מאמר "ועתה ישראל" תשל״ז #3 ואחרון - הרב יעקב גולדשמיד
יום שישי כ״ד אב תשפ״ו
|21:46
תיאור
מאמר "ועתה ישראל" תשל״ז #3 ואחרון - הרב יעקב גולדשמיד
תקציר – מאמר "ועתה ישראל" תשל"ז, שיעור ג' (ואחרון) | הרב יעקב גולדשמיד
בשיעור זה נעמוד על עומק הקשר שבין מאה ברכות שבכל יום לבין גילוי עצם הנשמה, ונבאר מדוע דווקא בזמן הגלות ניתן הכוח לעבודה זו. כן נבחן כמה דקויות באופן עבודת ה' של הבירור וההמשכה בעולם.
הנקודה המרכזית
"מה ה' אלקיך שואל מעמך" – אל תקרי מה אלא מאה: הביטול והמסירות של עצם הנשמה אינו נשאר בהעלם, אלא צריך לירד ולהתפרט במאה ברכות שבכל יום, עד שבכל פרט ופרט מפרטי ה"מה" יורגש עצם הנשמה. ואף שיכול אדם לגלות את עצם נשמתו בעשר כוחות נפשו, מכל מקום אם יטפל בנפשו בלבד ולא בעולם – הרי הוא מפסיד את תכלית הכוונה של דירה בתחתונים. ולכן דווקא הברכות, שעניינן המשכת אלקות בדברים הגשמיים שבעולם, הן הכלי להשלמת הכוונה.
עיקרי השיעור
"ועתה" דווקא – מבאר הצמח צדק, ד"ועתה" קאי על זמן הגלות, שרק בו שייכת עבודת האתכפיא, משא"כ לעתיד לבוא.
"ישראל" – שרית עם אלקים ואנשים ותוכל – שיש כאן מלחמה והסתר, ומן ההסתר באים לאתכפיא ואח"כ לאתהפכא.
הכוח לזה – מגילוי היחידה – שהיא הנותנת ליהודי את היכולת לעמוד באתכפיא ואתהפכא בזמן החושך.
הברכות כעבודה בעולם – לא טיפול בעצמו לבד, אלא בירור העולם והמשכת גילוי אלקות בדברים הגשמיים.
הדגשה למעשה – לומר הברכות בכוונה ובדיוק, ולא לפסוח על ברכה אחרונה; ד"הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל", וקודם הברכה "לה' הארץ ומלואה" ולאחריה "והארץ נתן לבני אדם".
הערה 74 – יש לתווך: מדובר לא רק בגילוי היחידה שבנפש אלא בנקודה העצמית שלמעלה ממנה, ועל ידי גילוי היחידה מתגלה גם ה"מה" העצמי.