כולל תפארת לוי יצחק יום ב׳ ד׳ אלול תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

>> על הרמק >> הרמק נסתלק הקדוש אמר >> אז הוא אמר את התורה הזו וכיה באיש חטא משפט מוות שפתאום הוא נפטר לעומת אז אומר ותלית אותו על עץ תטלה את זה על עץ הדת שבעצ שבגלל חטא עץ הדעת לא בגלל שהוא אם הוא היה אם לא היה חטא עץ הדעת אז הוא היה נשאר לחיות לעולם אבל אם מכיוון שיש אתה רואה שאין לבן אדם הזה שום חטא אז אנחנו אומרים וטלית אותו על עץ שאתה טולה את זה בעץ הדעת שלכן כן והוא ממשיך ואומר לא תלין נבלתו על העץ למה כי כבוא תקברנו ביום ההוא כי קיללת אלוקים תלוי אז אומר רש"י כקיללת אלוקים תלוי אומר רש"י זלזולו של מלך שאדם עשוי אדם שלמטה עשוי כאין אדם שלמעלה שאדם עשוי בדמות דיקיונו וישראל הם עם בניו הוא אומר פה אז מה אז מה קרה אם טולים את הבן אדם אז אומר רש"י משל שני אחים תאומים שהיו דומים זה לזה אחד נעשה

ואחד נדפס לליסטיות הוא נהיה גנב >> שודד >> שודד ונטלה כל ההוראה אותו את השודדים לא כל כך מכירים את השער כולם מכירים אז כל ה רואה אותו אומר השר תלוי אז אומר עשר תלוי אז אומר מכיוון שהאדם הוא דוגמה >> תאומים >> כך הוא אומר שהם תאומים הם נראים אותו דבר אז שמישהו בא ואומר לא שמעת שתלוי את השער >> את הש >> ואפילו שזה האח שלו הגנב אבל זה אז זה אומר שזלזולו של מלך שאדם מכיוון שהוא עשוי בדמות דיוקנו של המלך אז אנחנו אומרים שאם טולים אותו אז זה כאילו שתלו את המלך שאז לכן לכן אומר צריך אז צריך ביד להוריד אותו ואז הוא ממשיך לא תראה את שור אחיך או סיו נידחים והתעלמת מהם השב תשיבהם לאחיך אז יש פה דוסדמלכוסדו >> כן יש ליש >> אז אומר השב תשיבהם לאחיך אז אומר שאם בן אדם רואה שור אחיך או סיון נידחים זאת אומרת אתה צריך ללכת

אל תגיד שזה לא שלך אתה צריך זה של אחיך אתה צריך לקחת את זה להתעלם >> לא להתעלם מזהכ >> אז יש סיפור יפה עם רב מנדל פוטפס >> כשהיה הסיפור של האשלונים ש ש מרוסיה >> לברג לברג יציאת לנמברג >> כן שיצאו משמה אז היה אז היה שם א אז היה שם אה א הם התירו לפולנים לצאת אז היו עושים הרבה דרכונים מזויים וכל הם אמרו שיצא רכבת שלמה של פולנים ולא היה אפילו פולני אחד כולם היו >> הרביצחני הייתה >> הרב צחני הייתה >> הם לא היו בסיביר תסביר לה המלחמה >> היו בסיבור עכשיו רוסה עשתה נענה זמן מסוים לפולנים יכולים לצאת בחזרה לפה [צחוק] אבל אם מצאו על מה לקפוץ השם דרכנו מזיפים שם פננים וככה הם באו לפלים >> וכולם ברחו מש כמה שיכלו אז רב בנדל היה מאלה שהרגנו את זה >> שנשארו מה הרג >> הם הרגנו את כל השלונים את כל הרכבות האלה

שיוכלו לברוח מרוסיה >> ואז הוא הרגיש שעולים עליו אז הוא רצה ברכבת האחרונה הוא רצה >> לברוח >> לברוח אז הוא בא לאמא שלו והוא שואל את אמא אמא שלו מה דעתי חיים לברוח? אני מרגיש שעוקבים אחריי. אז היא אומרת לו ככה בתורה כתוב לא תראה את שור אחיך אוציו דחים והתעלמת מהם זאת אומרת כל זמן שלא התחלת להתעסק בזה אז אתה לא חייב אם לא והתעלמת יש לך אתה עוד לא נגעת בזה אז אומר זה אז אומר רש"י אומר את זה בצורה כזו ורבותינו אמרו פעמים שאתה מתעלם לפעמים אתה לא שמת לב אבל ז אומרת אם כבר לקחת את זה ביעד אתה כבר לא יכול להתחמק מזה אמא שלו והיא ידע שהוא בסכנת נפשות לא פשוטה והיא אומרת לו אתה לא יכול להתחמק ובאמת נשאר שמה ועסרו אותו והוא היה שם עוד 20 שנה זה היה >> אשתו והילדים היו >> ואשתו והילדים היו במקום אחר כנגליה

>> לונדון >> בלונדון אז אומר פה הרבי אומר פה ככה והוא ממשיך ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תור ביתך והיה עמך עד ראש הריך אותו והשיבות לו. אם אתה לא מוצא אותו, אתה לא יודע מי שזה תיקח את זה ותשמור על זה יש לך מצווה מיוחדת לשמור על זה. אומר הרבי אומר פה דבר מעניין אומר ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו מי שרואה שנאבד ליהודי עבידה רוחנית שאינו מתנהג כדבוה הנה אפילו אם יהודי זה הוא אומר הוא רחוק ממנו ואינו מכירו אסור להתעלם מהעבידה זו אומר אתה רואה שודי אתה רואה שהוא רחוק אז אומר אתה צריך להתקרב אליו אלא הוא אומר יש לך לעזור לו עד שיבוא וידרוש את עבידתו. זאת אומרת זה אם הוא לא בא לדרוש את העבידה אז אומר אתה צריך לדאוג לזה שהוא כן ירצה לבוא שהוא ידע שהעבידה אצלך ואתה הולך להחזיר לו את זה. אז אומר עד שיבוא וידרוש את

עבידתו כלומר שיתקן את הנהגתו. כך אומר הרבי. ועל דרך תורת הבעל שם טוב שיש למסור את הנפש על אהבת ישראל אפילו יהודי שלא ראית אותו מעולם >> לא מכיר אותו בכלל לא יודע >> שלא בדיוק לא ראית אותו לא רק שלא מכיר אותו שום לא ראית אותו אז אומר למסור את הנפש עד כדי כך אומר הבעל שם טוב >> אחרי שנתיים שהרבי נהיה רבי אחרי שנתיים בערך תשדג אז הרבי מלל רבינו מישמ צדיק אמר עליו שהוא הוא מתנהג על דרך הבעל שם טוב בשלמות על הרבי הוא אמר שהוא מתנהג בדרך הבעל שם טוב בשלמות >> אבל גילו שיותר קל לאהוב יהודי ש לא מכיר אותו מאשר אותו אחד שמדליק לידך מזגן ומעצב אותך >> נכון [צחוק] >> אותו יותר קשה >> הרבה יותר קשה כן נכון >> דוד של נוחם אומר שהלוואי שנוהב יהודי חרדי כמו שאנחנו אוהבים יהודי שהוא אומר שהוא לא שהוא לא שומע צמקרנה אמר להפך

הלוואי שאני אהב את הצדיק הכי גדול כמו שהקדוש ברוך הוא אוהב את הרשי >> נכון נכון יהודי היה פעם בשיקון חבד ניגש לתפילה ניגש יהודי והוא לא התפלל בנוסח של זה אז יש שמה כמה אנשים שאדם שאדם עלב להם לראש >> מה לעשות אז אחד תפס אותו באמצע 18 והוציא אותו החוזה >> [צחוק] >> אז אחר כך שאלתי אותו ואם היה לו קוקו אז כמה היית עושה את זה? אז אומר זה לא. אז אמרתי לו תסתכל עליו כמו יהודי שיש לו [צחוק] קוקו. מה אכפת לך? אם יש לו קוקו אז אתה שמח שהוא מתפלל אז גם פה תהיה שמח שהוא מתפלל. מה אכפת לך? זה שאין לו קוקו צריך לסבול. >> מבחינת אהבה מקלקלת את השורה וסינה מקלקלת את השורה. צריכים לדעת את המידה ממוצע. ואז הוא ממשיך, לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הכם תקים אותו. אז גם פה תהיהו דבר והתעלמת מהם.

זאת אומרת שלפעמים יש יהודי שהוא לא יכול לעזור אז מותר לו להתעלם מזה אבל כשיהודי יכול לעזור אז אסור לו. ואז הוא ממשיך את זה שאצל כשנפל משאו אז הוא אומר ככה אם הבן אדם מתיישב לו ואומר לו תעבוד יש לך מצווה אז הוא לא חייב הוא אומר אבל אם הוא בא ואתה ביחד איתך אז הוא אומר אתה צריך לעזור כן כן >> אבל אותו כן אז כתוב את זה בגמרא ששונא יש לו >> מצווה בשונא שלמה >> לכדי לקוף את יצרו שצריך לקוף את היצר אז דווקא אם השונא שלו נפל לו החמור אז תעזור לו ובסוף הוא מתחיל כי יקרא כאן ציפור לפניך בדרך בחולץ או על הארץ אפרוכים או ביצים והם רובצת על האפרוחים על הביצים לא תיקחה על הבנים [כחכוח] >> ואז אומר שלח תשלח אתה ואת הבנים תיקח לך למה ניטב לך והערכת ימים אז אומר מה זה ואת הבנים אז יש כאלה שטוענים ששלחת שלחתם ואת הבנים תיקח לך שזה סגולה

מאוד גדולה לילדים שאם אין ילדים >> אז עושים שילוח הכן אז את הבנים תיקח לך אז אתה מקבל בנים תמורת >> הם הביאו פעם >> גם גם אריכות ימים כמו שאומר >> כן כן כן למען נכון נכון אז אומרים את זה >> שתי מצוות ש >> אתמול למדנו על אחר למה הוא מתקלקל אחד מהסיבות שהוא ראה שמישהו מישהו שלח את את >> לקח את הבנים בנים וזה היה אבא והוא עלינו נפל אז הוא אמר אז אחרים ככה אין א >> כן >> זה הביא אותו לקכל >> כשעושים חשבונות שמיים אז אומר רש"י למה ניטב לך אומר רש"י אם מצווה קלה שאין בחיסרון כיס זה הרי צריך שזה יהיה דווקא אפקר אז מצווה קלה שאין בס מה >> אומר שיהיה כלה זה >> כן הפקר שלא יהיה שלו אז אמרה התורה למה ניטב לך והערכת ימים אומר רש"י קל וחומר למתן שכרן של מצוות חמורות שמצוות שקשה לו לעשות והוא צריך להתגבר על יצרו אז הוא

אומר קל וחומר הרבה יותר הרבה יותר שכר יקבל בן אדם אז פה נותנים לו למען טבלך והרכך את הימים מספרים שהרב אליושיב טען שהוא הוא צריך לתפוס יש בזה מחלוקת האם אפשר לקחת עם הכל ולגרש את האמא ואז לקחת את האפוחים או שצריך לתפוס אותה ביד ולשלח אותה >> הרמבם פוסק שצריך לתפוס את האמא אבל >> קשה לתפוס את האמר אם אתה >> אז זה מה אני אומר יש מחלוקת בזה יש כאלה שסוברים שצריך לתפוס את האמא ביד שלחת שלח אתם אתה צריך לתפוס אותו >> אז פעם הביאו את הרב אלישיב למקום מסוים ש שיש שמה שילוח הכן >> והרב אלישיב סבר שצריך להחמיר בזה הוא כבר היה לת זקנותו והביאו לו מקל ותוך דקה ראו שהוא תפס את ה את הציפור את היונה והוא שלח אותה >> מה בחביבות של הצדיק אז עוזרים לו מן השמיים >> כן בכל אופן זה היה מעניין הם אמרו בזה את זקנתו מה שאנשים רגילים לא תפסו הוא כן

