לקוטי תורה פרשת ואתחנן, "ואתחנן אל ה׳ וגו׳ אתה החילות וגו׳" #3 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה פרשת ואתחנן, "ואתחנן אל ה׳ וגו׳ אתה החילות וגו׳" #3 - הרב יצחק מאיר וייס תקציר: המחדש בטובו — התהוות היש מן העצמות שלא בדרך השתלשלות בשיעור זה נעמיק בביאור לשון "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית", ונבחן כיצד עצם ההתהוות מן העצמות אינה בגדר המשכה מאילה לעלול אלא חידוש ממש בבחינת יש מאין. נעיין בדקויות שבין סדר ההשתלשלות, שיש בו ערך ושייכות בין הדרגות, לבין המעבר שמן העצמות שהוא באין ערוך לחלוטין. הנקודה המרכזית עיקר השיעור בחילוק שבין שני אופני התהוות: אופן של "מאילה לעלול" בדרך סדר ההשתלשלות — שבו יש ערך ושייכות בין הדרגות, שהעלם העליון נעשה גילוי לתחתון — לבין ההמשכה מן העצמות יתברך אשר "אין הערוך לו כלל". לפי שהעצמות באין ערוך אל הנבראים והנאצלים, אי אפשר שיומשך ממנו כח הנברא בדרך השתלשלות, ואף ריבוי אין־סופי של ירידות לא יועיל, שכן כל ירידה שייכת לדרגה שלפניה. על כן ההתהוות מן העצמות היא "חידוש" ממש — בחינת צמצום מחדש שבו כח העצמות מהווה נבראים במקום שהוא באין ערוך אליו, וזהו "המחדש בטובו" — בטוב העצמות עצמו. ענין זה מתקשר למאמר "עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד", שהאור היה כלול בעצמות בבחינת "יכולת" שאינה דבר נוסף עליו, ולעבודת "ברוך אתה הוי'ה" — המשכת גילוי זה למטה בהדגשת אות היו"ד שהיא הצמצום שבראש שם הוי'ה. עיקרי השיעור שני אופני ההמשכה — יש התהוות "מאילה לעלול" בדרך השתלשלות, שבה כל דרגה מקבלת מקודמתה ויש ביניהן ערך; ולעומתה ההמשכה מן העצמות, שעליה נאמר "אבל גבי עצמותו יתברך אין הערוך לו כלל". המשל מן הנפש — כשם שבמעבר מן השכל אל המידות ומן המחשבה אל הדיבור יש צמצום אך גם ערך ושייכות (המחשבה היא שורש הדיבור), כך בסדר ההשתלשלות; אך מעבר כזה אינו שייך כלל בעצמות, שהיא באין ערוך לגמרי. אין ריבוי הירידות מועיל — אף אינסוף ירידות לא יגשרו על הפער, לפי שכל ירידה שייכת לדרגה שלפניה; ולכן "לא שייך שכח עצמותו יהפוך להיות כח הנברא" בדרך זו — כלשון "אנת הוא חד ולא בחושבן" (פתח אליהו). חידוש בטובו — יש מאין — ההתהוות מן העצמות היא חידוש ממש, בחינת "מעין תמוצא" (יש מאין), אף בהתהוות החכמה שהיא ראשית ההשתלשלות; והדיוק ב"בטובו" — בטוב שלו, בטוב העצמות המהווה את הנבראים. עצמות למעלה מגדר החכמה — אין הכוונה שהעצמות חסרה חכמה, אלא שהיא נעלית כל כך עד שאין בה אף העלם של חכמה — כמשל "במחשבה אין דיבור", שהוא מחמת עילוי המחשבה ולא מחמת חסרון. הוא ושמו בלבד ועבודת "ברוך" — "עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד" — האור והשם כלולים בעצמות בבחינת "יכולת" שאינה דבר נוסף על העצם; ועבודת האדם היא לפעול "ברוך אתה הוי'ה", המשכת גילוי אור הסובב למטה דרך אות היו"ד שהיא הצמצום הכללי שבראש השם.