כולל תפארת לוי יצחק יום א׳ כ״ט תמוז תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

חלק א – חומש: פרשת דברים – דרכי התוכחה רש"י (דברים א, א): "אלה הדברים" – דברי תוכחות ברמז, ומנה המקומות שהכעיסו לפני המקום; "תופל ולבן" – שתפלו על המן שהוא לבן (מדברי רבי יוחנן: חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן). רש"י (דברים א, ג): לא הוכיחם אלא סמוך למיתה, ולמד מיעקב שהוכיח את ראובן רק סמוך למיתתו – "שלא תניחני ותלך ותדבק בעשו אחי"; וכן נהגו יהושע, שמואל ודוד. "אחרי הכותו את סיחון" – התוכחה נאמרת רק לאחר ההטבה, שלא יאמרו "אינו בא אלא לקנטר"; ביקורת מתקבלת רק מתוך יחס של קרבה ונאמנות. "יוסף עליכם ככם אלף פעמים" – זו משלי, "ויברך אתכם כאשר דיבר לכם" – ברכת ה' שאין לה קצבה; ברכת הצדיק היא תוספת על העיקר. הדרכה מעשית בחינוך: להעיר לילד דווקא בשעה שהוא במצב טוב, ולשבח שבע-שמונה פעמים כנגד הערה אחת. חלק ב – גמרא: חגיגה דף ט – מעוות לא יוכל לתקון "וחסרון לא יוכל להימנות" – שנמנו חבריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם; חיסר עצמו מאותו מניין ומקבלת השכר עמהם (רש"י שם). מעלת הציבור: תפילת רבים מתקבלת מכוח הציבור בלא בדיקת כוונות היחיד; "ציבור" כולל צדיקים ורשעים כאחד. "מעוות לא יוכל לתקון" – זה שביטל קריאת שמע או תפילה; ובעומק החסידות: תיקון תשובה מאהבה הוא מבחינת אור הסובב שלמעלה מהזמן, אבל השתתפות עם הציבור אין לה תשלומין. "עבדו ולא עבדו – תרוייהו צדיקי גמורי": אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד – "צא ולמד משוק של חמרים"; העבודה היא ביציאה מן הרגילות, ולא כ"צדיק" העושה בדיוק מה שנדרש ולא יותר. מאמר אליהו לבר הא הא: חזר הקב"ה על כל מידות טובות ולא מצא לישראל אלא עניות – "יאה עניותא לישראל" בגדר עניות שאינה מנתקת, שהרי "דקדוקי עניות מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו". חלק ג – שולחן ערוך הרב: הלכות שבת – קריאת שטרי הדיוטות שטרי הדיוטות (חובות, מקח וממכר, משכונות, חשבונות) – אסורים בקריאה משום ממצוא חפצך, וגזרו על כל כתב אפילו לעיין בלא קריאה. רשימת אורחים או תפריט שכתב מערב שבת – אסור לקרותה ואפילו לעיין בה (נפקא מינה מעשית: רשימת קייטרינג, רשימת עליות של הגבאי); העצה – לחזור עליה בעל פה מערב שבת. חקיקה שוקעת בכותל – מותרת, שאינה מתחלפת בשטר ואינו בא למחוק; חקיקה בולטת או כתב על הכותל – אסורים, ואין חילוק בין גבוה לנמוך. השמש קורא לסעודת מצוה מתוך הכתב – מותר, שלדבר מצוה לא גזרו; וכן הסכמות והזכרת נשמות שהם צורכי רבים; אבל בעל הבית עצמו – אסור אף במקום מצוה, גזרה שמא ימחוק. אגרות שאלת שלום – אסור לקרותן; אגרת שנשלחה אליו ואינו יודע תוכנה – יש מתירים לעיין בלא קריאה משום צורך הגוף, ויש לסמוך עליהם להקל בדברי סופרים, ובלבד שלא יקרא בפיו. חלק ד – רמב"ם: הלכות בית הבחירה – המזבח וכלי המקדש אבן שנפגמה או שנגע בה ברזל אחר שנבנתה במזבח או בכבש – היא פסולה והשאר כשרות; מלבנים את המזבח פעמיים בשנה, בפסח ובחג, במפה ולא בכפיס של ברזל. אין עושים מדרגות למזבח אלא כבש בדרומו, והעולה במעלות – לוקה; הנותץ אבן מן המזבח או מן ההיכל דרך השחתה – לוקה, שנאמר "ונתצתם את מזבחותם... לא תעשון כן לה' אלוקיכם". כלי השרת – מן המתכת בלבד; של עץ, עצם, אבן או זכוכית – פסולים; העניים עושים בדיל, ואם העשירו – זהב, אפילו מזרקות, שפודים ומגרפות של מזבח העולה, ואם יש כוח בציבור אף שערי העזרה מחפים זהב. אין עושים הכלים אלא לשם הקודש מתחילתם; נעשו להדיוט – אין עושים אותם לגבוה; כלי גבוה שלא נשתמשו בו – רשאי הדיוט להשתמש, משנשתמשו בו לגבוה – נאסר להדיוט; אבנים שנחצבו לבית הכנסת – אין בונים מהן להר הבית, שקדושתו גדולה יותר. הביאור החסידי (בשם הרב זלמן גופין): נסיעותיו של אדמו"ר הרש"ב לקברי צדיקים למעלה מעשר שנים קודם ייסוד תומכי תמימים – כי חידוש החסידות הוא "ועשה טוב" הממלא אף את ה"סור מרע": לנקות את הדשן במגרפות של זהב.