מאמר "ועתה ישראל" תשל״ז #1 - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר "ועתה ישראל" תשל״ז #1 - הרב יעקב גולדשמיד "ואתה ישראל" תשל"ז — מ"ה ומאה: ביטול היחידה והמשכתו בפרטים בשיעור זה נתבונן בעומק ביאורו של הפסוק "ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה", ובדרשת חז"ל (מנחות) "אל תקרי מ"ה אלא מאה" — חיוב מאה ברכות בכל יום. נבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' זו, וכיצד קשור ביטול היחידה שבנפש להמשכתו בכל פרטי העבודה. הנקודה המרכזית: דרשת "אל תקרי" אינה עוקרת את הפשט אלא מגלה את פשוטו האמיתי של מקרא, ולפי זה תיבת מ"ה מורה על הביטול שבעצם — בחינת "ונחנו מה", נקודת היחידה שבנפש שאינה בגדר כלל ופרטים כלל אלא עצם לעצמו. ביטול זה הוא מצד עצם הנשמה, כדוגמת מסירות נפש שאינה באה מחשבון או מהחלטת הרצון אלא מפני "שאי אפשר כלל" להיפרד ח"ו מאלוקות. וזהו ענין המאה ברכות — להמשיך ולחבר את נקודת היחידה העצמית בכל ריבוי הפרטים (עשר כוחות הנפש הכלולים מעשר), עד שהביטול דמ"ה נעשה נרגש וכלול גם בכל פרט ופרט של העבודה. עיקרי השיעור: שני פירושים בתיבת "מ"ה": לפי הפשט — לשון שאלה ("מה ה' שואל"), ולפי הדרש — "מאה" ברכות. שיטת "אל תקרי" מיישבת את שניהם: הדרש מגלה את פשוטו של מקרא (ראה הערה בענין הלימוד ד"אל תקרי"). מ"ה כביטול בעצם: "מ"ה" הוא הביטול ד"ונחנו מה" — נקודת היחידה שאינה כלל ואינה פרט, ולמעלה מהתחלקות. זהו הביטול העצמי שמצד עצם הנשמה, ולא הרגש הבא מצד הגילויים. הראיה ממסירות נפש: מסירות נפשו של יהודי אינה מצד רצון או החלטה (כמסירות נפש דאומות העולם), אלא מפני שאי אפשר לו כלל להיות נפרד — כאש העולה למעלה שאין לה ברירה אחרת (ראה תניא פרק י"ח, והערות כ"ט–ל'). מכלל ופרטים ל"יחידה": חיבור הפרטים אל הנקודה העצמית אינו בדרך "כלל ופרטים", כי היחידה למעלה מהתחלקות. חיבור זה טעון "לימוד ונשיאת כח" מהקב"ה עצמו — "ממך למדתי" — ואינו בא בפשיטות (כמבואר בסיפור דדוד המלך, "אחת שאלתי"). מאה ברכות — מלמטה למעלה ומלמעלה למטה: על ידי הפרטים מגיעים אל הנקודה (מלמטה למעלה), ומהנקודה ממשיכים ומסתעפים לפרטים (מלמעלה למטה) — עד שהגילוי דמ"ה נמשך על ידי המאה, "באופן כלולי ונרגש בכל פרט", ובזה נחתם המעבר להמשך המאמר בענין הברכות.