כולל תפארת לוי יצחק יום ב׳ כ״ח מנחם אב תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

מתקנים ככה ככה זה נראה שיש לנו כאילו רצון משלנו לשים עליך המלך >> אתה יודע למהנו מקודם כי אנחנו כולנו בענבים אז מפחדים מהשני אנחנו פה לכל פחות שנסים מלך לא יה לנו ג >> לא כן אבל הוא לא יודע שזה לעצמו גם כן >> כן הוא חושב אומר לשני כמובן >> כן אבל בכל אופן אז הוא אומר לא תוכל לשים עליך מלך שאלה אז הוא אומר שום אז אומר הקדוש ברוך הוא תשים באמת מלך עליך אשר יבחר השם אלוקיך מקרב אחיך אז אומר תשים עליך מלך ואז הוא אומר לא תוכל לשים עליך איש נוכיח שלא הוכיחות אז אומר אומר פה הרבי אומר בשיחה אומר דבר כזה ידוע השאלה על מה שאמר הקדוש ברוך הוא לשמואל הנביא כששאלו ישראל ממנו >> תנה לנו מלך אז הוא אומר אותי מה עשו זאת אומרת שהם לא רוצים אותי הם רוצים שיהיה להם מלך בשר אדם אז אומר לכורה מה שאנחנו עכשיו שאלנו

>> מש הקדוש ברוך הוא יערוצים מלך יש לכם מלך הקדוש אנחנו אומרים אין לנו מלך אלא. אז אומר פה לכאורה זה הרי אחד מהמצוות שהקדוש ברוך הוא ציווה את ישראל בכניס בכניסתם לארץ שהוא אומר אצלנו אומר סום תשים עליך מלך אז אם זה דבר אז אנחנו אומרים אם זה דבר בלתי רצוי >> כן >> אם הדבר הוא בלתי רצוי אז מה פתאום הקדוש ברוך הוא אומר לשמואל שיטה שימלא את בקשתו זאת אומרת בעצם בעצם אנחנו מסתכלים על זה שמלך זה דבר לא רצוי >> רק יש לנו מלך את הקדוש ברוך הוא אתה צריך מלך בשרדה >> צריך עוד אחד >> כן ומצד שני אז אומר אתה תבוא ותגיד איך איך אתה נראה בלי מלך הנתיבות שלום המסלונים >> אז אמר שמכיוון שהיום כל חסידות פת פותחת צורחניה שלה ויש לה כל זה אז הוא אומר עוד מעט חסידות בלי צורחניה זה לא יהיה חסידות בכלל יפה >> אומרת צריכים שיהיה יפה.

>> כן. הרי אז אומר אם בן אדם ישים עליו מלך אז אומר פה בלשון לשמואל אומר אותי מה עשו שהם לא רוצים אותי אז המלך זה דבר אז מלך זה דבר חיובי או שזה דבר שלילי זה השאלה >> גם חיובי גם שלילי >> גם חיובי וגם שלילי טוב >> אבל אמר מהרבי >> מה >> אתה אומר מהרבי מה הרבי אומר >> כן אז לכן אומר הרבי ככה אז הרבי שואל אם זה דבר בלתי רצוי מדוע הקדוש ברוך הוא ציוע לו אחר כך אם זה דבר רצוי אז למה לא לכתחילה? למה הוא אומר אותי מהסו? אז אומר מבואר בחסידות במינוי מלך יש שני אופנים יש זה למעלה מזה יש שני אופנים שני דרגות אחד לפעול שהנהגת המדינה תהיה כדי בוא זאת אומרת צריך שיהיה אם אין מלך כתוב למלא מורה של מלכות איש את ראהו לא בלהו רק חיים בלהו [צחוק] שהוא בתור חיים הובים ברכה כי זה לא כדרך אכילה >> [צחוק] >> אז הוא אומר למלא מורה של מלכות אישהו

חיים בלו דגם הוא אומר שבשכל הוא מבין שההנהגה צריכה להיות כדי בואה אבל זה לא מספיק בן אדם שידע בשכל זה לא מספיק איך הוא נסע בכביש איפה ש >> הוא נסע בכביש הוא נסע במהירות גדולה אז ה אז השוטר תופס אותו אז הוא אומר אומר לו מה מה איך אתה נוסע אז אומר לא ראיתי אז אומר מה לא ראית אומר לא ראיתי שאתה נמצא [צחוק] לא שמתי לב שאתה אבא כבישוב >> כמו שבי לא אמר הוא לא ראה אותו >> כן אז אומר פה אז אומר פה שאם שאם איש את ראיו >> הוא אומר חיים בלאו אומר גם שבשכל הוא אומר מבין שהנהגתו צריכה להיות כדי בואוה אבל זה לא מספיק שכן העין רואה והלב חומד ורק על ידי יראת המלך הוא התנהג ביושר. כך אומר הרבי. >> זאת אומרת מהפחד שמע השוטר יתפוס אותו שמע יבוא משטרה אליו. כל זה דבר אחד. זאת אומרת זו דרגה נמוכה. יש עוד דבר. עכשיו אומר הרבי יש דבר שני. כשהמוח

שליט על הלב בתמידות אין צורך במינוי מלך הנל. הבן אדם הזה שהוא שומר חוק והוא כל דבר יודע והוא ויראת שמיים עליו הוא לא צריך הוא לא צריך לחכות לראות שיש לו שוטר >> רק מה אלא שהמלך מגודל מצד גודל מעלתו שזה משכמו ומעלה שהמלך גבוה מכל העם מבין דברים שהעם מצד עצמם אינם יכולים להבין ועל ידי פקודתו טוב, גם אנשי המדינה מתנהגים כמו הבנתו. הוא אומר, המלך הוא מורה מהם. המלך יש לו נתונים מכל השרים, יש לו נתונים מכל הדברים ולפעמים הוא מצווה דבר לעם. אבל העם לא קולט למה הוא אומר את זה. מכיוון שאין להם את כל הידע מה שיש למלך. אז אומר אז אפילו שהעם מצד עצמם אינם יכולים להבין את הדבר אבל על ידי פקודתו של המלך פקודותיו גם אנשי המדינה מתנהגים אז אומר אותו דבר זה אומרים שמלכוס דארי כין מלכוס דרקיה אז הוא אומר על דרך זה גם בני ישראל שמלכם

ואדונם הוא הקדוש ברוך הוא והמלך בשר ודם וממוצע המגלה מלכותו יתברך לבני ישראל יש גם שני אופנים. יש אופן שבני ישראל חסר להם את דרגת הביטול בקדוש ברוך הוא. אז הם זקוקים למלך שימשיך בהם את העירה והביטול לקדוש ברוך הוא. זה דרגה אחת. אנחנו ראינו את זה גם אצלנו כשאנחנו לומדים את ה את דרך מצוותך. אז אנחנו בדיוק עכשיו הוא מסביר למה ואלה המשפטים אשר תעשים לפניהם. אז הוא אומר שמשה רבנו יש לו כוח גדול שהכוח הזה שהוא מחדיר את הדעת בעם ישראל. אז זה מה שהוא אומר כשבני ישראל הם במצב שחסר להם ביטול אז על ידי המלך הם מקבלים ירה כשיש להם בדבר שני כשיש להם כבר את הביטול והעירה המלך ממשיך בהם דרגות נעלות יותר בגוי בגילוי אלוקות ועל ידי זה הוא אומר אז העירה והביטול הם למעלה מדרגתם זה מגיע הדרגה של מלך כי מה שכתוב אצל משה

רבינו שמשה רבינו היה מלך אז משה רבנו יש לו את הכוח אפילו אם עם ישראל לא בדרגה כזו גבוהה. אולי עכשיו לא בדרגה אז הוא אז הוא ברגע שהם בדרגה לא כל כך גבוהה אז הוא אז הוא מרים אותם שהוא נותן להם את הכוח לביטול אבל ואם הם בדרגה כן גבוהה אז הוא ממשיך עליהם דבר עוד יותר עוד יותר דרגה עוד יותר גבוהה שהם בעצמם לא יכולים להגיע לזה דומה כזה דומר שעכשיו אנחנו לא בדרגת גבולה אנשים בין הזמנים הולכים מטיילים פחות לימוד יש עכשיו לא בדרגת נכון נכון נכון נכון הם אומרים אומרים שאחד הדברים שכל כך חוששים מבין הזמנים שאנשים לא נמצאים במקום שלהם הם לא לומדים >> אז קורה הרבה אסונות בגלל זה >> כמו שקרה >> השם ירחם כן אתמול היה אסונות גדולים עכשיו הוא אומר בזה הוא רוצה בזה רוצה הרבי להסביר בזה רוצה הרבי להסביר ששמואל

הנביא רצה שהמצב של בני ישראל יהיה להם יהיה באופן כזה שהיראת שמיים יהיה מצד עצמם ויצרכו למלך למה הם יצרכו למלך רק כדי להמשיך עליהם יראה הרבה יותר גבוהה לכן כשביקשו מלך לשופטינו ככל הגויים שיהיה מצב כזה שהמלך יצטרך למנוע מהם שיהיה איש את ראהו חיים בלאו אז הרי זה מורה שחסר להם ביראת שמיים לכן אמר הקדוש ברוך הוא תודה רבה לכן אמר הקדוש ברוך הוא אותי מה אסור אבל הוא אומר למרות זאת הסכימה מהקדוש ברוך הוא לבקשת בני ישראל שאומר תנה לנו מלך אומר מכיוון שחסר ליהודי ביראת שמיים איזשהיא סיבה אי אפשר לחכות עד שהוא יקבל יראת שמיים אלא נותנים לו כבר רוצים למנות עלי מלך שיהיה בסוף שיגיע לדרגה השנייה זאת אומרת שהמלך יאיר בו יראת שמיים גם כן אז ככה רבי אומר בכל אופן אז אומר פה ככה אז הוא אומר סום תשים עליך מלך

הוא אומר אשר יבחר השם אלוקיך בוא מקרב אחיך >> מקרב אחיך הוא אומר תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא אומר מי יכול להרים את ישראל עם הדרגה הזו של מלך יכול להאיר את להרים את ישראל רק יהודי שהוא המקור והשורש שלו הוא מעם ישראל אז הוא יש לו את הכוח להרים את להרים את את עם ישראל אבל גוי הוא אומר אין לו את הכוח בגוי שהוא לא מאחיך הוא לא אחיך הוא הוא לא יכול להרים את כלל ישראל יהודי אפילו >> אפילו שאחר כך שהוא יתגייר גם אין לו את הכוח ההשפעה הזו להרים את כלל ישראל מדרגתם ואחר כך הוא ממשיך רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס והשם אמר לכם לא תוסיפו לשוב בדרך הזה עוד זה לכאורה דבר מאוד משונה בגלל כמה סוסים אז הוא יופיד את כל עם ישראל הוא אוהב סוסים הוא אוהב קדילק אוהב אז מה אם יש לו

