כולל תפארת לוי יצחק יום א׳ כ׳ תמוז תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

כולל תפארת לוי יצחק יום א׳ כ׳ תמוז תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ חלק א – חומש: פרשת מטות – כוח הדיבור ופרשת נדרים הנקודה המרכזית: מי שמחשיב את דיבורו למטה ושומר על פיו – "ככל היֹצא מפיו יעשה" – הקב"ה מחשיב את דיבורו למעלה ומקיים בקשותיו (על פי ספרי החסידות). רש"י: "לראשי המטות" – חלק כבוד לנשיאים ללמדם תחילה, וכן בשאר הדיברות ("וישֻבו אליו אהרן וכל הנשִאים"). מה ראה לאומרו כאן: ללמד שהפרת נדרים ביחיד מומחה, ואם אין – בשלושה הדיוטות. מלחמת מדין: בלעם "החליף אֻמנותו באֻמנותם" – בא לקלל בפה שהוא כלי אומנותם של ישראל, ולכן הרגוהו ישראל בחרב, אומנות אומות העולם. זריזות משה: אף שנאמר לו "אחר תֵאסף אל עמיך", שלח מיד את הצבא למלחמה. חלק ב – גמרא: מסכת חגיגה (דף ז'-ח' לערך) – קרבן חגיגה ומעשר הנקודה המרכזית: אכילה ראשונה של קרבן חגיגה חייבת לבוא מן החולין – "מִסת" מלשון מס (חולין), כדכתיב "וישם המלך אחשורוש מס" – ומכאן ואילך רשאי להביא מן המעשר. סדר המתנות: תרומה גדולה (אחד מחמישים), מעשר ראשון ללוי, תרומת מעשר לכהן, מעשר שני הנאכל בירושלים בקדושה או מעשר עני. מעשר שני נפדה בכסף ומותר לקנות בו שלמים ואוכל בירושלים. אין אדם יוצא ידי חובתו במעשר בהמה ביום טוב – גזירה שמא יעשר ביום טוב, והעישור אסור משום סִקרא (צביעת העשירי באדום = מלאכת צובע). אגב: המס הראשון בהיסטוריה – תקנת יוסף הצדיק במצרים (חמישית לפרעה), שנעשתה בחכמה גדולה. חלק ג – שולחן ערוך הרב: הלכות שבת סימן ש"ז – אמירה לנכרי ברמז הנקודה המרכזית: אסור לומר לנכרי בשבת לעשות מלאכה, ואף רמז בלשון ציווי אסור; אבל רמז בדרך סיפור – שהנכרי מבין מעצמו את הרצון – יש בו צדדי היתר, ובפרט לאחר השבת. לאחר השבת מותר לומר לנכרי: "מדוע לא עשית דבר פלוני בשבת שעברה?" – אף שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשה כן בשבת הבאה. החילוק היסודי: אמירה ישירה אסורה; רמז בשבת עצמה – רק בדרך סיפור ולא בדרך ציווי. אמירת "קר לי" בשבת – דין אחר, שכן נאמרת בשבת עצמה ונחשבת כרמז המביא למעשה מיידי. סעיף י': מותר לומר לנכרי בערב שבת "הילך מעות בהלוואה וקנה בהם לעצמך חפץ פלוני מחר ביום השוק" – כשהקנייה לעצמו. חלק ד – ענייני בית הבחירה: מקור מצוות בניין המקדש (לימוד ימי בין המצרים) הנקודה המרכזית: הרמב"ם למד את מצוות בניין המקדש מ"ועשו לי מקדש" ולא מ"המקום אשר יבחר", שכן פסוק זה בא ללמד את סדר המצוות – מינוי מלך, הכרתת זרעו של עמלק ("והיה בהניח לך... מכל אויביך"), ורק אחר כך בניין בית הבחירה (הלכות מלכים). "והיה המקום אשר יבחר" – סיפור דברים ולא ציווי מפורש לבנות. שיחת הרבי: מדרגות הגובה בהר הבית – עזרת נשים, עזרת ישראל, עזרת כהנים – אינן עניין טופוגרפי גרידא אלא בעלות משמעות פנימית. ירושלים – "הבירה" בה"א הידיעה: בירה אחת יש בעולם. סיום ברוח הגאולה: כרבי עקיבא שראה בחורבן את הגאולה – "אנחנו כבר בדרך".