מאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" תשל״ה #3 ואחרון - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" תשל״ה #3 ואחרון - הרב יעקב גולדשמיד ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה — אות ז' תקציר: פדיית "ציון" ו"שביה" במדרגות עולם-שנה-נפש בשיעור זה נעמיק בביאור שני הקווים שבפסוק "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' זו. "ציון" הוא עצם הנשמה הנפדה על ידי התורה, ואילו "שביה" הוא החלק היורד ומתלבש בגוף הנפדה על ידי המצוות והצדקה. חלוקה זו חוזרת ונשנית בכל שלוש המדרגות דעולם-שנה-נפש (ראשי תיבות עש"ן), ובכל אחת מהן נדרשים שני הקווים יחד — אף שבכל בחינה יש עיקר משלה. המאמר מסיים בהמשכת העניין לעבודת האדם בזמן הזה דעקבתא דמשיחא, שבו הכל תלוי ב"צחצוח הכפתורים" וב"פדה בשלום נפשי". הנקודה המרכזית הפסוק מחלק את הפדייה לשני קווים: "ציון במשפט תפדה" — פדיית עצם הנשמה על ידי התורה, שהיא אלוקות גם כפי שירדה למטה; ו"ושביה בצדקה" — פדיית הבחינה שנשתלשלה ונתלבשה בגוף, על ידי המצוות. שתי בחינות אלו מקבילות בכל מדרגות עולם-שנה-נפש, ובכולן נדרש "בכל גוונא" — שילוב שלושת הקווים דתורה-צדקה-תפילה — אלא שבכל תחום יש עיקר אחר. יסוד ההבדל שבין תורה למצווה: התורה קדמה לעולם ואינה מתלבשת בו כדרך ה"עסק", ואילו המצוות מתחילות מן העולם עצמו. עיקרי השיעור ציון מול שביה: "ציון" הוא עצם הנשמה הנפדה על ידי לימוד התורה, ו"שביה" הוא החלק המלובש בגוף הנפדה על ידי קיום המצוות והצדקה; ההבדל נעוץ בכך שהתורה למעלה מן העולם והמצוות אחוזות בו (הערה מ"ו). עש"ן — עולם-שנה-נפש: בנפש — בין ביחיד (שעת לימוד מול שעת מצווה) ובין בכללות ישראל (יששכר/מארי תורה מול זבולון/מארי עובדין טבין), וכן בחילוק צדיק ובעל תשובה. פדיית הצדיק: אף שאין שייך בצדיק ניסיון ("לא יאונה לצדיק כל און"), שייכת בו פדייה כשהוא "נתפס בעוון הדור" או בבחינת "לך רד" (משה רבינו, הערה נ"ח); עניינו ביטול במציאות ובחינת שליח, ופדייתו על ידי תורתו — מצד גילוי האלוקות שבה, בבחינת עיגולים ויושר (הערה ס'). עולם ושנה: אצילות מול בריאה; ארץ ישראל ("אשר עיני ה' אלקיך בה") מול ארץ העמים; זמן הקיץ (גילוי אלוקות) מול זמן החורף; ובכולם עבודת ההעלאה שבבחינת "ושביה בצדקה", ובפרט בזמן זה דבין המצרים על ידי התשובה — שאף הצדיקים שבים בה. סדר תורה-צדקה-תפילה: הפסוק כולל תורה (משפט) וצדקה, אך צריך גם את קו העבודה/תפילה הבא בסוף, המעלה את המעשה למעלה (כמבואר בתניה); ובזמן הזה, שכבר נשלמו הבירורים ונותר "צחצוח הכפתורים", "פדה בשלום נפשי" — ועל פי פסק הרמב"ם שבפעולה אחת מכריע את העולם לכף זכות — תיכף ומיד לגאולה האמיתית והשלימה.