עוד מכונית יותר טובה או סוס יותר טוב הוא ישיב את העם למצח אז לפי ההסבר של הרבי זה מאוד מאוד יפה הוא מסביר את זה ככה מכיוון שה המלך אנחנו רוצים שיהיה כל כוחו להשפיע רוחניות על עם ישראל, שהדרגה אפילו אם הם בדרגה נמוכה אז הוא יתן להם השפעה לפי הנמוכה שלהם שיהיה להם ירה ואם הם כבר בדרגה גבוהה אז הוא יאשרה עליהם כוח הרבה יותר גבוה ממה שהם יכולים להגיע אבל אם המלך עצמו הראש שלו מונח בסוסיים אז הוא אומר אז הוא יוריד את כולם מטה מטה אומר כזה מלך אסור שיהיה המלך מלך הזה יוריד את עם ישראל למטה מטה בגלל שהוא במקום שהוא יהיה עסוק ברוחניות אז הוא יהיה צריך להיות עסוק אז הוא יהיה עסוק בגשמיות עם סוסים אז אומר אז ממלך כזה יש פחד שהוא יוריד את כל המטה מטה וגם לא ירבה לו נשים וכסף וזהב לא ירבה לו כל מכיוון ואז הוא ממשיך והיה כשבתו על

כיסא מהמלאכתו וכתב לו את משני התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלביאים והייתה אמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד להירא את השם אלוקי אלוקיו ישמור כל דברי התורה ואת החוקים האלה לעשותם אז אומר זה שיהיה לו למלך כל יהודי יש לו מצווה לכל יהודי יש מצווה שהוא צריך לכתוב ספר תורה מלך יש לו מצווה נוספת שהוא צריך לכתוב ספר תורה את משני התורה הזאת זאת אומרת >> הוא צריך לכתוב את משנה שני אז אומר רש"י שני ספרי תורות אחת שהיא מנחת בית גנזיו ואחת שנכנסת ויוצאת אמו איפה שהוא הולך הוא מחזיק ספר תורה יהיה איתו >> אז אומר הביאו לרב חיים קנייבסקי הביאו לו מישהו כתב ספר תורה מאוד קטן >> יש היום ספרי תורה של 12 סנטימטר >> לא לא יותר קטן מזהכסיף מזה כמו >> אז מישהו יש כזה קטנצ'יק טהילי מזיקות מישהו נכנס פעם לחנות הוא אומר בעל החנות הוא רוצה שס

אבל תן לי שס קטן החתן שלי הוא לא כזה תלמיד חכם גדול תן לי שס קטן >> הכל בטל >> אבל הוא אומר פה הוא אומר כתב ספר תורה קטן זה ויר פעם לרבי חיים קנייבסקי כזה זה אז הוא אומר עכשיו אני מבין [צחוק] כתוב שהוא צריך להחזיר את הספר תורה אצלו המלך אז עכשיו אני מבין הוא עשה יש לו כזה ספר תורה קטן הוא יכול ללכת איתו ולחזור איתו זה לא זה לא מחביד הוא מחזיק אותו כל הזמן ביד >> אז אומר למה להיות המלך א >> שלא יהיה סומה שיכול לראות >> בטח כן >> אם אתה אומר שזה קשה אז סימן שיש לו עין טובה מאוד >> אני חושב שיסטים לפי הרמבם >> המשני תורה זה ספר דברים >> ספר ככה זה משמע כן >> שכותב כשמ >> הוא שם את זה על הידר את זה על היד >> כן זה מה ש אמרנו מרב חיים גניבסקי ששם את הספר אומר שרציך את התורה זומר את זה ליד >> אז אומר כ אז פה אומר כתב לו את משני

התורה אז הרמבם לומד שמשני התורה זה רק דברים ורשי אומר לו שזה כל הספר תורה אבל בעצם באמת יש כל הספר תורה אפשר להחזיק אפשר אם הוא קטן מאוד אפשר להחזיק את כל הספר תורה אז אומר פה בעצם שלמשה הוא צריך את הספר תורה. אם אנחנו אומרים לו שכל הזמן שהמלך יש לו כוח, השפעה גדולה, שהוא יכול להחדיר רוחניות בתוך עם ישראל, המלך מחדיר רוחניות בעם ישראל. אז אמרנו אפילו לפי הרבי בשתי אופנים. זאת אומרת, יש אופן שהוא מחדיר את התורה, שעם ישראל לא בדרגה נמוכה. אז ספר תורה אז המלך יש לו כוח השפעה של המלך זה השפעה כזו שהוא יכול להרים את כלל ישראל אחר כך אם כלל ישראל הוא בדרגה גבוהה אז יש לו כוח להמשיך עירה הרבה יותר גבוהה לכלל ישראל הוא ממשיך עירה הרבה יותר גבוהה ואז יוצא >> ואז יוצא שהמלך אם הוא עסוק אבל בשטויות הוא עסוק בסוסים הוא עסוק בנשים הוא עסוק

בכסף וזהב אז אין לו את הכוח אז ההשפעה שלו הוא לא מונחלהשפיע על עם ישראל אז אם כך הוא אומר הוא צריך לכתוב לו ספר תורה והספר תורה צריכה להיות כל הזמן אצלו להזכיר לו שהתפקידו הוא להחדיר קדושה בעם ישראל זה מה שהוא מסביר >> זה הרבי מציע בפועל כן שניסעודיה המלך אחד המסיחים אז עשה את רכב במקום שיהיה פח מכסף מכסף >> אז יש לו משרט שכל היום מנקה את זה בגלל שכסף לא אז כל היום זה מנקה >> זה כן >> זה מראה >> כן זה הסוסים זה הסוסים יש בסעודיה >> רבי ממד הר סיני בני ישראל במעמד הכי גבוה לא יודע >> פה ספר תורה >> זה ספר התורה טוב של הזה >> הרב אז במעמד הר סיני הוא במעמד הכי גבוה לא >> כן נכון יש דבר מעניין שהרמב"ם אומר באמת הרמב"ם אומר על המלך כשיש יום אחד פעם בשנה בשנת אקל אז המלך עושים לו במה מיוחדת ואז הוא אומר ואז ואז רק הוא יושב

עדיף הוא אומר שיעמוד ואז הוא מוסר לכל כלל ישראל אז כתוב הרי אפילו צדיקים ותלמידי חכמים צריכים לבוא לשמוע מהמלך מה הם צריכים לשמוע? מה הוא קורא? הוא קורא >> מחדש להם >> מה הוא >> הרי הם צדיקים גמורים מה הוא מחדש להם? אז אומר הרמבם לשון כזו שהוא משפיע עליהם שיש השפעה מיוחדת. אנחנו אומרים תמידצלנו בהתחלה של הגמרא כשם שבא לראות כך בא להיראות. או בדיוק הפוך לשם שבא להיראות כך בא לראות. לכן אחד שהוא סומא בעין אז הוא לא יכול הוא לא רואה טוב אז הוא לא רואה בעין אחת אז הוא צריך לבוא שהקדוש ברוך הוא גם כמו שהוא בא אותו דבר אז בעצם מה קורה פה אומר כשדיברנו על זה בהתחלה שהוא צריך להביא את הילד את התינוק אם הוא רוכב על כתפיו הוא כבר צריך להביא אותו אז שאלנו או שמביא הגמרא הגמרא מביאה שברגליו הוא בא אז אם רגליו או בכתיב

מה הילד יזכור? >> הילד יכול לזכור דבר כזה שנים. אז אמרנו כיוון שהוא בא להיראות הקדוש ברוך הוא רואה אותו אז הוא מקבל קדושה כמו שהגמרא מביאה על מי הגמרא מביאה את זה? רבי יהושע בחנניה שאמא שלו הייתה מביאה אותו בעגלה לבית הכנסת כדי >> כדי שישמע אפילו תגיד מה הוא שומע. אז אותו רעיון יש פה שהמלך באים לשמוע את המלך בפרשת הכל אז לפי מה שהרמבם שמה מסביר אז הוא אומר שהוא משפיע רוח קדושה על עם ישראל >> הרוח הקדושה הזו זה מה שאנחנו אמרנו פה שבעצם המלך יש לו כוח כזה שהוא מחדיר הוא מרים את העם הוא מחדיר קדושה אז כשהם באו לבקש מלך ככל העמים אז הם רצו שיהיה להם מלך, שיהיה מנהיג, שלא שלא יגנבו, שיהיה משטרה. אבל אומר, לא לזה המלך, הקדוש ברוך הוא רוצה מלך כזה שיהיה שעם ישראל יהיה מרומם והוא ישפיע עליהם יותר ממה שהם יכולים לקבל. כן.

הגריבס המלך >> ש הגיע הגריפס המלך תוסמלך המלך הוא בח. >> הוא בכה. כן. >> הוא לא היה ראוי למלחוק. >> כן. הוא היה גר. >> כן. וחכמי ישראל גם בחו איתו >> כתוב במשנה בסוויטר אז כל החיים שלי היה לי קשה >> כן >> אז הוא בכה ומה חכמי ישראל עושיתו בבת אמ לא הבנתי את זה עכשיו אני מבין >> כי עצם הבחייה זה מוסיף א שהמלך בוכה אז הוא הלב שלו שבור מאוד אז הוא היה מאוד שבור אז אפילו שלא היה ראו למלך אבל היה לו לב נשבע וניתקה לקים לשבס צב אז לכן חס גם בחור שיהיה להשפעה מסוימת >> שיתה ההשפעה יפה שכוח לעילוי נשמת >> עד עכשיו לא הבנתי את זה >> הנה אתה רואה יופי נשמת >> אז אומר לעילוי נשמת הרב בנימין בן הרב עזרא >> שיהיה לו עלייה לנשמה ויהיה ישועה לכל לכל הקהל הקדוש >> אמן אמן >> חיים חיים >> חיים לחיים לחיים חיים חיים גד קצת וחיים

ש >> אמן >> בכל אופן אנחנו בדף יד עמוד א' למטה >> איזה עמוד הרב >> יד עמוד א' >> ופה הוא דיבר בגמרא אמרה הגמרא שהיו 18ח >> הגמרא אומרת שהיו 18 קללות כאוסר עבדים מאמר 18 קללות קילל ישעיהו את ישראל [שיעול] ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה כך אומרת הגמרא >> אה >> אנחנו למטה לקראת הסוף >> כמה שות בפני הסוף >> אז אומר פה >> דמ יד יד >> יד יד אומרת הגמרא אמר הפופה בר ינקף אומר הפופה בר ינקף אמר רב פופינק יש גרסה אמר רב אחי ביינקה אז אומר תלהם בני תלה מה הכוונה שואלים בני שואלים שהוא אמר הכוונה אומר את זה ונתתי ונתתי שריהם ונתתי נערים הוא אומר ככה ונתתי נערים שריהם אמר רב לזר אלו בני אדם שמנוערים מן המצוות ותעלולים עם שלו אז אומר פה מה הכוונה אז אומר שאלו בני שועלים שועלים בני שועלים >> יש שואלים בני שועלים כן

>> מה שועל מוליד >> שועל שואל >> שועל מוליד שועל אז אם הוא כבר אזכן מה שז >> כן אז אומר פה מה זה אז אומר פה שהם אנשים צבועים כאילו שהם >> הם שועלו הרי ב >> ארמומי >> ארמומי בדיוק בדיוק אז אומר שבני אנשים שהם ליצים או רשעים צבועים והם מתחזים כצדיקים. אז אומר אלו יותר תודה רבה אז אומר אלו השואלים האלה אומר הם יותר גרועים בגלל שהם מתחזים כצדיקים. >> איך איזה הגדרה יפה מולה? רב מנדלי יש לו >> אחד הסיפורים שרב מנדל אומר כן תודה רבה >> אז אומר ש >> רב מנדל מביא שאחד הסיפורים אז הוא אומר ככה שפעם היה איזה כלב >> שהכלב הזה בא ליער וכולם וכולם א >> סיבלו אותו >> וכולם ביער כל הכל כל הזאבים, כל הזאבים התנקלו לו. כן? >> אז הוא פגש איזה זאב זקן. שואל את הזאב הזקן, מה אני עושה? כולם מתנקלים לי. אז הוא אומר, אני אעזור לך. תלבש אור של זאב.