תפס את זה >> הוא כן תפס את זה >> הביאו אותו פעם שכנת הבוחרים >> מה הביא אותו לשכונת הבוחרים לעשות שחקן הוא היה גר בשרים כן כן כן כן חות חנן >> אז אמר אה פה זה פה זה שכונת הבוכרים [צחוק] >> כי בחיים שלו הוא לא יצא מזה שזה בערך 300 מטר >> הוא לא נסע אפילו למירון הוא לא ידע איפה זה הוא לא נסע ב >> זה אומר פה >> לצפון כל הזמן זה אומר שלח אז כתוב פה מה זה שלח תשלח למה הוא >> לכאורה פעם מספיק פעם אחת מה לא היינו מביאים >> אז הגמרא אומרת משהו >> אז אומרת הגמרא שאפילו 100 פעמים >> שאמא עושה את זה לוקח היא באה משלחה והיא חוזרת משלחה והיא חוזרת >> מקיים את המצה >> אז אז הוא מקיים את המצווה אז אומרים את זה מה מה יכול להיות מה למה 100 פעמים זה הכן שלה היה לי כן בבית של כן היה לי כמה כמה הרבה הרבה עיונים

>> וזה לא עזר הם לא ברכים זה הבית שלהם איפה אתה תשלח אותם איפה תשלח אותם אומר באיראן >> באיראן אתה צריך הם יפצו הם פציצו חשבו שכולם יברחו אין להם איפה לברוח לאיפה יברחו 100 מיליון איש הם נשארים במקום זה כמו שלח צריך שלח תשלח אפילו 100 פעמים עד שהיא עוזב את הכן זה שלה זה לא היא לא הולכת לשם אתמול היה יונה במרפסת >> כן >> יותר בעיקר >> יונה במרפסת והיו שמה כן אבל היה ביצים לא לא היה >> כן נו זה אותו דבר >> אותו דבר >> אז היא ברחה >> כן >> לקחתי את החלון ברחה ונשארה ביצים אז כמה זה נקרא שילוח >> אז זה אה לפי אלה שטוענים שזה זה שילוח הכן >> שלוש ביצים האלה >> אז צריך אז נשאר עוד הביצים >> לקחתי לקחת את זה אז ברגע שהשלחת קיימת מצוות שלוחן עושים ברכה לשוחן אני לא עשיתי ברכה לא ידעתי ואלה מכל הסת בכלל זה

משהו אחר >> לא משנה [כחכוח] במציאות הוא קיים מצווה >> זה שאלה >> למה >> אם מצוות צריך כוונה או לא >> מה זה נקרא כוונה הוא התכוון >> הוא התכוון התכוונת נפטר >> הייתי רציתי שהיא תברח רציתי שהיא תצא לא >> תכנס לבית שהיא לא תכנס לבית פתח כן יש פה דיון שלם אומר ה >> חבר'ה חבר'ה אני רוצה לשמוע >> יש פה דיון שלם אומר ה המשנה ברורה אומר שאם בן אדם לוקח טלית והוא לא מכוון הוא לא מכוון למשל א ל הוא עולה הוא הולה לוקח את הטלית ועולה >> לדל לדו לדוכן של הכהנים >> אז אומר אומר המשנה ברורה שיש לו בעיה עם מהציצית כיוון שהוא לא כיוון הוא לא חשב הוא עשה את זה כדרך אגב ומכיוון שהוא עשה את זה כדרך אגב אומר המשנה ברורה שהוא עבר על מצווה ציצית >> למה >> ככה הוא אומר בגלל שהוא לא הוא לא כיוון להשתמש בו בציצית ולכאורה זה דבר ולכ הולך עבר כמפות בלי

ציצית אז זה השאלה הרי ציצית יש שמה >> יש ציצית ויש ארבע כמפות אז עבירה אין לו פה אז הוא טוען שכן אבל שאסור לעשות את זה אז יש כאלה שטוענים שזה מאוד קשה להבין את המשנה ברורה הזו שבן אדם שלוקח א ציצית אז ברגע שהכהן ברגע שהכהן לוקח את זה אז הוא מתכוון לקחת ציצית הוא לא מתכוון לקחת משהו אחר הוא לא לוקח את המפה של השולחן הוא לוקח ציצית ברגע שהוא לוקח ציצית אז הוא מתכוון בוודאי שהוא רוצה לעשות. נכון שהוא עושה את זה כמצוות אנשים מלומדה, אבל בכל זאת הוא עושה את זה כמו שצריך. >> אה, בגלל שכתוב למען תזכרו, >> תזכרו, נכון? >> אז חסר בתזכרו, זה המטרה. >> השאלה אם אתה אומר את זה תזכרו כמו הבריסקים סתדר עם זה פעמיים ויום. >> אז זהו. אז איך שתלוי איך שאתה אומר את זה, איך אתה אומר אתה תזכר? >> אנחנו בדף טו עמוד ב'.

אחד רצה להגיד 10 אז אומר 10 10 מסד >> זה כמה דבר אמר גרסרים [צחוק] שמעתי שבנחמת עולם הראשונה לא היהודים ברחו לרוסיה איפה שהיה בעל רס בעל ארס וכל אז ברחו יותר פנימה היו צריכים להחליקבות בלתם הראשונה והבן של רבי חיים מבריס הגאון האחרון שהיה כאן רחל אז הוא היה מאוד מקפיד על הטווי >> על קריאת שמע על כל מילה היו צריכים להחליף רכבת ירדו והתחיל לקרוא קריאת שמע וירדו אצלו כחצי שהשעה בינתיים יפו את הרכבת אמרו לרב חיים בריסק מה עושים אז רב חיים גש אליו זה בסדר בסדר בסדר בסדר ככה לזרז אותו שיספיק לעלות על הרכבת שמול >> כן אנחנו פה בגמרא >> כל כך אחרת הוא עושה אהבה אהבה אהבה >> הוא יודע מה זה אהבה >> ואהבה תן >> אוי וי >> צריך לעשות אהבה >> חשבתי שאתה אומר אהבה אהבה עין אשכנזי אמרתי את זה עם חיים לא >> אנחנו פה בגמרא

>> אני כבר מטושטש מרב גדולים שאני >> מנו אנחנו אתמול דיברנו על הסיפור הזה של אחר. אוי >> שאחר דיברנו שאחר לא >> לא הסתדר לאחר >> בדף טו עמוד בו עמוד ב >> למעלה אז דיברנו על כל הנושא הזה של אחר מה קורה עם אחר שאחר הבין שלא רוצים לקבל את לקבל את התשובה שלו >> והוא ויטר אנחנו רואים פה ששלחת שלחתים שלא מוותרים אפילו 100 פעמים והוא כן ויטר אחר ויטר הוא אומר הוא שמע בת ק בכל אופן >> אז אומרת הגמרא פה >> אסל מרבי אמר לה לאבריסקרוב שהזכרתי עכשיו אמר לו אסון רבי פני השואה תים מאוד חזק רבי דרכס >> הבסברום >> בסברום כן הבחלוזם כל הישיבות יפ >> מתייחסים עד רבח חמלו כל הישיבות להתיות אז למה דווקא לבחמל שח תראה כמה שנים אחר לא עוזבים אותו תראה >> תראה כמה שנים אחר לא עוזבים אותו >> נכון נכון כי אנחנו שייכים לזה גם שנשב

חשבון לכן אנחנו את זה בחודש שלו אז אמר לו כי רב חיים ולזן לא רצה לחתום על אחריזרי שחתמו הגאון וכל הגדולי ליט היחיד שלא רצה לחתום >> רב חיים מבלוז >> היחיד הוא אמר שכתוב אצל אברהם אבינו שבא המלאך ואומר לו אברהם אברהם אל תשלח ידך ואברהם שמע בקולו רגע רגע רגע לו הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אותו לעקדה איך אתה שומע עכשיו ל >> נכון למלאך >> למלאך >> סתנו הקדוש ברוך הוא שלא תירוץ לשחות צריך רק הקדוש ברוך הוא להגיד לך לא לשחוט גם מלאך מספיק >> גם מלאך מספיק נכון אז אומרת הגמרא אומרת הגמרא כי נח נפשי דרבי יוחנון שרבי יוחנון רב מאיר התפלל והוא אמר שהוא כן ילך לגיהנום כנח נפש דרבי יוחנון יש כוח [כחכוח] יש כוח כנח נפש דרבי יוחנון רבי יוחנן אומר הוא לא יתן הוא לא יתן שיצא עשן מקברו שהוא יהיה בגיהנום >> אז הגמרא אומרת

>> שהפסיק פוסק קוטרה מכברי שהפסיק לצאת עשן מהקברנו נסתלק >> כן אז פוסח עלי ההוא סבדני סבדנה אז אז אז סבדן [כחכוח] אחד בא אליו פתח בהספד על רבי יוחנן ואמר אפילו שומר הפתח לא עמד לפניך אז אומר רבנו אז הוא אומר ש >> שאפילו שומר הפתח אומר זה ששומר בגיהנום אז לא יכל על רבי יוחנון רבי ויחנון בא והוא לא יכל הם אומרים שהברדיצ'בר אמר שהוא לא יכנס לגן עדן. >> הוא אמר שהוא לא יכנס לגן עדן עד שהוא לא יביא את הגאולה, שהוא יעמוד בחוץ. >> אז הם אומרים שהוא הגיע לשם ואמרו שמה קודש, קודש משהו כזה אז הוא קפץ לתוך הגנן. גנ דוד בני מלך עם הכינוכ >> אז הוא קפץ אז אני אמרתי על זה >> כן >> גמר אומר דב בשמיים רבי גולילון ומצד אחד אומרת הגמרא שדוד המלך ביקש ששפתיו ידויבו בקבר איך >> גידו דבר לחם לשמור אז כאן למטה בעולם הזה

אז שפת דוות בקב ז אומר ש גם למעלה וגם למטה אז עכשיו שאנחנו אומרים >> ות מבדית שברות אז הוא נזכר שישעולם הזה הוא שבטיח זה מתחיל שוב לעבוד זה נקרא מגלשני >> יפה אז הוא אומר שזה שאנחנו מזכירים את זה את הברדיצ'בר שהוא אמר שהוא לא יכנס אז הוא שמה גם יפעל שמשיח יבוא אתה שומע >> כן >> כן שברדיצ'בר אומרת הגמרא ביטוי של אחר הבת של אחר >> אסיה לקמדר דרבי בא לפני רבי יהודה הנשיא הביטוי של האחר והיא אומרת לו אמרה לו אמרה לה היא אומרת ביטו של האחר אומרת לרבי לרבי >> היא אומרת לו רבי פרנסני רבי אני עניה וצריכה פרנסה >> תלך שלה תלך לאבא [צחוק] שלה >> אבא שלה אבא שלה אבא שלה היה כבר נפטר נו >> ביט שלה אחר כן כן >> אסור להגיד ככה אל תגיד ככה אם עוד פעם [צחוק] >> אז הוא אומר פה אז אמרה לו אמר לו >> בת מיד >> בת מית מי היא בת אז אמרה לו

>> אמרה לו ביטוי שלך >> מותר לו גנ על אבא שלה >> מה היא לא אמרה גנאי >> אחר מה >> ה השאלה אם היא אמרה את הלשון אחר היא לא אמרה פה הגמרא אומרת את זה אבל היא אמרה כנראה אז אותו שאלה מה שאתה אומר אז שואלים את זה באמת והיא אמרה שהיא ביתו של אלישע בן אבויה >> הגמרא שינתה את שמו לאחר >> הוא אומר את זה בצורה כזו בדף טו אז או שאף על פי שאביה יצאה לתרבות רעה אבל היא נשארה בכשרותה וידע את גנותו של אביה ושהיא לא חייב בד בכבודו הוא שואל שאלה טובה הוא שואל איך היא באה ואומרת לרבי אני בתו של אחר מה הבת שלו צריכה לפחות לשמוע לתת איזהשהו >> כן >> איזה כבוד לאבא אז היא אומרת מכיוון שהוא היה רשע אז כשרשע אין לה חוב להגיד לכבד את האבא כך יש דה >> רמבם והטוב >> מה >> מחלוקת הרמבם והטוב אם היה >> אז היא אומרת שהיא לא הייתה חייבת בכבודו

