מאמר "ועתה ישראל" תשל״ז #2 - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר "ועתה ישראל" תשל״ז #2 - הרב יעקב גולדשמיד ועתה ישראל — כוח היחידה לגלות את "המ"ה שבנפש" ולהשלים דירה בתחתונים בשיעור זה נעמיק בביאור הפסוק "ועתה ישראל", כפי שהוא מכוון לזמן הגלות דווקא, ובכוח שניתן לכל אחד ואחד מישראל לשרוד ולנצח בו. נבחן כמה פרטים ודקויות בעבודת ה' זו — מן ההבחנה בין שלבי לעתיד לבוא, דרך עניין היחידה שבנפש, ועד להגעת חודש אלול והשלמת הדירה בתחתונים. הנקודה המרכזית עיקרו של המאמר בביאור "ואתה ישראל" — שאף בזמן הגלות, ואפילו בעקבתא דמשיחא, שאוב כל יהודי כוח מן היחידה שבנפש להיות "ישראל", היינו "שרית עם אלקים ותוכל", לשלוט על כל ההסתרים וההעלמות של נפש הבהמית. עבודה זו היא בשני שלבים, אתכפיא ("שרית") ואתהפכא ("ותוכל"), ואף אם ה"מ"ה שבנפש" נאבד ונעלם — אין הוא אלא בהעלם, וצריך לבקשו עד שיתגלה. וזהו עניין חודש אלול, ש"אלקיך שולל מאיתך" — התובע מן האדם עצמו דווקא, על ידי עבודתו, ולא בדרך התעוררות מלמעלה בלבד. ובעבודת האתכפיא דווקא, שאין בה בריחה מן העולם, משלימים את הדירה בתחתונים שבשבילה ירדה הנשמה. עיקרי השיעור שני שלבים לעתיד לבוא: "היום לעשותם ולא למחר לעשותם" — ימות המשיח, שיקיימו מצוות כ"מצווה ועושה" אך בלי כפיה; ו"למחר לקבל שכרם" — זמן התחיה, שאז המצוות "בטלות" ונעשות טבע האדם, והוא גוף השכר (ראה הערה 43). "ישראל" הוא מלשון "שרית עם אלקים ותוכל" — הכוח לשלוט על ההסתר של שם אלקים (הצמצום ויצירת הטבע): תחילה "שרית" באתכפיא, ואחר כך "ותוכל" באתהפכא. מקור הכוח הוא היחידה שבנפש, בחינת מ"ה שאין בה מציאות ו"יש" כלל; וכנגד ביטול זה אין לנפש הבהמית — שכל עניינה "אני" ומציאות — שום עמידה. וזהו "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא". ה"מ"ה שבנפש" יכול להיאבד על ידי רוח שטות, אך אין זה אלא בהעלם — הוא קיים בשלמותו וצריך למוצאו, והחיפוש עצמו ("כי תדרשנו... ומצאת") מכניסנו לחודש אלול (ראה הערה 48). תכלית העבודה היא דירה בתחתונים על ידי אתכפיא ובירור וזיכוך דווקא; בלעדיהם האדם "בורח מן העולם". בכך מתעלה גם הנשמה ("נעשה בה"), ועד להמשכת המ"ה שבנפש בכל עשר הכוחות והשלמתם ב־100 ברכות — 10×10=100