כולל תפארת לוי יצחק יום א׳ ט״ו סיון תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

שיעור מרוכב: פרשת שלח — הלכות תשעה באב — מאמר חסידי בעניין רצון וחכמה תקציר שיעור זה עוסק בשלושה מרכיבים הקשורים זה לזה: (א) בחינת חטא המרגלים לאור הפרשנות החסידית, הרואה בו כישלון של דור שקיבל הכל בדרך מתנה ולא יכול לעבור לעבודת ה' הפעילה בארץ ישראל; (ב) לימוד הגמרא במסכת תענית (דף ל ע"א) בדיני סעודה המפסקת ואיסורי ערב תשעה באב; (ג) עיון עמוק במאמר חסידי בנושא שתי דרכי קבלת השפע — מבחינת מקיף (עיגולים) ומבחינת פנימי (יושר) — ובמעלת הרצון על פני החכמה. הנקודה המרכזית בשיעור זה נבחנת שאלת היחס בין רצון לחכמה בעבודת ה', ונלמד כי הרצון — בהיותו למעלה מהשכל — גבוה מן החכמה, אך שלמותו המלאה מתגלה דוקא כאשר החכמה "מלבישה" ומנווטת אותו. מאידך, כאשר הרצון פועל בבחינת מקיף בלא הגבלה, הוא מטיב גם לחיצוניים — אחד הטעמים לשפעת הגויים. ביסוד הכל עומדת ההבחנה בין קבלת שפע דרך "אחוריים" — שפע גדול אך חסר פנימיות — לבין קבלה "מבחינת פנים" — מעטה יותר, אך בעלת עוצמה פנימית חיונית לאין שיעור. עיקרי השיעור פרשת המרגלים — כישלון של דור המדבר: רש"י מבאר כי "שלח לך" משמעו "לדעתך", שה' לא ציווה על שליחת המרגלים אלא נתן את הבחירה בידי ישראל. בחסידות מוסבר שדור המדבר — שקיבל הכל במתנה, מן ומי הבאר — לא היה מסוגל לבצע את "לקיחת הגשמיות והפיכתה לרוחניות" הנדרשת בארץ ישראל. משה שלח אנשים שהיו "כשרים באותה שעה", אך בהגיעם לארץ לא עמדו בפני האתגר הרוחני. הלכות ערב תשעה באב — סעודה המפסקת (מסכת תענית, דף ל ע"א): הגמרא מביאה מחלוקת בין רב מאיר — האוסר בשר ויין בסעודה המפסקת לגמרי — לבין חכמים, הדורשים רק שינוי מהרגלו. רב שמעון בן גמליאל מוסיף שגם אחרי הסעודה מותר לאכול צנון או מליח לקינוח. להלכה: מראש חודש אב אין אוכלים בשר (אשכנזים ומרוקאים), ובסעודה המפסקת עצמה נוהגים כיחיד — רק תבשיל אחד, ממעטים בכמות בהתאם להרגל. איסורי תשעה באב — לימוד תורה ובהמה בשבת: הגמרא קובעת שכל מצוות האבל נוהגות בתשעה באב. בענין לימוד תורה — מחלוקת ראשונים: לדעת תנא קמא מותר לקרוא "במקום שאינו רגיל" (כי הקושי גורם צער), ואסור לקרוא במקום הרגיל; לדעת רבי יהודה, אף במקום שאינו רגיל אסור. בנוגע לבהמה בשבת: האדם מצווה על שביתת בהמתו, ורק דבר שהוא "תכשיט" לה — כגון רסן המתאים לגודלה — מותר לה לצאת בו לרשות הרבים. מאמר חסידי — שתי דרכי קבלת השפע: עיגולים ויושר: כשהשפע בא מבחינת מקיף (עיגולים), אין בו צמצום ולכן אין בו הבחנה בין ראוי לבין שאינו ראוי — הסיטרא אחרא מקבל שפע בדרך "אחוריים". כשהשפע בא מבחינת פנים דרך "יושר", הוא מוגבל ומצומצם, אבל בעל פנימיות עצמית. החכמה פועלת כ"דין" המגביל את הרצון ומכוון אותו למי שראוי. מעלת הרצון על החכמה — ויחסם לאחר הצמצום: הרצון הוא "בחינת חיצוניות" ו"מקיף" יחסית לחכמה, שהיא "פנימית". ה"חכמה תחיה את בעליה" — הבעלים הוא הרצון, הנעלה ממנה. אולם "כאשר החכמה תלביש את הרצון שיתנהג כפי הראוי על פי החכמה, אז תהיה תכלית השלמות." הרב מדגיש שהחילוק בין רצון לחכמה שייך רק לאחר הצמצום; לפניו, "הכל זה אחד".