מאמר בהעלותך את הנרות #2 ש״פ בהעלותך ט״ז סיון תשכ"ט - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר "בהעלֹתְך את הנֵרֹת" — שיעור ב׳: נֵר הנשמה ונֵר התורה — עניין קיום המצוות ביחס לביטול הנשמה תקציר בשיעור זה עוסקים בהמשך ביאור המאמר "בהעלֹתְך את הנֵרֹת" מלקוטי תורה, ומתמקדים בדיוק לשוני עמוק שמדייק הרבי המהר"ש במדרש: "אם שמרתני אני אשמור אותך." הדיוק אינו על לשון "שמירה" במובן של לא לפגום, אלא על מימוש חיובי — קיום התורה. משם מגיעים לשאלה עמוקה: מדוע הנשמה, אפילו נשמה דאצילות שאינה בהֶלֶם, זקוקה לתורה ולמצוות? התשובה היסודית מן התניה (פרק ל״ה) היא שעצם הביטול האמיתי של הנשמה — היחוד המוחלט עם הקב״ה — אינו מתחולל על ידי הרגשות ואהבת ה׳ בלבד, אלא אך ורק על ידי קיום המצווה, שהיא רצון אלוקי ממש. הנקודה המרכזית עניין "שמירת הנשמה" אינו בגדר שמירה מפגם בלבד, אלא בגדר קיום חיובי וממשי: שהנשמה תהא בביטול גמור לאלוקות. ביטול זה אי-אפשר להגיע אליו על ידי תנועת הרגש בלבד — כי הנברא בתור נברא קיים — ואינו יכול להיבטל בתכלית אלא על ידי קיום המצוות, שהן רצונו יתברך ממש, ועל ידן "נרו דהאדם" נעשה "נרו דהקב״ה." עיקרי השיעור דיוק לשון "שמירה" במדרש — הרבי המהר"ש מדייק שלשון "אם שמרתני אני אשמור אותך" אינה מדברת על "אל תפגום בתורה" בלבד, אלא על קיום חיובי של התורה. השאלה הנשאלת: מה הקשר בין קיום התורה לשמירת הנשמה, ולא רק בין פגיעה בתורה לפגם בנשמה? שאלת נשמות דאצילות — אם עיקר השאלה הוא שהנשמה בהֶלֶם זקוקה לתורה כדי לצאת מהאלם לגילוי — מובן. אך מדוע גם נשמה דאצילות, שאינה בהֶלֶם, זקוקה לתורה ומצוות? שאלה זו מחדדת שאין מדובר ב"הוספה" בנשמה, אלא בעצם מהותה. יסוד התניה פרק ל"ה — כמו שאור הנר אינו נאחז בפתילה בלא שמן, כך אין השכינה שורה על גוף האדם אלא על ידי מעשים טובים הנמשלים לשמן. הגוף, אפילו כשהוא כולו אהבה ויראה, הוא נברא — ומשום שהוא קיים כנברא, אינו יכול להתבטל בתכלית מצד עצמו. נֵר האדם ונֵר הקב״ה — "נרו דהנשמה" מכונה "נרו דהאדם" — כי הוא מצד קיומו של האדם; ו"נר דתורה ומצוות" מכונה "נרו דהקב״ה" — כי המצווה היא רצונו יתברך. על ידי קיום המצות, ביטול הנשמה נמשך ונשלם גם בנשמה עצמה. הפירוש המחודש של "אם שמרת נרי אני אשמור נרך" — שמירת נר הנשמה (ביטול גמור לאלוקות) תלויה בשמירת נר התורה (קיום המצוות); כי עצם עשיית המצווה — "אני עושה מה שאתה רוצה" — היא המהות האמיתית של הביטול, ורק בה מגיע הנברא ל"כלול באלוקות" ממש.