גמרא בעיון 13: "קם ליה בדרבה מיניה" הסברות והנפקא מינא - הרב שמואל רבינוביץ
יום שלישי א׳ תמוז תשפ״ו
|51:37
תיאור
קם ליה בדרבה מיניה הוא כלל הלכתי הקובע כי כאשר מגיעים לאדם כמה עונשים על מעשה אחד, הוא מקבל רק את העונש החמור מביניהם. בעונש מיתה וממון ייענש רק במיתה.
חלק מהשאלות:
האם החיוב הממוני נמחק לגמרי או שאומרים שרק בית דין לא גובים אותו? הגנב שפטור מתשלומים בקם ליה בדרבה מיניה האם עדיין חייב בידי שמים?
נושאי השיעור בבבא קמא ע׳ ע״ב:
- המשנה ״גנב וטבח בשבת״ ויסוד קם ליה בדרבה מיניה: מתי החיוב החמור פוטר את הקל ומתי לא.
- שלוש דרכי הגמרא ליישב מקראה מכירה שנעשה ביחד עם איסור שבת (שמחייב מיתה).
- קניין בשעת האיסור וקושיית התוספות מקניין חצר ומחליפין.
- חידוש רבנו תם: פירות אינם נקנים בתורת קניין סודר אבל נקנים בתורת דמים חליפין שווה בשווה.
- ״זרוק גניבותיך לחצרי״: קניין חצר לדעת ר׳ עקיבא ש״קלוטה כמי שהונחה״.
- ״עד שתנוח״: התנאי לדעת רבנן ויחס עקירה והנחה בשבת.
- שתי הסברות בגדר הפטור: מחיקת החיוב לעומת חיוב קיים שאין בית דין גובים אותו, ונפקא מינה ליציאה בידי שמים.
- ראיית התוספות בבבא מציעא צ״א: חצר קונה קניין גמור אף במקום קם ליה בדרבה מיניה.
- שאלה על מקרים שבהם בית דין מחייבים תשלומים גם כשיש חיוב מיתה.
- שיטת המאירי בשם חכמי הצרפתים: החילוק בין חיוב הבא דרך נזיקין לבין חיוב הבא דרך משא ומתן.
תמצית מהלך השיעור:
המשנה פוטרת את הגנב שטבח בשבת מן התשלומין משום ״קם ליה בדרבה מיניה״, כי החיוב החמור פוטר את הקל. הגמרא מחפשת מקרה שבו עצם המכירה באה יחד עם איסור שבת, ומביאה שלוש אפשרויות: קטיפת תאנים תמורת הגניבה, זריקת הגניבה לחצר לדעת ר׳ עקיבא ש״קלוטה כמי שהונחה״ ותנאי ״עד שתנוח״ לדעת רבנן.
ביסוד הסוגיא עומדת חקירה בגדר הפטור, האם החיוב הממוני נמחק לגמרי או שהוא קיים אלא שאין בית דין גובים אותו ובזה תלוי האם הוא יוצא ידי חובה גם בידי שמים.
לסיום המאירי שמביא בשם חכמי הצרפתים שיש חילוק בין תשלום שבא כתוצאה ממשא ומתן שאז בית דין מחייבים תשלומים גם כשיש חיוב מיתה לבין תשלום על נזק שאז חל הכלל קם ליה בדרבה מיניה.