תלבש אור של זאב, ואז כולם יהיה להם דרך ארץ בפניך. כך הוא עשה. אז הגיע פעם אחת הוא פגש את הזאב הזקן ואז השועל הזה שובש אור זאב אז הוא ככה התעסק איתו הוא כאילו >> שועל כלב >> הכלב השועה לא משנה אז אומר לו אני הרי מכיר אותך כולם לא מכירים אותך הוא אומר אתה מחופס אני מכיר אותך כן הוא אומר בכל אופן אז אומר פה אמר רב אליעזר אלו בני אדם שמנו נוערים מן המצוות ותעלולים שלו בהם. אמר רב פופי ברבי עינקף, תלה בני תלה ולא נתקר ולא נתקררה דעתו. אומרת הגמרא שלא נתקרה דעתו של >> יש >> של ישעיהו. עד שאמר להם ירבו הנער בזקן והנקלה בנכבד. אילו בני אדם מה זה נקרא? ירבו מה זה נקרא? ירבו הנער בזקן. אלו בני אדם שמנוערים מן המצוות ירוו שממולה במצוות כרימון הנערים האלה שהם כאילו >> מזלזלים בזכנים >> שהם מזלזלים שהם מנוערים מן המצוות אז הם

יזלזלו באנשים שיש להם מצוות >> והנקלה בנכבד אז אומר מה זה נקלה בנכבד אז אומר יבואו מי שחמורות דומות עליו כקלות שמצוות חמורות הם נראים כקלות וירבו במי שקלות דומות עליו כחמורות בצדיקים כאלה שאפילו בקלות הם משגיחים כמו בחמורות >> אומרת הגמרא אמר רב קטינה אפילו בשעת כשלונה של ירושלים אומרת הגמרא שאמר רב קטינה אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו מהם בעלי המנה מה זה נקרא בעלי המנה זה אנשים שדוברי אמת אפילו בזמן שכישלונה שירושלים הייתה במצב קשה לא נשברו >> בכל זאת היו שם גם כן היו שם גם כן אנשים דוברי אמת שנאמר כי תפס כיפוס איש באחיו בית אביו לומר שמלה לך קצין תהיה לנו כתוב שמה שבזמן שישראל בזמן שישראל ישראל רפו ידיהם מללמוד בתורה והיו עניים בתורה ולא היו חכמים מספיק אז בכל מי שלמד מעט הושיבו אותו רב

>> ומורה עליהם לפך הוא אומר שמלה הוא היה לו הוא היה נראה טוב אומרים יאללה אתה תהיה הרב אז יש אחד מהמבעלי תשובה קוראים לו הסופר המשפחה שלו >> משפחת הסופר >> הסופר >> חיים סופר לא לא באשוב >> והוא היה באיזשהו מקום רחוק ב >> תסמניה תסמניה ארבע שעות כיסה אחרי אוסטרליה >> אחרי אוסטרליה זה מקום זה סוף בסוף העולם שמאלה אפילו יותר כן >> מקום מאוד נידח >> אז הוא היה שמה והוא בעצם היה שמה על תקן של הוא היה אני חושב >> היה פרופסור >> פרופסור משהו כזה משהו למתמטיקה >> באוניברסיטה כן, >> אבל מה קרה שמה? לא היה להם מישהו שהתפלל. כן, >> הוא ידע לקרוא. הם לא ידעו לקרוא. היה קיבוץ. >> הוא היה קיבוץ, >> הוא היה ידע לקרוא עברית. אז אמרו אתה תהיה חזן. >> אז אמרו לו, אתה תהיה חזן. אז הוא נהיה חזן. אז יום אחד הרבי שלח לשמה את גוטניק

ואז הוא בא לשמה, הוא ראה שהם הם אומרים גם שמונה בערבית, 18 מות, הכל אומרים שמה, >> או ביחד. >> לא, לא יודע. הוא לקח את הסידור קרמר היה חזרת השץ >> גם חזרה מה >> בערבית היה איזה חזרץ >> גם חזרת השץ בערבית הם לא ידעו ואז הוא לימד אותם וכך זה שלקחו אותו >> לקרוא וזה אחר כך הוא התקרב הוא נהיה תלמיד חכם גדול עוסק בכשרות בכל מיני דברים מיוחדים יש לפעמים אומר שכשלוקחים בן אדם שהוא לא יודע כלום אבל יש אמרצים יותר גדולים ממנו >> בדיוק אז הם אומרים לו תיקח לך שמלה יש לך שמלה אומר יש לך אתה נראה כמו רב אז תהיה לנו קצין הנה רבי נתניהו צולה יקרו כי לא יקרו לא כתוב הוא נהיה ראש ממשלה >> אז אומר הלאה אז אומרת הגמרא דברים שבני אדם כלום אחד גדול >> אז אומר מה הכוונה אז אומרת הגמרא דברים שבני אדם מתכסים כשמלה ישנם תחת ידיך אז

אומר דברים שבני אדם נכבעים מחביעים כאילו כאילו בשמלה אז את הדברים האלה באים לשאול ממך אתה תהיה בכיבה ממשיכה הגמרא ואומרת ככה והמכשלה הזאת מה זה המכשלה הוא ממשיך שמה המכשלה הזאת הוא אומר מה היא והמכשלה הזאת דברים שהם בני אדם עומדים עליהם אלא אם כן נכשל בהם אז אומר שיש דברים שאנשים לא יכולים לעמוד בזה אלא אם כן הם הם נכשלים מה זה מבינים את העומק של הדבר. יש אותו סיפור שנכנס איזה בעל עגלה בערב שבת ממש הוא הגיע לעיר הוא נכנס כבר היה כבר קצת קצת חושך היה אז הוא נכנס ואחר כך הוא בא לאיזה רבי למי הוא בא לבקש ממנור ביקש >> הוא בא מהרב תיקון אבל מי זה היה הוא זוכר בת >> אחר כך הלך לבעל שם אולי בוכך >> לא חושב אולינחמן >> אז הוא בכל אופן הוא בא לבקש ממנו ואז הוא נתן לו כזה >> אז לא תשובה מגיץ >> אז לא תשובה כן

>> זה היה לא תשובה מגיץ אז הוא נתן לו ככה סדר של תעניות כמו שק >> כן כן עם כל הפירושים >> כל הפירושים והוא לא יכול לה >> שמשבת לשבת ושלא ישן על מיטה הוא נתן לו >> מגיד מזלוצ >> ואז >> אז הוא נוסע לבשם טוב המגיד מזלוצוב נס >> לא הבלגלה >> כן >> נסע לב שם טוב והוא בכלל הוא לא מסובל מה שמה >> התמיד שלך הרי אומר לך נתני כאלה תיקונים הבלשן טוב אמר אל תד >> תקנה חבילה של נרות >> ותקדיש את זה לבית כנסת שם לידו תורה ול תשמור על עצמך וזה התיקון שלך ואתה לא צריך לעשות שום דבר ותגיד למגיד שאני שולח שיבוא אליי אז המגיד נסע לב אז אבא שם טוב נתן לו כמו שקורסים >> לא רק זה המגיד נסע לבעל שם טוב >> ואז זה היה יום שישי בדיוק >> והוא הגיע ברגע ברגע האחרון הוא הגיעון >> הגיע ברגע האחרון אז אומר לו אתה כל הרגשת

את הבן אדם הקודם אומר עכשיו שאתה הגעת אליי ואתה מרגיש איך שההוא נכשל אז אתה לא היית נותן לו כזה תיקון אומר לעצמך >> אתה מרגיש ככל זמן שבן אדם לא מרגיש את זה אז אומר >> אז זה מה שהגמרא אומרת שאין הוא אומר שהגמרא הגמרא אומרת שיש דברים שאין בני אדם עומדים עליהם אלא אם כן נכשל בהם אז הוא אומר יש ישנה תחת ידיך >> גם חייב לעבור את זה >> אז אומר בן אדם שהוא עובר את זה אז זה נראה לו אחרת >> אין חכם כבעל ניסיון זה לא רק ניסיון דן אתה תודן אתה דן את השני ואתה לא יודע איך אומר אומר לא תחמוד כתוב שמה לא תחמוד אשת ריך כן ושורו וחמורו וכל אשר לריך אומר כבר אמרת את ה בשמ אתה צריך אומר תיקח את לא אומר תיקח את כל החבילה שלו אתה הולך לחמוד את זה אומר אתה חומד את האשת ריך אתה חומד את שורו אומר [נחירות בוז] אם אתה חומד קח את

כל החבילה שלו אתה לא יכול לקחת רק חלק מהחבילה נגיד אני רוצה רק את זה >> אומרת הגמרא >> שוחה עמוקה >> איך שוחה עמוקה >> שוחה עמוקה פי זרוד זר >> כן >> פסוק שוחה עמוקה פי זרות אומר הצדיק שמן מקרלי שוחה עמוקה אין לך בור כזה עמוק כמו פי זרות כמו שאתה מדבר דברים שאתה לא חי אותם >> אה יפה יפה מאוד >> יפה מאוד אז אומרת הגמרא אז אומרת הגמרא >> אמרתם את זה >> אמרנו כן אז אומרת הגמרא ישנם תחת ידיך. אז אומר על כן, הוא אומר על כן. אז אומר על כן הוא יהיה. אומרים לו כצין תהיה לנו. ממשיכה הגמרא ואומרת ישאר ביום ההוא לאמו לא יהיה אומר ישא האך ביום ההוא לאמו לא יהיה חובש. ובביתי אין לחם ושמלה. לא תשיםני כצין עם אומר אל תשים לי אז אומרת הגמרא מה הפירוש אומרת הגמרא אין אלא לשון שורה ישא הכוונה שהוא נשבע שנאמר לא תיסא את שם השם אלוקיך אז רואים

