כולל תפארת לוי יצחק יום א׳ כ״ט סיון תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

כולל תפארת לוי יצחק יום א׳ כ״ט סיון תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ בשיעור זה נעמיק בארבעה מסלולים הנקשרים סביב סוד הירידה־לצורך־עלייה וכוח עבודת התחתונים, ונבחן כמה דקויות באופן עבודת ה׳ זו. --------------------------------------- א. חומש — פרשת חוקת (פרה אדומה) רש"י: "השטן ואומות העולם מונין את ישראל" על פרה אדומה — חוקה שאין בה טעם נגלה. השיעור קושרהּ לרצף הנפילות שלאחר מתן תורה (העגל, המרגלים, קורח): דווקא לאחר שיא העלייה באה הירידה. טענת קורח: לאחר מתן תורה עיקר העבודה מלמטה למעלה (כוח התחתונים להפוך את העולם); מכאן "כולם קדושים" — ומדוע צריך כהן גדול. סוד הפרה: השריפה לאפר המטהר את הטמא, למעלה מן השכל — כתשובה מאהבה שזדונות נעשים זכויות. משל רב סעדיה גאון: בכה בשיא עלייתו (משם הירידה) ושמח בשפלותו (אין מהיכן לרדת). ------------------------------------ ב. גמרא — מסכת חגיגה (דף ד ע"ב) על "ויש נספה בלא משפט" דנה הגמרא בנספה קודם זמנו. במעשה רב ביבי בר אביי נטל שליח מלאך המוות בטעות "מרים מגדלא דרדקי" תחת "מרים מגדלא שיער נשיא", והשנים הניטלות ניתנות לתלמיד חכם המעביר על מידותיו. בכיות ר׳ יוחנן: על "ותסיתני בו לבלעו חינם" (עבד שהוסת בו רבו), ועל "הן בקדושיו לא יאמין". משל התאנים: ההולך בדרך נוטל תאנים שאינן בשלות פן ירקבו הבשלות — כך נלקח הצדיק בצעירותו פן יחטא. שני כיוונים: הצדיק השלם ניטל פן ייכשל; והמבזה רבותיו ניטל קודם זמנו פן יוסיף לחטוא — כבן סורר ומורה הנידון על שם סופו. ------------------------------------ ג. שולחן ערוך הרב — הלכות שבת, סימן ש"ו דיני מקח וממכר. אסור לקנות ולמכור, ואף להזכיר לשון מכירה ושכירות — גזירה שמא יכתוב; לפיכך יאמר "תן לי" ולא "מכור לי" (סעיף ד). אמירה לנכרי (סעיף ה): שבות מדברי סופרים, ואף שאמר קודם השבת; אך לבקשו למלאכה במוצאי שבת אין בו שבות, רק משום "ממצוא חפצך". לצורך מצווה (סעיף ו): שבות דשבות הותר; מותר להחשיך על התחום, ולומר לקנות אחר השבת ואף לנקוב סכום (עד מאה, ואף עד מאתיים). הגבול: אסור לנקוב סכום שכוונתו הצלת ממונו (כגון "אל תוסיף על מאה") — שאין זה צורך מצווה אלא טובת ממונו. ---------------------------------- ד. חסידות — מאמר ד"ה "ואתה תצוה את בני ישראל" נלמד לקראת ג׳ תמוז, מיוסד על מאמר אדמו"ר מהוריי"צ ד"ה "וקבל היהודים" (פורים קטן תרפ"ז). דיוק "ואתה תצוה" (ולא "צו") — מלשון צוותא וחיבור: משה מקשר את ישראל עם אור אין סוף, ובכך נעשה "יתרון והוספה במשה" עצמו — לא רק שמשה משפיע, אלא שישראל מעלים אותו. ראש ורגל: "שש מאות אלף רגלי" — ישראל הם הרגליים הנושאות את הראש למקום שאינו מגיע מעצמו; גילוי "אנכי" נמשך דווקא על ידם. רצוא ושוב: משה (הצדיק) נותן את הכוח (רצוא), אך תובע מן האדם לפעול בכליו שלו (שוב) — אין די בקבלה, נדרשת עבודה עצמית. השפעה הדדית: כבעש"ט המאריך בתפילה בזכות תלמידיו, וכ"חינוך לנער" — שהמושפע אף מעלה את המשפיע.