או שהיא כן כן אמרה את השם אבל הגמרא משנה את זה יש פה דיון איך זה קרה אמר לו עדיין יש מזרו האם יש עוד >> אז בעולם יש אם יש עוד מזרו בעולם והוקתי והרי כתוב כך אומר רבי גם הוקטיב לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במקורב זאת אומרת כתוב באיוב כתוב גם אור רשאים ידי ידיך וזכרו של הרשע עבד מני ארץ לא נין לו ולא נכד לו ואין שרית ומגורב אז איך יכול להיות הוא שואל אותה יש עוד >> הוא שואל את עצמו הוא לא שאל אותה כנראה אז אומר האם אומר לעצמו איך יכול להיות מצא אומר המרשו אומר פה כזה דבר בעצם אנחנו רואים הרבה רשעים >> הרבה רשעים שנשארו להם ילדים >> ואדרבה הם הם חזו לו מצוות >> כן אז איך יכול להיות פה בדיוק רבי נתפס באחר הוא נתפס שאחר אין לו נשאר לו ילדים מישהו נכנס לבית הקברות אומר אני מחפש אחד שיהיה כתוב עליו הרשע המופלג כל ימיו עשה

צרות אתה לא מוצא אומר >> כולם צדיקים >> כולם צדיקים אומר כנראה שהרשעים לא מתים כדאי להיות רשע הוא אומר הרשעים אף אחד לא מת אז הוא אומר פה איך יכול להיות אם כן איך יכול להיות שביתו של אחר עדיין קיימת כך אז כך כך שואל כך שואל המרשו המרשו אומר כנראה שאחר זה היה סמל כשנשאר לרשע אז אנחנו אומרים אפילו רשעים שבכ מלאים מצוות כרימון אבל אחר שהוא היה רבו של רב מאיר והוא היה מפורסם שהוא עשה כזה דבר אז רבי חשב איך יכול להיות כזה מצב שאחר ישאר לו זרע אם אנחנו מדברים זה היה אומר המרשו שהוא היה סמל שלכן הוא התפלא סתם ככה שיהיה רשעים יש יש צעים צדיקים אז זה בגלל שאנחנו אומרים אין אדם חוטל כן נכנס ברוח שטות אבל אחר שראינו שרב מא שרב [כחכוח] מאיר שחב אותו ל-13 בתי כנסיות וכל בית כנסת הוא פגש ילד והילד אמר לו אמר לו פסוק לי את פסוק וכל

ילד אז הוא פסק >> אני מכב רוצה לדעת מה התירוץ >> של מה >> מההמשך בסדר בסדר אנחנו זה מה שאנחנו רוצים שתשתוקק לשמוע את התירוץ. >> אוי, אני כבר לא יכול. [צחוק] >> אז אומרת הגמרא, אז אמרה לו, אז זאת אומרת הלשון הוא שהוא אומר לה האם נשאר לו, >> זאת אומרת בפשטות בפשטות אומר לה עדיין אמר לה עדיין יש מזרו בעולם. אז בהתחלה אמרתי שהוא לא אמר את זה ישירות לה. הוא אמר את זה כאילו לעצמו עדיין יש והוא כתיב לא נין לו ולא נכד בעמו. ושר אמרה לו זכור. זכו לתורת >> ואל תזכור מעשיו הזכרתי עכשיו כן >> שכחתי >> אז היא אומרת בעצם אז אבל כאן משמע שהוא אמר את זה לה אז איך איך רב מאיר אמר את זה איך רבי רבי יהודה הנוסי אומר את זה ל >> לא יודע >> אני לא בד >> איך הוא אמר איך הוא אמר לה את זה ישירות אז הוא אומר אומרת לו זכור לתורתו

ואל תזכור מעשיו אם תפרנסני תזכור שהוא היה התלמיד חכם ותפרנסני ואל תזכור או מעשיו אומרת הגמרא מיד ירדה אש וסכזכה ספסלו ירדה אש מן השמיים וסכזכה ספסלו זאת אומרת חרחה את ספסלו של רבי >> למה שרפה את זה >> לא שרפה רק לחמה למה למה >> בגלל שה >> המילים של הבת השפיעו למעלה >> הגמרא תסביר אז בוא נראה את הגמרא אם אנחנו נמהר אם נמהר אז אנחנו לא יהיה לנו מה לעשות נרגעתי >> כן אז הוא אומר פה אז אז סלו של רבי בכה ואמר רבי >> שרבי אמר בכה ואמר ומה למתגנים בא שבן אדם שהוא מתגנה אלא הרואים את הודרתו כדבר של גנאי כמו שהאחר פרש מן התורה אז הוא אומר בכל מקום התורה מסיע טלה למשתבחים בה בן אדם שהוא מקיים את התורה והוא משתבח בה והוא מתגאה בתורה עצמה אז הוא אומר הלחת כמה וכמה אז אומרת הגמרא שרבי באמת היא היא סגרה לו את הפה בזה שהיא אמרה מה אתה

מסתכל הצד השלילי תסתכל לצד החיובי >> מספרים שאצל האמרי ימס אז הגיע פעם אישה, הוא אמר שמעולם לא ניצחתני אלא אישה אחת שהגיעה אישה עם בת מבוגר, עם בת חולה מאוד היא נכנסה לה עם רימס אמר לה עם רמס אמר שמה שאין לו זמן הוא עסוק כל כך אין לו זמן לזה היא ביקשה ממנו ברכה אז היא אמרה שאין לו זמן אז היא אומרת לו לי יש זמן לטפל בה למעלה מ-20 שנה ולך אין זמן אפילו רגע אחד. אז הוא אומר, "את כל כך צודקת? את כל כך צודקת." אומר, "סגרת לי את הפה." היא אומר. אז אומר פה כמה אותו דבר. היא אומרת, הוא למד, הוא למד תורה. ואם הוא למד תורה, אז אומר, אז התורה הזו מגינה עליו. ואנחנו רואים באמת שהגמרא אומרת שלא יכלו להכניס אותו לגן עדן בגלל שהוא עשה עבירות ולגיהנום לא יכלו להכניס אותו בגלל שהוא עשה מצוות >> בגלל שבגלל שכן אז הוא עמד עמד בחוץ הוא

עמד בחוץ לא לכאן בדיוק לא לכאן ולא לכאן ואז אתמול דיברנו על זה שהכניסו אותו שביקשו שכן יכנס לגיהנום כדי שהוא יוכל לבוא הרקך לגן עדן ומדברים אמרו שב בערך 150 שנה לפי החשבון הוא היה בגיהנום. 150 >> בערך ככה זה יצא החשבון. אז שואלת הגמרא אז אז אפילו כך לפעמים אישה בא הגמרא שואלים הרבה פעמים הגמרא אומרת שהשפחה יכלה ליתון כזו טענה והשפחה יכלה ליתון כזו טעה אז שואלים שפחה מאיפה היא ניתה כזו למדנית פרופסורית שהיא יודעת לטעון >> אז אומר כשזה נוגע לבן אדם בעצמו >> כשזה בעצם אומר אז גם השפחה יודעת את כל הלומצם הבתיים >> היא נהית היא נהיית אותו דבר פה הוא בא ואומר לה אם יש עוד זרע מזה אומרת לא אתה בבקשה תסתכל הצד איך אומרים תסתכל לחיוב ואל תסתכל לשלילה הוא למד תורה ולכן אז היא סגרה לו את הפה אומרת הגמרא ואז הוא

המשיך >> שעה גם אומר נוצחני אלו אישו ותינוי נכון >> בעירובין אומר רבי שואל כן אז אומרת הגמרא פה ומה למדגנים בה אומר רבי ומה למתגנים בה שהוא התבייש אחר בזה והוא עזב את הכל והוא התגנה אז אומרת הגמרא אז למשתבחים אלה שנהנים בגמרא אז אם למתגנים בה מגיע גם כן אז למשתבחים הלחת כמה וכמה אז זאת אומרת ירדה אש וסכסכה את הספסלו רצתה לשרוף אותו כאילו את הספסל שלו להגיד שהיא צודקת שבזה שהיא אומרת שתסתכל לחיוב ואל תסתכל אל השלילה אז היא צודקת אז הוא אומר רבי מה למסתכסכים למתגנים בה למשתבחים בה על אחת כמה וכמה אומרת הגמרא שואלת הגמרא ורב מאיר איךגומר תוירו מפומדה איך הלך רב מאיר והלך לשמוע תורה מבן אדם כזה שהוא עזב את התורה איך הוא הולך לשמוע את התורה ואומר רב בבאחונה אומר רבי יחנון מה דכתיב כיספתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיו כי מלאך השם

צבוקות הוא אז הוא אומר אם דומה הרב למלאך השם צבקות אז אומר יבקשו תורה מפיו ואם לא אל יבקשו מפיו תורה מפיו אם הוא נראה לך כמלאך הרב שלך שהוא מרומם הוא דבוק בקדוש ברוך הוא אז תשמע תלמד תורה מפיו אבל אם לא ואומר אל תבקש תורה מפיו שואלת הגמרא, אם כך רב מאיר, איך הוא הולך לשמוע מאחר דברי תורה? הרי אחר עשה בדיוק הפוך ממה שצריך. איך הוא עשה את זה? אומרת הגמרא, מרשלוקיש, רב מאיר קרו אשכח ודורש. רב מאיר מצא פסוק ודרש שמותר ללמוד גם מרב שאינו אגון. אז אומר את זה כך כתוב את אוזנך ושמע דברי חכמים וליבך תשיט לדעתי אז הוא אומר ולבך אז הוא למד את זה >> אז אומר את אוזנך ושמע דברי חכמים ולבחה תשיט לדעתי אז אומר אומר רב מאיר ככה, לדעתם לא נאמר, אלא לדעתי שתשמע רק את מה שהם רוצים. זאת אומרת, אל תשמע את הדעה שלו,

את התוספת, הפירוש שלו. אתה תשמע מה שהוא אומר בשמי. אז הוא למד מפה רב מאיר. אז רב מאיר למדפסוק הזה שמותר לשמוע אפילו מבן אדם שהוא >> ירד מהדרך. ואז אתה תשמע רק את דעת הקדוש ברוך הוא מה שאומר. אבל אל תשמע את דעתם. אל תשמע. אתה יכול לחלק יש לך את הכוחן קצת מה שהרב אומר. כי כי אם עומד בן אדם גנב ודורש דברי תורה זה בעיה. >> נכון. >> אבל הוא לא היה גנב בעצם. >> לא אני נתתי דוגמה. הוא יכול להיות א משהו שלילי. הוא דורש בפני הציבור. >> נכון. נכון. בשביל זה אתה מביא את השאלה של הגמרא. >> אתה הגמרא שואלת איך הוא קיבל ממנו תורה? אז אתה מביא את השאלה של הגמרא דברי תורה מותר >> מה >> רוב הדרשות לא מדבר אבל אבל השאלה זה על רבי מלך הוא >> איך הוא הלך כתוב הרבי אומר שמחת את השני מבין לא צריך להגיד אתש >> שמה

