מאמר ״בראשית ברא אלקים״ מוצאי ש"פ בראשית תשל״ח -

מאמר ״בראשית ברא אלקים״ מוצאי ש"פ בראשית תשל״ח - תקציר השיעור תחילה מבאר הרבי את פנימיות ״החודש הזה לכם״: ״חודש״ הוא בחינת מלכות וממלא כל עלמין, ו״החודש הזה״ עניינו גילוי – שיומשך ויתגלה בבחינת ממלא ייחוד הסובב, היינו ייחוד סובב וממלא שהוא כל תכלית התורה והמצוות (״לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה״). ומעמיק עוד, שהמשכת הסובב בשורשה הראשון אינה אלא המשכת אור אין סוף שלפני הצמצום, שכן יסוד כל העניינים הוא הצמצום הראשון – סילוק האור, החלל והרשימו (עמק המלך) – ו״לעבדו ולשמרו״ שבגן עדן עניינו המשכת תוספת אור בקו מאין סוף שלפני הצמצום. לפי זה מתחדדת הקושיה: אם תכלית הכול היא ייחוד זה, היה ראוי לפתוח ב״החודש הזה לכם״. אמנם בתשובת הכתוב ״כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים״ מגלה הרבי עניין נעלה מהמשכת הסובב: המשכת עצם האור, אור חדש שלא היה בגילוי אף קודם הצמצום, הנמשך דווקא על ידי עבודת הבירורים – בירור ניצוצות שבירת הכלים דתוהו (ז׳ מלכים דאדום) שנפלו בדברים גשמיים ו״ברצונו נתנם להם״ לאומות, ובני ישראל יורשים אותם (״ונחלת יעקב״, כירושת יעקב את עשו). וטעם הדבר: ״יש מאין״ – גילוי שהיש עצמו אלוקות – נעלה מעשיית יש מאין, ולכן הגילוי הפועל בירור זה הוא אור חדש ממש. מכאן גם ההוראה שאף בטרדת הפרנסה ובקליפת נוגה, בעובדין דחול ואף בשינה ואכילה, עובד היהודי את קונו ומברר, שכל ההעלם וההסתר אינו אלא ״כדי שיבקשנו וימצאנו״. הנקודה המרכזית הפתיחה בבראשית מלמדת ששלמות הכוונה אינה בהמשכת הסובב בלבד – שהיא השבת המצב לקדמותו, המשכת אין סוף שלפני הצמצום – אלא בהמשכת עצם האור, אור חדש שלא היה כלל בגילוי, הנמשך דווקא על ידי עבודת הבירורים דבריאת העולם. לפי שבירור היש, שהוא ״יש מאין״, נעלה מעשייתו, דווקא יגיעת האדם בעולם התחתון ובחשכתו היא הפועלת חידוש בבריאה ומושכת את האור שאין למעלה הימנו.