מאמר "לא היו ימים טובים לישראל" תשל"ה #2 - יום ד', חמשה עשר באב - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר "לא היו ימים טובים לישראל" תשל"ה #2 - יום ד', חמשה עשר באב - הרב יעקב גולדשמיד תקציר — "יתרון ארץ בכל היא": בין ארץ לגן עדן וסוד קיימא סיהרא באשלמותא בשיעור זה נעמיק בביאור הפסוק "יתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד" (קהלת ה, ח), ונבחן את החילוק היסודי שבין "ארץ" — בחינת חיצוניות המלכות — ל"גן עדן", שהוא סוד פנימיות המלכות. נעיין בכמה דקויות במדרגות הגילוי האלוקי ובמשמעותן לעבודת ה', עד לביאור מהותה של אמיתית "קיימא סיהרא באשלמותא". הנקודה המרכזית עיקר השיעור נסוב על ההבחנה שבין שני סוגי שלמות: השלמות ש"בגן עדן" מצד עצמו, שהיא אמנם שלמות אך שייכת עדיין לצמצום ולשינוי, לבין אמיתית "קיימא סיהרא באשלמותא" הנמשכת דווקא על ידי "מלך לשדה נעבד" — היא המשכת בחינת הכתר, אור שאינו שייך כלל לצמצום. יסוד החילוק הוא ש"גן עדן" (פנימיות המלכות) מקבל מן היסוד הנקרא "קול", ובו נמשכים המוחין, מה שאין כן "ארץ" (חיצוניות המלכות) המקבלת מן הדיבור בלבד. והשלמות האמיתית שאינה שייכת להפסק נעשית על ידי יחוד תורה ומצוות, ובכללות — על ידי עבודת בית המקדש והקורבנות. עיקרי השיעור ארץ כנגד גן עדן: "ארץ" היא כללות העולם, בחינת חיצוניות המלכות המקבלת רק מ"הדיבור דמלכות" — ומזה נעשה הצמצום שבבריאת העולם הגשמי; ואילו "גן עדן" הוא הסוד והמובחר שבארץ, בחינת פנימיות המלכות. "קול" — סוד היסוד: היסוד נקרא "קול" (בגימטריא נ', כנגד חמישים שערי בינה), ועל ידו נמשכים המוחין דווקא בפנימיות המלכות; לפיכך פנימיות המלכות יכולה לקבל מוחין, מה שאין כן חיצוניות המלכות. משל פגם הלבנה: כשם שבפגם הלבנה אור השמש מאיר רק בחצי הכדור העליון, כך כל עוד לא נמשך אור הכתר אין הגילוי בשלמות; ובהמשכת "מלך לשדה נעבד" (בחינת כתר) מאיר האור בכל מקום, אף בבחינה שלמטה. שני סוגי שלמות: שלמות "גן עדן" מצד עצמו שייכת עדיין לצמצום (שכן המוחין הנמשכים בו מוגבלים ושייכים לעולמות), ואין זו אמיתית "קיימא סיהרא באשלמותא"; והיא דווקא אור שאינו שייך בצמצום, הנמשך על ידי "מלך לשדה נעבד" ובאמצעות יחוד תורה ומצוות. "שדה" — בית המקדש: לפירוש התרגום "שדה" הוא בית המקדש; מצד עצמו דומה הוא לגן עדן, אך על ידי עבודת הקורבנות נמשך בו תוספת אור מבחינת הכתר — היא בחינת "מלך לשדה נעבד"; וזוהי אף עבודת ה"מקדש" שבלב כל אחד, המאירה בלי הפסק אף בזמן הגלות.