כולל תפארת לוי יצחק יום ד׳ כ״ג תמוז תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

כולל תפארת לוי יצחק יום ד׳ כ״ג תמוז תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ חלק א' — חומש: תנאי בני גד ובני ראובן והתנדבותם (במדבר פרק ל"ב) תקציר המשך הלימוד במעשה בני גד ובני ראובן המבקשים להתנחל בעבר הירדן. השיעור עומד על היפוך הסדר שבדברי משה — הקדמת "ערים לטפכם" ל"גדרות צאנכם" — ועל התנדבותם להישאר עד גמר חלוקת הארץ, אף שלא נדרש מהם כן. עיקרי החלק רש"י על "נבנה למקננו" — חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם; ומשה השיבם להקדים הטף לצאן. ההבדל שבדבר: הצאן בורח ללא גדרות, אך הטף נשאר; על כן העיקר להקדים דאגת הבנים. בעל הטורים על "כל חלוץ" — גזירה שווה למנהג נותני גט כריתות ביוצאים למלחמת בית דוד, ומקורו כבר במשה, ולא חידוש דוד. יסוד תומכי תמימים (אדמו"ר הרש"ב): מסירות נפש שאינה מתחשבת בשום דבר זולת רצון הקב"ה — והמשכו במסירות הנפש בדור אדמו"ר מהוריי"צ. דין תנאי כפול ("היוצא מפיכם") — הקדמת ה"הן" ל"לאו"; והתחייבות מרצון (14 שנה — שבע כיבוש ושבע חלוקה) מחייבת אף כשלא נדרשה מלכתחילה. חלק ב' — גמרא: מעוות לא יוכל לתקון ודין התשלומין (חגיגה ט' ע"א–ע"ב) תקציר עיון במשנה "מי שלא חג ביום טוב הראשון של חג" ובדרשת "מעוות לא יוכל לתקון", בגדרי קרבן חגיגה ותשלומיו, במחלוקת רבי יוחנן ורב אושעיא, ובהשוואה לדין טומאה ותשלומי פסח שני. עיקרי החלק המשנה (חגיגה ט' ע"א): "מי שלא חג... אינו חייב באחריותו, על זה נאמר מעוות לא יוכל לתקון". דיוק חב"די: אין אומרים "חסל סידור פסח", שכן אורות החג נמשכים כל השנה. שאלת המפרשים (טורי אבן, מרומי שדה): מה החידוש, והרי כל מצוה שלא נעשתה בזמנה אבדה? — ורמז לחילוק תשובת יראה מתשובה מאהבה (זדונות נעשות כזכויות). גזירה שווה "עצרת—עצרת" ודרשת "וחגותם אותו" — כל החג כיחידה אחת, ומקור לתשלומין. מחלוקת רבי יוחנן ורב אושעיא, ביאור רבי זירא בחיגר, וראיית הטומאה שנדחתה מחמת דין פסח שני. חלק ג' — שולחן ערוך הרב: אמירה לנכרי, שמירת פירות והלוואה בשבת (הלכות שבת, סעיפים טז–יח, דף תל"ג) תקציר המשך דיני הדיבור בשבת: אמירה לנכרי במקום שיש "צד היתר" לישראל, הסדר הדדי של שמירת פירות שבתחום חברו, ודין השואל מחברו בשבת בלשון שאלה ולא הלוואה. עיקרי החלק אמירה לנכרי (סעיף טז): במקום צד היתר לישראל — מותר בלשון סתמית; ובלא צד היתר (מים מן הנהר) — אסור. דוגמת דוד שמש (קולטים, מגדל מים ומשאבות בבניינים גבוהים) — ובו קולא רבה יותר מדוד חשמל. שמירת פירות הדדית (סעיף יז): "שמור לי פירותי שבתחומך ואשמור לך שבתחומי" — מותר, שלחברו אין איסור תחומין. השואל בשבת (סעיף יח): לומר "השאילני" ולא "הלוני", שהשאלה חוזרת בעין ואין חשש לכתיבה. גדר ההלוואה — ניתנה להוצאה, זמנה שלושים יום, וחשש ריבית בהשבת שווה יתר. אף באמירת לשון שאלה על דבר הנאכל (יין, חלה) — נותן רשות לתובעו לאלתר כדין שאלה. חלק ד' — רמב"ם הלכות בית הבחירה וגאולה ומשיח: מקום המזבח ולימוד תורת הבית תקציר עיון ברמב"ם בדין המזבח — בניין אבנים שלמות המחובר לאדמה — ובמקומו המכוון, בעדות שלושת הנביאים, ובגדר "קריאתה בתורה כבניינה" ובשילוב "מלמעלה למטה" ו"מלמטה למעלה" בבניין הבית. עיקרי החלק רמב"ם הלכות בית הבחירה (פרק א', סעיפים יג–יד): המזבח בניין אבנים המחובר לאדמה; אבנים שלמות בלא חגירת ציפורן, מבתולת הקרקע או מן הים הגדול. (נוסח "בניין אבנים" לעומת "גזית" — עיין כסף משנה ומשנה למלך.) "המזבח מקומו מכוון ביותר ואין משנים ממקומו לעולם" (פרק ב', תחילתו) — ומסורת ביד הכל שהוא מקום עקידת יצחק ובריאת אדם. שלושה נביאים עלו עם הגולה (פרק ב', ד'): אחד על המקום, אחד על המידות, ואחד על היתר ההקרבה קודם בניין הבית. מדרש תנחומא ("גדול קרייתה בתורה כבניינה") וויכוח יחזקאל עם הקב"ה על הודעת צורת הבית בגלות — ולימודו כמעלה כאילו עוסקים בבניין. שילוב מצות עשה ד"ועשו לי מקדש" (חלק שבונים למטה) עם ירידת הבית מלמעלה; ובסופו נפתח מאמר הזוהר "משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא" (החלק נקטע).