שישא זה נקרא לבוש א שבואה אז הוא אומר לא יהיה חובש לא הייתי מחובשי בית המדרש הוא אומר לא למדתי ובביתי אין לחם ואין שמלה >> אז הוא אומר שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא אומר אין לי שום דבר ודילמה שאני ואז אומרת אומרת הגמרא שאין לו לא מקרא ולא משנה ולא אין לי כלום מה אתה רוצה ממני לכן אל תשים אומר אל תשים אותי כקצינם שאני לא יודע אז אומרת הגמרא >> אז אומר אפילו אז אומרת הגמרא שאפילו בזמן שאפילו בזמן כישלונה של ישראל כשהם היו נתונים בעגולה כבר אומר כשלונה של ירושלים אבל האמת הם היו מודים אפילו שהוא היה נראה כרב הראשי והוא היה נראה טוב אבל בכל זאת אז אומר הם היו אומרים אמת אני לא יודע >> דוד שלי נוחם אמר >> יש להם את התכונה >> דוד שלי נוחם רבי נוביץ היה אומר תמיד אני נראה כמו הרב הראשי עם הפרק ועם הכובע הגדול. זאת אומר זה ש50

איש בשיקום חבד יודעים שאני לא ידוע ללמוד זה אני לא צריך לסבול מהם. אני לא צריך לסבול מהם. בכל אופן אז הוא אומר פה שאכל זאת הם עודו חי >> לא לא כבר חי למעלה הרבה שנים >> הרבה שנים הזתים לא מילים >> כן >> בכל אופן הוא אומר פה מגניב בית אבות כן נכון אז אומר פה אז אומר ש >> שאין שמלה שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא אומרת הגמרא וברדיל משנה אומרת הגמרא דאומר להו גמיר שכן אם הוא היה אומר להם אך הזה אומר גמיר שאני אומר מלומד אני אמר לה מיד אמ תגיד לנו לנו מה אתה יודע >> מה שלמדת אתה אומר שאתה יודע תגיד לנו >> אז אומר זה לא בגלל זה לא בגלל שהם היו ש שהוא שהוא אמר את האמת לא בגלל שהוא רצה להגיד את האמת >> אבל הוא אומר לא הייתה לו ברירה ישאלו אותו יגיד משהו יגידו רגע איפה זה כתוב >> ואז הוא לא ידע

>> אז הוא לא ידע להגיד אמלו אבן למימר אז אימלון אומרת הגמרא אמור לנו מה שלמדת ואז הוא מוכרח להודות שאינו יודע בכל זאת אומרת הגמרא אבל אלי למימר היה לו לומר גמר ושכח ידעתי אבל אני לא זוכר מאיפה אני יודע. אז אומרת הגמרא, מי לא יהיה חובש? אומרת הגמרא, לא יהיה חובש כלל. שהוא לא יהיה שהוא יגיד להם שבאמת לעולם אני לא למדתי ואני לא יודע ואל תבלבלו לי את המוח. זה שאני נראה כמו תלמיד חכם, זה לא אומר שאני באמת תלמיד חכם. >> זה המעלה של הירושלמים שמודים על האמת. >> כן, שמודים. כך אומרת הגמרא, >> שהירושלמים מודעים על האמת. כשהם לא יודעים הם אומרים לא יודע הוא לא מבלבל את המוח שעכשיו גם אומר למד לשון חולמר הנה יודע >> זה כבר משהו אחר אומרת בן מה זה נקרא למד לשון חולמר איני יודע זה בספר לומדים את זה למד לא אומר מה זה נקרא איני יודע אתה אם אתה

לא יודע אתה לא צריך ללמד אני לא יודע מה אתה מבלבל את המלמד את עצמך >> אז היה סיפור שרב מנדלי ישב פעם בהתוועדות אצל הרבי ואז אחרי שהוא ישב אחרי ההתוועדות היה חזורה הוא ישב בחזורת ואז מישהו שאל אותו אז הוא לא ענה לו אחר כך עוד פעם שאלו אותו הוא לא ענה אחרי שגמרו את כל החזורה אז הוא אז הוא אמר להם זה לא חוכמה להגיד איני יודע כשאתה נדמה לך שאתה יודע חוכמה להגיד איני יודע כשאתה יודע בדיוק את הדבר ואתה בכל זאת לא בטוח ב-100% נכון אז אל תגיד אני יודע. אם אתה יודע ואתה לא יודע ב-100% אל תגיד אני יודע. זה נקרא למעד לשון לומר אני יודע. אני לא יודע ב100% יודע אבל לא ב100. אם אתה יודע סתם ככה, אם אתה לא יודע מה יש לך להגיד אתה לא צריך להגיד אתה יודע שאתה לא יודע בוא >> בכל אופן אבא שלי סיפר שהיה יהודי בקטמון

הוא אחרי אחרי שהם ברחו מעיר עתיקה הם גרו בקטמון אז היה יהודי שם בקטמון שהוא היה עובד בזבל שנים הוא גמר יצא לפנסיה הוא לבש לו גלימה של תלמידי חכמים עם כובע כזה יפה הוא התיישב המזרח >> וכולם צחקו ממנו הייתה כזה פתאום זה נהיה לנו הוא יושב במזרח >> כן אומר אבל זה ערך שבוע ושבועיים והתרגלו והתחילו לתת לו שישי והתחילו לשאול אותו שאלות אומר זה אתם אתם יכולים פה הגמרא אומרת שהיה לו גלימה שהיה לו שהיה לו שמלה והם אומרים לו יש לך שמלה בוא תהיה אצלנו רב אומר זה עומד כ ברגע שבן אדם לבוש כמו רב והוא לבוש יפה והוא יושב עם המזרח והוא מקבל שישי אז היה אותו סיפור שישבו שני בחורים למדו סוגיה בגמרא והם לא הבינו נכנס יהודי דור פנים עם כובע גדול עם פרק אמרו או נגשו אליו והוא מסתכל ומסתכל ומסתכל לא הבינו אחר כך אומר להם יש לי שאלה יותר

קשה איך אתם יכולים לקרוא אותיות כאלה קטנות בכלל? [צחוק] אתה מסתכל לבמים הבן אדם לבוש הוא רב ראשי זה לא בדיוק הוא לא יודע אפילו לקרוא אומרת הגמרא ואמר רובה שואלת הגמרא איני איך אתה אומר שהם היו מודים והם היו אומרים בירושלים היו אומרים את האמת איני ואמר רובה לא חרבה ירושלים >> פסקו ממנה >> עד שפסקו ממנה בעלי יומנה שאנשים שאפשר להאמין את זה שנאמר שטטו בחוצות ירושלים ראונה ודאו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח להזים שאין כזה דבר >> בכל ירושלים זה פלא >> מה >> פלא בכל ירושלים אמת >> זה מדובר מתי אחרי החורבן מתי >> בסוף החורבן כבר >> בסוף החורבן אז אומרת הגמרא יש לנו שאלה פה אתה אומר שבכל זאת הם היו אנשי אומנ טוב פה אתה אומר לא הירושלמים האלה הוא אומר >> אי אפשר למצוא

>> אי אפשר אפילו למצוא כלום >> זה הרי זה הרי בדיוק ההפך >> אז אומרת הגמרא לא קשיה אה בדברי תורה אה במשע ומתן בדברי תורה אומר אבו בדברי תורה היו להם בעלי אומנה אשר הודו על בורותם אבל במשא ומתן הוא אומר לא יעבו במשא ומתן לא היה >> זאת אומרת אמר פעם לא >> ככה הוא אומר הם לא בגלל שהם לא ידעו הם אף פעם לא עבדו יכלו לעבוד >> מסע ומתן לא של תורה של >> לא מסומתן רגיל >> של חול הם לא ידעו >> אז אמר הדיברי חיים הדיברי חיים מצנז אמרנו >> שהוא מכיר אנשים שהיה פחד נורא לעמוד בד א דמותיהם בתפילה >> הם בארו כמו אש הוא אומר אפשר היה לסמוך עליהם אפילו >> על פרוטה >> הם שכחוות שאש אלוקים >> מהזה הוא יודע >> אנחנו ב סעיף לג נחזור עוד פעם על סעיף לב עדיף לחזור עוד פעם טוב [שיעול] >> דף תנ דף תנ סעיף לג אבל אנחנו נחזור על סעיף לב

בכל דבר שאמרו שאם ראוי לכסות בו כלי יש תורת כלי עליו >> זאת אומרת לא כל דבר שאפשר לכסות בו כלי אז אתה אומר מכיוון שאפשר לכסות בו אז יש לו כבר שם כלי אלא אמרו את זה רק בשברי כלים בלבד שאם היה לו כלי והכלי הזה נשבר אפשר >> ואפשר עם הכלי הזה >> לכסות אז אומר בחרס אבל עכשיו לכסות עם זה משהו >> אז אומר כלי כזה שאפשר לכסות >> אז הוא אומר על זה אומרים שנשאר עליו עדיין שם כלי הועיל למה מסביר את זה האדמור הזקן הועיל וכבר היה עליהם >> [שיעול] >> היה [כחכוח] כבר עליהם תורת כלי גמור. קודם זה היה כלי גמור. ומה כשהיו שלמים? אז אומר אם נשאר בזה דבר שאפשר לכסות בו אז עדיין יש לו שם כלי. זאת אומרת דבר שלא היה לו שם כלי בכלל ועכשיו אתה רוצה לקחת אותו ולכסות איתו משהו >> הוא לא מקבל שם כלי. אתה לא יכול להזיז אותו. הוא מוקצא. כן,

>> אבל דבר שהיה לו כבר שם כלי והוא נשבר, עם השברים אתה יכול לעשות משהו. מכיוון שאתה יכול לעשות משהו עם השברים, אז שם כלי לא נפקע ממנו לגמרי. אף שנשברו אם ראויים עדיין לכיסוי, אנחנו אומרים תמיד בראש השנה יום כיפור כחרס אנישבו. כן. אז יוצא מפה אז יוצא מפה לא לזה חרס הנשבע זאת אומרת מה זה חרס חרס זה כלי אדמה שיובי לחמוי משהו כחרס הנישבור כן אז מה מה זה חרס הנשבור אז אומר חרס הנשבור אפילו אם זה שבור לגמרי [כחכוח] אבל עוד אפשר לכסות בזה עוד אפשר לכסות בזה משהו >> אז אומר עוד אפשר לכסות בזה משהו עדיין יש לו עוד שם כלי יש לו זה עוד לא יש לו עוד משהו משהו עוד יש לו >> אז מה זה שייך לכיל אחרי זה נשבע שנחזור נפש אבל אחרי זה נשבע שאנחנו מחרים שמה מישהו בוכה שמה נפש בלח מאוד שעבור היהודי הז שאמר הרי הרים אמר

