לקוטי תורה מאמר א׳ "נשא את ראש בני גרשון וגו׳" #2 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה מאמר א׳ "נשא את ראש בני גרשון וגו׳" #1 - הרב יצחק מאיר וייס תקציר בשיעור זה עוסקים בהמשך המאמר, באות ב', לאחר שבאות א' בואר ענין המשכן ביחס לעולם הגשמי ולהכנעת המדבר. עתה עובר המאמר לממד האישי: המשכן שבנפש האדם. מתוך הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" — לשון רבים — דורשים חז"ל שהכוונה לתוך כל אחד ואחד מישראל, ומכאן שכל יהודי חייב לבנות משכן בנפשו. המאמר מבאר שלושה שלבים בעבודה זו: טיהור הלב מכל "סיג", המשכת גילוי אלוקי, וכתוצאה — כניעת הנפש הבהמית מאליה. בהמשך מובאת מחלוקת בית שמאי ובית הלל בענין "כלה נאה וחסודה", המשמשת יסוד לעיקרון חסידי: קדימת "עשה טוב" ל"סור מרע" — שאין להמתין לניקוי מוחלט לפני שמתחיל לבנות את המשכן, שכן "מעט אור דוחה הרבה חושך". הנקודה המרכזי המאמר מלמד כי עבודת ה' אינה מותנית בסילוק מוחלט של הרע, אלא מתחילה בבניית המשכן הפנימי — בהמשכת גילוי אלוקי אל תוך הנפש. כשם שבמשכן הגשמי לא המתינו לכיבוש המדבר לפני הקמתו, כך ביהודי — ניתן להקדים את "עשה טוב" ל"סור מרע". הגילוי האלוקי הנמשך לנפש פועל מאליו לדחיית הנפש הבהמית ולהכנעת המדבר שבתוכה. חידוש זה — המבוסס על שיטת בית הלל — מדגיש שהדבקות באלוקות היא הנתיב העיקרי לזיכוך, ולא רק הסרת הרע. עיקרי השיעור הקבלת עולם-שנה-נפש (דף ח ע"ב): כשם שיש משכן ומדבר בעולם הגשמי, כך יש "מדבר שבנפש" ו"משכן שבנפש" בכל אחד ואחד. הפסוק "ושכנתי בתוכם" — בתוכם דייקא, לשון רבים — מורה שהשכינה שורה בתוך כל נפש פרטית. שלושת שלבי עבודת המשכן: (א) טיהור הלב — "לבב יטהר מכל סיג בלתי לה' לבדו" (בחינת בניית המשכן); (ב) שריית הגילוי האלוקי בנפש; (ג) כניעת הנפש הבהמית ודחיית ה"מדבר" הפנימי — ממילא, כדרך שנסים מפני אש. המדבר שבנפש: מחשבות, דיבורים ומעשים "אשר לא להשם" נקראים "מדבר" — מקום שגילוי אלוקי אינו שורה בו, על דרך "ארץ אשר לא ישב בה אדם" (כלומר: דמות הכסא, דמות כמראה אדם — האלוקות — אינה גלויה שם). "כלה נאה וחסודה" — קדימת "עשה טוב" ל"סור מרע": על פי שיטת בית הלל, משבחים את הכלה כמות שהיא, אף שיש לה חסרונות. כך בעבודה: אין להמתין עד שיסיים לסלק לגמרי את הרע — אפשר לבנות את המשכן ולהמשיך גילוי אלוקי תחילה, ועל ידי כך "ממילא יפלו כל החיצונים". חידוש הרבי בדורנו: בכמה שיחות מפורסמות מדגיש הרבי שבדורנו העיקר הוא לקפוץ ל"עשה טוב" ולדבקות — אפילו לפני שהתחיל כלל ב"סור מרע" בתכלית. "מעט אור דוחה הרבה חושך" — ועל ידי ההתחברות לאלוקות, הסרת הרע מתחוללת מאליה.