מאמר "לא היו ימים טובים לישראל" תשל"ה #5 ואחרון - יום ד', חמשה עשר באב - הרב יעקב גולדשמיד
יום רביעי ט״ו אב תשפ״ו
|21:45
תיאור
מאמר "לא היו ימים טובים לישראל" תשל"ה #5 ואחרון - יום ד', חמשה עשר באב - הרב יעקב גולדשמיד
מעלת ט״ו באב על יום הכיפורים — גילוי העצמות שעל ידי הירידה
בשיעור זה נעמיק בביאור מעלת ט״ו באב על פני יום הכיפורים, ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה׳ זו. יבואר בו החילוק שבין התשובה הכלולה בתכנית הבריאה, לבין גילוי העצמות הנמשך דווקא על ידי ירידה שאין לה מקום בסדר ההשתלשלות.
הנקודה המרכזית: גם יום הכיפורים וגם ט״ו באב באים לאחר ירידה, ושניהם עניינם עבודת בעלי התשובה, שמעלתם שהם פועלים חידוש אמיתי — שמגלה שהתחתון עצמו נעשה כלי לעליון, ואינו רק מקבל מצד גילוי האין־סוף. אמנם יש חילוק ביניהם: תשובת יום הכיפורים כבר נכללה בכוונת הבריאה, שכן התורה עצמה קובעת שיש יום של סליחה וכפרה. אך החורבן אינו כתוב בתורה כתוכנית אלא כעונש, וירידה דרסטית כזו — להחריב את בית המקדש — אין לה טעם ומקום בסדר ההשתלשלות, ולכן כל תכליתה אינה אלא להמשיך את העצמות שלמעלה מ״במי נמלך״, בבחינת שמים חדשים וארץ חדשה, וזוהי מעלת ט״ו באב.
עיקרי השיעור:
החילוק בין עבודת הצדיקים (אור ישר, נמשך בגדר סדר ההשתלשלות ובכוונת הבריאה) לבין בעלי התשובה, שהמשכתם מבחינת הכתר ומגלה שהמלכות עצמה קשורה בעתיק — התחתון עצמו נעשה כלי.
בכל חודש יש שלימות הלבנה מצד טבע שהטביע הקב״ה בבריאה, אך זוהי המשכה על פי סדר ההשתלשלות בלבד; ואילו היום־טוב מגלה אור שאינו משתלשל.
ביום הכיפורים גם הירידה וגם התשובה כלולות בתכנית — התורה קובעת ״סליחה ומחילה״; מה שאין כן החורבן, שכתוב בתורה בהיפך (״איכה ישבה בדד״), ואין לו הסבר בכוונת הבריאה — כי הוא עונש וירידה שאין דוגמתה.
דווקא משום שאין לירידה זו מקום בשכל, מוכרח שכל עניינה להמשיך את בניין דקוב״ה — בית חדש וגילוי העצמות שלמעלה מכוונת הבריאה, ולכן מעלת ט״ו באב גדולה מיום הכיפורים.
פנימיות החורבן היא אהבת ה׳ האמיתית לישראל, להעלותם לדרגה נעלית יותר (״כרובים המעורים זה בזה״ בשעת החורבן); כמסופר באדמו״ר הזקן, ששמע ב״קללות״ שבתוכחה את הפנים שבהן ולא קללות.
לסיום נתבאר הקשר להיום־יום ולדברי הגמרא ״תשש כוחה של חמה״ — שמט״ו באב פסקו לכרות עצים למערכה, ובזה נרמז שהאור דט״ו באב נמשך לפי ערך גודל הירידה שבו.