לו מה הבעיה אילו האדם היה מזהב הוא נהיה עפר אני מבין למה אתה בוכה אבל סוף סוף אתה עפר מקודם עכשיו >> עפר באת לעפר לתה חוזר >> פדק אז מה בכי כל כך מה אתה בוכר >> אז מה הוא ענה >> מה הוא ענה לו אז מה אתה יכול לענות חיים [צחוק] הוא ער שז הוא ענה שבאמצע אומרים לחי בין הזה בין זה אומרים >> הבן אפר אחד לאחר שני >> כן אז לכן צתיתי היום לחיים >> כן >> שיהיה תירוץ על מעשיי [צחוק] >> בכל אופן אז אומר כחרס הנישבור אומר כחרס הנישבור אפשר עוד לעשות משהו ממנו אם זה לא היה כלי קודם אז אין מה לעשות איתו כלום אבל אם הוא היה כלי ואפילו שהוא שבור אז כלי שבור לפעמים גם אפשר אפשר לעשות עם משהו שם כלי עדיין עליו אומר אבל כל דבר שאין בו שייכות כלי גם הוא כגון צרורות או אבנים וכיוצא בהם אף על פי שראויים לכסות בהם כלים

>> לא ירד עליהם תורת כלי בשביל כך ואסור לטלטלם אפילו לצורך גופם ומקומם כמו שנתבאר למעלה ולכן >> זאת אומרת שהתכלית שלו כן כן אם אתה רואה אבן ואתה רוצה לזרוק על מישהו בשבת נראה לך שזה מוקצה אם לא הכנת את זה בערב שבת >> שלא באת לגר את הסיפור >> הם הם אמרו הם היו אומרים שכל אבני ירושלים מוכנים לזה כן שזה כלי יש איזה כלי כבר מוכן מראש >> הם נוצחו בשביל זה אבני ראשי כן אז הוא ממשיך פה ואומר >> שלו לאבני קודש אז אתם חושבים אז כמעבני קודש לא מורצא גם הם לא מורצים ולכן ולכן צריך [כחכוח] להזהיר לרבים שנכשלים ונוים חתכת עץ שאינה כלי לסמוך איזה דף לשכב עליו שתראו את ה את העניות שהיה שמה היו לוקחים איזה כלי לתמוך את המיטה שמשהו איזה חתכת עץ לתמוך את המיטה תרביץ >> לא היה מזרון המנח מלא מזוזו אז כדי שתראו את ה את הגודל העניות שהיה

בזמנו שהיו לוקחים חתכת עץ לתמוך את המיטה או לתמוך את השולחן אז אומר עץ כזה אסור לגוע בו או דף איזה דף לשכב עליו או שהוא רוצה לשכב על איזשהו חתכת דיקט או משהו כזה אז היו שמים שזה לא יהיה קום היו שמים חתכת עץ וכיוצא בזה אבל הוא אומר על ידי נוכרי מותר כל טלטול מוקצה כל דבר של מוקצא על ידי הנוכרי על לא אסרו כשאינו לצורך המוקצא עצמו כמו שנתבא בסימן רעו >> מה זה לא אסור מותר להגיד לנוכרי בשבת לקחת את המוקצא לגמ >> ש תסדר לי את המיטה צריך לדעת איך להגיד את זה כל [נחירות בוז] דבר זה איך שר לנו אבל א >> כן אמרנו אמירה לנו שבות בשבת אסור >> אמירה לגוי בשבת שבוות אסור >> צריך לדעת איך להגיד לו סו סו >> אנחנו בדף תנחילים סעיף לג אפילו רגיל אפשר להגיד לו כי זה מוק רק בגלל המוקצי >> זה מה שאומר שבועות זה מוקצי הדבר של

שבועות אסור להגיד לו אבל אם אתה מסביר לו אתה רואה שמ צריך להגיד שמותר מוקצה >> כן כן >> זה מעבר לשבו שמות זה להגיד לו תשמע קר לי >> יש פה מזגן אתה רואה קר לי אז זה כאילו מלאכהזה כן כן >> אבל פה זה מש פה זה מותר להגיד לו תיקח את העץ הזה תביא לי אותו >> כן אין אחד שלא נשל בשבת ככה >> סעיף לג >> סעיף לג אם לא לומדים לא יודעים >> בדיוק >> אם לומדים יודעים >> אז זה אומר חביץ חיים >> מה >> חב אומר >> כן הם לא לומדים מכשנים שבת >> נכון >> היה ברדין ברדין היה ראש הישיבה ראש הישיבה ברדין היה רב מוש של לנציצקי הוא היה מפורסם גאון עולם >> לנדינסקי >> לנדינסקי והוא ידע והוא ידע כל [כחכוח] הש"ס כמעט בעל פה הוא היה חוזה הולך ברחוב משנן ומשנן נסע פעם אחת עם החפץ חיים הוא נסע איתו בעגלה ואיזה משנה היה לו שאלה אם

באיזה אות אם זה נכון אם הוא אמר נכון או לא נכון עצרו ליד איזה פונדק אז הוא נכנס לחפש משניות ואז הוא מרואה אותו החפץ חיים מחפש מחפש משניות אז אומר מה מה אתה מחפש אומר יש לו שאלה באות אחת אם הוא זכר אותה נכון או לא זכר אז אומר לו החופץ חיים תדע לך זה בעולם הזה אתה יכול לעצור בפונדה שמה הוא אומר מה שאתה יודע אתה יודע יש לך בעיה אתה לא יכול לפתור אותו >> מי שמזכירים אדם שמ אתה אומר >> אומרים מי שלמד ושכח מזכירים לו >> מזכירים לו כן אבל אם יש לו במדרגה שלו >> כן אבל אם יש לו טעות אז כן [כחכוח] הלאה סעיף לג ג שברי פתילה שאינם עומדים עוד להדלקה בנר. זאת אומרת הוא מדבר על הפטילה זה הכוונה פה הוא מדבר על הנר עצמו על השברים של הנר >> הכלי לא לא הפתילה ממש הוא מדבר על הנר שאינם עומדים עוד להנלקה בנר הרי הם

כצרורות ואבנים שאסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן זאת אומרת אם זה שבור אז יש לו דין שאסור זה כמו אבן שאסור לגוע בו אבל פטילה שלמה אפילו נדלקה כבר בחול או בשבת שעברה. זאת אומרת שהשבת הזו לא הדליקו אותה. אם הדליקו אותה בשבת הזו אז היא כבר הייתה אסורה משהתשקיעה היא הייתה אסורה אז אסור להשתמש בה. אבל אם היא הייתה בשבת שעברה או שבאמצע ביום חול אז נקרא כלי ודינה. הוא אומר הדין של הכלי הזה הוא אומר דין של הכלי הזה ככלי שמלאכתו לאיסור שמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו [נחירות בוז] אבל היא הוא חוזר עכשיו על זה אבל אם דלקה בבין השמשות גופו בשבת >> מהמדור בשבת >> הוא עומד במקום לא טוב >> אז >> אז רוצה עומד בשמש עומד באיזה מקום שזה מפריע להציל אותו >> להציל אותו כן אבל אם דלקה בבין השמשות של שבת זו. זאת אומרת, אם בשבת זוי כבר הדליקו

אותה, אז ברגע שהדליקו אותה בשבת בערב, הדליקו בערב שבת, אז הוא אומר אסור הוא קצת לכל היום כולו. אסור בשבת בכלל להשתמש בו. בגלל שהוא במחשבה שלו היה שהוא ידליק אותו, אז זה נהיה כלי שמלאכתו לאיסור בשבת הזו. אז אפילו לצורך גופו ומקומו אסור, כמו [כחכוח] שנתבאר בסימן ט. וכן נר שלם של שעווה או שכל חלב ואפילו נדלק כבר בחול או בשבת שעברה יש לו דין של כלי של מלאכתו לאיסור אז זאת אומרת כל דבר שהוא היה שבוע שעבר או ביום חול אפילו שהשתמשו בו לאיסור יש לו דין שכלי שמלאכתו לאיסור וכלי שמלאכתו לאיסור יש לו דין שלצורך גופו ומקומו מותר עכשיו הוא אומר דבר מעניין פה אומר מור הזקן ומכאן יצא טעות האמון שהעולם הקהל שמטלטלים נר שלם לצורך הדלקת מוצאי שבת או לצורך נוכרי שידליקנה לעצמו וטואים הם שאינו מותר לטלטל כלי שמלאכתו

לאיסור אלא כשצריך להשתמש ישראל להשתמש בו בשבת עצמה מה איזה תשמיש המותר בשבת? כגון קורנס לפצוע בו אגוזים כמו שנתבאר למעלה. אז הוא אומר, מכיוון שיש לו דין של כליל שמלאכתו לאיסור ויש לו דינים שלפעמים מותר כן להשתמש בו, אז אנשים כבר טועים שאם מותר להשתמש בו לצורך גופו מקומו מותר להזיז אותו אז הם כבר מכינים את זה להדלקה לשבת במוצאי שבת. אומר זה אסור. אבל אומר שהמון שהקהל באמת טעה בדבר הזה הם טועים מהאנשים והם עושים דברים של מוקצה בגלל שהם לא למדו סעיף לא כל הכי סליחה אם הבנים צרות הבנים אפילו שצריכים לפצוע הם זה גם אסור >> אסור מה מה שונה מכל פת >> בגלל אם יש לו דין של כלי של מלאכת >> אז אני אומר אם יש לו דין שבדיוק הוא לא כלא בדיוק >> דיברנו קודם על לזרוק אבנים בשבת צריך שיהיה מוכן אז זה צריך שיהיה מוכן

סעיף לדמה צריך להיות מוכנה לא ידע שהבני קודש הם לא מ >> הרב שמואל מה צבנים שזורקים לא יודע שהם שניהם >> שהאבנים שקיבלו קדושה שבית המקדש נגיד >> אז זה אתה יכול לזרוק בשבת >> לא זה אסור לזרוק זה זלזול בקודש >> לא אבל הוא אמר שאוני קודש לא מוקצא >> לא מוקצה אבל אי אפשר לזלזל בהם >> אי אפשר למה עכשיו היה סיפור שלם עכשיו היה סיפור שלזה זה מצ >> כן אבל היה עכשיו היה סיפור שלם שהביאו אבנים שהם היו שהיו של הכותלז בזמנו >> ופיזרו אותם מכמה מקומות >> יצא איזה חוק והביאו את זה מכל מיני מקומות הביאו חזרה ליד מקום המקדש >> כן [כחכוח] שם יש שמה רמה גדולה עכשיו כן >> כן כן אז הם שמו את זה שמה אבל מעניין שהיו כן כתוב שהיו כן בתי כנסת בחוץ לארץ שיש >> שהביאו >> שאבן מאבני המקדש או מאבני הקודים >> בטוניס יש בכמה מקומות יש בבית המקדש זה

אחד מהתיקים של >> אני יודע זה היה זה זה מתאים לרביך >> מה מתאים >> לרב ערוך להגיד אי שבאיזשהו מקום >> אני חושב רב שהריזינר שלח להביא זכוכיות מאיזה מקום לבית כנסת שלו >> כן >> הרינר שלח להביא קיבלו הוא קיבלו כולם >> אני לא קיבלתי >> טוב אחרינ שלח להביא זכוכיות מאיזשהו מקום לבית כנסת שלו והוא אמר להם שלא יעברו דרך 100 מפרי משלל ובקיצור בסוף זה יצא שהם כן עברו דרך דרכו הוא אומר זה זכוכיות שבאה מבית המקדש שלהם >> הוא הרגיש את הקדושה הוא לא רצה שידעו רצה שלא שאם זה יעבור דרכו אז הוא נישק את כל הזכוכיות ואמר זה שהוא ידע מאיפה להביא את הזכוכיות. סעיף לד כל הכלים שיש להם דלתות קבועות בהם. יש כלים, זאת אומרת ארונות, דברים כאלה שיש להם שימוש של דלטות. בין שהדלת הוא מן הצד, בין שהוא כיסוי על גבי הכלי.

