מאמר ״הוי לי בעוזרי ואני אראה בשונאי״ י״ב תמוז תשי״ז #6 ואחרון - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״הוי לי בעוזרי ואני אראה בשונאי״ י״ב תמוז תשי״ז #6 ואחרון - הרב יעקב גולדשמיד יסוד היסודות ועמוד החכמות — גילוי שם העצם בעבודת הבירוריםסיכום שיעור מס' 6תקצירבשיעור זה נעמיק בביאור יחס שלושת הענינים — הוי, אחוד ויחיד — כפי שהרבי מבארם דרך לשון הרמב"ם "יסוד היסודות ועמוד החכמות". נבחן כיצד עניין הבירורים, כפי שדוד המלך מבטא בתפלתו "הוילי לי באוזרי", קשור לגילוי שם העצם דוקא בתוך ההתעסקות עם עולם הזה. הנקודה המרכזית הרבי מבאר כי "יסוד" ו"חכמה" הם שני ענינים שונים מהותית: יסוד הוא בחינת אמונה הלמעלה מן השכל, ואילו חכמה היא ההשגה השכלית. שם העצם — הויה — הוא המחבר את שתי הבחינות, ומגלה שניתן לקשר את מה שלמעלה מן העולם עם מה שבתוך העולם. עבודת הבירורים של דוד המלך לא נועדה לבטל את העולם אלא להמשיך את שם העצם לתוך עצם מעשה הבירור, כך שהמנגדים עצמם נהפכים לעוזרים. וזהו הלקח מגאולת הפרידיקר רבי: שאף המנגדים לא נכחדו אלא נהיו הכלי שדרכו הגיע הרבי לחצי הכדור עם ספרייתו וחפציו — גילוי אלוקות מלמעלה מן הטבע בתוך הטבע ממש. עיקרי השיעור שלושה ענינים בשם הויה — הויה כ"אחוד" (מהוה עולם), כ"יחיד" (למעלה מן העולם), ושם העצם המחבר את שניהם; כך כותב גם הרמב"ם ב"יסוד היסודות" (הל' יסוד התורה פ"א). יסוד וחכמה כשני קטבים — "יסוד" הוא אקסיומה שאינה תלויה בהיגיון (בחינת אמונה), ו"חכמה" היא ההשגה השכלית; הרמב"ם בחר בשתי המלים יחדיו כדי לכלול את שני הממדים — ממד האמונה וממד השכל. עונשו של דוד על "זמירות היו לי חוקיך" — דוד המלך עלה עם התורה לדרגתה העליונה (בחינת חוק, למעלה מן העולם), ובכך גרם שמי שאינו מיישר קו עם התורה נעלם ממציאותו; אולם חסר לו צד המשפטים — הכנסת התורה בתוך שכל ועולם. "הוילי לי באוזרי" — הניצוצות כעוזרים — הרבי מבאר (ע"פ שאלת האר"י ז"ל) כי האדם ניזון מהעולם משום שהוא מברר את הניצוצות שבלחם ובמים ("כי לא על הלחם לבדו יחיה"); הניצוצות המתבררים הופכים לכוח המסייע לאדם בעבודתו. גאולת הפרידיקר רבי כדוגמה חיה — אף שהמנגדים עלו על הרבי בבריגדות, לא נכחד אף אחד מהם; ניצוצות שבהם פעלו לטובה, והם עצמם נהיו הכלי שסידר, ארז ושלח את הרבי עם כל חפציו — "גילוי אלוקות דלמעלה מהטבע בטבע", המקדים את הגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו בקרוב.