ענייני בית הבחירה 2: ״אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקים בבניין הבית״ - הרב שמואל רבינוביץ

הרבי הורה שבימי שלושת השבועות יש ללמוד הלכות בית הבחירה. הנהגה זו אינה מנהג בעלמא, יסוד גדול עומד מאחוריה והוא מדרש תנחומא בפרשת צו, מאבני היסוד של לימוד ענייני בית המקדש בזמן הגלות. לקרות, לשנות, להתעסק אומר המדרש בשם רב שמואל בר אבא: "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אף על פי שבית המקדש עתיד ליחרב והקרבנות בטלין, לא תשכחו עצמכם לסדר הקרבנות, אלא הזהרו לקרות בהן ולשנות בהן. ואם תעסקו בהן, אני מעלה עליכם כאילו בקרבנות אתם עוסקים". עוד קודם החורבן פונה הקדוש ברוך הוא לישראל ומודיעם שגם כאשר ייחרב הבית לא ישכחו לסדר את הקרבנות. בדברי המדרש שלוש מדרגות: לקרות, לשנות ולמעלה מזה להתעסק. ודווקא על השלישית באה ההבטחה. מהו עיסוק? כהבדל שבין פועל לבעל עסק. הפועל מסיים את עבודתו והולך לביתו. בעל העסק, גם לאחר שסגר את חנותו, ראשו נתון בה: מה יעשה מחר וכיצד יעשה. הוויכוח בין יחזקאל להקדוש ברוך הוא הקדוש ברוך הוא מראה ליחזקאל את צורת הבית ומצווה: "הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית" (יחזקאל מג, י). על נבואה זו נשען הבניין לדורות, וכפי שכותב הרמב״ם שאנשי בית שני "בנוהו כבנין שלמה ומעין דברים המפורשים ביחזקאל". אך יחזקאל אינו מקבל את השליחות בפשטות: "ריבונו של עולם, עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית. וכי יכולין הן לעשות? הניח להם עד שיעלו מן הגולה". והקדוש ברוך הוא משיב: "ובשביל שבני נתונים בגולה יהא בנין ביתי בטל? גדול קרייתה בתורה כבניינה. לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבנין הבית". במקום שמחשבתו של אדם לכאורה אפשר להבין את התשובה כדברי עידוד. הבעל שם טוב אומר שבמקום שמחשבתו של אדם נמצאת שם הוא נמצא. וכפי שנהגו לומר בדרך צחות על הפסוק "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה׳ אלקינו נזכיר": אלה נמצאים ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו, משעה שאנו עוסקים בענייני שמיים, נמצאים בשם ה׳, במקום אחר לגמרי. לפי זה אומר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל: לך והפח בהם חיות, אמור להם שעוד מעט יעמוד בית המקדש על מכונו והמצב הקשה אינו אלא זמני. הכל זמני מסופר על ראש קהל שאמר לרב: רגיל אני לקבל עליית שישי ואם אין נותנים לי אני מתמלא כעס וגאווה. ציווה הרב לגבאי לתת לו בשבת הקרובה גלילה בלבד, והגבאי מרוב פחדו גילה לו את הדבר מראש. עלה האיש בנחת ועשה את הגלילה. אמר: כיוון שידעתי שהרב עומד מאחורי הדבר ידעתי שהכל זמני. אמר לו הרב: זהו בדיוק העניין, משעה שאדם יודע שהדבר זמני שום דבר אינו מזעזע אותו. וכיוצא בזה השיב החפץ חיים לאורח ששאל היכן רהיטיו: גם אני רק עובר כאן בדרך, גם אצלי הכל זמני. לא עידוד אלא בנייה אבל אין זה הפירוש. הקדוש ברוך הוא אינו אומר "אמור להם שאחר כך יהיה טוב". הוא אומר דבר אחר לגמרי: העיסוק בצורת הבית עכשיו נחשב לפניו כאילו הם בונים עכשיו את בית המקדש. הקריאה עצמה היא הבניין. וכלשון הכתוב, שיניחו את העיסוק בעוונותיהם ויתחילו למדוד את התוכנית. משל לאדריכל היושב מול תוכנית הבניין ועמל עליה שבועות. אצל האדריכל הבניין כבר בנוי, הוא רואה אותו בתוך התוכנית. מי שחי את התוכנית נמצא כבר בתוך הבניין. בעל העסק והפועל העסק תופס את האדם כל כולו. הפועל מקבל את שכרו לפי שעותיו, ואם ייסגר העסק ילך למקום אחר. בעל הבית, גם כשהכל מתמוטט אין הוא מרים ידיים, מתמסר לדבר כולו. אדם שהעסק שלו הוא התורה והמצוות, כל כולו שייך להן. אין הוא לומד ברפרוף אלא שקוע ומונח בדבר וחי אותו. כשהמוח עובד מסופר על החסיד ר׳ איצ׳ה המתמיד, ששלחו הרבי הריי״צ לאסוף כספים והיה מתרוצץ כל היום, ובלילה הניח את הכר תחת רגליו. אמר: היום לא הראש עשה את העבודה אלא הרגליים, ולהן מגיע הכר. לפעמים הרגל עובדת ולפעמים היד, אבל כשהמוח עובד זהו דבר אחר לגמרי. אומר אדמו״ר הזקן שאין לך דבר גדול מזה שאדם לוקח אלוקות ומכניסה לתוך מוחו. עולם על החשבון הגמרא בפסחים (קיח, עמוד א׳) אומרת שעשרים ושישה דורות, מאדם הראשון ועד מתן תורה, זן הקדוש ברוך הוא את העולם בחסדו. שהרי תנאי התנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית: אם ישראל מקבלים את התורה אתם מתקיימים, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. נמצא שכל אותם דורות היו "על החשבון", על חשבון מתן תורה העתיד לבוא. וכיצד התקיים העולם על סמך דבר שטרם היה? זהו היסוד עצמו: מי שמתחיל לעסוק בדבר נמצא כבר בפנים. אדם הנוטל הלוואה כדי לבנות בניין רץ והופך עולמות, שההתחלה וההכנה הן כבר חלק מן הבניין עצמו. וכך מובא בחסידות שההכנה לתפילה היא הנשמה של התפילה. לחיות את בית המקדש זהו שאומר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל: אמת שהם בגולה, אבל אם הם משקיעים את ראשם בתורה ובתוכניתו של בית המקדש, כמי שהולכים עכשיו לבנות את הבית, הרי זו כבר בנייה. שוב אינם בגולה, בית המקדש כבר בידיהם והם חיים אותו. מחשבה עוברת, אבל עסק תופס את כל האדם. וזה מה שמבקש הרבי מאיתנו בימים אלו: להיכנס אל עניינו של בית המקדש ואל עניינה של הגאולה, לעסוק בהם ולחיות אותם. ואז אנחנו כבר שם, כבר בפנים. ובית המקדש שעדיין אין רואים בעיניים, בוא יבוא. שנזכה לבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו!