם בגדר אור הנמשך מבחינת השתלשלות שהולך ומצטמצם. אלא הוא למעלה מהשתלשלות. אז אומר כאן כך. כשיש אור ישר ואור צמצום אז משהו יורד מטה מטה הוא מצטמצם עוד יותר והוא נותן את החיות בדיוק מוגבל לכל אחד כדי חיותו. >> אבל אם אנחנו מדברים על דבר שהוא ללא צמצום אז אין לו השפעה. אז הוא בצורה אפשר להסביר אותו רק בצורה של עיגול. אז אומר למשל באדם משכל למידות וממידות למחשבה ומהמחשבה לדיבור הוא בחינת השתלשלות כשבן [נחירות בוז] אדם דבר ראשון הוא חושב בשכל ומהשכל זה יורד למידות מהמידות זה יורד למחשבה ומהמחשבה זה כבר מגיע עד לדיבור אז זה נקרא השתלשלות שזה יורד מטה

מטה אבל בחינה שלמעלה מה השכל לגבי השכל ולמעלה מערך ההשתלשלות ואף על פי שמאיר בו שמאיר ההרעה משם אינו כדוגמת ההרעה שבשתלשלות עצמית זה משהו אחר לגמרי שעצמיות השכל מתלבש במידות אלא כניין מאמר הזל אף על גב דיו לא חוזה מזלי הוא חוזה זאת אומרת יש מושג שזה האו אור הגדול שהוא בא לפני הצמצום. כשהאור לפני הצמצום אז אתה נכון שהוא יורד אחר כך הוא מתחיל להצטמצם ואז הוא מגיע לעניין של חוכמה אבל כש לפני הצמצום כשהוא נמצא גבוה יותר אז הוא בכלל לא בסדר ההשתלשלות הוא הוא למעלה הוא גבוה יותר אז אתה לא יכול בכלל אינו כדמיום בכלל ההרה ששתלשלות אפילו באצילות שאז מתחיל הסדר של ההשתלשלות. אז ההרה שמה כבר היא לא באותה הערה כמו שהיא לפני הצמצום. >> האצילות היא יש לגבה. >> מה בדיוק? אז אומר שבהשתלשלות שעצמיות השכל מתלבש במידות אז זה משהו אחר

לגמרי. אלא הוא אומר כעניין מאמר רזל שכתוב במאמר הזל אף על גב דאי לא חזה מזלי הוא חזה כך כתוב במגרה בגמרא במגילה למדנו את זה דניאל >> מה >> דניאל >> כן אז הוא אומר שמפחד ואינו יודע ממה מפחד בן אדם יש לו פתאום פחד הוא לא יודע ממה ממה [נחירות בוז] הוא מפחד רואים את זה הרבה פעמים שאצל בן אדם פתאום יש לו איזה הרגשה תחושה [נחירות בוז] שמשהו קרה אצל אומרים את זה אצל האמא שהאמא מרגישה מה קורה לבן יש לה תחושה מה זה היא מרגישה מאיפה היא מרגישה אז אומר אף על גב דאי הוא לא יחז הוא עצמו לא רואה את זה אבל המזל שלו שהוא כאילו הרבה יותר גבוה שמה זה מורגש אז אומר שמפחד ואינו יודע ממה מפחד. לפי שמזל לא רואה, המזל רואה מה הולך להיות והוא עצמו לא יכול עוד לראות את זה. והנה מהמזל לא בא הדבר בגילוי. מה הוא הפחד? הוא לא

יודע מה זה לפי למה שהוא למעלה מהשתלשלות. המזל זה עוד לפני סדר ההשתלשלות. אלא באה ההרה בדילוג הערך והוא שיפחד. זאת אומרת מגיעה משמה. הרי הכל תלוי במזל. אז המזלות כן משפיעים אבל זה שהוא משפיע הוא לא משפיע בדרך רגיל אלא משפיע בדרך של דילוג זאת אומרת שמכיוון שהוא למעלה מההשתלשלות ואחר כך זה מגיע לבן אדם מגיע את זה בצורה של השתלשלות של אור מוגבל אז הוא מגיע בצורה של דילוג הערך והוא שיפחד אך באמת הוא אומר אי אפשר למצוא בחינה ומדרגה זו שלמעלה משתלשלות בנפש האדם להרחיב הביאור בה. אי אפשר להסביר את זה. אומר, בתוך בן אדם שנמצא בצמצום, בדרגה של צמצום, הוא לא יכול להבין בשום אופן בן אדם כזה לא שייך שהוא יבין דבר שהוא למעלה מהצמצום. זולתי אומר אז אומר שאי אפשר למצוא בחינה מדרגה זו שלמעלה מהשתלשלות בנפש האדם להרחיב הביור

