מאמרים יסודיים - ״ויגש אליו יהודה״ #8 - מעלת הביטול דקבלת עול - הרב יוסף יצחק הבלין
יום שני ט״ז סיון תשפ״ו
|23:32
תיאור
מעלת הביטול דקבלת עול ושורש המלכות בבחינת החכמה
בשיעור זה נעמיק בעניין שלוש המדרגות שבעבודת הביטול, ונבחן את המעלה המיוחדת הטמונה דווקא בביטול הנמוך שמצד קבלת עול. נראה כיצד שורש המלכות נעוץ בבחינת החכמה, ואיך הדבר בא לידי גילוי בהפטרת ויגש, בעניין יוסף ויהודה, ובדמותו של מלך המשיח.
הנקודה המרכזית
אף שיש שלוש מדרגות בביטול — קבלת עול (הנמוכה), ביטול הבא מצד התבוננות והרגש, וביטול במציאות דבחינת חכמה (העליונה) — מתבאר שלביטול הנמוך דקבלת עול, הבא בלא הבנה ובלא רגש, יש מעלה נעלית דווקא. כי שורשו בפנימיות הנשמה, בבחינת חכמה שבנפש הבטלה בתכלית לקדוש ברוך הוא ואינה מציאות לעצמה כלל. זהו התוכן הפנימי של "מעשה גדול" (על "תלמוד גדול"), ושל מאמר הזוהר "אבא יסד ברתא" — שיסוד ושורש המלכות (הדרגה התחתונה) הוא בבחינת חכמה (העליונה). ולעתיד לבוא יתגלה שורש זה, ועתרת תהיה למעלה.
עיקרי השיעור
שלוש מדרגות בביטול — הנמוכה היא יחודא תתאה, קבלת עול בלא הבנה והרגש; למעלה ממנה ביטול הבא מצד ההתבוננות שבו עדיין נשארת מציאות המתבטל; והעליונה היא ביטול דחכמה, ביטול במציאות שבו אין האדם מרגיש את עצמו כלל.
שורש הביטול דקבלת עול — נתבאר (סימן רטו טור א') שהביטול הפשוט שמצד קבלת עול אינו דבר תם, אלא שורשו מהביטול האמיתי דבחינת חכמה שבנפש; וזה מתבטא בכוח המעשה שבאדם, שהוא כופה עצמו לקיים רצון הבורא אף שאינו מבין ומרגיש.
תלמוד גדול או מעשה גדול — בביאור הפלוגתא שבגמרא (כמובא בדף 69) מתבאר שתלמוד מורה על עבודה מתוך השגה (יוסף), ומעשה מורה על עבודה מתוך כפייה וקבלת עול (יהודה). ונפסק "מעשה גדול" — לפי שבמעשה מתגלה הביטול ששורשו בעומק הנשמה, ולכן "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה".
אבא יסד ברתא — מחשבה (חשב מה) וחכמה (כח מה) שתיהן עניין ביטול. ומאמר הזוהר "אבא יסד ברתא" — אבא היא ספירת החכמה, וברתא היא ספירת המלכות (בחינת מקבל) — מלמד שיסוד ושורש המלכות התחתונה הוא דווקא מבחינת החכמה העליונה הבטלה בתכלית.
גילוי השורש לעתיד לבוא — בהפטרת ויגש מצֻווה יחזקאל לחבר שני עצים, כנגד מלכות יוסף ומלכות יהודה, לאות שיתאחדו תחת "עבדי דוד מלך". אף שעתה יוסף למעלה מיהודה (כצומח על הדומם, כארז הגדל לגובה), לעתיד יתגלה שעיקר המעלה הוא הביטול במציאות שביהודה; ומכאן גם עניין ירבעם בן נבט שביקש "מי בראש" ולא קיבל את מדרגת דוד, ועניין ענוותנותו של מלך המשיח גם בתכלית הגדלות.