הלכות תפילין - דיני הפטורים מתפילין ומי הכשר לכותבן - הרב משה מרדכי גינזבורג

הלכות תפילין - דיני הפטורים מתפילין ומי הכשר לכותבן - הרב משה מרדכי גינזבורג (שו"ע אדה"ז, או"ח, סימן ל"ח–ל"ט) תקציר בשיעור זה נעמיק בגדרי הפטור מהנחת תפילין מצד הכלל "עוסק במצווה פטור מן המצווה", ובדיני הכשרים לכתיבת תפילין, ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' זו. השיעור פותח בהמשך סעיף ז' בסימן ל"ח (עמוד קמ"ז) בעניין כותבי סת"ם ותגריהם העוסקים לשם שמים, ממשיך בהגדרות היסודיות של "עוסק במצווה", ומסיים בסימן ל"ט בדיני מומר, מסור ופסולי כתיבה. הנקודה המרכזית יסוד הכלל "עוסק במצווה פטור מן המצווה" הוא, שהעוסק במלאכתו של מקום אין התורה מחייבתו לטרוח ולקיים מצווה אחרת, אף כשאפשר לו לקיים את שתיהן. על פי חסידות מבואר, שכל מצווה בפנימיותה כוללת את כל המצוות כולן, ולפיכך המקיים מצווה אחת — כלולות בה שאר המצוות, ואינו נדרש לטרחה נוספת. עם זאת, כשאין כאן טרחה נוספת אלא אפשר לצאת ידי שתיהן כאחת — חייב בשתיהן, שלא נאמר הפטור אלא במקום טורח. עיקרי השיעור כותבי סת"ם ותגריהם (סעיף ז', עמוד קמ"ז): הכותבים ספרי תורה, תפילין ומזוזות בשעת מלאכתם, וכן תגריהם הלוקחים למכור לשם שמים ולא להשתכר — פטורים כל היום, זולת בשעת קריאת שמע ותפילה כדי לקבל עול מלכות שמים שלמה. גדר "עוסק" לעומת "מקיים": הלובש תפילין אף שמקיים מצווה — אינו נקרא "עוסק במצווה" לאחר שכבר מונחות עליו, שכן אין הדבר דורש מעשה אקטיבי; וכן שומר אבידה בתיבתו. הפטור נאמר דווקא בשעת ההתעסקות עצמה (משמר המת, חופר קבר). מנוחה לאגור כוח: אף בעת שהעוסק במצווה נח לחזק כוחו — עדיין בכלל "עוסק במצווה" הוא, על דרך שהשינה עצמה חלק מעבודת ה' (רמב"ם), ובלבד שהמנוחה לצורך המשך המצווה. הקורא בתורה: פטור מהנחת תפילין כל היום ואינו צריך להפסיק מלימודו, שכן כל עניין התפילין "למען תהיה תורת ה' בפיך" — וכבר תורת ה' בפיו; מלבד שעת קריאת שמע ותפילה. ואם רצה להפסיק ולהניחן — רשאי אף לברך. סימן ל"ט — פסולי כתיבה: מי שאינו בכלל "קשירה" אינו בכלל "כתיבה" (עבד, אישה, קטן, נכרי, כותי); ובמומר נתבארו שלוש דרגות — לתיאבון, שאינו חושש עליה כלל, ולהכעיס — ומסור. מומר לכל התורה, וכן לעבודה זרה או לחילול שבת בפרהסיא, פסול מן התורה לדברי הכל. דין קדימה (סעיף י"א): הצריך לתפילין ולמזוזה ואין ידו משגת לשניהם — תפילין קודמים, מפני שהם חובת הגוף (חיוב גברא), לעומת מזוזה שאינה אלא חובת הבית (חיוב חפצא). הערת מקורות ושקיפות התמליל אוטומטי ומשובש במונחים ובציטוטים; להלן שחזורים עיקריים הטעונים אימות מול הפנים המודפס: "פדיון שבועיים" ← פדיון שבויים (בעניין האורחים בסיפור הינוקא). "ינוקה" ← ינוקא (בעל ניצוץ דרשב"י — יש לאמת המקור בזוהר). "פתור המצווה" ← עוסק במצווה פטור מן המצווה; "בקשירה... בכתיבה" ← כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה (מדרשת "וקשרתם... וכתבתם"). ציטוטי מקור לאימות: "לאות על ידך... למען תהיה תורת ה' בפיך"; הפניה ליורה דעה סימן ב' (בדין מומר) ולסימן ר"מ (בתמליל "רשמ") — יש לאמת המספור המדויק.