מאמר בהעלותך את הנרות #3 ש״פ בהעלותך ט״ז סיון תשכ"ט - הרב יעקב גולדשמיד

ביטול המרכבה ועניין מתן תורה — אות ה' במאמר "בהעלותך את הנרות" תשכ"ט תקציר שיעור זה עוסק בעומק עניין הביטול של נשמת ישראל לקדוש ברוך הוא, תוך בחינת המעלה המיוחדת של "מרכבה" שהנחיל הרבי בביאורו לאות ה' של המאמר. מתבאר כי הביטול שירשו ישראל מן האבות — שנקרא בלשון "מרכבה" — אינו מבוסס על אהבה טבעית הכוללת רצון לדבוק בקדוש ברוך הוא, אלא על ביטול עמוק יותר שבו אין לנשמה כל אישיות עצמית. השיעור מגיע לפסגתו בחידוש שיש ביטול נעלה אף ממרכבה — המתגלה דוקא על ידי קיום המצוות במתן תורה — שבו הגוף עצמו מתאחד עם הנשמה באחדות גמורה, ולא רק כרוכב ומרכבה שנפרדים זה מזה. הנקודה המרכזית בביאורו באות ה', מבאר הרבי את ההבדל שבין הביטול שהיה לאבות הקדושים לבין הביטול הנפעל במתן תורה. הביטול שמירש יהודי מן האבות הוא בבחינת "מרכבה" — אין לה רצון ואין לה אישיות עצמית, ואינה קיימת אלא לבצע רצון הרוכב. ואולם במתן תורה נתגלתה דרגה נעלית יותר אף ממרכבה — כמשל גוף לנפש, שאינם שניים אלא אחד ממש. ולפיכך שורש כל הביטולים — הן בחינת האהבה המסותרת, הן בחינת ביטול דקבל — כלולים בהלם במה שנמשך לישראל על ידי קיום התורה ומצוות. עיקרי השיעור המשך מאות ד' — קיום מצוות כשלמות הביטול: בשיעור הקודם (אות ד') נתבאר שביטול אמיתי של הנשמה לקדוש ברוך הוא אינו מסתפק בהכרה ש"יש רק אלוקות", אלא דוקא קיום המצוות — שהן רצון אלוקי ממש — הוא המביא לשלמות הביטול. המאמר שייך לחג השבועות, כנרמז בדיבור המתחיל "וידעת היום" (הערה 30 במאמר). ירושת הביטול מן האבות — בחינת "מרכבה": הרבי מבאר (מהתניה) שהאבות הקדושים היו "מרכבה לאלוקות" ממש, וביטול זה הורישו לכל ישראל. ה"מרכבה" אינה בבחינת אהבה הכוללת רצון לדבוק בשם — שכן אהבה כוללת אישיות כלשהי של המאהב — אלא ביטול גמור שאין בו כל "אני" עצמי. הנשמה אינה קיימת מצד עצמה, ואין לה שום אג'נדה. שתי דרגות בביטול לפני מתן תורה: מבואר שיש שתי דרגות בביטול שנורש מן האבות: (א) ביטול דאהבה — שאין ליהודי רצון שלו, אלא כל רצונו שישתלם רצון השם; (ב) ביטול דקבל — כעבד שמקיים את דבר אדוניו בלא שום רצון עצמי. שתי בחינות אלו כלולות בירושת המרכבה. ואולם שתיהן יושבות על האהבה המסותרת שבירושת האבות — שגם היא בגדר מרכבה. הקדמת "נעשה" ל"נשמע" — קודם למתן תורה: הרבי מקשר את הנאמר לדברי הגמרא (שבת פח.) "מי גילה לבני רז זה" — שישראל הקדימו נעשה לנשמע. מבואר שהקדמה זו מבוססת על ביטול דקבל וביטול דאהבה, אבל כל זה היה עוד לפני מתן תורה — ועל יסוד הירושה מן האבות. חידוש מתן תורה — ביטול נעלה ממרכבה: אחרי שרואים שכל בחינות הביטול — מרכבה, אהבה מסותרת, ביטול דקבל — היו קיימות לפני מתן תורה, מגיע הרבי לחידוש פנימי: במתן תורה נמשכה לישראל דרגת ביטול הנעלית ממרכבה, כמשל גוף לנפש — שאינם שניים בכלל אלא מציאות אחת. ואת הביאור המפורט של עניין זה מבטיח הרבי להסביר בהמשך המאמר.