בזה למעלה נוכל לבאר יותר להבין על דבר על מתכונתו שעניין שלמעלה מההשתלשלות הוא י ספירות עיגולין הנל שאין בהם מעלה ומטה מה שאין כן בחינת יושר דתיקון וצמצום האור להיות הוא אומר זה צמצום האור להיות >> בסדר >> בסדר השתלשלות זה אנחנו יכולים להבין שיש מושג של סדר השתלשלות אבל דבר שהוא בלתי בלי לא מוגבל זה אי אפשר להבין בשכל אדם כמו שנתבאר עניינם במצוות קורבן פסח פרק א' עכשיו הוא מסביר והנה בחינת משה רבנו עליו השלום שמדרגתו מבחינת הדעת דהיינו גם כן שנמשך מדעת הנעל שהוא מגיע מהמקום הזה שבעיגולים שלמעלה מדעת תיקון אז אומר מאיפה אנחנו יודעים אומר ועניין דכתיב כתוב לנו כי כל דעות השם מה הכוונה כל דעות כשאתה אומר כל לא היית צריך להגיד כל דעה השם דעה זה דעה יחידה >> דעות זה רבים >> דעות זה רבים אז אומר מה הכוונה כשכתוב

כתוב כל דעות השם שכולל בין דעות יש שני סוגי דעות אחד זה נקרא דעת תחתון שהוא מתלבש במידות שהוא מתלבש במידות דזה דזי פין והוא כעניין הנל בחינת דעת שבנשמות הנקראיות זרע אדם שנמשך בהם מהדת הזה שהוא פנימיות זה שהדעת ש אמרנו קודם שיש בנשמות שהם זרע אדם זה נשמ נשמות האצילות ויש נשמות של בריאה, יצירה ועשייה שהם זרבהמה. אז אומר הדעה שנמצא בנשמות דאצילות שזה נקרא זרע אדם נמשך מהם מהדעת הזו שהוא פנימיות זה והב זה הדעה האחת לפני סליחס אומרים כל דעות >> כל דעות >> יש את המאמר הזה לומדים את זה לפני >> אז אומר הב יש עוד דבר שהוא בחינת דעת עליון שלמעלה מחוכמה ובינה ומשם שורש משה משה הוא דעת עליון הוא לא דעת התחתון שאנחנו אומרים שהוא מתלבש באדם אפילו שזה זרע אדם שזה נקרא דעה מאוד חשובה אבל בכל זאת אומר משה רבנו יותר גבוה משם עכשיו

הוא מסביר וביאור עניינם הנה יובן על דרך מה שאמרו רזל בשס בכמה מקומות כתוב הלשון גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שיש להבין דקדוק לשונם הם הם מדקדקים בלשון והם אומרים גלוי וידוע ולמה לא אמרו מי שאמר והיה עולם יודע מה זה לפני גלוי וידוע לפני מי שאמר >> והיה העולם הוא היה צריך להגיד מי שאמר והיה העולם יודע אז אומר העניין הוא אך העניין כי הנה ידוע מה שכתב הרמבם שהוא יתברך הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה מה? וממשיך הרמב"ם ואומר ובידיעת עצמו יודע את כל הנבראים. הקדוש ברוך הוא יודע את כל נברא שיש בעולם. אין נברא אחד שנמצא בעולם שהוא לא מעצמו, שהוא לא מהקדוש ברוך הוא. >> הוא יצר את זה. אז הוא לא ידע. >> אז זה מה שהוא אומר זה לכן >> אדם שיוצר דבר אז הוא לא יודע את >> נכון? אז אומר והוא דעה עצמה ובידיעת עצמו

