מאמר וחזקת והיית לאיש תשכ"ח 3# - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר וחזקת והיית לאיש תשכ"ח 3# - הרב יעקב גולדשמיד סיכום שיעור מס' 3 — המשך הביאור במאמר ד"ה "אלה תולדות יעקב יוסף": בקיעת יעקב והמשכת יוסף בבי"ע נעמיק בשיעור זה בהמשך הביאור במאמר, מאות ג' (עמ' ק"ו לערך — ראה הערת שקיפות), ונעיין בחילוק שבין פעולת יעקב — "יעקב אותיות יבקע" — לבין חידושו של יוסף, הממשיך את הגילוי גם בעולמות בי"ע. תקציר השיעור פותח בסיום הביאור בשלוש הדרגות שבתפילה: "אתה הוא ה' לבדך" — הבלי-גבול; "אתה עשית את השמים" — הצמצום ונתינת מקום לעולמות; "ואתה מחיה את כולם" — פשיטות העצמות המחברת צמצום וגילוי. הוי"ו ד"ואתה" מורה על ספירת התפארת, קו האמצעי המחבר חסד וגבורה, כמרומז ב"הגדול הגיבור והנורא". מכאן עובר המאמר לעניין יעקב: "יעקב" אותיות "יבקע" ("אז יבקע כשחר אורך"), שאור הקו בוקע את הצמצום ונמשך בעולמות. אולם המשכת הקו מסתיימת באצילות — "מקצה השמים ועד קצה השמים", עד סיום האצילות — כי כוונת הקו היא שהאור יהיה בהתלבשות (אור פנימי), והתלבשות אפשרית רק במקום שהוא כלי לאלוקות. כדי שהגילוי יומשך גם בבי"ע נדרש יוסף — "ויוסף הוא השליט על הארץ" — הממשיך מאור הסובב שלפני הצמצום באופן שגם אור הקו, שעניינו התלבשות, יתלבש בבי"ע. הרב ביאר במשל השמש והתריס: בקיעת יעקב מגלה שהתריס (הצמצום) אינו מעכב את אור השמש, אך השמש נשארת בגדרי אור וחום; חידוש יוסף הוא ביטול הגדרים שבגילוי גופא — שהחילוק בין סובב לממלא בטל, והאור הפנימי מתלבש גם בישות דבי"ע. הטעם: יוסף הוא בחינת יסוד, גמר ההשפעה, שבו מתגלה התענוג שבקבלת השפע אצל המקבל — תענוג שלמעלה משורש ההשפעה, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה" — ולכן בכוחו לפרוץ גדרי ההשפעה עצמה. השיעור נחתם בציון שההמשך יקשר זאת לתפילין של יד ושל ראש ולמאמר הבר-מצוה. הנקודה המרכזית בקיעת יעקב מצד עצמה פורצת את הגדרים שבין גילוי לצמצום — שהצמצום אינו מעכב את המשכת הקו — אך עדיין נשארים הגדרים שבגילוי גופא, שאור פנימי מתלבש רק במקום שהוא כלי לו, ולכן הקו מסתיים באצילות. חידושו של יוסף, שהוא גילוי פנימיות בקיעת יעקב, הוא ביטול גם החילוק שבין סובב לממלא, שהגילוי דבחינת התלבשות יומשך גם בבי"ע. וכל זה מצד היותו בחינת יסוד — גמר ההשפעה — שבו מאיר התענוג שלמעלה משורש ההשפעה, הפורץ את גדרי הגילוי וההשפעה עצמם. עיקרי השיעור שלוש דרגות ב"אתה" והוי"ו ד"ואתה מחיה את כולם": התפארת שבקו האמצעי מחברת חסד וגבורה — "הגדול הגיבור והנורא" — והיא ביטוי לפשיטות העצמות המחברת צמצום וגילוי (סיום אות ב'–תחילת אות ג' במאמר). "יעקב אותיות יבקע": על-פי "אז יבקע כשחר אורך" (ישעיה נח, ח) — אור הקו בוקע את הצמצום מכוח גילוי הפשיטות, ונמשך בעולמות; יעקב הוא "הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה" — אך רק עד סיום האצילות (הובא מהמאמר של הרבי הרש"ב). טעם סיום הקו באצילות: כוונת המשכת הקו היא שהאור יהיה בהתלבשות (אור פנימי דוגמת התלבשות הנשמה בכלי הגוף), והתלבשות שייכת רק במקום שהוא כלי לאלוקות — משא"כ בי"ע שהם בבחינת יש. חידוש יוסף: האבות — ויעקב בכללם — נשארו בגדרי אצילות, ואילו יוסף, השייך לענין דמתן-תורה (הראשון ששמר שבת וקידש שם שמים במצרים — ע"פ שיחות כ"ק אדמו"ר, לקוטי שיחות פ' מקץ ופ' ויחי, ראה הערה), ממשיך הגילוי גם בבי"ע, בביטול גם גדרי הגילוי גופא — החילוק בין סובב לממלא. יסוד — גמר ההשפעה: התענוג שבגמר ההשפעה, בקבלת השפע אצל המקבל, מגיע מהעצם שלמעלה משורש ההשפעה — "סוף מעשה במחשבה תחילה" — ובכוחו לפרוץ ולבטל גדרי גילוי ההשפעה, שגם הגילוי דהתלבשות יומשך בבי"ע.