מלווה מלכה מוצ״ש פ׳ חקת ה׳ תמוז תשפ״ו - ר׳ איתן אמיתי

הסיפור פותח בנער (יוסף/ג'ו) שנכנס עם סבו אל הרבי בעת בר־מצוותו, והרבי — תחת לדבר עמו בדברי מוסר — שואל אותו דווקא על משחק הבייסבול האהוב עליו. מתוך השיחה בונה הרבי משל: בלב האדם יש מגרש שבו משחקים יצר טוב ויצר הרע, ועד גיל בר־מצווה היה זה "משחק של ילדים", אך מעתה ואילך זהו משחק "של הגדולים" באמת, ובו ניתנת ליהודי מתנה — יצר טוב אמיתי בכל הכוחות, ו"מי שמשחק טוב יותר מנצח", ו"אם רק תרצה — תמיד תוכל לנצח". הנמשל מתגלה בשלושה צמתים מאוחרים בחייו, שבכל אחד מהם דווקא משחק בייסבול מעורר בו את זיכרון דברי הרבי ומציל אותו מהכרעה הרסנית. הנקודה המרכזית עיקר מלווה מלכה הוא בכוחה של נקודה פנימית אחת שנטע הרבי בנפש הנער, שאינה בגדר מוסר חיצוני אלא הצבת מערכת היחס שבין יצר הטוב ליצר הרע כ"מגרש" שבו ההכרעה תלויה ברצון האדם. עומק העניין הוא שהרבי לא ניתק את הנער מעולמו אלא דיבר אל תוך לשונו ועולם דימוייו, ומתוך כך חדר המסר אל פנימיותו והמתין שם שנים עד שהתעורר מאליו ברגעי המבחן. שלושת הצמתים — חילול יום הכיפור, טקס המרת־דת מאיים, ושעת מלחמת ששת הימים — מלמדים שזריעה פנימית אחת מן הצדיק נושאת פירות גם כעבור שנים רבות, ואף ממשיכה ופועלת על הסובבים. בכך נרמז יסוד מרכזי בעבודת ה־נשיא הדור, שעניינו השפעה פנימית הנקלטת בנפש ומכוונת את כל מהלך חייו של היחיד. עיקרי השיעור מעמד הבר־מצווה ומשל המגרש: הרבי שואל את הנער על אהבתו לבייסבול ומתוך כך בונה את משל הלב כ"מגרש" שבו מתמודדים יצר טוב ויצר הרע, ומבר־מצווה ואילך זוכה היהודי ב"יצר טוב אמיתי" עם כל הכוחות — "מי שמשחק טוב יותר מנצח, ואם רק תרצה תמיד תוכל לנצח". הסיפור הראשון (גיל 16): כיתתו זוכה בפרס נסיעה למחנה נוער יוקרתי, החל דווקא ביום הכיפור — היום שעליו מסרה משפחתו נפש מעולם. צפייה במשחק בייסבול ושמיעת דברי הפרשן "מי שמשחק טוב יותר מנצח" מעוררים בו את זיכרון דברי הרבי, והוא מחליט שלא לחלל את היום. הסיפור השני (שנות ה־60): כשהוא נמשך — יחד עם שני חברים יהודים — אל כת נוצרית ועומד לעבור טקס המרה (רחמנא ליצלן), הוא מברך לאחר משחק את קפטן הקבוצה היריבה במילים "מי שמשחק ומתאמן כראוי מנצח", ושוב נזכר במעמד עם הרבי. הוא חוזר בו, ובעקבותיו גם שני חבריו. הסיפור השלישי (תשכ"ז, ערב מלחמת ששת הימים): כעוזר בכיר לשגריר ארה"ב באו"ם (ארתור גולדברג), הוא נכנס ליחידות דחופה (באמצעות הרב חדקוב) לבקש שהרבי ירשה לבן בת־דודתו, חסיד חב"ד, לשוב מארץ ישראל. הרבי משיב שאינו בסכנה אלא לפני "ניצחון כביר", ומצטט "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תהלים קכ"א, ד). בקשת התפילין וחתימת השיחה: הרבי מבקש ממנו ומאבי הבחור להניח תפילין בכל יום כסיוע אמיתי לעם ישראל, ובצאתו שואלו בחיוך אם עודנו אוהב בייסבול — ובכך נסגר המעגל. השיעור מסתיים בציון שזהו "חלק א'", והמשכו עתיד להימסר.