21:30 מוצ״ש פ׳ מטות-מסעי - מלווה מלכה ״הלל אומר״ עם הרב שמואל רבינוביץ

כוונת הלב וכוונת המוח — הנקודה הפנימית המתעוררת בשעת החיסרון בשיעור זה נעיין בשני אופני עבודה שבנפש — כוונה שבמוח וכוונה שבלב — ובהבדל היסודי שביניהם כפי שהוא מתגלה בפרשת מטות-מסעי. נבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' זו, ובפרט מדוע הנקודה הפנימית של האהבה אינה מתעוררת אלא מתוך תחושת חיסרון. תקציר השיעור נפתח בציווי "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים" (במדבר לא, ב), שבו נאמר למשה בפירוש כי לאחר הנקמה "תיאסף אל עמך" — ואף על פי כן מיהר משה לקיים הדבר בשמחה. מנגד מביא רש"י את שבחן של רועי ישראל, שברגע ששמעו כי מיתת משה תלויה בנקמה זו לא רצו לצאת, עד שנמסרו לצבא בעל כרחם. מכאן מתפתחת שאלת היסוד: מדוע פרצה אהבתם למשה דווקא בשעה שעמדו לאבדו, ולא קודם לכן. תשובת השיעור נשענת על ההבחנה החסידית בין כוונת המצוות, שהיא כוונה שבמוח, לבין כוונת התפילה, שהיא כוונה שבלב הדורשת יגיעה — והיא לבדה המביאה לידי דבקות ממש והמשכת כוחות מלמעלה במידה כנגד מידה. הנקודה המרכזית עיקר עבודת ה' אינה בהשגת המוח בלבד, אלא בכוונת הלב — בהשתוקקות פנימית ההופכת את האדם ל"תופל" ונדבק בקדוש ברוך הוא עד כדי התאחדות. הבנת המוח נקנית בפעם אחת ואין בה יגיעה, ואילו רגש הלב מתעורר דווקא מתוך חיסרון וקושי, שאז מתגלה הנקודה הפנימית הגנוזה. משום כך אהבת ישראל למשה, שהייתה טמונה ובלתי-מורגשת בימי השגרה, פרצה בכל תוקפה כאשר עמדו לאבדו — כי אז נחשף עומק הקשר שאין השכל מגיע אליו. וזוהי מהות עבודת התפילה כעבודת הבירורים: לקחת את הלב ואת הדבר הגשמי ולהעלותו לאלוקות מתוך יגיעה, ובמידה שאדם מודד מודדים לו מלמעלה. עיקרי השיעור הציווי על מדין והשמחה שבו — משה נצטווה לנקום נקמת ישראל אף שמיתתו תלויה בדבר, וקיים זאת מיד ובשמחה (רש"י במדבר לא, ב, "אף על פי שמיתתו תלויה בדבר"). כן נדרש "אלף למטה" — אלף ללחימה ואלף ללימוד — יסוד לכך שכוח הצבא תלוי בכוח התורה. ההבחנה בין כוונת המוח לכוונת הלב — כוונת המצוות היא כוונה שבמוח, לעשות לשם רצון השם בלא הבנת טעם המצווה; ואילו כוונת התפילה היא כוונה שבלב, כלשון "אם כיוון לבו בקריאת שמע יצא" (ברכות יג, א). הראשונה קלה ונקנית מיד, השנייה תובעת יגיעה — כמשל השיר הנשנה לעומת דבר-שכל שאין חוזרים עליו. עבודת התפילה כעבודת הבירורים ומידה כנגד מידה — "העולם הזה נברא שיהיה יגֵעַ", ובמידה שאדם מתאמץ בלב מוסיפים לו כוחות מלמעלה למעלה מן המגיע לו. תפילה מלשון "תופל" ונטפל, שעל ידי ההשתוקקות נדבק האדם באלוקות ונעשה אחד עמו יתברך. סיפורי התעוררות הנקודה הפנימית — מעשה החסיד שיגע בהכנות התפילה לעומת חסיד ר' חיים חייקל מאמדור שבערה בו התפילה מאליה (מתוך כוח רבו); ר' יחזקאל אברמסקי בסיביר שנתעוררה בו פנימיות "רבה אמונתך", ואמר לו אדמו"ר הריי"צ שכדאי היה לו לשבת שנתיים כדי שתתעורר בו נקודה זו. הגורל הצווח וחשיפת הפנימיות — בחלוקת הארץ "הגורל צווח" ומכריז חלק פלוני לפלוני (רש"י על פי בבא בתרא), כדי שלא יישאר ספק בלב כלל ישראל שהכל מאת השם — שכן כל זמן שאין הנקודה הפנימית מאירה, אף הרואה את הכל אין הדבר חודר ללבו.