>> אז אומ לומד רמבן מבין אותו טוב לא צריך להגיד כל עוד כל פעם מישהו לוקח אותך >> כן הרבי אמר את זה הרבה פעמים שיגידו בשמו שיגידו שלא בשמו דווקא אם זה תקבל >> כן נכון כי הרבי היה מרומם מכל הדברים האלה. >> כן. אז הוא אומר פה אז אומרת פה הגמרא אומרת שרב מאיר מצא פסוק והוא מצא והפסוק הזה הוא למד שמותר אפילו שהם רשעים מותר ללמוד מהם >> תורה >> אבל לא דעת של לשמוע את דעת >> תמיד את את הבורט שדי ותיר מקבלים טומא >> הנה מקבלים טומאה כן >> אז מילא אפשר >> כן כן זה רעיון טוב מה שאתה אומר אבל מצד שני אבל כתוב שצריך ללכת ללמוד מ מהרב רבי יש פה נקודה ואני אסביר את מה שאתה מה שאתה אומר בעצם כש השופטים אומרים שהם רק עושים משפט אובייקטיבי הם אובייקטיביים >> הם אובייקטיביים ואתה רואה כשהם שופטים אז אתה רואה בדיוק כמה שהם אובייקטיביים

>> לא שייך בן אדם שיגיד כאילו דברו והוא לא הוא הרי אומר את זה מתוך הרעיון שלו איך שהוא מבין את זה. אז אם הוא אומר מתוך הרעיון איך שהוא מבין את הדבר יוצא מכך שהוא אם הוא מאוט אז הוא גם כן אומר דברים מאובטים >> אז לכן הוא אומר אם רב חדומ למלאך השם צעקות זאת אומרת שאין לו שום נגיעות ושום דבר אז אתה יכול להבין אז אתה תשמע כל הם מבין למה כיוון שבהלכה כתוב שאם הרב אומר לך אפילו על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין אתה אתה צריך לשמוע בקולו אפילו שאתה לא מבין את זה ואתה רואה לפעמים שזה בדיוק הפוך אבל אתה חייב לשמוע בכל רבך בגלל ש >> היה בסת השבוע מאמר ראשי תגיד מאיכון דנטון >> מאיכון דנטון רבי הכניס את זה מאוד חזק >> כן >> רבי הכניס מאוד חזק אתךון >> רב אומר לך משהו >> נכון אבל תלמיד לרב >> תלמיד לרב לא יכול להגיד לו מאיך

בגלל שהוא [כחכוח] צריך לשמוע בכל רבו מה הפסוק מה >> לא זה אתה אומר דבר שכילו סתירה שאתה צריך הרב אומר אז אתה צריך להגיד לו מאיפה אתה מבין מאיפה אתה מביא את זה מצד שני אז מובא ש על מי מובא את זה רבי רבח שהוא מעולם לא אמר דבר שלא שמעו >> מרבוזר הגדול >> רבי ליעזר הגדול אומר שהוא לא שמע דבר שהוא לא אמר שהוא שהוא לא שמע שהוא לא שמע מרבותיו זאת אומרת שכשאתה דן בדבר תדה בדבר >> אתה דן בדבר אתה צריך מקבל דברי רבך זה כאילו קודש קודשים זה כאילו שהוא אמר את זה מסיני אז איך שואלת הגמרא האם אתה ככה חושב על על הרב שלך אז איך יכל רב מאיר לקחת אז אומרת הגמרא לא שיש פה עוד דיה שיש לפעמים שאתה יודע שהוא לא בסדר ואתה לומד את זה ממנו אז אתה לומד את מה שהוא אומר בסדר אתה לא מכו אומר אתה לא מקשיב לזה >> אז אומרת הגמרא

>> סליחה מדה את רואים פה שאף לא עשה להכשיר אות >> נכון הגמרא מביאה את זה נכון לא יהיה שמח עליו שלא יחשיב אותו >> כן כן תורה גם >> נכון זה גם כן >> כן בהחלט בהחלט זה ראיה נכון זה ראיה מאוד יפה כן זה ראיה מאוד יפה לגורז >> אומרת הגמרא רב חנינה אמר מאוכה רב חנינה הביא ראיה אחרת כתוב הלשון שימי בת ואתי אוזנך ושכחי אמך >> וובית אביך זאת אומרת אל תסתכל על המעשים שלהם רק תשמעי תשמע מה שמותר להגיד אז אומר ושכחי המך ובית אויר כשו קרואה הדוד אומרת אם כך הפסוקים הם קשים >> סותרים אחד לשני סרים >> סותרים אחד את השני שמה שפה הוא אומר שלא ללמוד אלא מרב המלאך הדומה למלאך השם ואילו הפסוקים האחרים אומרים שמותר ללמוד מחכם אפילו שהוא רשע אז אומרת הגמרא לא היא קשה או בגדול או בקטן פסוקים האחרונים הורים שאפילו שורים הוא גדול

לתלמיד חכם שהוא חכם גדול והוא יודע להשגיח בין דבר מותר לבין דבר אסור אז מותר לו או אבל או בקטן תלמיד שהוא תלמיד קטן שאין לו את השיקול דעת שהוא יכול להכריע בין דבר לדבר אז אומר או בקטן שאז לא אי אפשר שהוא אסור לו ללכת ללמוד מבן אדם שהוא לא מספיק טוב אומרת הגמרא כיסר אבדימה אומר אמר במערובה רב מאיר אכל אז אומר אומר רב דימ שאמרו במערובה שבארץ ישראל רב מאיר אומר אכל תחילה תכלה >> ושדה שיכלה זאת אומרת שהוא אכל שרב מאיר מצא תמרים והוא אכל את הבשר שר של ה >> רי וזרק את הגרעין החוצה ושדשיך ללברו מה הכוונה זאת אומרת שהוא למד ממנו אבל מר היה כל כך זעיר שהוא שם ידע מה כן לקבל ומה לא לקבל דרש רובה מה דכתיב כתוב בפסוק אל גינת >> אבל המשל זה עם רימון בדרך כלל לא רימון מצא קליפתו זרב פה הוא כותב פה הוא כותב הפוך שהגמרא

אומרת שהוא מצא תמרים ובדיוק והתמר >> זה בעירובים מה שאתה אומר זה גמרא בעירובים >> כן אבל שמה זה משהו אחר שמה אתה לוקח את הקליפה אתה זורק ואתה לוקח את הפרי בפנים את את התוכן פה זה הפוך הוא שמע ממנו אז את הבשר שהוא רצה לשמוע זה כמו במרים כמו קליפה אזרן זה כמו >> כן אבל ה הקליפה היא חיצונית והגרין הוא פנימי אז הוא אומר הוא לקח את הבשר של הפרי הוא לקח אבל את הגיע לגרעין מה שהוא רצה לגמר את זה הוא כבר לא הגשיב אומרת הגמרא אומר רוב דרש רובד כתיב אל גינות אל גינת אגוז ירדתי ביבינו >> לראות באבי הנחל >> הנחלבי באיבי הנחל נכון אז אומר מה הכוונה? אז הוא אומר, למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז? לומר לך מה אגוז זה. אף על פי שמלוכלך בתית ובצואה, אין מה שבתוכו נמס. אף תלמידי חכמים, אף על פי ששר, אין תורתו נמסת.

>> שאפילו שתלמיד חכם >> ששר, >> יכול, יכול להיות שהוא עשה תשובה באותו רגע. >> אז זה עוד משהו. אנחנו לא יודע זה כבר משהו אחר מה שאתה מביא זה כתוב זה כתוב שמה >> שאם ראית >> תלמיד חכם שעובר עבירה אז תהיה בטוח >> אל תערך בגלל שהוא עשה תשובה בלילה שמה הוא עשה תשובה מה לא אז הגמרא אומרת שמע בדיוק אומרת ודאי הוא עשה תשובה משל >> רבי שעול נדון רבי שול נדע לבן לברג להיות רב הוא היה צריך לבודר פרים משלן אז הוא הזהיר את העגלון שלא לצוב בו פרמשל הוא לא רוצה להיכנס לרמי פרמשל הוא היה ליטאי יותר אומר היה אדמור חסידי עממי לאל ברירה נשבר העגלה בפרשלן גל נצל לבקש ולראוד לתקן אז בינתיים לא וראה היה חייב לרדת ללכת לרמר אז החליט בלב שלו בספסול החליט בלב שלו אם הוא ראה אותו לומד מדבר איתו ואם לא הוא לא נכנס אליו הוא בא

הוא רואה שהוא מסתובב רמיו אז הוא החליט אני עוזב אותו צק אליו רמשתן לברגרוב הרב מלבק בוא אנה כילה בוא יש לי קושיה בגמרא מה הקושיה מה שהזכרנו ראית תלמוד רחם עשה עבירה אל תרה אחריו שמה שואלת הגמרא שמ ודאי אז שואל הרמ שואל אותו מה הפשט שמה ודאי וראית איך >> איך הוא יודעים משהו >> ומה מה אתה יודע כאן אז אז הוא לא ידע לענות לו אז אמר מיר אני אגיד לך שאתה מגיע אליי ואתה רוצה לבדוק אם אני לומד תורה אז אצלך זה נראה שאני לא לומד ואני עושה אבוירה כן אז אל תראה אחריו למה שמה באותו זמן שאני מסתובב אני חוזר בתשובה שואלת הגמרא מה זה שמה ודאי ודאי הוא חוזר בתשובה אז גם אני בוודאי שאני מסתובב נחוז בתשובה תסה לך תנשם >> יפה יש כויח >> מאוד >> יש כויח אז אומרת הגמרא למה תלמידי חכמים נמשלו למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז לומר לך מה אגוז זה אף על פי

שמלוכלך בתית ובצואה אין מה שבתוכו נמעס אף תלמידי חכמי תלמיד חכם אף על פי ששר אין תורתו נמסת. אז למעשה יש פה שאלה מאוד מאוד מעניינת. השאלה היא פה הגמרא מביאה מאגוז. אגוז שהוא מתלכלך. [כחכוח] אז אתה אומר שברגע שהוא מלוכלך אתה יכול לשטוף אותו ולנקות אותו. >> והגמרא קודם מביאה ראיה מתמר שתמר אם היא מלוכלכת לא יכול לאכול לאכול אותו. >> מה הבעיה? מה הבעיה? מה >> אמר שנפל? זה נהיה נירס למה אתה לא יכול לשטוף אותו >> אגוז שאתה שוטף >> ומורידי את הקליפה ארוז אגוז הקליפה היא קשה >> אבל התמר בחוץ רק בפנים יש לו גרים בחוץ הוא רך הוא לך הוא נכנס לבוץ אתה כבר לא שוטף אותו אתה כבר זורק אותו >> אז לכאורה זה שאלה הגמרא אומרת על רב מאיר שרב מאיר היה לקח מ מ מ מאחר את את את התו את ה את את הבשר הוא לקח את התמר >> ופה הגמרא מביאה מראיה מאגוז

>> כן >> שאגוז אפילו שהוא נמאס אתה יכול לשטוף אותו >> אז אומר בעצם אז יש פה לכאורה סתירה בתוך זה אז בעזרת השם מחר >> בדיוק נישאר עם קושיה >> מה זה היום >> מה זה היום הסעודה לו להביא אוכל שום דבר אמרת שבח או לא ברצוב יש לך צלחת >> יש לך צלחת יש פה צלחת כן תודה רבהם שלכם היום >> היום בלילה >> איך ידו גוגל שרבנית הקוגל אני נתי לגבי כסף לא יותר >> אתם לא אתם לא באים לכם אנחנו הולכים [כחכוח] אחריך >> אהבה שלי זה >> טוב היה יחסית גדולים של אז לא החליפו מים בעין בעין 100 שנה טוב בן ש צדיק כתוב פשו החליף את המים בשנה לא היה מים הסבא ספר את זה אפשרי אפשר לחתוך עם סכמיס כזה הוג הרבנית מי >> זה קנו את זה לשוב ביום חמישי והיה הרבה ועדו תרם את זה לכל א יפה >> היה ביחס טובכם >> ממש קטעים דובי מי כך שלו גולם

