מאמר אתם נצבים תשל"ט - אור ליום ב' פ' נצבים-וילך, ח"י אלול - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר אתם נצבים תשל"ט - אור ליום ב' פ' נצבים-וילך, ח"י אלול - הרב יעקב גולדשמיד **מבוא: קריאת הברית בראש השנה** השיעור עוסק בפסוק "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם... לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ". הפסוק מבטא כריתת ברית שנייה שעושה משה רבינו עם עם ישראל לפני כניסתם לארץ ישראל (מלבד הברית בחורב). על פי הזוהר ותורת הבעל שם טוב, המילה "היום" מרמזת ל**ראש השנה**. בראש השנה מתרחשת "כריתת ברית" בין הקב"ה לעם ישראל, וזאת הסיבה שמודגש בפסוק שכל ישראל – מ"ראשיכם" ועד "שואב מימיך" – עומדים "כולכם", כולם יחד, באחדות מלאה. לפי הבעש"ט, ראש השנה הוא היום שבו הקב"ה מברך בעצמו את חודש תשרי, ומכוח ברכתו זו, עם ישראל מברך את שאר חודשי השנה. מובן מכך שכריתת הברית הזו היא עניין כללי הנוגע לכל השנה ולכל יהודי. **חלק ראשון: כניסה ל"ארץ" – תורות הבעל שם טוב והמגיד** המאמר מקשר בין כריתת הברית של "אתם נצבים" לבין **הכניסה לארץ ישראל**. הרבי מביא פה תורות של הבעל שם טוב ושל המגיד ממעזריטש על המשמעות הרוחנית של "ארץ": 1. **תורת הבעש"ט:** "ארץ" היא מלשון "רצון" – הרצון העליון. כשיהודי הולך ממקום למקום (בין אם לעסקים ובין אם לענייניו), זה לא במקרה; הקב"ה מוביל אותו בהשגחה פרטית כדי "לפרסם אלוקות" באותו מקום, כדי להוריד את הרצון העליון לתוך ה"כלים" והמציאות למטה. זו "הכניסה לארץ". 2. **תורת המגיד ממעזריטש:** מפרש זאת לעניין חיי היומיום. "והיה כי תבוא אל הארץ" – כדי שתהיה לך נחלה נצחית, עליך לקחת את ה"ראשית". "ראשית" זו ה"חכמה" (הנקודה האלוקית, האין-סוף) שנמצאת בכל דבר חומרי. אפילו באוכל (צומח), בזהב, או בעסקים – המטרה היא להעלות את הניצוצות האלוקיים שבהם לקדושה, ולא לחפש את ההנאה הגשמית עצמה. גם בלימוד תורה צריך שהמחשבה והדיבור יהיו מכוונים לקדושה, כדי לגלות את האלוקות שבתוך ענייני העולם. **חלק שני: ארץ ישראל כ"תורה שבעל פה"** אדמו"ר הזקן, בלקוטי תורה, מסביר שכשם שיש "ארץ ישראל" גשמית, יש גם "ארץ ישראל" ברוחניות – וזוהי ה**תורה שבעל פה**. מדוע? התורה שבכתב היא רמזים בלבד. כדי לדעת **בדיוק** מה הרצון האלוקי המעשי, חייבים את התורה שבעל פה, המורידה את ה"רצון" ("ארץ") הכללי לפרטי הלכות פסוקות המשפיעות על מציאות העולם התחתון. היא מחברת את ה"סובב כל עלמין" (הרצון העליון והאינסופי שלמעלה מן ההבנה) עם ה"ממלא כל עלמין" (ההבנה, ההשגה השכלית והמציאות המוגבלת). זהו פסק הלכה (לדוגמה: "הלכה כרבי עקיבא") שמכריע את המציאות למטה בהתאם לרצון העליון. **חלק שלישי: למה צריך ברית?** כדי שיהיה אפשר לחבר שני הפכים – שמיים וארץ, סובב וממלא, רצון בלתי מוגבל והשגה מוגבלת של תורה שבעל פה – חייבים למשוך כוח ממקום שהוא **למעלה משניהם**. לכן, התורה מדגישה "לעברך בברית". מהי ברית? אנשים כורתים ברית כאשר הם אוהבים זה את זה ומבינים את המעלות אחד של השני. אבל מעלות עלולות להשתנות, ורגש הוא דבר תלוי-טעם שיכול לחלוף. ברית כורתים כדי ליצור התקשרות **למעלה מטעם ודעת**, שלא תלויה בנסיבות ובשינויים. ברית מחברת ניגודים (כפי שכריתת ברית בימי קדם כללה מעבר "בין הבתרים" - לקיחת שני חצאים שונים וחיבורם לישות אחת נצחית). **סיכום** בראש השנה, לפני תחילת העבודה של השנה החדשה (הכניסה ל"ארץ" / עבודת התורה שבעל פה / הבירור של היומיום), אנו מתייצבים כולם יחד – מהגדול עד הקטן – כדי לכרות ברית עם הקב"ה. ברית זו ממשיכה עצמות עליונה שלמעלה מהגבלה ולמעלה מהשגה, ומאפשרת ליהודי לקחת את הרצון האלוקי המופשט וליישם אותו באופן מעשי בתוך העולם החומרי, ובכך להפוך את כל חייו להשראת שכינה.