זה הדלת יכול להיות שהכוונה שבהצד פותחים את הדלת. ויש לפעמים שהדלת הוא למעלה כיסוי כזה מרימים אותו כמו שמרימים את הדלת >> במחובר >> במחובר כן >> מחובר בגלל זה עוד דלת >> שהוא כיסוי אגב עכשיו מה קרה נתפרקו הדלתות הדלתות התפרקו מהכלי בין שנתפרקו בשבת בין שנתפרקו קודם השבת >> מותר לטלטל אותם דלתות למה מפני כש שכשהיו הדלתות מחוברים בכלים היה גם עליהם שהם כלי אגב אביהם זאת אומרת הגב הכלי אז הדלת הזו זה לא סתם עץ אלא זה חלק מכלי >> ואף שנתפרקו אחר כך מהכלים לא נפקע מהם שם כלי שהיה להם הועיל וראויות >> וראויות להחזיר הוא אומר וראויות להחזירן ולחברן ל הכלים יש אפשרות אומר להחזיר ולקבל אותם זאת אומרת יש פה עוד מעט נראה עוד את ההסבר >> עוד מעט נראה מה הוא מסביר את זה אז אומר ככה עכשיו הוא מדבר על דלתות של ארונות

דלתות של א כלי מסוים שהיהם שם כלי >> שברגע שהם היו מחוברים אפילו עכשיו אפילו עכשיו שנתקו אותם מהכלי אבל הוא אומר בכל זאת מכיוון שאתה זה דבר שבנו אותו במיוחד לכלי הזה אז יש לו דין של כלי אז עכשיו בסעיף לד הוא מסביר אחרת אבל דתות הבית שנתפרקו מן הבית >> בין שנתפרקו בשבת בין שנתפרקו קודם השבת אסור לטלטלן מפני שלא היה להם שם כלי עליהם מעולם >> למה לא >> זה לא כלי >> אם אם הדלת של הארון היא כלי אז למה הדלת של החדר היא לא זה לא חלק מהבניין זה אחרי הבניין בניין כל דבר ששייך לבניין >> אז הוא לא כלי הוא חלק מבניין בניין זה כלי זה כלי ובניין זה בית זה בית >> אבל הדלת שמו אחרי שהיה כבר בניין >> לא משנה אבל זה לא הוא נהיה מחובר לבניין >> זה הבדל אם הוא מחובר לכלי או שהוא מחובר לבניין דבר שהוא בניין אז הוא דבר קבוע

הוא לא דבר שכלי זה דבר שמזיזים אותו >> אז אומר פה ואף >> זה ידית אז אולי זה כן לא לא ברגע ש כל דבר שהוא בטל לבניין אז הוא בטל אתה לא מזיז אותו אתה לא לוקח אותו כלי אתה מזיז את כל הכלי לא שאלה טובה אם נשבר היד בשבתה אפשר זה >> זה בעיה הידית של הדלת סוכ >> נו לא תגיד שזה חלק מהבניין פה צריכים לא להרים אותו >> בפשטות בפשטות לא בפשטות זה ככה >> אז אומר פה הלאה ואף על פי שעכשיו הוא אומר אומר שעכשיו כשנתפקו הם ראויות להשתמש בהם כמו בשאר נסרים אפשר להשתמש בדברים אחרים יש לו שימוש זהזה זה דלת גדולה של בית אף על פי כן אינם מותרים בטלטול לפי שהן ראויות להחזירן לבית ולכך הם עומדות והם עומדים בשביל הבית ולא להשתער אם יש בהם תשאר נסים להחזיר את זה >> אז לכן הוא אומר דלת של בית אפילו שזה יש לו שם דלת ולשני יש שם דלת. כל זמן שאתה

מסתכל על זה כדבר של כלי אז אתה יכול בכלי מותר לך להשתמש. אפילו שהכלי כבר התפרק ויש לו איזשהו דבר קטן אבל השם כלי עוד נשאר עליו אז מותר להשתמש בו. דבר של בית שהוא לא יכול שהוא לא מתפרק זה דבר קבוע אבל פה הוא כן התפרק אז יש לו דין של בית ואסור להשתמש בו. עכשיו הוא ממשיך דלת שידה תיבה ומגדל אם מותר לטלם מהם או להחזירה להם תבאר בסימן שיג וש יד אז הוא אומר פה אל תדחוק אתמר כן >> אל תמהר עכשיו תלמד מה שאומרים לך בש נגיע לשיג אז נדון בדלת של תיבה שידה ומגדל אז אנחנו נדום בזה >> עכשיו סעיף לו דבר דבר שאין תורת כלי עליו שהסול כיסוי לכלי הוא לקח דבר שבעצם זה סתם חתכת עץ מאובה ועשה בזה כיסוי לכלי נעשה עליו תורת כלי על ידי כך ומותר לטלטלו כישאר כלים אבל מתי הוא צריך בשבת אסור לו אבל והוא שתיקנו ועשה בו מעשה והכינו לכך בעניין

שתיקונו מוכיח עליו שעומד לכך אז ברגע שהוא סידר אותו לשם זה אז זה כבר נקרא כלי ואף על פי שעדיין לא נשתמש בו לכיסוי לעולם ועוד לא השתמש בו הוא רק הכין אותו בשביל כיסוי ואם השתמש בו לכיסוי מבעוד יום אפילו פעם אחת זהו תורת כלי שלא ומותר לטלטלו בשבת אף על פי שלא עשה שום מעשה של תיקון הוא לקח חתחת עץ והוא החליט שהחתחת עץ הזו יהיה לו פלטה שיכל לשים על זה משהו אז זה כבר זה קיבל שם כלי אז הוא אומר במי דברים עכשיו הוא מוסיף במי דברים בדבר שדרכו לעשותו לכיסוי כגון חתיכת נסרים חתיכת עץ וכיוצא בהם אבל דבר שאין דרכו לעשותו כיסוי אז אומר למשל לקח אבן סתם ככה והוא שם את זה ככיסוי אף על פי שהשתמש בדבר לכיסוי צי פעמים רבות בכל כגון אבן שכיסא בה את פי החבית פעמים רבות אסור לטלטלו בשבת כמו שהתבאר אפילו בעצם מה זה משנה לך מה אכפת לך אם

זה נסר או שזה אבל אז פה יש שני דברים יש פה גם כן מרית עין אדם רואה שהוא לוקח אבן אבן לא שמים אבן לא מכסים תחבית נסר אתה משתמש בזה לכל מיני דברים אבל אבן אין לו שימוש לחבית, אבל זה שהוא עשה אותו שימוש לחבית, יש פה מריתין שאנשים לא שמו אותו למריתה. אז לכן אסור לו. אבל בדבר שאין בו מרטעין שיש אנשים שכן משתמשים בזה אז הרגע שהוא החליט שזה יהיה בערב שבת שזה יהיה כיסוי אז מותר לו לעשות את זה. כוא >> מישר דעת. אתה לא ח >> בנימין בנימין בן רב עזרח >> הרב בנימין בן הרב עזרא >> אנחנו >> בדף פא ואנחנו באמצע עניין של דין עבד ע דברי >> עניין בהמה בן אבד >> ודן עבד דברי כדי להבין >> דף פאמן >> אמן >> אז דיברנו בהתחלה שיש יש שני סוגי נשמות. יש נשמות שזה נקרא זרע אדם ויש נשמות שהם נקראים זרע בהימה. מה ההבדל בין נשמות של זרע אדם לזרע

בהימה? אז הוא אומר זה הבדל בדעת. בדעת >> בדעת שיכול בן אדם להבין הכל ולדעת לא לדעת רק להבין לראות את הכל להבין את הכל אבל זה לא משפיע עליו זה לא גורם לו השפעה לדבר מצד שני זה נקרא זרע בהימה שלדעת הוא יודע זאת אומרת להבין הוא מבין אבל הוא זה לא משפיע עליו >> לא עובד עליו זה לא משפיע עליו. >> לא מחובר לדבר. >> זה הוא לא מחובר לדבר. >> דעת. >> שני מבינים >> שני מבינים. רק אצל אחד זה הוא מבין. אומר את זה בצורה אחרת שהמנהל חשבונות הגיע לבעל העסק. הוא מראה לו את כל הדף של החשבון של השמש. >> והמנהל רואה בסוף שיש מינוס גדול. אז בעל הבעל העסק התעלף >> כן >> אומר אני לא מבין אני ראיתי את הכל ואני עשיתי את החשבון זה לא הזיז לי הוא התעלף מה ההבדל שניהם ראו את החשבון זה היה העסק שלו הוא היה רק מנהל חשבונות זה כאב לו זה

אכפת לו אבל אבל פה זה נגע לו זה מה שאומר זרע אדם זאת אומרת בן אדם שהוא מבין את הדבר הוא מבין לו לוקות הוא מבין שהקדוש ברוך הוא מחיה הוא מבין ש שהכוח שלו זה רק בא מהקדוש ברוך הוא חי את זה אז זה בן אדם שהוא זרע אדם אבל יש בן אדם הוא מבין הכל הוא קם בבוקר הוא רואה שהשמש זורחת שהעולם מתנהל אבל הוא לא חי את האלוקות אתמול הבאנו לזה הסבר קצת שונה שבמילה אם בן אדם לקח דבר של הקדש והוא השתמש בו לצורכו ואם הוא השתמש בו בשווה פרוטה אז הוא מעל בהקדש הגזבר של הקדש שהוא לוקח את החפץ הוא מטפל בו הוא עוסק בו >> אין לו יש לו עוד מצווה מה ההבדל בין זה לזה הוא שתמש בזה והוא שתמש בזה מה ההבדל >> הוא קשוב והוא לא קשור אז >> הוא שייך לעניין הוא שייך הוא חלק מהדבר >> הוא חלק מהאלוקות הגזבר עושה לשם הקדוש ברוך הוא ופה הוא לוקח את הקדוש ברוך הוא

והוא משתמש אליו זה הבדל גדול שניהם עשו את אותו הפעולה אבל הפעולה הזו הוא עשה בגלל שהוא היה חלק מהדבר הוא חלק הוא חלק מהדבר דבר שהוא חלק ממנו אז הוא אלוקות ופה הוא עשה את זה לא הוא רצה להשתמש הוא רצה צל אז הוא לקח את האלוקות והשתמש יש אצה יש אני ושם אין אני בכלל הוא חלק מה מהמקדש >> אפשר להגיד על הגזרה שהוא גם אלוקות >> הוא ברור הוא עושה כשבן אדם מתפלל הוא אלוקות >> אה >> כשבן אדם עושה מצווה >> אז הוא אלוקות כשבן אדם לוקח את המצווה ומשתמש בו לצורכו זה כבר בעיה גדולה >> הרב הנשמה היא לא ילקות גם >> מה >> הנשמה היא לא נקראת ילקות גם >> אלוקות בוודאי נכון אבל כשהגוף משתמש בו לא לצורך הנשמה לכן הוא אומר בכל דרכיך דהו כשאתה לוקח והולך לישון לשם לשם שיהיה לך כוח לעבוד את השם אז כל השינה היא אלוקות אתה הולך

