לקוטי תורה פ׳ שלח "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל" #1 - הרב יצחק מאיר וייס

מאמר "ויאמרו כל עדת בני ישראל" — ליקוטי תורה פרשת שלח (דף לז, ע"ב) — שיעור א' תקציר שיעור זה עוסק במאמר השני של אדמו"ר הזקן לפרשת שלח (סימן תקס"ז), הפותח במילות הפסוק "ויאמרו כל עדת בני ישראל", ובו מתבאר שורש עניין המרגלים ברובד הרוחני, טעמם של המצוות כעניין בירור ועליית הניצוצות, ויחס עיגולים ויושר בסדר ההשתלשלות ובמשל הרב והתלמיד. המאמר הינו, לכאורה, ביאור על המאמר הראשון מאותה השבת, ושניהם נאמרו יחדיו. הנקודה המרכזית עניין המצוות אינו רק ציווי חיצוני, אלא פעולה פנימית של בירור ועליה בסדר ההשתלשלות. המרגלים, ששרשם מבחינת עולם המחשבה (ה"גדול"), לא רצו להשפיל עצמם לדרגת הדיבור (ה"קטן") שממנה פועלים בארץ ישראל. הבירור נפעל בשתי תנועות: תחילה הפרדת הטוב מן הרע (בבחינת לא-תעשה), ולאחר מכן המשכת אור-אין-סוף על ידי קיום מצות עשה. כל זאת מושתת על יסוד עיגולים ויושר — שתי בחינות ההמשכה הפועלות בכל סדר ההשתלשלות ובנשמות ישראל. עיקרי השיעור שורש עניין המרגלים (עץ חיים, דף לז ע"ב): המרגלים שרשם מבחינת "עולם המחשבה" (ה"גדול" — בחינת ליו"ד), ולא רצו להשפיל עצמם לבחינת "עולם הדיבור" (ה"קטן" — בחינת ה"א), שהיא מדרגת ארץ ישראל. מכאן נבעה סירובם להיכנס לארץ. עניין המצוות כבירור ועליה: עיקר ריבוי המצוות המעשיות נמצא דווקא בארץ ישראל, כגון בנין בית המקדש ומצוות התלויות בארץ. טעם הדבר: עניין המצוות הוא לברר הטוב מן הרע — להפריד ניצוצות הקדושה שנפלו בשבירת הכלים ונתלבשו בקליפת נוגה, ולהעלותם לשרשם. מצות לא-תעשה כבירור, מצות עשה כעליה: ה"לא-תעשה" פועל את ההפרדה מן הרע — הכרזה שהדבר שלילי. ה"עשה" פועל את העליה — על ידי המשכת אור-אין-סוף במצווה, נכלל הטוב שבדבר הגשמי באין-סוף. אף בדקדוקי המצווה עצמה (כגון בדיקת כשרות האתרוג) יש עניין בירור, ובקיום המצווה עצמה — עניין ההמשכה. עיגולים ויושר — בחינות נפש ורוח: בסדר ההשתלשלות ישנן שתי בחינות: עיגולים — ההמשכה בהשוואה, ללא התחלקות לפרטים, בהעלם, בבחינת נפש; יושר — ההמשכה המתגלה למקבל, מתחלקת לפרטי פרטים (י' וי' מן י'), בבחינת רוח הנעלה יותר. משל הרב והתלמיד: שכל הרב כולל את כל שכל התלמיד ב"סקירה אחת" בלתי מחולקת (בחינת עיגולים). כאשר משפיע לתלמיד, יורד ממדרגתו ומחלק את השכל לפרטים לפי ערך התלמיד (בחינת יושר). אף מצד התלמיד עצמו: תחילה שומע כלל בלתי מפורש ("עיגולים"), ורק לאחר מכן מוציא ממנו פרטים ופרטי פרטים — ובזה מבואר שגם בהשפעה עצמה יש שני שלבים אלו.