מאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" תשל״ה #1 הרב יעקב גולדשמיד

מאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" תשל״ה #1 הרב יעקב גולדשמיד בשיעור זה נעיין בהמשך המאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", בביאור שתי בחינות שבנשמה — "ציון" כעצם הנשמה ו"שביה" כחלקיה המתלבשים בגוף — ובשלושת קווי העבודה הרמוזים בפסוק. נבחן כמה דקויות באופן שבו גילוי פנימיות הלב מאפשר עבודת ה' בבחינת "חידוש" אמיתי. "ציון" כעצם הנשמה ושלושת קווי העבודה — תורה, מצוות ותפילה תקציר ההמשך פותח בהקדמת "ישעיה כוליה נחמתא", ומבחין בין ישועות שמבחינת חסדים גלויים לבין ישועות שמבחינת "גבורות ממותקות" (בחינת יצחק, שממשיכות מיתוק לעתיד לבוא). שתי דרגות אלו מקבילות לשתי בחינות שבנשמה: "ציון" — עצם הנשמה ופנימיות הלב, ש"אין בה שינויים" ומאירה "כשמש"; ו"שביה" — חלקי הנשמה המתלבשים בגוף, הנתונים לשביה וצריכים פדיון ב"צדקה". על יסוד זה מתבאר "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים": דווקא גילוי הדרגה שאין בה שינוי מאפשר לחוש את המצוות כחדשות. עוד מתבאר ש"ציון" הוא לשון "סימן" (כפירוש הצמח צדק, מיוסד על הירושלמי "ולאמר לציון עמי אתה"), ושלושת הדיבורים שבפסוק "ואשים דברי בפיך" רומזים לתורה, מצוות ותפילה. הנקודה המרכזית המאמר מבחין בין "ציון" — עצם הנשמה ופנימיות הלב שאין בה שינוי ומאירה כשמש — לבין החלקים התחתונים המתלבשים בגוף, הצריכים "פדיון" בעבודה. גילוי בחינת "ציון" הוא המאפשר לאדם לעמוד בבחינת "סימן" בלבד, שכל מציאותו אינה אלא הוראה על אלוקות, ומתוך כך לחוש את התורה והמצוות בבחינת "חידוש" אמיתי שלמעלה מן הזמן. שלושת הדיבורים שבפסוק — "ואשים דברי בפיך" (תורה), "ובצל ידי כסיתיך" (מצוות) ו"לנטוע שמים" (תפילה) — הם שלושה קווי ביטול, ובראשם התפילה, שבה מבקש האדם אף ל"צורך גבוה" ולא לעצמו בלבד. עיקרי השיעור "ישעיה כוליה נחמתא" (בבא בתרא י"ד): החילוק בין ישעיה (נחמה) לירמיהו (מרירות), ובין ישועות דחסדים גלויים לישועות ד"גבורות ממותקות" — בחינת יצחק והגאולה העתידה על ידי מיתוק הגבורות. "ציון" ו"שביה": "ציון" = עצם הנשמה / פנימיות הלב, ש"אין בה שינויים" ומאירה כשמש (בחינת ישראל); "שביה" = חלקי הנשמה המתלבשים בגוף, הצריכים פדיון ב"צדקה". "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים": מצד פנימיות הלב שאין בה שינוי — דווקא ממנה נמשך ומתגלה החידוש בכוחות הגלויים, עד שהמצוות נחושות כחדשות ממש. "ציון" לשון "סימן" (פירוש הצמח צדק): כשמאיר באדם גילוי הפנימיות, כל מציאותו היא רק "סימן" על אלוקות; מיוסד על הירושלמי לפסוק "ולאמר לציון עמי אתה" (ישעיה נ"א). שלושת הדיבורים (ישעיה נ"א): "ואשים דברי בפיך" (תורה, בתכלית הביטול — כדיבור מתוך גרונו של משה), "ובצל ידי כסיתיך" (מצוות/לבושים), "לנטוע שמים וליסוד ארץ" (תפילה — ולפי המגיד, "לצורך גבוה" ולא "לגרמייהו"); שלוש דרגות ביטול, ובראשן התפילה.