מאמר ״יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת״ תשל"ו #2 אור לכ"ט אלול ערב ראש-השנה - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת״ תשל"ו #2 אור לכ"ט אלול ערב ראש-השנה - הרב יעקב גולדשמיד ### ההכתרה בראש השנה: "אין מלך בלא עם" * פעולת ראש השנה מבוססת על שלוש סוגיות מרכזיות (כפי שפוסק הרמב"ם וכפי שהסביר הרבי הרש"ב): **מלכויות, זכרונות ושופרות**. מטרתן היא לבנות את ה"מלכות" של הקדוש ברוך הוא, כלומר להמליכו מחדש עלינו במילים "תמליכוני עליכם". * כדי להמליך מלך, ישנו כלל ברזל: **"אין מלך בלא עם"**. תורת החסידות (ובפרט ספר התניא, שער הייחוד והאמונה) מדייקת שהמילה "עם" נגזרת מהמילה "עוממות" (כמו גחלים עוממות שכמעט כבו). * משמעות הדבר היא שמלך לא יכול למלוך על משפחתו או ילדיו, שכן הם מחוברים אליו כדבר אחד. כדי שתהיה מלוכה, חייב להיות נתק וריחוק מסוים – העם צריך להיות מורכב מפרטים נפרדים ("גחלים עוממות") שמוכנים לקבל עליהם מרות חיצונית. ### הקונפליקט בראש השנה: לעורר רצון עצמי מתוך ריחוק * בראש השנה, כל הדברים הרוחניים חוזרים כביכול לקדמותם, לפני הבריאה. הקב"ה "מתלבט" כביכול אם הוא מעוניין למלוך על העולם. הרצון למלוכה מסתלק ומתבטל, וצריך לעורר אותו מחדש, "להמשיך את המלוכה ממקורה ושורשה הראשון". * כאן נוצר קונפליקט: כדי שיהיה מלך, עם ישראל חייב להיות במעמד של "עם" (מנותק ונפרד – "גילוי"). אך דברים חיצונים וגילויים בלבד אינם מסוגלים לעורר את פנימיות הרצון ועצמותו של המלך; כדי להגיע לעצמות, צריך להיות מחובר לעצם! * אז איך מצד אחד ישראל צריכים להיות מרוחקים כ"עם", ומצד שני צריכים לעורר את פנימיות ועצמות הרצון של ה'? ### הפתרון: שופר, פנימיות ועונג * **ההכנה בחודש אלול:** בחודש אלול אנו מתחילים לומר את פרק "לדוד ה' אורי וישעי", ובו הפסוק **"בקשו פני... את פניך ה' אבקש"**. העבודה באלול היא לחשוף את ה"פנימיות" היהודית, שלא נהיה רק "גחלים עוממות" בחיצוניות, אלא נגלה את הקשר העמוק, העצמי והפנימי של נשמתנו (פנים בפנים). קשר פנימי זה הוא היחיד שמסוגל לעורר את פנימיות הרצון האלוקי. * **תענוג כמייצר רצון:** איך גורמים לאדם לרצות משהו שהוא אינו רוצה בו כרגע? מזכירים לו את ה*עונג* (תענוג) שהיה לו בדבר הזה בעבר. העונג מוליד את הרצון מחדש. * **מהות השופר:** זוהי הפעולה המדויקת של השופר (כפי שמורה הבעל שם טוב ללמוד לפני התקיעות). המילה "שופר" היא מלשון עונג ויופי ("שפרו מעשיכם"). קול השופר הפנימי והפשוט הוא המעורר את תענוג העצמות של הקב"ה בעם ישראל, ועל ידי התענוג הזה מתעורר מחדש רצונו למלוך. ### השלמת הפעולה: מדוע צריך גם לתקוע וגם לקרוא פסוקים? * כאשר ראש השנה חל בשבת, הקדושה ועונג השבת פועלים את אותה התעוררות פנימית שפועלת תקיעת השופר (ולכן, מצד העוררות הרוחנית, השבת מייתרת את התקיעה הפיזית). * עם זאת, **התורה** (לימוד וקריאת פסוקים) שונה מ**מצוות**. מצוות מעוררות את הדברים בעולמות העליונים, אך התורה (שהיא פסק דין של שכל אלוקי) מתאפיינת בכך שהיא משנה את המציאות החומרית בעולם הזה (כמו תפילין שהופכות לחפץ קדוש, או פסק הלכה שמשנה סטטוס של אובייקט לאיסור או היתר). * המטרה שלנו היא לא רק לעורר את הרצון בעולמות העליונים, אלא "דירה בתחתונים" – להמשיך את האור והרצון הזה למטה לעולם הפיזי שלנו. * לכן, כדי להוריד את הרצון ואת גילוי פסק הדין למטה, אנו זקוקים לכוח של *התורה*. זו הסיבה שבתפילת מוסף קוראים פסוקים מהתורה העוסקים ב"מלכויות, זכרונות ושופרות". קריאת הפסוקים הללו פועלת כפסק דין הממשיך את המלוכה האלוקית ומגלה אותה בעולם הפיזי, ולכן היא הכרחית ומתקיימת גם כאשר ראש השנה חל בשבת ואין תוקעים בשופר.