>> אה >> איפה הוא מוכר >> הוא מוכה בכלל מוכנד >> אתה אומר לי מביא לך את זה עד לפה >> אפשר לקבל פה מביא מה להביא לך מדי >> תודה >> זה דחמ טוב לדעת שמה >> כן תיקח את כן כן את הכתוב אנחנו לא יכולים כל יום העניין הוא [צחוק] עניין הוא נעשה לר אני אעשה לכם >> הוא שומע כל מילה >> סבא שלא כן הייתי גם כן הייתי גם זה >> צית שלם לו לא רצמר מישר בלילום אני רצה לשלם יש לחמניות רבי הכלרים צים בבית מה זה משהו זה >> כל פעם אנחנו מזכירים את הסעודות של מי זה תרם את זה היום אנחנו מזכירים שזה באילום שם כן >> בהילום שם >> והקוגל זה תודות לרבום דרוקום דרוק אם אתה כבר רוצה לדעת זה >> כן ולעבודה שלי ביום חמישי >> שבזכות העבודה שלי ביום חמישי קיבלת >> ותודה למשה שבאמת >> ולי כן כמה ימים שהוא עשה חופש אז אנחנו בקושי

למדנוקנה שלי קוגל >> ויש לנו את הבייס שיצטרף אלינו חבר'ה אתם לא יודעים הקולד שלו נסגר >> קוגל לא מגשים בותם שקונים אותו >> לא נסגר הגיע לפה הכול שלו הגיע לפה >> הקוגל >> כן >> לא מגשים אותו באותו יום תן לו עמים שלושה במקרר כנ אותו יש לו טעם אחרי גם >> יכול באמת הוא טעים באמת טעים >> זה לא כמו ביום חמישי הקוג של חיים יוסף היה התחיל פה >> הכל שלא התחיל פה אני אומר הוא הביא את הכולל לפה >> כולם יבוא >> טוב רבותיי אנחנו בדף תנד >> תנד >> סימן שחס צריך שלומי >> אנחנו בסעיף מב >> דף תנד >> סעיף מב >> כן תנד תנד >> 10 פעמים 10 פעמים אני לא אכפת ליצו עד מחר מצדי >> סעיף מנהל בן חדש בין ישן שהוא מעודק על הדפוס >> קחת משה >> אומר מנעל מה מנעל זה נעל >> בין חדש בין שהנעל לחדשה בין ישן שהנעל ישנה >> אבל הוא היה מוש מהודק

>> הוא היה מהודק על הדפוס >> מה זהק רק על הדפוס. היום כבר לא רואים את זה. פעם היו סנדלרים, יש עוד היום סנדלרים יש להם מין כזה שטן ששמים את הנעל על זה ואז הם מותחים אותו. הם מותחים אותו. הסנדלרים >> הם לוקחים את הנעל, מכניסים אותו, יש לו כמו רגל כזה מעץ, >> מעץ. כן. והוא מותח את זה. והוא מותח את זה. עכשיו יש לו בבית מנהל כזה. פעם היו, אני לא יודע אם אתם בטח חלק זוכרים, שהיו מכניסים לתוך הנעליים היו מכניסים כזה דפוס של עץ עם כזה קפיץ כדי שהנעל >> שישמור את הצורה. אתם זוכרים את זה? כן. אדם יש כאלה שיש להם את זה. >> יש כאלה. >> לא הדור הצעיר כבר לא מכיר את זה. משה >> כן. אני אביא לך מהרב שמעו זה הכוונה פה. לא לך מהרב. כן כן כן >> יש כזה דפוס כזה של עץ שמכניסים את זה שהוא ישמור את הנעל >> אז אומר מותר לשמוט ממנו לשומתו ממנו מותר

להוריד את הנעל הוא [כחכוח] אומר שמותר להוריד את הנעל >> מהאימום זה כן עימום נכון אז הוא אומר בין לשמוט את הדפוס מתוך הנעל ובין לשמוט את הנעל מתוך מעל הדפוס ואין כאן איסור בטלטול הדפוס. למה אין איסור בטלטול הדפוס? הוא הרי מטלטל את הדפוס. אז הוא אומר מפני שהדפוס יש עליו שם כלי. אלא שהדפוס עצמו מלאכתו הדפוס עצמו מלאכתו לאיסור ומותר לטלטלו לצורך מקומו. דהיינו חללו של המנהל שהדפוס בתוכו מותר לטלטל את הדפוס עצמו גם כן. זאת אומרת, אף על פי שבעצם הדפוס הזה הוא כלי שמלאכתו לאיסור, אבל מכיוון שהוא צריך את הנעל והנעל קשור בפנים, אז מכיוון שיש עליו שם כלי שמלאכתו לאיסור, אז אמרנו שכלי שמלאכתו לאיסור, אז אם הוא צריך אותו למקומו, לצורך לצורך מקומו, מותר לטלטלו. או בנ >> סעיף מג סנדלים שבימיהם היו להם שתי רצועות קבועות

בשתי צדדים אחת בצד הפנימי לבין שני רגליים ואחד לצד חוץ וקורחים את שתי הרצועות על הרגל למעלה להחזיק שני צידי הסנדל על רגלו למה מפני שלא היה אור בסנדליהם אלא בצידי הסנדל. אבל למעלה היה פתוח לגמרי. כיוון שלמעלה זה כמו שהיו יש נעלי אצבע כאלה כמו שאומרים >> נעלי שורש. קוראים לזה נעלי שורש. >> תנחיות. >> מה? צנדלים תנחיות. >> סנדלי שורש. >> אז הוא אומר שלא היה אור בסנדליהם אלא בצידי הסנדל בלבד. אבל מלמעלה היה פתוח לגמרי. אז הוא אומר ככה. שלמטה היה אור >> אבל בצדדים ורק בצדדים תפסו אותו למעלה הוא לא היה למעלה זה היה למעלה היה פתוח לא היה כלום >> לפי כך היו צריכים שתי רצועות להחזיק שתי צידי הסנדל על רגלו עכשיו אם נפסקה אחת מהם אי אפשר ללך בו עד שיתקננו ואף על פי כן מותר לטלטלו אף אם נפסקה מקום כביטה למה מפני שעדיין יש תורת כלי

עליו הועיל והוא ראוי לחזור ולתקנו. אז זה אומר שסנדל כזה שהוא בתוך הבית אנחנו מדברים לא [כחכוח] בחוץ. בחוץ יש בעיה בחוץ. אם בחוץ הוא יכול יכול לעבור לטלטול לידי טלטול ארבע עמות בשבת. אבל פה זה לא מכיוון שהוא בתוך הבית אז אפילו בחוץ זה מוקצה. בחוץ זה בחוץ אנחנו מפחדים כל אחד הדברים הגדולים של מוקצה של הטלטול שמה זה יקרה והוא יביא את זה בידו ואז הוא יעבור על העבירה של הוצאה של הוצאה מרשות לרשות אז בוא נראה אני אומר את זה מסת ואם נפסקה אחת מהם אם אחת מהרצועות נפסקה אי אפשר ללך בו אי אפשר ללכת עם זה עד שתקננו אבל אף על פי כן זה לא נקרא >> שהוא בטל לגמרי אף אם נפסקה עם מקום כביותם פני שעדיין יש תורת כלי עליו הועיל והוא ראוי לחזור ולתקנו יכול הוא יש לו את האפשרות לתקן את זה זה לא דבר שהלך לאיבוד לגמרי

>> אז הוא ממשיך במ דברים אמורים כשנפסקה פנימית של בין הרגליים שהיא מתקנועה אין תיקונה נראה זאת אומרת שאם לוקחים וקושרים את זה, עושים קשר, אז לא רואים את התיקון. זה לא ניקר שזה מכיוון שזה הצד הפנימי, אבל הוא אומר, >> אבל אם היא נפסקה חיצוני, אין דרכה לתקנה מפני שתיקונה נראה לכל. וגניו. זה ממש דבר של גנאי. ולכן אסור אסור לקחת את זה. לפי כך בטל הסנדל מתורת כלי ואסור לטלטלו. עכשיו אינו דומה לשער לשברי שער כלים ששער שברי כלים שדיברנו על כלי חרס שנשבר שמותר לתקנו שמותר להשתמש בו בגלל שיש לו דין תורת כל הועיל והם ראויים לכיסוי כלים >> אבל סנדל אין דכסות בו כלים לא מכסים בגלל שהוא על הרצפה הוא מאוס אז אי אפשר לעשות בו שום שימוש כיוון שאי אפשר לעשות בו שום שימוש אז לכן הוא אומר אז אסור לטלטל אותו אז

עוד פעם אם זה בבית מדובר פה על הבית או על החצר אז אם נפסק גם או רק בבית זה השאלה >> סתום מחצר של בית לא חצר סתם הצרם עירוב >> איך כתוב בית צר כ >> לא יודע אני לא רואה אני יושב אומר אני חו עוד מעט עוד מעט נראה איפה זה כתוב עוד מעט נראה עוד מעט נראה איפה זה כתוב בכל אופן כןכי זה כל מה זה כתוב במוגן אברהם זה מתאים להמוגן אברהם >> בכל אופן עוד מעט תראה את זה >> ברשות היוכי כל זמן שזה רשות היוכי אזה לא משנה בית או חצ אז הוא אומר פה כך שאם זה החוט הפנימי שרגילים לתקנו שלוקחים את החוט ומחברים אותו אז אנשים בגלל שזה לא רואים אותו בחוץ >> אז זה לא גנאי אבל החלק החיצוני שזה כן גנאי שרואים שזה קשור זה לא מתאים אז זה אסור >> עכשיו בסעיף מד הוא מסביר את זה עוד יותר ואם נפסקה כל זה מדובר כשהיא נפסקה ברשות

היחיד ואם נפסקה כשהוא מהלך בכרמלית >> התירו לו ליטול גמי לך >> מה זה גמי >> גמי זה מין א >> כמו קש קש >> זה לא גומי זה לא גומי זה גנב קש זה גמי בת >> זה לא לא זה כאילו מקנה דבר שאפשר שאפשר לקשור אותו משהו כזה >> אה כמו חוט של קנה >> כמו משהו כזה זה ענף כזה >> ענף עץ אבל הוא שהוא לא שהוא שהוא לא שהוא לא בדיוק שהוא שהוא הוא קל לכיפוף אפשר לקשור אותו זה מין צמח יש הרבה סוגי צמחים כאלה שקושרים אותם בגלל שהם חזקים גם כן >> אז התירו לו ליטול גמילך התירו לו לקחת גמלח שהוא מאחר בהימה הוא מותר בטלטול ולקרוך אותו על הסנדל ולקשור ולתקנו שלא ייפול מרגלו. אז אומר מותר לקשור את זה עם ג מילח מותר בינתיים לקשור את זה. למה? בגלל שזה מאכל בהימה. ואבל אבל אסור לקשור עליו חוט או משיכה. חוט לקחת חוט ולקשור את הסנדל עם זה אסור. שמה

יבטלם להיות קבוהים שם לעולם ונמצא עשה קשר של קיימה זאת אומרת שאנחנו מפחדים שהוא עשה קשר של שהוא יעשה קשר של קיימה הוא כבר ישאיר את זה ככה ואף וגם מילך לא התירו אלא בכרמלית שאם לא יעשה כן ויזוב הסנדל שם יגנב משם יגנבו לו את הסנדל אבל בחצר שהוא נשמר שם בחצר שהוא כן >> אסור לקשור בגמי שמה ימלך ויבטלנו >> אז זה יותר חמור כאן >> בחצר בפנים זה עוד יותר הקרמל בדיוק אתה צודק הקרמלספור הוא יותר קל מאשר מאשר בחצר >> למה הוא אומר בגלל שבכרמליס יגנבו אז חכמים התירו לו לקשור בחצר שזה בבית אז הוא לא שמה לא שמה זה נשמר לא שזה מוקצה למה למה למה זה למה זה מוקצה בגלל למה זה ניגע מוקצא בגלל שאנחנו חושבים בכרמליס שהוא יעבור על איסור אז לכן לא לא >> שמה ימלך ויבטלנו בין שנפסקה רצועה פנימית בין החיצונה אלא שאם נפסקה פנימית רשאי לטלטלו להצניו

