כולל תפארת לוי יצחק יום ג׳ כ״ט תמוז תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

כולל תפארת לוי יצחק יום ג׳ כ״ט תמוז תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ מסלול א' — חומש (פרשת דברים, "ותקרבון אליי כולכם", דברים א) משה רבנו מדגיש שיוזמת שילוח המרגלים באה מישראל ("נשלחה אנשים לפנינו... ויחפרו לנו את הארץ"), והוא עצמו הסכים ("וייטב בעיניי הדבר"). קושיית החסידות: כיצד דור דעה, השרוי בתוך ניסים גלויים (מן, באר, ענני כבוד), מבקש פתאום לתור את הארץ ולבדוק אם ניתן לעלות. הביאור: הכניסה לארץ מסמלת מעבר מפרנסה ניסית לעבודת האדמה, שבה "בכל דרכיך דעהו" והארץ נותנת יבולהּ רק בהתנהגות כשרה; לפיכך חשו שהעבודה מוטלת מעתה עליהם. החיסרון: מחשבת "בכוחנו" ואי־ההבנה שהשם הנותן משימה נותן עמהּ את הכוח — כלשון הצמח צדק ב"סלח לנו... כי חטאנו", בקשת כוח להתמודד; לצד משל הגבאי שירא פן "אם תעשה מעשיך לא יהיה לנו מה לאכול". מסלול ב' — גמרא (מסכת חגיגה דף י ע"א) המשך סוגיית "היתר נדרים פורחין באוויר": התנאים (ר' אליעזר, ר' יהושע, ר' יצחק, חנניה) מביאים כל אחד רמז מן הכתובים למקור התרת נדרים. גדר ההפלאה בנזירות — "לא ניתנה נזירות אלא להפלאה": קבלה בלשון ברורה ומפורשת, וקבלה מתוך ספק ("אם הוא נזיר הריני נזיר") בטלה, שכן הדבר לא נתברר לנודר. שיטת שמואל "גמר בליבו — צריך שיוציא בשפתיו", ומולה הסוברים שאף בלא הוצאה בשפתיים חייב; ובכלל זה הפתגם "טב חדא פלפלתא חריפתא ממלא צנא דקרי" — מקורו החד של שמואל שקול כנגד רבים. יסוד מלאכת מחשבת ומלאכה שאינה צריכה לגופה (החופר גומא ואינו צריך אלא לעפרהּ), ומחלוקת רש"י ותוספות בהגדרתהּ; ודין חובת חגיגה מן "וחגותם אותו חג" (המתברר מ"ולא ילין חלב חגי" ומ"זבחים ועולות"). מסלול ג' — שולחן ערוך הרב (הלכות שבת; ככל הנראה סימן שז — טעון אימות) איסור קריאת הכיתוב שתחת ציורים המתארים מעשים שהיו (כגון מלחמת דוד וגלית) בשבת, "גזירה משום שטרי הדיוטות", ואף לעיין בהם בלא קריאה אסור. ההרחבה לספרי מלחמות ודברי הימים של מלכי אומות, מליצות ומשלים (כספר עמנואל), ובפרט דברי חשק — האסורים אף בחול משום מושב לצים, ואף בלשון הקודש שמגרים את יצר הרע. מותרים: ספרי דברי הימים שיוצא מהם מוסר ויראת שמים (כספר יוסיפון), ואפילו בלעז, אם כי אין ראוי להרבות בהם. הדין בספרי חכמות ורפואות: יש מתירים ("דבר חכמה אינו מתחלף בשטרי הדיוטות") ונוהגים להקל, ומכאן ההיתר להביט בכלי חוזים בכוכבים ולטלטלם; ובכלל זה ניגע בשאלת לוחות ומשחקי הרכבה (לגו/פאזל) בגדר בונה, ובדין שאלת שד בשבת (משום "ודבר דבר", אלא לצורך רפואה). מסלול ד' — רמב"ם (הלכות בית הבחירה, פרק ב — מידות המזבח) דיון פותח: האם בית המקדש נצרך לקורבנות או שדי במזבח — לרמב"ם עיקר הוא הקורבנות (ומקריבין אף בהיעדר בית, על פי נביא), ואילו הרמב"ן קושר זאת לאהרן. "מידות המזבח מכוונות הרבה" — המקום והצורה מדויקים וידועים איש מאיש (מקום עקידת יצחק ובניין דוד ושלמה). ארבעה מזבחות — משה, שלמה, בני הגולה והעתיד — כולם עשר אמות גובה, ו"שלוש אמות קומתו" מוסב על מקום המערכה בלבד (החלק העליון). המידות: בסיס לב×לב אמות; גובה כולל נ"ח טפחים (המספרים המדויקים והאמה בת ה' או ו' טפחים טעונים אימות); ומבנה היסוד, הסובב, מקום המערכה והקרנות (חלולות — ונחלקו אם עד למטה). הסובב שבחצי גובה המזבח (כ־כ"ט טפחים) יצר לכהן תחושת "קיר", ותבע יציבות רבה בעבודת העופות; ובזה הובאה הסתייגות הראב"ד ("אולי"), שדיבר בלשון מסופקת.