הוא יודע את כל הנבראים. אז הוא ממשיך ואומר ככה והנה באמת עצמותו יתברך הוא למעלה מעלה מבחינת מדע מדע זה כבר דבר שאתה יכול להגדיר אותו >> הקדוש ברוך הוא זה עוד הרבה יותר גבוה מזה אתה לא יכול להגדיר אותו למה כי אינו בגדר זה כלל לומר עליו דבר מיוחד כמו דעה חס ושלום דעה אתה בא ואומר הבן אדם הזה יש לו דעה רחבה הבן אדם הזה יש לו דעה קצרה הוא לא מבין כל כך בן אדם הזה חסר דעה אבל אתה יכול זה דבר מוגדר כשאתה בא ואומר דבר לא מוגדר אז אתה לא יכול לבוא לקדוש ברוך הוא להגיד על אור אינסוף שהוא דעה דעה זה נקרא דבר שהוא מוגבל והוא יודע את הדבר הוא מבין את זה הקדוש ברוך הוא הרבה יותר גבוה זה בעצם מה שהמארל מפרג שואל על הרמבם איך הוא יכול להגיד את הדבר הוא הדעה והוא היודע >> הוא המדע והוא המדע איך הוא יכול להגיד את

זה? אז אלא הוא אומר שהוא פשוט בתכלית הפשיטות, ש שהקדוש ברוך הוא תכלית פשוט בתכלית הפשיטות מהפירוש שאין לו שום הגדרה שאתה יכול להגדיר אותו. ומה שכתב הרמב"ם הוא היודע והוא היד הוא מדבר על זה היינו מבחינת י ספירות דאצילות שהם אלוקות ורוצה לומר שבחינת דעתילות שהוא אלוקות על זה ייתכן לומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדע עצמה למה כי איכיוי וגמוי אחד בהוין כמו שכתוב בזוהר ומבחינת הדעת זה הנמנע ב10 ספירות שהוא אלוקות הוא שבא תואר הידיעה עליו לומר שיודע מעשה אדם וכל שעה מעשה בריותיו עליונים ותחתונים ומשגיח עליהם לתת לאיש כמעשהו אין לטוב ואין למותב אז אומר כשאתה רוצה לומר מה שהרמבם אומר הוא הדעה והוא המדע והוא היודע אז הוא מסביר את זה רק על י ספירות האצילות אפשר להגיד את זה למה ברגע שהוא כבר התחיל לרדת לעולמות והוא כבר מתחיל

להיות בצמצום אז אפשר להגדיר בו מדע יודע ואפשר להגיד בו אבל דבר שהוא יותר גבוה מיוצירות שמה זה אינסוף באינסוף אי אפשר להגיד אי אפשר להגיד שום דבר אז אומר לכן שמה אפשר להגיד שכשאומרים שהקדוש ברוך הוא יודע מעשה אדם או שבכל שאר מעשי בריותיו עליונים ותחתונים והוא משגיח עליהם לתת לאיש כמעשה הוא אין לטוב ואין למטב. אז אומר כי כל מעשה של כל אחד ואחד ידוע לפניו. מה הכוונה ידוע אליו? לפניו על ידי בחינת דעת הזה שהוא אלוקות הנל. זאת אומרת י ספירות אצילות. שמה אפשר להגיד את המושג של דעה. ובוודאי לפי שבחינת דעת הזהם ומבחינת ומכלל היו ספירות שמבחינת השתלשלות הרי אינו דומה התפשטותו באצילות התפשטותו בבריאה וכן מבריאה ליצירה מיצירה לעשייה עד עולם הזה שכשאתה מדבר על אצילות זה מקום הכי גבוה הוא כמו שאומרים אצלו ודבוק

אצל הקדוש ברוך הוא אז זה עוד דבוק איסוף, אבל אחר כך מתחיל לרדת כל מקום דרגה אחרת, יותר נמוכה כדי שהוא יהיה לכוח להשפיע על הנבראים. אז אומר שאצילות הוא אלוקות וגם נשמות שעם הם אלוקות, מה שאין כן בריאה, יצירה ועשייה שהם נפרדים. ואם כן ידיעתו הנשמה דאצילות מבחינת דעת דאצילות כמו שהוא כדי שידע נברא צריך להיות על ידי בחינת צמצום והתלבשות כדי שהנברא ירגיש את זה חייב להיות צמצום והתלבשות דעת דאצילות ודעת דבריאה עד שהידה נברא הרחוק ממהות אלוקות על פי הדעת ההוא ונמשיך בעזרת השם לכךשה Ja. [כחכוח]