לקוטי תורה, פרשת נצבים " אתם נצבים היום כלכם וגו׳" #5 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה, פרשת נצבים " אתם נצבים היום כלכם וגו׳" #5 - הרב יצחק מאיר וייס הקשר לראש השנה: הפסוק "אתם נצבים היום כלכם" מתייחס לראש השנה. ביום זה, המטרה העיקרית היא להמליך את הקדוש ברוך הוא למלך ("מלכויות"). עם זאת, כדי שיהיה מלך (שכן "אין מלך בלא עם"), חייב להיווצר קשר עמוק ומהותי עם העם שלו. הברית: הקשר בין הקדוש ברוך הוא (הבורא האינסופי) לבין עם ישראל (הנבראים) נראה על פניו בלתי אפשרי ורחוק. לכן נוצרה "ברית". בראש השנה, העבודה היא לעורר ולגלות את הקשר היסודי והעצמי הזה, שקיים הרבה למעלה מן השכל וההיגיון. זכרונות: תפילת "זכרונות" נועדה בדיוק כדי להזכיר ולהעיר את הקשר השורשי והעמוק הזה, שמצד טבע הנבראים נראה כרחוק או נשכח. מהות השופר: קול השופר אינו מורכב ממילים או אותיות (המבטאות רמה שכלית או תפילה בחיצוניות), אלא הוא צעקה פשוטה וטהורה הנובעת מ"פנימיות הלב". זוהי קריאה של נשמת האדם המחפשת את פנימיות האלוקות ("בקשו פני"), התקשרות עצמית שחורגת מכל השגה שכלית. השם "ישורון": הרב מסביר את הפסוק "ויהי בישורון מלך". השם ישורון מציין את עם ישראל בדרגת ההתעלות הרוחנית הגבוהה ביותר שלו, המושרשת באינסוף (באור ה"סובב כל עלמין"). רק מהמקום העמוק והפנימי הזה יכולה המלכות האלוקית לחול באמת על העם. המשפט ("משפט לאלוקי יעקב"): כל זה כרוך במשפט. ראש השנה הוא הזמן שבו האדם נידון על יכולתו לגלות את אותה צעקה פנימית ולהיות ראוי לכך שהברית תתגלה עליו, כדי שהקדוש ברוך הוא יהיה באמת לאלוקיו.