במקום מוצנע באותו חצר בגלל שאמרנו לצורך גופו ומקומו מו מותר ואם נפסקה חיצונה עשו כמו שנתבאר שזה איסור מוקצה זה צריך כבר לזרוק את זה לפח כבר לא עושים את זה עכשיו וכל זה בסעיף מ כל זה בסנדלים שלהם שבזמנו היוסוג הסנדלים האלה שמ שנפסקה הרצועה אי אפשר לנועלו כלל אבל סנדלים שלנו אף אם נפסקה הרצועה ראוי לנועלו ותורת כלי עליו ומותר לטלטלו בכל עניין סנדלים של של היום הוא אומר זה משהו אחר סנדלים של היום אפשר אפילו שהשמע >> כן אפילו שיש לו גם רצועות אבל אם אפילו שיש רצועות אבל זה כמונה לבית שזה נכנס בדיוק כמונה לבית >> היה לו מזלג כך >> בזמנו שהיו הולכים לבתי ספר [כחכוח] והילד גדל לו ה >> הרגל אז היונדל >> חותחים את השפיץ של הסנדל אתה זוכר את זה עוד >> כן שהצבעות >> שלוש שנים הלכנו נעל שלוש שנים >> שלוש שנים הלכנו נעל

>> כן שאם זה יוצא קציה וכל הדברים האלה אין לה ברירה >> כוח צחו שם לא יהיה לנו ברירה >> כן כן כן >> גרביים תקנו גם כן גרחור אז תקנו אותוכנסיים מכנסיים תק לא היה בשביל זה לבשו גרביים כדי ש כדי שהמכנסיים יהיו רביעי יכלו להשתמש בזה הרבה זמן לשוג הביתים >> כן כן >> אני זוהר ששתי ימים >> אז ראינו שערבים הולכים בלי נעלי נעליים עם רגליים התפלל איך זה יכול להיות נכנסים >> היו כאלה עלינו >> כן >> לא היינו בכל זאת הלכת עם נעליים >> דוד שלי נוחם >> הם הלכו בלי נעליים בלי כלום >> דוד אתה שומע דוד שלי נוחם רבי נוביץ פגש פעם את ה בן של רב לוזר בריזל אומר עליך במצבה יכתבו מאחרונה הוייס גדקס בירושלים >> היו הרי לובשים לא היו לובשים בכלל >> אבל מרצדס היה להם מרצדס כן >> מרצנדס היה להם רגע חצי כן היו חצי לא חלק

היו הולכים היו הנה איך הם קוראים לזהפפזיפפתיז ככה >> אתה מבין >> אתה לא מכיר דגיפפתיז אני מכיר אל תדאג אתהני מה שאני מכיר אתה לא מכיר >> אתה מבין אבל אה >> שהיו זה גם כ13 מכנסיים >> כן גם אני הלכתי רבי מכנסיים בגביים עד כאן >> עד כאן >> שלא המכנסיים לא היה לנו קצת >> אז כמה שכרת לנצל אותם צרת אותה את הילדים >> אתה מבין אז הלכתי עד כאן הלכתי [צחוק] גבר נכון זה משגל תציג אני לא הייתי בא לבית עצמי מה שנ אני לקחתי לא הייתי יכול זה לא היה כמו היום מה שעשו זה היה קודש קדוש בדרך >> אז גמרנו עם הסנדלים גמרנו עם הנעליים ועכשיו מתחילים עם החלוקים >> או >> אז בס סעיף מהם וה שנות ה70 שנות שנות הן אנחנו מתקדמים לאט לאט בשנים >> כן כן מתקדמ חלוק שקיפסו אותו ותחוו בו קנה מערב שבת לטלוטו בו ליבשו לקחו את החלוק וקיפשו ושמו מטלה אז שמה

בזמנו לא שמו מתלה >> לא מטלה שמטה הוא כלי >> שקנה הוא לא כל >> אז אני אומר אז אני אומר במקום רגע לאמי כלום >> לקחו את החלוק וגיפסו אותו >> כן >> ועכשיו לקחו שמו בפנים >> מקל >> כמו קולב >> קנה במקום קולב >> שיש היום קולב שמו שם מקל קנה >> מערב שבת לתלוטו בו ליבשו >> כן >> יכול לשומתו מן הקני >> בשבת >> בשבת הוא יכול לקחת ולשמוט את לתפוס את הבגד ולנהר את הקנה ממנו אבל ליטול את הקנה מתוכו אסור. למה? לפי שאינו כלי. הקנה הוא לא כלי. >> אלא אם כן >> ברור כן כן כן שהוא כבר היה יבש. כן. אם לא יש בעיה של סוחט. כתוב פה נתלתו ליבו. >> מה >> אבל המובן שזה כמו בן >> הם טעלו אותו בשביל לייבש אותו. אם לא יש בעיה שסוחט אחר כך אבל שם זה >> אלא אם כן איחד את הקנה לכך שאז נעשה עליו תורת כלי על ידי איחוד זה אז רגע אני לא

מבין אם אתה אומר שתחב בו קנה בשביל לטלוט אותו אז זה לא נקרא שהוא ייחד את הקנה לכך תמי זה כאילו גם לזה אבל זה לא מיוחד לזה >> אז אומר ברגע שהוא שם אותו לטלות אותו >> יחד בשביל זה >> הוא שם הוא מציאות שהוא שם אותו בשביל זה >> אבל יש דברים שהשתמש לכל מיני שימושים אז הוא שם עכשיו גם את זה אבל לא מיוחד לזה ואז זה לאז לא ניכר האיחוד משתמש בח פעם >> בדיוק זה מה ש מכיוון שהקנה עצמו הוא לא דבר מוגדר >> לא רואים בו אין לו שום שום הגדרה אם היה לו איזשהו כאילו שהיו עושים חור כדי לשים לו משהו ברזל לטלוט אותו אז זה כבר היה משהו אחר הקנה עצמו זה סתם קנה אז לכן אם הוא משתמש בו תמיד לזה והוא תמיד מייבש בזה את הזה אז זה נקה אז הוא ייחד את זה לזה אבל אם הוא לא משתמש בו תמיד לזה רק פעם פה הוא לקח את זה וראה רצה לטלות הוא

שם כנה אז אין זה לא נקרא שהוא איחד אותו שזה כבר שלו אז אומר, "אם תחבוא בו כלי, אם הוא לקח את זה ושם בפנים כלי, מותר לתלו מתוכו. למה? הוא לא צריך לנר. ככה הוא צריך לנהר את לתפוס את הבגד ולנהר את הקנה. אבל אם הוא תחב בו כלי, מותר לטלו מתוכו. אפילו אם הוא כלי שמלאכתו לאיסור. כיוון שטלטול זה הוא לצורך מקומו. דהיינו חלל החלוק שהקנה בתוכו. הוא צריך אותו לצורך המקום. הוא צריך את הדבר. אז לכן מותר להשתמש בקנה א בכלי. אז ככה, הקנה אם הוא נס כלי, זאת אומרת שהוא יחד אותו והוא רוצה להשתמש בו על פי רוב לזה, אז אנחנו אומרים שזה בסדר. יש לו שם כלי. אבל אם הוא סתם ככה שם אותו חד פעמי, לא היה לו מה לעשות, זאת אומרת יותר מזה, זה תלוי גם ברגילות שמה. אם היה רגילות באזור הזה שמה שהיו לוקחים תקנים ועל ידי זה טולים ומייבשים אז אז זה נקרא

כלי אבל אם הוא לקח סתם ככה כנס סתם והוא החליט את זה וזה לא דבר שנהוג אצל כולם אזמילא דבר שהוא לא נהוג אצל כולם אז הוא אומר ברגע שהוא לא נהוג >> ברגע שהוא לא נהוג אז אין לו שם כלי אז לכן הוא צריך לקחת את החלוק ולשמוט את החלוק החוצה מזה שבימינו המטלה שם כלי >> שמט זהודאי שם כלי משתמש חופשי >> חופשי כן >> כן הוא מוגדר כן הוא לא מוגדר >> הנ זה לא מוגדר לדתי להביא את >> צריך עוד פעם קוגל קוגל מחדש אה כבר חמ פעם היו הרצ אותו דין צריך להיות עם חוט כביסה עם כבר >> עם מה >> חוט כביסה >> חמוד >> שמה >> ששומים חלוק על חוט כביסה לבזות אותה >> אבל שמה הם החוט עצמו זה כבר כלי שמה >> כן זה מקום לקחת להוריד את זה מוסר כן כן >> בשטות >> טוב אנחנו נשאר פה פרמשלן אמר על עצמו >> כן >> שהוא השו זה מרמר בלנמר אמר על עצמו פמשל שהשר שלו של המשפחה זה

מרמר בלנס ומה שדיברנו מרמר בלנס עם אחן זה מתאים [כחכוח] משתלב לדבר הזה בצורה בס >> שמי אמר שזה כן הם פה מה הוא בחי קח לו אתסח בתשובה הרגיד למה בח >> כן כן >> אוי קוגי >> יופי הגיע שם אתם רוצה >> לא כל מלפון ואז תוסיף לו תעשה ברכה על המלך ואז תאכל מבינ אז אני יודע [כחכוח] לא את ההיסטוריה מתי נס המ נפע בחוץ לארץ חצי >> בלודקיה רבי מ נפטר בלודקיה ואמר עכשיו הוא אומר ישראל תגיד להם שהמשיח של החנקה לא יודע אני לא חיפשתי את הקבר שלו אני לא מחר יודע מה זה שב >> כן אבל אתה יודע מה זה שעה בחיזה >> 67 לא היה לי פחד >> בואו חלי לא צריך על דת שלא יכנס לכן בזה על דת כולה נפש כח בלילומי >> אז היום תגיד לכם מכנסיים צרות אם אתן המכסן קצרות אלה אם תיתן לי אם תיתן לי מיליון דולר ממני עדיף מיוצה לא את זה ולא אתה

>> אותו דבר תגידו >> אנחנו בדנם הסעודה בעילוב שם אבל זה להצלחה את שני הקלות הנחדות של הרב המיקר לרגל החתונה שיעלה הזיווג בשעת מוצלחת לדעתנים ירא שמיים >> אמן שיהיה לו נחת ושיהיה לו בריאות שיוכל להכיל אתהם יהיה נחת ממנו אם לא בריא אז יהיה ממנו >> אמן אמן אמן אמן בריא ברגע שכובעים שהוא אז הוא חתכתי ושכחתי שיש דרברז הנה בוא בוא בוא לפה בשביל [כחכוח] >> טוב אנחנו בדף פב אנחנו בדף פב >> יש פה הגעה גדולה ונקראת ההגעה הוא אמר מכאן נתברר אומר אומר האדמור הצמח צדק מכאן נתברר עניין הידיעה שיש בזה כמה שיטות הוא אומר עניין הידיעה שיש בזה כמה שיטות אנחנו דיברנו על זה בהתחלה דיברנו שיש שיטה של הרמב"ם שהרמב"ם אומר שהוא היודע והוא המדע והוא הידוע ואחר כך הבאנו גם כן הביא פה את השיטה של המהרל מפרג שאי אפשר להגיד את זה

