התוועדות ג׳ תמוז תשפ״ו עם הרב יוסף יצחק הבלין בכולל תפארת זקנים לוי יצחק

הרבי חי — עיון ביתרון הצדיק לאחר הסתלקותו התוועדות לציון ג' תמוז בכולל תפארת זקנים לוי יצחק — רב יוסף יצחק הבלין תקציר בהתוועדות זות נעמיק בהבנת הסוגיה החסידית של "יתיר מבחיוהי" — גדולת הצדיק לאחר הסתלקותו. נבחן כיצד מושג זה, המובא בזוהר הקדוש ובתניא, מתממש בפועל ממש בדמותו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש ובפעילות תנועת חב"ד לאחר ג' תמוז תשנ"ד. הנקודה המרכזיתעיקר השיעור נסוב סביב יסוד התניא (בשם הזוהר הקדוש) כי "צדיקים במיתתן קרויים חיים", ועוד יתר מבחייהם בגוף גשמי — שכן בחיים גשמיים מוגבל הצדיק בהגבלות הגוף, ואינו יכול להיות בכמה מקומות בו-זמנית. לאחר ההסתלקות, פעולת הצדיק חוצה גבולות המקום והזמן ומשפיעה בכל עת ובכל אתר. הרב הבלין מעיד מניסיון אישי כי מה שנלמד ונאמן בתורת החסידות כעניין השייך לאמונה — מתגלה בדורנו כמציאות ממשית שאינה צריכה אמונה כלל, אלא ראיה בפועל ממש. עיקרי השיעור "יתיר מבחיוהי" — מקור ועיקר היסוד: בחיים גשמיים מוגבל הצדיק בגבולות הגוף; לאחר ההסתלקות נעדרות ההגבלות לחלוטין, ומתאפשרת השפעה בו-זמנית על אלפי ורבבות נפשות. עניין זה מובא בזוהר הקדוש ומובא להלכה בתניא. עדות אישית מג' תמוז תשנ"ד: הרב הבלין מספר על רגעי ה"שבירה" שלאחר ההסתלקות — חזרה מניו-יורק עם תחושת ערפול וחוסר כיוון — ואיך בלהט ויכוח עם עורך עיתון ציני שהעריך כי חב"ד תתבטל ללא ממשיך, הציתה ההתנגדות בו את הנחישות להמשיך ולהוסיף בהפצה. "חי" — פירושו להשפיע, לא לאכול קוגל: הוכחת חיות הצדיק אינה ב"שיריים" הגשמיים, כי אם בעוצמת ההשפעה על חסידיו ועל העולם כולו. שנתיים לאחר ג' תמוז חזר אותו עורך ציני והודה: "הרבי חי יותר מכל אלה שחיים עמנו." לב' שנה — פריחת התנועה כהוכחה חיה: לאחר 32 שנה, בחורים שאבותיהם לא ראו את הרבי חיים את הרבי בכל פרט ובכל דבר; שלוחים בכל קצות תבל; נשיאים ומנהיגי עולם באים להתברך — כל אלה עדות חיה לכוח ה"יתיר מבחיוהי". שני מתנות שלא נצפו מראש: האוהל שהפך ממקום עצב למקום שמחה ושפע, ואגרות הקודש שמשמשות ככלי הדרכה ופלא — שניהם מוגדרים כ"מתנות" שניתנו לחסידים לאחר ג' תמוז, ושלא ידעו לצפותן מראש.