לאכול בשביל שיהיה לך כוח לעבוד את השם אז כל האכילה היא אלוקות אבל אם אתה אוכל לשם הנאתך אומר לא לשם הנוע לא לשם הנועש גופי חס ושלם אז הוא יכול יכול להיכשל בזה עליו שהברדיצ'בר אומר שתיקח את כל המעשים של יהודים כל המחשבות שלהם הכל כסף כך הוא אומר אבל הם תיקח את כל הכסף של יהודים מהכל יראת שמיים מה יהודי צריך כסף לחתן ילדים לעשות מצוות לקנות אוכל אומר הכל זה אלוקות אז אי אפשר לקחת את היהודי ולנתק אותו מאלוקות אבל יש לפעמים שזה בפנימיות, שזה הדבר אתה רואה שכולו אלוקות ויש לפעמים שזה שזה צריך לתת לו איזהשהוא התעוררות כדי שיהיה ופה עכשיו הוא מדבר על הנקודה הזו מה מה זו ההתעוררות הזו אז הוא מביא פה כך אנחנו נתחיל מלמעלה ו כתוב וכידוע אומר ככה פה הוא מדבר על רשבי וכל כל אלה כמו רשבי וכיוצא בהם והם יש להם דעת גדול

בהגשת אלוקות לרשבי ולכל החברים של רשבי יש להם דעת גדול הוא אומר >> מבחינת מה זה בעולם הדד מהנשמה >> מהנשמה הם אנשים הם אנשים של הנשמה שלהם זה נשמה דאצילות >> אז נשמות דאצילות אז הוא אומר יש להם דעת הוא אומר אומר ככה, כמו כן הנשמות הנמשכים מאצילות, מייחוד זון, זה נקרא זרע אדם. והם כמו הרשבי וכיוצא והם יש להם דעת גדול מאוד בהרגשת האלוקות. כל דבר, כל פעולה שהם עושים, הם עושים את זה בהגשת האלוקות ממש. ואזי אין העולם הזה מסתיר להם כלל. העולם הזה שכל כל מטרתו היא כל המטרה של העולם הזה זה להסתיר ולהסתיר אלוקות אז אומר אצלהם אין כזה דבר הם נשמות כל כך גבוהות שלא שייך שיסתיר אלוקות וכידוע עניין וכידוע עיקר עניין ההפרש בין נשמה דאצילות לנשמה דבריאה שיש עניין הבדל גדול בין נשמות שהם מעולם האצילות לנשמות שהם מעולם הבריאה. מה ההבדל? עלה

פירוש ויבוא יוסף הביתה לעשות מלאכתו. כתוב ויבוא יוסף הביתה אצל אשת פוטיפר לעשות מלאכתו. בכתבי דחוש בינה שהיה עסוק בחשבונות ועניינים גדולים. מעולם הזה המטרידים אותו מאוד המטרידים מאוד חשבון חשבון >> כן אבל איזה חשבון אבל איזה חשבון אומר היה בכתבי דחושבנה שהיה עסוק בחשבונות ועניונים גדולים מעולם הזה שמטרידים אותו מאוד ואף על פי כן יוסף היה מרכבה הוא היה מרכבה היה מרכבה וידוע שבחינת מרכבה הוא בבחינת הביטול האמיתי בכביעות זאת אומרת שכמרכבה זה לא רק פעם הוא בטל הוא בטל בכל כל זמנו הוא בטל לגמרי לקדוש ברוך הוא איך יכול בן אדם להיות בטלבות היו בטל >> גם אבות היו בטל >> זה מה שנכון זה יוסף נכון אז הוא אומר שהוא היה בצורה כזו שהוא היה בביטול גמור הכי גבוה שיכול להיות וביטול כזה של כל הזמן לא סתם ביטול אלא כל הזמן הוא היה

בטל אלוקות ואם כן היה בבחינת ביטול גם בהודו עוסק בחשבונות הנל הוא עסק בחשבונות של הבית הוא היה עוסק ומצד שני בתוך הזמן הזה שהוא היה עוסק יוסף הצדיק היה עוסק בחשבונות הוא היה בבחינת ביטול מרכבה לשכינה וזהו למה איך הוא יכל לעשות את זה לפי שהיה נשמתו מבחינת האצילות אז הוא יכל גם לחשב חשבונות וגם להיות דבוק בקדוש ברוך הוא בשיא הדביקות ויכול לתפוס שתי מחשבות כאחד הוא יכל לתפוס שתי מחשבות כמו באותו זמן >> זה גדלות >> זה מה שהוא אומר לכן בגלל שהוא היהדושה >> בגלל שהוא היה מה >> זה קדושה >> זה קדושה שתי דברים שתי דברים נוגדים אחד לשניים על רב חיים אויזר רב חיים אויזר אומרים עליו >> שמה >> שתי מכנים אותו שתי מכתבים שתי בשתי ידיו גם רב חיים מויזר היה כותב ומדבר עם בן אדם הוא היה משתף איתו הפעולה וכותב מכתבי

כותב דברי תורה >> גם הרב בלוי היה עושה ככה היה כותב מדבר הוא ידע גאון הוא היה בספרים שאזה אשתה הייתה באה תמיד שאיזה אשתה הייתה באה תמיד לרבי חיים אויזה שאלו אותה יש הרבה רבנים מה אתזה בעיות שלה לא היא אומרת הוא רושם את הבעיות שלי [צחוק] >> זה היה היא לא הבינה שהוא הוא כותב דברי תורה אבל לא הוא כל דבר שאני אומרת הוא רושם >> אז בכל אופן אומר שיש שני סוגי מחשבות יש מחשבות כאלה שבן אדם בעצם הוא דבוק בקדוש ברוך הוא ובעצם הוא מרכבה לאלוקות ובתוך כדי הזמן הזה הוא יעורשה חשבונות למה כי להיות נשמתו אלוקות ממש שהנשמה שלו היא מהעולם האצילות ולגבי אלוקות כולה כלא חושב שום דבר לא כעינו ואפס ממש אם כן אין ענייני עולם הזה נחשבים לעניין כלל עד שיהיו מטרידים ומסתירים אף על פי שהוא עסוק בהם אומר ענייני העולם הזה כשבן אדם

הוא בנשמה של אצילות אז זה בכלל לא יכול להפריע לו זה לא מסתיר זה לא מעלים על אלוקות כי אמרנו את זה כדוגמה שהאדמור הזקן לפני שהוא נפטר אז הוא אמר שאל את הדמור הצמח צק מה הוא רואה פה אז אומר הוא רואה קורה אומר אתה לא רואה אני רואה פה אלוקות זאת אומרת שהדבר הגשמי לא מסתיר ומעלים עליו כי עיקר סיבת התרדה עכשיו הוא מסביר כי עיקר סיבת התרדה הוא כשהעסק תופס מקום ליש ודבר במחשבתו על כן נמנאנו אם מלתפוס אז דבר אחד כשבן אדם שקוע בדבר מסוים כשדבר בן אדם שקוע בדבר מסוים וכל כולו מושקע בזה אז הוא לא יכול להתעסק בעוד דבר למה הוא שקוע בזה חמי זכרונו לברכה סיפר שהם היו בישיבה והיה מעט אוכל אז היה שמה הוא למד בסלונים והיו [כחכוח] היה שם מישהו שמאוד אהב אהב לאכול ואהב לדבר אז אז הם היו מעסיקים אותו, מדברים איתו ובינתיים הם היו

אוכלים. [צחוק] כשבן אדם שקוע בדבר אחד אז הוא לא יכול להיות שקוע בדבר אחר. אם הוא שקוע בדיבור אז הוא לא אוכל. אז הם ניצלו את זה. הם >> היום אנשים שקועים יותר בטלפון, מתחלפים לרמזור ירוק אדום. נכון. הם אומרים הם אומרים שאלה שהיו יוצאים פעם הראשונים מבית הכנסת היום הם יוצאים האחרונים. למה? >> בגלל שהם לא שמים לב שהחזן כבר גמר הם עוד בט הם עוד נמצאים בטלפון שמעתי עכשיו הרב עובדיה מספר >> אח של הרב עובדיה >> כן >> הוא התוגר ממנו הוא היה כזה >> הוא חי >> אה >> הוא חי >> הוא נפטר הוא נפטר >> הוא נפטר כמה ימים לפני הרב עובדיה והרב עובדיה כאילו לא יודע שהוא נפטר כאילו הוא היה אז הוא סיפר שם היו יודעים ילדים אז הוא היה תמיד שכוח בללמוד בבקרוב זה מה שקורה שמו לא יודע שום דבר >> לא עניין אותו >> אז אחד סליחה קחתי החלבתי לו את הצלחת גם

אמתי הצלחתי החלבתי לו בצלחת הוא אכל קצת פתאום הוא מרים את הראש מסתכל בצלחת חשב שהוא גמר הוא חשב שהוא סיים את הצלחת שלו אבל הוא בינתיים מחל והוא התפקע מצחוק גם הוא סיפר את זה בגיל 70 80 הוא סיפר את זה הוא יגר בצחוק >> היה אותו סיפור עם הרבי הצמח צדק >> ששמו שמה פעם היו עושים סבון של הכלים >> אז שמו את זה היו שמים את זה בתנור והיה גם מוכן האוכל שלו והיה מוכן הסבון של הכלים המשזה היה משהו כזה, לא יודע, >> שיטו גרוע [צחוק] >> ואז ואז הוא אכל את זה הוא לא שם לב אז באו אליו אחר כך שאלו אותו מה זה איך אתה אכלת את זה >> אז אומר שמתי לב שזה היה קצת קשה אותו רעיון היה אצלו גם כן שפעם הגבאי הגבאי הכין לו הכין לו ששתייה מים והוא בטעות הגבאי שם שם משקה אבל לא סתם משקה הוא שם 96 צדקוב >> זקסינצ'יק 96 [כחכוח]

ואחר כך בא הגבאי רץ הצורח צדק התנצל שהוא שם לו שהוא מתנצל שהוא שם לו משקה במקום זה אז אומר הרגשתי שהתפילה הייתה יותר טובה היום [צחוק] לא הבנתי למה >> יותר טוב >> כן בכל אופן אז אומר פה שנשמה דאצילות יש לה כוח כזה שהעולם הזה לא מסתיר ממנה יכולה להתעסק בשני דברים יכולה להתעסק גם בדברי דברים גשמיים אבל זה לא משפיע זה לא מעשיק אותו אבל הוא אומר עיקר סיבת תרדה הוא כשהעסק תופס מקום ליש ודבר במחשבתו שכשהעסק תופס דבר אז זה מטריד אותו ברגע שזה מטריד אותו על כן אם נהה הוא מלתפוס אז דבר אחד >> אחר >> א יתפוס >> דבר אחד >> דבר [נחירות בוז] אחד הוא רק דבר אחד הוא לא יכול להבין שני דברים. אבל יוסף שהיה מרגיש ביטול העולמות לאלוקות, אם כן הכל כלו. הכל היה אצלו >> אותו דבר. >> אותו דבר. הוא לא הרגיש אפילו. וכלו ועין