ואז עשה דמור הצמח צדק למעשה זה כבר אדמור הזקן מביא את זה הוא עשה בזה הסבר שמה שהרמבם אומר שהוא המדע והוא הדעה והוא הידוע הכוונה שלו כשהוא מדבר על על חוכמה דאצילות או על דעת דאצילות וכמה שאומר המהרל שאי אפשר להגיד את זה הוא מדבר על אינסוף אז הוא אומר כאן כך מכאן נתברר מכאן נתברר עניין הידיעה שיש בזה כמה שיטות שיש בזה כמה שיטות הרמבם כתב הרמב"ם כותב שהוא היודע, שהוא היודע והוא הדעה והידוע ובידיעת עצמו הוא אומר יודע כל הנבראים למה? לפי שמהת מציאותו נמצאו כולם. אז אומר הרמבם על הקדוש ברוך הוא שהוא היודע והוא הדעה והוא הידוע ובידיעת עצמו הוא יודע את כל הנבראים. למה אומר את זה הרמבם? לפי שמהמיתת מציאותו נמצאו כולם. כולם נמצאו מהמיטת מציאותו. כך אומר את זה הרמבם. אז כשאנחנו נתבונן בלשון של הרמב"ם אז

אומרת הלשון לפי שמהמיתת מציאותו בגלל הקדוש ברוך הוא נמצאו כולם בגלל שזה לא [נחירות בוז] אי אפשר לחלק את זה ולהגיד שיש דבר [כחכוח] שכאילו כשאנחנו מתבוננים בזה >> אז יש דבר שהקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות אי אפשר להגיד כזה דבר זאת אומרת שאנחנו אומרים בלשון של הרמב"ם שהוא היודע והוא הדעה למה? בגלל שהוא יצר אותם אז עכשיו אם מאיפה הוא יצר אותוש? אז מה החידוש? >> ודאי שאם הוא יצא אותם אז הכל הוא יכול. >> הכל הוא יכול. אבל עכשיו שואל עליו המרל מפראג >> שואל איך אתה בא ואומר על הקדוש ברוך הוא? הוא היודע והוא המדע אתה מגביל אותו. >> נכון? מצמצם אותו. >> מצמצם אותו. >> כן. אז בעצם כשבא האדמור הצמח צדק וזה לפי מהאדמור הזקן אומר שבעצם אומר שלדבר אז מחוכמה מאצילות בהתחלה שמה מתחיל הצמצום אז שמה אפשר להגיד הוא המדע והוא

הדעה והוא הידוע זה מה שהוא יכול להגיד לפני כן הוא לא יכול להגיד את זה על דבר שסובב הוא לא יכול להגיד את זה והוא ממשיך ומהרל מפרג בהקדמתו לספר פר גבורות השם נחלק עליו משני טעמים הוא חולק על הרמב"ם משני טעמים אחד >> עצמותו >> שעצמותו אינו גדע מיוחד כמו שהזכרתי למעלה ובדבר ראשון אומר שאי אפשר להגדיר את הקדוש ברוך הוא ב' איך בידעת עצמו ידעת דברים שאינו סיבה להם כמו מעשה עבירות שהם נגד רצונו אז הוא אומר איך אתה יכול לבוא ולהגיד בידיעת עצמו הוא מכיר אותם בגלל הרי הם עושים גם עבירות אז את הגיד שהוא כבר יודע את זה קודם אלא הוא כתב שעצמותו אינו בגדר שכל כך אומר המהרל כנל והשכל והידיעה הן דברים נפעלים רוצה לומר מה שכתוב וידע אלוקים שפעל וברא את הידיעה כמו שכתוב אמר ויברא אלוקים זו שיטה ב עכשיו אומר הצמח

צדק ובמה שכתב שעצמותו אינו שכל דבר אינו שכל דבריו צודקים >> אינו שכל אינו שכל דבריו צודקים זה מה שהוא אומר כשעצמותו אינו שכל אי אפשר להגדיר את הקדוש ברוך הוא שהוא יש לו שכל והוא חכם והוא מבין שכל אפשר להגיד על בן אדם זה יש לו יותר זה יש לו טוב ברגע שאתה אומר שהוא אינסוף אז מה שכל זה דבר מצומצם >> אך מה שכתב שהידי היא בריאה זה אינו מה אני לא יודע מה זה הלשון אז הוא אומר אלא זה סברה אז אומר אבא מה זה אני לא יודע מה שזה מתכוון פה אבא קרא שם לשונות הפסוקים נראה שהידיעה מיוחסת מתייחסת לו לתואר אמיתי אינו ביסקרו ביסורי כן אז אומר שכשהוא אומר שהידיעה היא בריאה >> כן >> אז אי אפשר להגיד שזה פסוק או שזה ספרה בוא מקרום >> מה זה בסיבה אתם אם תרצה לומר >> אם תרצה לומר >> אם תרצה לומר זה פסוק שמלשונות הפסוקים

נראה שהידיעה מתייחסת לו לתואר אמיתי כמו שכתוב ולתבינתו אין מספר יש לשון בפסוק שלתבונתו אין מספר ויש גם כמקום שכתוב בדעתו תאומות נבקעו אז עוד פעם אומרים לתבונתו ואחר כך אומרים בדעתו יבו זה הפסוקים יבוא מסבורת אם כן אתה מסלק הידיעה מעצמותו אתה בא ואומר ש מצד אחד אתה רוצה לומר המהרל רוצה לומר שה לא יכול להגיד על הקדוש ברוך הוא היודע. יודע זה דבר שהוא דבר מוגבל. אתה לא יכול הגביעול להגיד על הקדוש ברוך הוא שהוא דבר מוגבל. מצד שני, אם אתה אומר סברה דאם כן אתה מסלק את הידיעה מעצמותו, זאת אומרת שאז הוא לא יודע, אתה גם לא יכול להגיד את זה. אם אתה בא ואומר הוא יודע, אתה מגביל אותו. אם אתה בא ואומר שהוא לא יודע, אתה יכול להגיד שהקדוש ברוך הוא לא יודע, אין מושג כזה. אז הוא מה שהיודע הנפעלים זה אז עכשיו הוא מסביר מה שיודע הנפעלים,

זאת אומרת הפעולות שלו, אינו בעצמותו אלא בבריאה שברא. זה לא בעצמות ממש, זה לא דבר של עצמות. כשאומרים יודע הכוונה היא לא באינסוף אלא מדברים בצמצום כבר אלא בבריאה שברא לפי כך בזה צודקים דברי הרמבם שהידיעה היא גם כן אלוקות אבל אך לא בערך עצמותו כמו שהתבאר עכשיו אומר וגם בזה יש בית שיטות יש שתי שיטות אחד כמו שמר כתב הרמק שהידיעה והשכל הם כלים ובתוכם אורות והאורות הם העיקר. כשאומרים על בן אדם שהוא יודע אז אומרים שיש לו שכל הרבה שכל. שכל זה דבר נברא. עכשיו [נחירות בוז] אז אומר ידיעה והשכל הם כלים. זה כלי שהוא יודע את הדבר. אבל יש בתוך הכלים יש אורות. והאורות זה הכוח של הקדוש ברוך הוא. זה האורות וזה צריך עיון. שואל האדמור הצמח צדק וזה צריך עיון שהכלים האלו מה העניינם? אם הם אלוקות, אם כן יפלא הרי אתה אומר שאלוקות

אינו בערך גדר פרטי ואם אתה אומר שהם כלים נפרדים אם כן הרי יודע בידיעה שחוץ ממנו אז הוא אומר אם אתה בא ואומר שדעה זה נקרא שהקדוש אנחנו מדברים על ידיעה ידיעה זה כלי שהוא קולט הוא יודע הוא קולט אז אם אתה אומר שזה כלי אז זה לא אלוקות אז מה זה העניין ניין של הכלים ואם אתה אומר שהם כלים נפרדים אם כן הרי יודע בידיעה שחוץ ממנו ואף על פי שעיקר הידיעה היא על ידי האור מכל מקום הרי הוא באמצעות הכלי כשבן אדם יודע אז אם אין לזה דבר כלי ודבר של הגדרה אתה לא יכול לדעת את זה זה לא מספיק הידיעה אם אין לך את הכלי ללמוד את זה אז אתה לא יכול הדעה עצמה לא מספיקה >> מה זה הכלי זה המוח וזה הQ שוב >> הכלי זה בעצם המוח זה זה הקליטה כן אז הוא אומר גם על הדעה עצמה הוא אומר שזה כלי ועוד הוא אומר שאם אומר אתה שבהורות שהם

ודאי אלוקות יש גם כן גדרים שזה פרטים חוכמה חסד ובינה ודעת חוכמה ובינה ודעת אם כן אתה נותן גדר פרטי ללאוקות אז פה הוא שואל על הרמק כמה שאלות. אז הוא אומר מחברתה התירוץ הוא כמו שעולה על פי קבלת האריזל. לא כפי שהרמק מסביר את זה, אלא כמו שהאריזל אומר. שהאריזל אומר שהכלים הן הן החוכמה ובינה והידיעה ואין אלוקות רוצה לומר גט לך קי ומכל מקום אינם מהותו ועצמותו כי נעצלו על ידי צמצום עצום. אז הוא בא פה ומסביר, השאלה היא כזו, אם אנחנו באים ומדברים בתוך הצמצום אז אין לנו שום בעיה. כל דבר שמצומצם אז זה כבר לא אינסוף ממש, אלא זה דבר שמצטמצם. אינסוף זה דבר שהוא לא י שהוא לא מצטמצם אבל הקדוש ברוך הוא ברא את הצמצום, את האצילות, ששמה זה כן מצטמצם. אז אומר האריזל אומר כזה דבר. הוא אומר ככה. אז אומר האריזל אומר ועוד שאם אומר אתה

אז הוא אומר כמו שקבלה שהכלים הם החוכמה הוא בינה והידיעה והם אלוקות הם באמת חוכמה בינה זה הכל כוח אלוקי אבל אינם מהותו ועצמותו אלא כי נעצלו על ידי צמצומים זה כבר בא אחרי הצמצום זה בא זה כבר לא בא עכשיו עכשיו, אלא זה בא, זה לא בא כמו שזה באינסוף, אלא שזה בא אחרי הצמצום, כי כידוע עניין המקום פנוי, כמו שמסבירים את העניין של מקום פנוי, אומר ועצמותו למעלה מגדר מיוחד, כמו שכתב המהרל, מכל מקום הכלים זה נקרא אלוקות, כמו שכתב הרמב"ם ולא כמו בריאה. זה לא דבר שזה בריאה. לפי כך אינו יודע בידיעה שחוץ ממנו שהרי ידיעה גם כן אלוקות ולא כאשר מדי שאתה נותן גדר פרטי באלוקות כי זה אינו אלא בי ספירות שנעצלו לאחר הצמצום אז פה בעצם הוא חוזר על כל הרעיון הזה של המחלוקת של הרמבם והמחלוקת של המהרל הוא מביא גם את הרמק וגם את הארי אז הוא בא

בעצם הוא מביא את הרעיון שמה שהרמב"ם אומר שהוא מדע והוא היודע והוא הידוע. כל מה שהוא אומר פה את כל השיטה. זאת אומרת שבעצם זה אלוקות אבל זה אלוקות בצמצום כבר. אז הוא כך הוא אומר ועניין האורות המתלבשים בכלים אימה פשוט שאינו בגדר מיוחד. ועל ידי הכלים מגיעה הידיעה באורות וגם במהותו ועצמותו יתברך. אלא שהוא על דרך גלוי וידוע שהידיעות שבוקותו שלאחר הצמצום נקראים כלים ידוע במהותו ועצמותו שלמעלה מהצמצום אז עכשיו הוא אומר יש הערה ההרה הזו זה בא זאת אומרת האורות האלה ההרה הזו מגיעה מעצמותו ומהותו אבל זה מתלבש בתוך הכלים זה יורד למטה מטה וזה ברגע שהוא מתלבש בכלים אז נכון שההרה עצמה היא באה מאי סוף, אבל ברגע שהוא מתלבש בכלים הוא מצטמצם. אז הוא אומר, ושם הוא עניין הידיעה הכללית כמו שכתוב, הכל צפוי והבחירה יש אף על פי

