גמרא בעיון 23: עד זומם ותרי ותרי - הרב שמואל רבינוביץ

שיעור 23 | בבא קמא עב ע״ב | עד זומם ותרי ותרי מדוע רבא פוסל את העד הזומם רק מכאן ולהבא, בשעה שהתברר שהעיד שקר כבר לפני חצי שנה? ואם תרי ותרי נינהו ומאי חזית דציית להני, מהיכן בא הכוח לפסול את הכת הראשונה כלל? וכשיש רוב במקום חזקה, האם הרוב מכריע נגד עדים? נושאי השיעור 1. מחלוקת אביי ורבא בעד זומם. אביי סובר למפרע הוא נפסל, דמההיא שעתא דאסהיד הוה ליה רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד. רבא סובר מכאן ולהבא הוא נפסל 2. טעמו של רבא. עד זומם חידוש הוא דהא תרי ותרי נינהו ומאי חזית דציית להני, הלכך אין לך בו אלא משעת חידוש ואילך 3. קושיית תוספות מנין דמהימני המזימין לפסול את הראשונים, ותירוצם דכיון דמשלמין ממון ונהרגין כל שכן שנפסלין דלא המנינהו רחמנא לחצאין 4. קושיית תוספות מרב חסדא בחזקת הבתים דאמר בהדי סהדי שקרי למה לי. אם הפסול פשוט אין חידוש במה שנפסלין, ואדרבה כשרות המזימין היא החידוש 5. שני מהלכי היישוב. הטעם של פסידא דלקוחות, והחילוק בין פסול הבא מספק בשתי כיתי עדים לפסול ודאי בהזמה 6. חקירת תוספות למה הוי חידוש כלל, והלא יש להאמין לבתראי במיגו דאי בעו הוו פסלי לקמאי בגזלנותא 7. שלושת תירוצי ר״י. לא שייך מיגו בשני בני אדם דאין דעת שניהם שוה, מיגו במקום עדים לא אמרינן, ולא עדיף מיגו מעדים דתרי כמאה 8. יסוד השב שמעתתא. תרי ותרי ספיקא דרבנן ומן התורה אוקי אחזקה קמייתא, וספקו היכא דליכא חזקה אלא רובא 9. הכרעתו דהוי ספיקא דאורייתא, משום דתרי סהדי עדיפי מרובא ואין הרוב יכול להכריע במקום עדים, ורובא אינו אלא ראיה 10. נפקא מינה בשנים אומרים נמצאת יתרת בבהמה ושנים מכחישים, שאין רוב בהמות כשרות מכריע ליכא חזקה 11. נפקא מינה בתרי אמרי פרע בתוך זמנו ותרי אמרי לא פרע, שאין חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו מכרעת שאינה אלא סברא 12. החילוק בין חזקה קמייתא המהניא מן התורה לשאר חזקות וסברות וראיות 13. סוגיית תקפו כהן בבבא מציעא ובירור הספק בתרי ותרי, אם הספק נופל בעצם החפץ או שאין כאן בירור כלל 14. יסוד הרב לתלות את מחלוקת אביי ורבא בגדר תרי ותרי, אם כמאן דאיתא ומטילים ספק בגוף הדבר או כמאן דליתא ואין כאן עדות המבררת תמצית הסוגיא עומדת על גדר פסילת העד הזומם. אביי סובר שהעד נפסל למפרע משעת עדותו שהרי מאותה שעה הוא רשע, ורבא סובר שאין הזמה אלא חידוש הכתוב שהרי תרי ותרי נינהו ואין הכרעה מצד הדין, ולכן אין לך בו אלא משעת חידוש ואילך. תוספות מבררים מהיכן נלמדת פסילת הראשונים, ומיישבים שכיון שמשלמין ממון ונהרגין כל שכן שנפסלין. עוד מקשים מדברי רב חסדא בשתי כיתי עדים המכחישות זו את זו, ומחלקים בין פסול הבא מספק לפסול ודאי. בסוף דבריהם מבררים שאין מיגו מועיל בשני בני אדם ואין מיגו במקום עדים, דתרי כמאה. השב שמעתתא מוסיף שאין הרוב מכריע במקום תרי ותרי ודוקא חזקה קמייתא מהניא מן התורה, ומכאן לדין יתרת בבהמה ולדין פרע בתוך זמנו. העולה מזה שיסוד המחלוקת נוגע לגדר תרי ותרי, אם העדים מטילים ספק בעצם הדבר או שאין בעדותם בירור כלל.