מאמרים יסודיים - ״ויגש אליו יהודה״ #2 - הרב יוסף יצחק הבלין
יום שני ט׳ סיון תשפ״ו
|19:40
תיאור
*סוף מעשה במחשבה תחילה — מעלת הדומם ותכלית הבריאה*
(שיעור א' — עמוד ר"א)*
תקציר
שיעור זה עוסק ביסוד עמוק בפנימיות התורה: הכלל המפורסם *"סוף מעשה במחשבה תחילה"* — ומשמעותו הקוסמולוגית לגבי *מעלת העולם הגשמי* ומקומו של הדומם בסדר הארבעה סוגים (דומם–צומח–חי–מדבר). מתוך המחלוקת בין שמאי להלל בשאלת קדימות השמיים והארץ, מבאר המאמר שתי בחינות בכל מציאות — *בחינת המחשבה* ו*בחינת המעשה* — ומגיע לחידוש מהותי: דווקא העולם הגשמי, שהוא *סוף המעשה*, הוא שנמצא עמוק יותר בתחילת המחשבה האלוקית.
הנקודה המרכזית
כל פעולה יש בה שני שלבים — מחשבה ומעשה — וכל אחד מהם כולל תחילה וסוף. *סוף המעשה*, דהיינו המטרה הסופית הרצויה, אינה נמצאת רק *לאחר* התחלת המחשבה בזמן, אלא היא נמצאת *בעמקה* של תחילת המחשבה, שכן כל תהליך החשיבה והביצוע אינו אלא אמצעי להשגתה. לפי זה, העולם הגשמי התחתון — שהוא *סוף המעשה* בסדר ההשתלשלות — הוא דווקא תכלית הכוונה האלוקית הפנימית, ומכאן שבמחשבה תחילה *הארץ קדמה לשמיים*. אותו עיקרון נוגע לד' הסוגים: הדומם, שהוא הנמוך ביותר בסדר הנגלה, הוא דווקא *המושרש עמוק ביותר* בכוונה הפנימית של הבורא.
עיקרי השיעור
* *הפרדוקס הראשוני: תלות ההדדית בין הדרגות* — בסדר הדצ"ח, הדומם נמוך מן הצומח, ואילו הצומח זקוק לדומם כדי לצמוח. הדבר מעורר שאלה: כיצד הדרגה הגבוהה תלויה בנמוכה הימנה? שאלה זו מובילה לכלל היסודי של המאמר.
* *מחלוקת שמאי והלל: שמיים או ארץ?* — שמאי סובר שהשמיים קדמו לארץ, והלל סובר שהארץ קדמה לשמיים. יצאה בת קול: "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" — ושתי הדעות אמת. הביאור: *תלוי בבחינה* — בסדר המעשה בפועל השמיים קדמו, אך במחשבה ובכוונה הפנימית הארץ קדמה.
* *משל בניית הבית: מחשבה ומעשה* — אדם הרוצה לבנות בית: *תחילת המחשבה* — הרצון הפנימי לבית; *סוף המחשבה* — התכנון המפורט; *תחילת המעשה* — הבנייה בפועל; *סוף המעשה* — הבית הגמור. סוף המעשה הוא המטרה הפנימית הנעוצה כבר בתחילת המחשבה, שהרי כל התהליך לא נועד אלא להגיע אליו.
* *העולם הגשמי — תכלית הכוונה הפנימית* — כל העולמות הרוחניים (עולמות מסרוכנים) אינם אלא *אמצעי* לבריאת העולם הגשמי, שבו מקיימים ישראל תורה ומצוות. לפיכך, למרות שהעולמות העליונים נעלים יותר ואלוקות נגלית בהם ביתר שאת, הרי דווקא *העולם הגשמי* הוא הנקודה העמוקה ביותר בכוונה האלוקית הפנימית — שכן "סוף מעשה במחשבה תחילה" אינו רק קדימה בזמן אלא קדימה *במעלה*.
* *יישום לדומם–צומח–חי–מדבר* — כשם שהארץ קדמה לשמיים במחשבה, כך בסדר הד' סוגים: בפועל, המדבר נעלה על החי, החי על הצומח, והצומח על הדומם — אך *הדומם, שהוא סוף המעשה ונקודת הביטול הגמור*, עשוי להיות המושרש ביותר בכוונה הפנימית. השיעור נסתיים בפתיחת שאלה זו, שתתבאר בהמשך.
*השיעור הבא יעמוד על הדמיון המדויק בין עניין שמיים–ארץ לבין עניין הד' סוגים, ויבאר מהי כוונת הדומם ביחס לכלל הבריאה.*