כולל תפארת לוי יצחק יום ג׳ יו״ד סיון תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

פסח שני, ימי הצום, הלכות יציאה בשבת, ועיגולים ויושר בשיעור זה עוברים על ארבעה תחומים: ענין פסח שני ולקחו הרוחני, סוגיית הגמרא במסכת תענית (דף כ"ח ע"ב) בענין חמשה דברים שאירעו בי"ז בתמוז ובתשעה באב, הלכות יציאה בשבת (סימנים י"ז–י"ט בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן), וסיום בביאור יסודי של עיגולים ויושר בתורת החסידות. תקציר פסח שני ו"למה נגרע": הפרשה עוסקת באנשים שהיו טמאי מת ולא יכלו להקריב קרבן פסח, שבאו לפני משה ואהרון ושאלו "למה נגרע לבלתי הקריב". נימוקם המיוחד: קרבן פסח אין בו נציגות – כל אחד חייב לאכול בעצמו, ולפיכך הרגישו ריקים לגמרי. ה"רבי הקודם" (אדמו"ר הריי"צ) מסביר שהנקודה כאן היא שכאשר יהודי צועק מעומק לבו – מ"דכדוכו של נפש" – ואומר "למה אני גרוע מאחרים, אני רוצה להידבק בקדוש ברוך הוא", הקב"ה אינו דוחה אותו, ואף "מוסיף תורה" לשם כך. אין מקרה אבוד: כדוגמת תשובת ר' אלעזר בן דורדיא ברגע אחד, ברגע שנוגע בנקודת היחידה שבנפש, נפתחות לפניו אפשרויות חדשות לגמרי. גמרא תענית כ"ח ע"ב: הגמרא מפרטת חמשה דברים שאירעו בי"ז תמוז – שבירת הלוחות, ביטול התמיד, שריפת התורה ע"י אפוסטמוס, העמדת הצלם בהיכל, ובראשונה בקעה העיר. וחמשה דברים ב-תשעה באב, ובהם חורבן בית ראשון ושני. הגמרא מסבירה מדוע קבעו הצום דווקא בתשעה ולא בעשירי – אתחלתא דפורענות עדיפה, כלומר, הולכים אחר תחילת הפורענות. הנקודה הכללית: "מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב". הלכות שבת (עמ' שצ"ז ואילך): נידונות שאלות של יציאה בשבת: חוטי שיער שבראשה (אינם חוצצים אך זקנה לא תצא בחוטי שיער ילדה – שינוי קיצוני יגרום לה להסירם); קשר שעושים לרפואה מכוח עין הרע – דינו ככמי המומחה; מוך שבאוזנה ושבסנדלה – מותר אם קשור ואינו עלול ליפול; פאה נוכרית – אסורה כי עלולה ליפול; פלפל ארוך בפה לריח – דינו כתכשיט ומותר מבעוד מועד, אבל לא תחזירנו אם נפל (מפני מראית העין). עיגולים ויושר: הפרק הרעיוני מבאר שני אופני אור: אור הסובב (עיגולים) – שאינו מתלבש בכלים, ואור הישר (יושר) – שיורד ומצטמצם ממדרגה למדרגה ומתלבש בכלים מסוימים. הקליפות אינן יכולות לקבל מאור היושר, אלא רק מהאור הסובב שלמעלה מהכלים. תכלית כל ההשתלשלות – ביטול היש לאין, שזהו "סוף מעשה ומחשבה תחילה". ואין מלך בלא עם – דווקא הנבראים הנפרדים הם הצורך לגילוי המלכות. הנקודה המרכזית השיעור שוזר חוט אחד בין כל חלקיו: הכמיהה מן העומק היא המפתח. בפסח שני, רק הצועק "למה נגרע" – מתוך עומק הלב ממש – זוכה לתורה חדשה. בגמרא תענית, דווקא תחילת הפורענות היא הקובעת, שכן שורש הדבר חשוב מסיומו. בהלכה, נקבע האיסור אם יש חשש שתוציא את הדבר ותיטלנו בידה – כלומר, המבחן הוא הכוונה הפנימית והשורש. ובתורת העיגולים והיושר – כל ההשתלשלות כולה אינה אלא להביא לידי ביטול מן הלב, שיהיה "ביטול היש לאין". עיקרי השיעור פסח שני ועניינו הרוחני – קרבן פסח הוא מצווה אישית בלא יכולת נציגות; לכן הטמאים חשו כריקנות גמורה. ה"למה נגרע" שנאמר מ"דכדוכו של נפש" – מעומק פנימי של הלב – גורם לכך שהקב"ה מוסיף עליהם מצווה חדשה (בנות צלפחד שקבלו חלק בנחלה הם אנלוגיה). תשובה ברגע אחד – על יסוד המעשה של ר' אלעזר בן דורדיא מביא הרב שברגע שנוגע ביחידה שבנפש, אין שיעור לתשובה; "אין מקרה אבוד" לחלוטין. זהו עניינו של פסח שני. גמרא תענית כ"ח ע"ב – חמשה אסונות בי"ז תמוז וחמשה בתשעה באב; הסבר מדוע נקבע הצום ב-ט' ולא בי' ("אתחלתא דפורענות" לפי חכמים, ורבי יוחנן הסתפק); עיקרון "מגלגלין חובה ליום חייב – וזכות ליום זכאי", ומכאן גם מקור לקדושת יהילולות. הלכות יציאה בשבת (שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, סימנים י"ז–י"ט) – שאלות הלכתיות הנסובות סביב המבחן: האם יש חשש שתוציא את הדבר לרשות הרבים בידה? כלל: דבר קיצוני (שינוי גדול בין גוונים) גורם לבושה ולהסרה; דבר שהוא "כמלבוש" – מותר אף אם לוחץ; פאה נוכרית – אסורה כי עלולה ליפול ותביאנה ביד. עיגולים ויושר – תכלית ההשתלשלות – ביאור שני סוגי האור: אור הסובב (אין לו ראשית וסוף, מקיף ואינו מתלבש בכלים) ואור הישר (יורד ומצטמצם ומתלבש בכלים); הקליפות מקבלות רק מ"אור הסובב"; תכלית הירידה לצורך עלייה היא "ביטול היש לאין"; "אין מלך בלא עם" – העם דווקא ב"בחינת פירוד" הוא שמגלה את המלכות.