לגבי אלוקות שהוא היש האמיתי. והיה בטל להשם תדיר בקביעות אף על פי שעוסק גם בענייני עולם הזה. יוסף הצדיק אפילו שהוא עסק בעניינים גשמיים כל כולו היה מונח באלוקות וזהו הנקרא זרע אדם זרע האדם זה נקרא שהגשמיות לא מגבילה אותו מלהתעסק לא הלך הוא הלך ליוסף ליעק >> יעקב גם עסק בצון וזה וזה והראש שלו היה ב >> נכון נכון אז רואה צון רואה צון יש לזה הסבר משלם בחסידות שצאון לא מפריע להתעסק ב העניין של רואה צאן שהוא מתעסק כל כולו באלוקות והצאן לא מפריעות לו הם מסתובבות ומוכלות והוא ממשיך הלאה גם על יצחק ואברהם ואחר כך כל השבטים וזה באמת היה הוויכוח בין השבטים לבין יוסף שיוסף בא יעקב אבינו הלך ועשה עשה לו קטונת פסים. מה זה קטונת פסים? קטונת פסים זה נקרא להיות שקוע גם בעולם הזה. היה ויכוח בין יעקב לבנים שלו. יעקב אבינו

סבר שבן אדם צריך להיות שקוע בעולם הזה, לעסוק בעולם הזה ולקחת את העולם הזה ולהפוך אותו לרוחניות. והאבות הקודמים יחד עם הבנים של יעקב סברו שהם צריכים להיות רואה צון. רואה צון הוא מסתובב לו בגשמיות, הוא מסתובב לו בשדות, הוא לא עושה כלום. הצון עושה. הוא לא עושה, הוא רק שקוע באלוקות. אז היה להם ויכוח ליעקב עם אבנים מה צריך האם צריכים להיות שקועים בעולם הזה. אז בענין הזה כדי להעלות מה >> בעניין הזה לא עשו >> בדברי תורה הם לא שייך דברי כיבוד הורים היה הם היו חלוקים אז מה קרה יעקב היחידי שהוא כן הבין את יעקב זה היה יוסף >> ולכן הוא לקח והלביש לו קטונת פסים מה זה הקטונת פסים הקטונת פסים זאת אומרת להיות מונח בגשמיות שגם להיות בגשמיות וגם לקחת את הגשמיות ולהרים אותו לאלוקות. ואז האחים של יוסף כעסו עליו. איך אתה

לוקח כזה דבר של ש של לקחת את השיטה של כל האבות הקודמים וכולם? נכון שיעקב סבר. לכן יעקב כשיוסף הורידו אותו למצרים הלכו והביאו לו את את קטונת הפסים. מה היה? אמרו לו מה זה דם? דם זה השיא הגשמיות. קבלו את זה בדם הם באים ליעקב ואומרים לו הנה תראה זה מה שקרה ממנו כל כולו שקוע בגשמיות וכל כולו אין אין רוחניות אחר שהם הורידו אותו למצרים אז הם אמרו אם אתה רוצה ככה אתה טוען שצריכים גם להיות בגשמיות בבקשה תלך למצרים בוא נראה מה יהיה איתו נראה מה יהיה חלומותיו יוסף הבא עם שני חלומות חלום אחד היה והנה אנחנו מאלמים אלומים וכמה אלומתי וגם ניצבה והיה לו חלום שני שהנה השמש והירח ואחד כוכבים אז יוסף בא ואומר חלום אחד היה רוחניות השמש היה ריח הכל רוחניות שלחלום השני היה גשמיות הוא בא ואומר להם צריך לעמול והנה כמה עלומתי

וגם אני טוען שצריכים לחבר רוחניות עם גשמיות אחר כך כשהם הגיעו למצרים חיים והם רואים את יוסף אז הוא שואל עוד אבי חי מה הכוונה הוא שואל את עוד אבי חי הם אמרו לו שאביך חי מה אתה שואל לא אומר האם הביא עוד בשיטה הזו שצריך לחבר גשמיות ורחניות או שהוא ראה שאני נעלמתי אז הוא כבר חשב שהשיטה לא נכונה בכל אופן אז פה הוא אומר את הסיפור הזה אומר שהיוסף הצדיק דווקא יוסף מכיוון שאבות היו רואה צון אז רואה צון יכול להיות בשדה ולהיות רק באלוקות. זאת אומרת הוא לא שקוע בגשמיות. יוסף שכן היה שקוע בגשמיות שהיה מסלסל בשערו ושהיה מנהל את כל הבית של של פוטיפר אז אצלו היה עניין של רוחניות. הוא ראה בכל דבר את הרוחניות. הוא יכל להתעסק בשני דברים ביחד. זה לא שבן אדם האבות האחים שלו חשבו שאם מתעסקים בגשמיות אז אי אפשר להתעסק

ברוחניות ואומר יוסף לא ביוסף דווקא היה את שני הדברים למה כיוון שיוסף היה בטל אלוקות >> הרב בגלל זה מתחיליםפסים האלה >> כן זה הקטונת פסים כן בדיוק >> גם לך עכשיו יש כזה גם לך יש כזה >> לא הוא הוא בכל אופן הוא אומר אבל יוסף זה קטונת פסים כן כן כן מחר תבוא מכנסיים גם >> אבל תראו את ההמשך אבל יוסף שהיה מרגיש ביטול כן כן בדיוק בשביל זה אז אומר יוסף שהיה מרגיש ביטול העולמות לאלוקות יוסף שהיה מרגיש הוא הרגיש את הביטול אם כן הכל כלו ואין לגבי אלוקות שהוא היש האמיתי והיה בטל להשם תדיר בקביעות אף על פי שעושה גם בענייני העולם הזה זה וזהו הנקרא זרע אדם שיש בהם בחינת הדעת כנל שליוסף היה את בחינת הדעת ברגע שבן אדם חש את זה שזה העסק שלו אז אם העסק מרוויח אז הוא שמח אם העסק מפסיד אז הוא עצוב הפקיד לא מעניין אותו עסק מרוויח עסק זה

זה בעיה של בא לבית הוא סוגר את העסק בשעה ארב וחמש ושש הוא הולך ך הביתה השלום לא מעניין אותו הבעל הבית על המיטה הוא יושן אז הוא מתאורע באמצע איך אמר היר מרו אמר פעם בבדיחה הוא אומר שהוא הפסיד מיליון דולר הוא אומר וישנתי בלילה כמו תינוק ש מה זה קרה אומר כל שעתיים התעוררתי ובכיתיץ [צחוק] תלוי איך שאתה לוקח את זה לא לישון >> יפה [צחוק] >> אז אומר אבל הנשמות זה הכל נשמות של זרע אדם שהם בבחינת הדת אבל הנשמות דבריאה [נחירות בוז] יצירה ועשייה הם הנקראים זרע בהמה לפי שבריאה יצירה ועשייה הוא עולם הפירוד זה עולמות כבר שעליהם שהם כבר יש שמה את המושג של צמצום שאינו אלוקות ממש עולם האצילות זה נקרא עולם שהוא קשור ודבוק בהקדוש ברוך הוא לגמרי שהוא אצילות זה אצלו ממש אבל עולם עשייה ועולם אפילו בריאה ויצירה אז הם הם

כבר לא אלוקות ממש אלא בריאה חדשה מעין ליש בגלל שכבר בעולמות האלה כבר יכול להיות מצב בעולם שבן אדם יעשה דבר של חלילה הפך רצונו זה כבר בריאה בהבריאה ויצירה הזאת לא שייך כל כך אבל בעשייה בן אדם יכול לעשות דבר הפך הרצון הקדוש ברוך הוא אז אומר ולכן לא נקרא אדם שאדמה לעליון אדם זה נקרא תמיד אדם אדמה לעליון ופה זה לא נקרא אדם אדמה לעליון למה כי הרי אין ארוך כלל בין נברא לבורא >> נברא זה דבר של צמצום ודבר של גשמיות ובורא זה דבר של אינסוף. אז אומר, ולכן גם הנשמות הנמשכים משם, אפילו מבריאה ויצירה, נקראות זרע בהמה. ואין בהם בחינת הדעת כל כך באלוקות. הם יכולים להבין, הם יכולים להחוש אבל הם לא מבינים את זה בצורה כזו שזה לא מסתיר, שהעולם לא מסתיר להם. >> למרות שהם באים מאצילות, אתה אומר, >> הם באים מבריאה ויצירה. בריאה ויצירה, לא

מעצילות. נשמות של אצילות לא מסתיר להם לא מסתיר להם >> ולכן הוא אומר העולם מכשיך בפנייהם שכשהם טרודים בענייני עולם הזה נפסק הקשר שלהם מדבקות להשם הקשר שלהם לא הם לא יכולים להחזיק שני מחשבות באותו דבר זאת אומרת אם כמו שאמרנו במילה אם הגזבר מחזיק את זה הגזבר לא מועל למה בגלל שהגזבר זה חלק ממנו זה התפקיד שלו לו פה אז אצלו זה רק מחשבה אחת הם כשהם שקועים בגשמיות הם לא יכולים להיות שקויים להיות בדבקות להשם בצורה כזו כמו שהם היו לפני כן ולכן העולם מכשיר בפניהם כשהם טרודים בענייני העולם הזה נפסק הקשר שלהם מדביקותם להשם עכשיו אם הוא אומר בעולמות בריאה ויצירה אז זה גם כן דרגה של בהימה הרי יש מלאכים מלאכים הם בעולם הבריאה ובעולם היצירה. אז מה קורה איתם? והנה גם המלאכים נקראים בהימה לגבי האדם דאצילות, שמלאכים גם כן יש [כחכוח] להם שם של בהימה

כלפי האדם דאצילות. אף על פי שיש בהם דעת במלאכים יש להם דעת שמבינים את זה מכל מקום לגבי דעת דאצילות נמשלו כבהמות נדמו. שכבי המלאכים אפילו המלאכים לגבי ההשגה שלהם אז לגבי אצילות אז הם נקראים כמו בהמות וזהו מדרגת משה רבנו עליו השלום שממשיך בחינת דעת גם בנשמות דבריאה יצירה ועשייה שיהיה בהם דעת בחינת דעת להשם על דרך הנל בזרע אדם שכמ כמו שדיברנו בזרע אדם והוא שממשיך משה רבנו ממשיך לכל עם ישראל וממשיך להם את החוכמה העליונה את הדעת העליונה של אצילות שזהו בחינת אדם זה מה שמקבלים על ידי משה רבנו ان