כן למטה. כי ידיעה זו שבעצמותו היא מקיף ואינה מכחת, כי אין הנברא מתפעל מזה לפי שהוא מקיף, אשר אין כן דעת תחתון. וזה מה שכתוב וידע אלוקים רוצה לומר שהגיעה הידיעה בדעת תחתון בחינת כלים ועל דרך זה גם העבירה שאדם עושה אחר שעשה והגיע בדת תחתון עושה רושם ויניקת החיצונים אז אומר כאן כך שיש האור שהאור האלוקי שיורד לעולמות ומתלבש בעולמות אז זה אור אלוקי שהואלפני הצמצום אחר כך הוא מצטמצם האורות האור הזה מצטמצם ויורד למטה. וברגע שהוא יורד למטה אז אם הוא מגיע בחוכמה דאצילות, ברגע שהוא מגיע לאצילות עצמו, אז עוד שייך לאינסוף. נכון שזה מצטמצם אבל זה החיבור אבל אחרי שהוא יורד מטה מטה אז אומר שמה זה כבר יכול להגיע עד למצב כזה שבן אדם עושה עבירה והעבירה הזו היא נגד רצונו של הקדוש ברוך הוא. אבל מכיוון שזה ירד כל כך

למטה אז אומר אז יש כבר יכול להרגיע עד למצב כזה של יניקת החיצונים גם כן ודוקי תבוא אומר בכל זה כי הוא סולת נקיה תראו את הלשון של ה של האדמור הצמח צדק ועיין מצווה כה ולמדנו את זה שמה אז הוא אומר בכל הדבר הזה תדע לך שהוא סולט נקיה מה שהוא מסביר פה את המחלוקת של הרמבם עם המהרל אנחנו עכשיו נחזור לדף פב ונתחיל עוד את הסעיף ג' וזהו שכתוב כי תקנה הלשון כתוב כי תקנה עבד עברי אז מה זה נקרא כי תקנה עבד עברי אז הוא אומר שהמשכה זו נקראת קניין איך קונים איך קונים דבר על ידי שמושכים אותו אתה מושך את הדבר אז אתה לוקח אותו, מוציא אותו מרשותו של הבן אדם ואתה מכניס אותו לרשות שלך. אז עכשיו הוא מסביר כי הנה ידוע בכוונות כתוב בכוונות ברוך עושך, ברוך יוצרך ברוך בורך וואו ממשיך גם ברוך קונך. יש ארבע לשונות של ברוך. ברוך עושך, ברוך יוצרך,

ברוך בורא וברוך כונך. ש מה זה? איך זה ארבע לשונות? אם אתה מדבר על יצירה, על עשייה, יצירה, בריאה וקונך שהם כד נגד ד עולמות של אצילות, בריאה ויצירה. ואצילות נקרא קניין, נקרא בשם קניין. והתם כבר בריאה הוא רוצה לומר על התאבות דבר מעין ליש בריאה זה נקרא שקודם זה היה עין עכשיו נברא פה בריאה חדשה ברגע שנהיה בריאה חדשה זה כבר דבר יש אבל קניין אינה התבות חדשה למה שהרי הסחורה הייתה במציאות כמו שהיא גם קודם שקנה אז אומר כאן ככה לשון קניין זה נקרא שהדבר הדבר היה קיים, רק עכשיו אתה בא וקונה אותו ממישהו אחר. אז יש פה מציאות של הסחורה שהיא נמצאת ויש את הקניין שאתה לוקח את זה קודם זה עליה של ראובן ואתה בא שמעון ומושך את זה מראובן ואז יוצא שהוא קנה את זה אבל זה לא יצירה חדשה בריאה זה כבר יצירה חדשה קודם זה לא

היה קיים ועכשיו על ידי זה שהוא ברא אותו עכשיו זה נהיה דבר חדש אז אז הוא אומר שהרי הסחורה הייתה במציאות כמו שהיא גם כן גם קודם שקנה אותה, אלא שהוא רק יציאה מרשות לרשות בעניינו למעלה איך זה העניין של בריאה כשהוא מדבר כשהוא מדבר על קניין איך זה למעלה הוא מבחינת התאבות האצילות שהוא בחינת גילוי מההלם שלמעלה מהאצילות כנל רי פרק ב' וזהו שפעם שלכתיב זהו שפעם כתיב בורא את הכל ופעם כתיב קונה הכל. פעם אחת כתוב בורא הכל ופעם אחת אנחנו אומרים קונה הכל. אז הוא אומר ככה, כי מתחילת ההתאבות, ברגע שזה מתחיל להיות ממהותו ועצמותו יתברך ומבחינת בריאה מעין ליש שזה [נחירות בוז] קודם זה היה עין שאנחנו מדברים על סובב אז אינסוף עין אבל יש אחקר בבחינת בריאה אז הוא היה קודם מעין הוא נהיה לש שהרי גם אדם קדמון גם כן נקרא אדם

דבריאה למה לפי שהתאבותו זה מעין ליש על ידי צמצום מקום פנוי ואחר כך התאבות האצילות מהאדם קדמון נקרא קניין למה מהלם לגילוי כי אק אדם קדמון הוא אור כללי כמו שכתוב במצווה כה פרק יא ואחר כך בא בריאה שהן נפרדים ממש נקרא בריאה מעין ויש לגבי האצילות שהוא אלוקות. אז הוא אומר כאן כך, אצילות נקרא קניין. למה אצילות נקרא קניין? בגלל שהוא עדיין אצילות זה אצלו, זה קשור אל הקדוש ברוך הוא, זה קשור לאינסוף. זה דבר שהוא מאוחד עם אינסוף. נכון שמשם מתחיל העניין של אצילות, מתחילה ירידה, אבל עדיין הוא קשור לאינסוף. אז לכן הוא קורא לזה קניין. אומר שאפילו שקניין זה נקרא דבר שהוא קיים והוא מעביר אותו ממקום למקום. אז אומר כי אדם קדמון הוא נקרא אור כללי כמו שכתבנו במצווה כה ואחר כך יש בריאה שהם נפרדים ממש נקרא נקרא בריאה מעין ליש לגבי

האצילות שהוא אלוקות אצילות נקרא עוד שהוא שייך לאלוקות אחר כך בבריאה מתחיל הצמצום והנה על המשכת הדעת שמשה ממשיך שהוא מבחינת עיגולים שלפני האצילות שהוא ממשיך אותו באצילות. זה נקרא קניין. אנחנו דיברנו על זה שיש שני סוגי נשמות. יש נשמה שהיא נקראת זרע אדם ויש נשמות שהם נקראות זרע בהימה. זרע בהימה זה בן אדם שיודע הכל, הוא מבין הכל, אבל זה לא חודר בו בפנימיות. אבל זרע אדם זה נקרא שזה חודר בו בפנימיות הדבר. הוא חש את זה, הוא הבעל הבית של זה נוגע לו בפנימיות בעצם הנפש אז עכשיו הוא מסביר את זה ככה שהצילור משה רבנו הכוח של משה מגיע עוד מאור הסובב משה וחנוך כך הוא הביא את זה שני אנשים שהכוח שלהם היה כוח מיוחד שהקדוש ברוך הוא נתן להם שזה שהנשמה שלהם מגיעה למקום מאוד גבוה שהוא המקור שלו האור שלו ומכוח הסובב. אז לכן הוא אומר אז רק מה? אז

אפילו בן אדם שהוא זרע בהמה שהוא מבחינת בריאה יצירה ועשייה אז הכוח של משה רבנו הוא הכוח שהוא מחדיר בו. זה לא בא בכוחות עצמו. בכוחות עצמו הוא מבין, הוא יודע, הוא מחליט, אבל הוא לא לוקח את זה את הכוח של עצמו. הוא לא יכול בזה לעשות. זה לא חודר בו בפנימיותו. הוא צריך את הכוח של משה רבנו שמשה [כחכוח] רבינו יחדיר בו את הכוח הזה, את הכוח האלוקי. אז לכן הוא אומר שהמשכת הדעת של משה הוא ממשיך זה בחינת עיגולים. אמרנו עיגולים זה נקרא אור הסובב. אין לו קצוות שלפני האצילות. אז ההקשכה הזו מעיגולים שלפני האצילות לתוך האצילות זה נקרא קניין. אז עכשיו הוא אומר וזהו כי תקנה עבד עברי שב כשברגע שהוא הולך לקנות עבד עברי רוצה לומר שהנשמות של מבריאה יצירה ועשייה מסתרה דעבד מתת הנקרא זרע בהמותכן >> אז אומר ברגע שהוא אומר מדבר

על עבד עבד זה נקרא זרע בהימה אז אומר שכי תקנה הקדוש הקדוש ברוך הוא אומר למשה, כי תקנה עבד עברי, אתה קונה את זה. איך אתה קונה את זה? שאתה מביא להם את הכוח העליון שלמעלה מאור, מאור המצומם, מאור פנימי. אתה מביא את זה מאור מקיף, מבחינת עיגולים. אז אומר, אתה מחדיר להם את זה, אתה קונה אותם, אתה מכניס את זה גם להם יקנה וימשיך מהלם לגילוי בחינת הדעת ודת למביאים. אז אומר משה רבנו הכוח העליון הגדול למה עבר מהאינסוף לסוף >> זה הדבר הכי גדול >> הפלא הכי גדול זה רציתי לשאולזה נכון זה הפלא הכי גדול אז הוא אומר שאצל משה רבנו מכיוון שהשורש הוא מקור של משה רבנו זה באה למעלה למעלה מהאצילות אז יש לו כוח הוא לוקח את הכוח שלו והוא מקנה את זה הוא מוריד אותו לתוך הצילום זה מה ש >> מה שאומרים עליו שהוא היה איש אלוקים חצי

חצי אל בדיוק כן חצי נכון נכון נכון נכון אותו דבר אומרים עליו חצי חצי זה לא אומרים עליו אני לא >> פסוק זה לא זה פסוק בקו תהילים למשה איש האלוקים >> אבל להגיד שהוא חצי חצי זה גם לא >> לכן לכן הוא יכל לעשות את זה >> אבל החיבור עצמו לא מסתדר במוח >> אם היה מסתדר >> אז היינו לא >> היה פעם התוועדות >> של אחד המשפיעים נכנס איזה מישהו שהוא מסנג דיבר שמה ב בהתוועדות הוא לא הבין ואז הוא התחיל המסנ המסנגד אמר משהו אלוקים אלוקים אלוקים אז אומר לו המשפיע תשרף אתה עם האלוקים שלך [צחוק] כזה ככה ביטוי חריף אז הוא נבעל הוא נבהל כזה כאלה מילים הוא לא שמע >> אז הוא עזב הוא הלך אחרי תקופה הוא חזר אומר ואז המילים האלה לא נתנו לו מנוחה והוא התחיל ואז הוא התחיל ללמוד חסידות אז הוא שואל אות אז שאלו אותו מה קרה זמ אחרי

שהוא אמר לי מילים כאלה חריפות אז הבנתי שאני מגשם את האלוקות אני אצלי אלוקים זה דבר מגושם שאני מבין אותו ואני רואה אותו ואני יכול לחוש אתה חשו אבל להבין אותו אם אתה מבין את האלוקים אז אתה לא בן בן אדם רגיל לא יכול להבין דבר שהוא מצומצם לא יכול להבין אינסוף לא יכל לא שייך להבין >> הפר הוא גדול מדי >> זה זה לא שזה פר זה בכלל לא פר זה דבר זה משהו אחר לגמרי זה צמצום וזה אינסוף >> אז לכן אומר זה החדיר בו שהוא מבין שהוא לקח את הכל בצורה מאוד גסה וההבנה שלו הייתה גסה אז זה מה שהוא באומר משה רבנו יכל לקחת אלו [כחכוח] קות ואת הכוח הכי עליון שאנשים לא יכולים להבין בשכל שלהם אבל הוא מחדיר בהם את זה את הדעת האלוקית זה משה רבנו יכול להחדיר