כולל תפארת לוי יצחק יום ב׳ ל׳ סיון תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

סיכום שיעורי הסשן — ראש חודש תמוז א. חומש — פרשת חוקת: פרה אדומה, ביטול, וכפרת חטא העגל תקציר בשיעור זה נעיין בסוגיית פרה אדומה על רקע חטא העגל, ונבחן כיצד נושא הביטול העצמי עומד ביסוד הכפרה על כל כשלונות עם ישראל במדבר. הנקודה המרכזית רש"י מביא שהפרה האדומה באה לכפר על חטא העגל — "תבוא אמו ותקנח הצואה." אולם הכפרה רחבה יותר: חטא העגל, מרד קורח, וחטא המרגלים נובעים כולם ממחשבה אחת — האמונה שהאדם יכול לעמוד מכוחות עצמו, ללא המשכה עליונה. הפרה האדומה, הנשרפת בביטול גמור עד אפר, ומימיה מטהרים את הטמא — מלמדת שרק ביטול תכלית, הכנעה מוחלטת לפני הקב"ה, מביאה לטהרה אמתית. העיקרון: "פתחו לי כפתחו של מחט ואני אפתח כפתחו של אולם" — האדם נדרש לפתיחה קטנה, אך הכוח עצמו בא מלמעלה. עיקרי השיעור הרקע לפרשת פרה אדומה: לפני מתן תורה, עליונים ותחתונים היו מופרדים לגמרי; מתן תורה חידר קדושה לתוך העולם ממש. טעות קורח ומרגלים: שניהם לא הבינו שהעבודה היא מלמעלה למטה — גם כשדורשים עבודה מלמטה, הכוח חייב לבוא מהעליון. כפרת פרה אדומה: שרפתה בתכלית הביטול מכפרת על שורש הטעות — הסתמכות על כוחות עצמיים. עמוד הסימן: השיעור התנהל סביב עמוד ה (בתוך הפרשה), עם ציון לרש"י על אתר. הפרה האדומה בזמננו: הנוכחים ציינו ידיעה עדכנית על פרה אדומה שנולדה בגליל — סימן טוב לקראת הגאולה. ב. גמרא — "נספה בלא משפט": פרשת שכר הצדיקים (חגיגה דף ד-ה) תקציר בשיעור זה נעיין בסוגיית ה"נספה בלא משפט" — מצב שבו הקב"ה מוציא אדם מן העולם לפני זמנו — ונברר את תירוצה העמוק של הגמרא. הנקודה המרכזית הגמרא (דף ד עמוד ב) מספרת שמלאך המוות שלח שליח להביא "מרים מגדלת שיער נשים" והוא הביא בטעות "מרים מגדלת ילדים." שואלת הגמרא: כיצד ייתכן עיוות דין כזה? רבי יוחנן בוכה על הפסוק "בקדוש לא יאמין" — הקב"ה אינו סומך אפילו על צדיקיו. תירוצה של הגמרא: כשם שבוצרים תאנים שאינן בשלות לצורך הדרך, כך הקב"ה לעתים לוקח צדיק צעיר לפני עתו — לא עונש, אלא הצלה מכישלון עתידי. "נספה בלא משפט" הוא לטובתו של הנספה. עיקרי השיעור פתיחת הסוגיה (דף ד עמוד ב): מציאות של "נספה בלא משפט" — מוות שנדמה כלא-מגיע. בכיו של רבי יוחנן: הפסוק "בקדוש לא יאמין" מלמד שאין הקב"ה בוטח אפילו בקדושיו — קל וחומר לשאר בני אדם. תירוץ משל התאנים (דף ה עמוד א): הבוצר לוקח תאנים בוסרות לדרך — כך הקב"ה לוקח צדיקים צעירים כדי שלא יכשלו. אבידת הצדיקים לפני אסונות: הגמרא רומזת לתופעה שגדולי הדור נסתלקו לפני השואה — כחסד אלוקי ולא כעונש. פסוק "וקרבתי אליכם למשפט": רבי יוחנן מביא פסוק שהקב"ה הוא גם העד המהיר וגם הדיין — שואל: כלום יש תקנה לעבד שרבו עצמו מעיד נגדו? ג. שולחן ערוך הרב — סימן שו: שכר שכיר בשבת תקציר בשיעור זה נעיין