מאמר בהעלותך את הנרות #5 ואחרון ש״פ בהעלותך ט״ז סיון תשכ"ט - הרב יעקב גולדשמיד
יום רביעי י״ח סיון תשפ״ו
|20:15
תיאור
מאמר בהעלותך את הנרות #5 ואחרון ש״פ בהעלותך ט״ז סיון תשכ"ט - הרב יעקב גולדשמיד
דבר גדול ודבר קטן, ושלוש הדרגות שבביטול דמתן תורה
תקציר
חלק זה הוא סיום המאמר, המאחד את כל הסוגיות שנתבארו עד כה. תחילה מתבאר החילוק שבין דבר גדול (מעשה מרכבה) לדבר קטן (הלכות דאביי ורבא): המרכבה אף שהיא בביטול, מ"מ יש בה מעלה ותועלת — שעל ידה עולה הרוכב לבחינת אריך, ולכן נקראת דבר גדול; ואילו הדיבורים הגשמיים שבהלכה אין להם ערך כלל לגבי האלקות, ולכן הם בחינת ביטול דקטנות שאין בו שום מציאות. לאחר מכן עורך הרבי סדר של שלוש דרגות עולות בביטול, כפי שנתחדשו במתן תורה, ומסיים בנקודה ש"וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר" — הביטול דלימוד התורה — הוא ביטול בתכלית, ואעפ"כ דווקא בו מתגלית מציאותו האמיתית של ישראל ושמחתו.
הנקודה המרכזית
החידוש דמתן תורה הוא בעצם הלימוד — שיהיה האדם בבחינת "טוען לשון רבו", חוזר על דברי קונו בלא הבנה ובלא חידוש משלו, עד שאינו תופס מקום כלל אלא הוא מכשיר בעלמא שעל ידו הקב"ה פועל את כל העניינים. ביטול זה גבוה מן הביטול ד"נעשה ונשמע" (בחינת עבד שיש לו מציאות) ומן הביטול ד"כפה עליהם הר כגיגית" (שאינו מצד החלטתו). אך לאמיתו של דבר, כיוון שישראל וקוב"ה כולא חד, אין ביטול זה שולל את מציאות היהודי אלא אדרבה — זוהי עצם מציאותו, שהוא חלק אלוקה ממעל ממש. ומשום כך אין זה ביטול של "יובש", אלא ביטול שבשמחה — "רוני ושמחי" — שהיא הפורצת גדר וממשכת את כל העניינים בלי הגבלה.
עיקרי השיעור
דבר גדול ודבר קטן — המרכבה בביטולה היא מציאות שיש בה תועלת (מעלה הרוכב לאריך), ולכן "דבר גדול"; משא"כ דיבורים גשמיים שבהלכה שאין להם ערך לאלקות כלל, והם בחינת ביטול דקטנות שאין בו מציאות.
שלוש דרגות בביטול :
(א) נעשה ונשמע: קבלת עול להיות עבד, מצד האדם עצמו, כעין המרכבה — ועדיין יש בו מציאות ומעלה.
(ב) כפה עליהם הר כגיגית: הביטול אינו מצד החלטת האדם וטבעו אלא מצד הכרח הקב"ה.
(ג) וידבר אלקים: ביטול דלימוד התורה — "טוען לשון רבו" — שהאדם מכשיר בלבד והכל הקב"ה.
בחירה חופשית (הערה נ"ח) — חידוש עמוק: טבע הבריאה כולה לעשות רצון הבורא (כאש העולה מאליה), אך לאדם ניתן כוח אלקי להתנגד אף להחלטה האלקית — לא ב' אפשרויות שקולות, אלא כוח לעמוד נגד טבעו, וזהו עצם ענין הבחירה.
מכשיר שאינו נפרד — אילו היה המכשיר דבר נפרד באלקות, היה הביטול עושה את היהודי "כלום"; אך כיוון שהיהודי חלק מהקב"ה, הרי דווקא הביטול הוא מציאותו — "עבד" שהוא "מלך", ובחינת "אם שמרת את נרי אני משמר את נרך", שהקב"ה לוקח את נרו של ישראל כשלו.
סיום בשמחה — ע"ד "שתהא שלהבת עולה מאליה", ביטול שבא מצד הנשמה עצמה; ולפי שישראל אלקות, הרי זה ביטול שבשמחה דווקא — "רוני ושמחי" — והשמחה פורצת כל גדר וממשכת את הענינים הרוחניים והגשמיים בלי הגבלה.