בדיני שכר שכיר בשבת על פי שולחן ערוך הרב, ונבחן את מושג ה"הבלעה" ואיסור קציצת דמים בשבת. הנקודה המרכזית בסימן שו עוסק השו"ע הרב בכלל עיקרי: אסור לקצוב שכר בשבת, לזכיר מחיר מדויק, ולא לשלוח שליח בשבת תוך ציון סכום ממון — שכן כל זה נחשב "הצלת ממונו" ולא צורכי מצווה. ההיתר היחיד לשכר בשבת הוא ה"הבלעה" — כלומר, קביעת שכר כולל לשבוע, לחודש, לשנה, מבלי לפרט את יום השבת בנפרד. עם זאת, אם נקבע שכר יומי, כאשר כל יום הוא ישות עצמאית, אין הבלעה ושכר שבת אסור. עיקרי השיעור סעיף ז: השולח שליח לצורכי מצווה בשבת — אסור לציין מחיר מדויק, שאחרת הופך לצורכי ממון. איסור שכר שבת (סעיף ח): לא יסכרו פועל בשבת; שומר ששמר בשבת — נחשב שומר חינם ופטור מגניבה. הבלעה (סעיפים ח-ט): היתר שכר שבת רק כשמובלע בשכר שבוע/חודש/שנה ולא בפירוט יומי. אם קצבו שכר יומי: כיוון שכל יום הוא עצמאי ויכול להפסיק — שכר שבת הוא בפני עצמו ואסור. יישומים מעשיים: המוהל בשבת, בעל קורא, שומר, אנשי תחזוקה — כולם נידונו לאור הכלל של הבלעה. מצוות "ביומו תיתן שכרו": חיוב תורה לשלם שכיר ביום עבודתו; החפץ חיים היה מקפיד על זה אפילו בנסיעת בעל עגלה. ד. דרשה לראש חודש תמוז וג' תמוז — הרב יוסף יצחק אופן תקציר בשיעור זה נעיין במשמעות ראש חודש תמוז ויום ג' תמוז — יום גאולת הרבי ריי"צ מבית האסורים ויום ההסתלקות של הרבי מלך המשיח שליט"א — ונבחן את הקשר שבין גאולת הנשיא לגאולת כלל ישראל. הנקודה המרכזית ראש חודש כולל בראשו את חיות כל ימי החודש — כשם שהמוח כולל את חיות כל האיברים. ראש חודש תמוז כולל את עניינו של ג' תמוז, שהוא יום השפעה ללא גבול מהרבי לדורו. הרבי — נשיא הדור ונשמה כללית — כולל את החיות של כל אחד מישראל, ועל כן גאולתו היא גאולת כולם. כפי שפוסק השולחן ערוך: "אבידת רבו קודמת לאבידת אביו" — רבו הביאו לחיי העולם הבא; וכל שכן גאולת נשיא הדור, שחיות כל הדור כלולה בו, קודמת לכל. עיקרי השיעור ראש חודש כראש הגוף: ראש החודש הוא "מוח" של כל ימי החודש — החיות כלולה בו ומשתלשלת לכל יום. ג' תמוז — גאולת הרבי ריי"צ: בג' תמוז תרפ"ז יצא הרבי הריי"צ מבית האסורים (לאחר שלושה גזר-דינים); הרבי ריי"צ לא ייחד יום זה כיום חג אישי, אלא ייחד את י"ב-י"ג תמוז (גאולה שלמה) — אך הרבי אמר שחסידים חייבים לחגוג גם את ג' תמוז. "כל אחד אשר בשם ישראל יכונה": גאולת הרבי ריי"צ היתה גאולה לכלל ישראל — הוא יסד את מוסדות היהדות ברוסיה ומסר נפשו על כך. נשיא הדור = נשמה כללית: מובא מרש"י על הפסוק "וישלח משה מלאכים" — "משה זה ישראל, וישראל זה משה" — כי הנשיא הוא הכל. כלים לקבלת ההשפעה: בג' תמוז, הרבי משפיע ללא גבול — אך כל אחד מקבל לפי כליו: לימוד תורתו של הרבי, שמירת תקנותיו (שיעורי חיטת, רמב"ם), הליכה במבצעים. "הקב"ה מקדים רפואה למכה": י"ב-י"ג תמוז (הגאולה) קדם לי"ז תמוז (המכה) — רפואה לפני המכה.