הלכות קדושת התפילין ומקום הנחתן סימן מ' - הרב משה מרדכי גינזבורג

הלכות קדושת התפילין ומקום הנחתן סימן מ' - הרב משה מרדכי גינזבורג שיעור זה בהלכות קדושת התפילין ומקום הנחתן, על פי סדר סימן מ' בשולחן ערוך הרב, ונבחן את פרטי הזהירות מפני ביזיון בכל האופנים — תלייה, הנחה במקום שאינו הגון, ושהייה עמם בשעת טומאה. כבוד התפילין ומקום הנחתן — סימן מ' הנקודה המרכזית כל הסימן נסוב סביב שמירת כבודם וקדושתם של התפילין (ובכללם ספר תורה ומזוזה), והרחקתם מכל דרך ביזיון. העיקרון המרכזי החוזר לאורך הסוגיא הוא דין כלי בתוך כלי — הצורך בשני כיסויים המפרידים בין התפילין לבין מצב שאינו הגון, כאשר אחד הכיסויים אינו מיוחד להם דווקא. מכאן מסתעפים הפרטים בדיני תלייה, שכיבה ותשמיש, בעל קרי, ואכילת סעודת קבע. עיקרי השיעור דין תלייה — שלושה אופנים בהחזקת התפילין: באופן קבע (הבתים תלויים או הרצועות תלויות) אסור; באקראי בעלמא מותר להחזיק בבתים והרצועות תלויות למטה, אך אסור בהיפוך (התפילין עצמם תלויים); ובשעת צורך הנחה מותר אף לאחוז ברצועות בלבד. ספר תורה חמור יותר ואסור לתלותו אף בנרתיקו. כלי בתוך כלי — הצורך בשני כיסויים לצורך שכיבה בחדר או תשמיש המיטה, כאשר די בכך שהכיסוי החיצון אינו מיוחד לתפילין. נידון מפורט בכיס התפילין וכיס הטלית — האם שניהם נחשבים כלי אחד, ובאופן שכיס הטלית תפור ומחובר לכיס התפילין. מזוזה הקבועה בחדר — יש מצריך כלי בתוך כלי, וסתימת זכוכית אינה מועילה מאחר שהמזוזה נראית מתוכה (משום "לא יראה בך ערות דבר"). אך מזוזה הקבועה כולה בעובי הכותל — די בסתימת הנקב בדבר קבוע (כשעווה), לפי שהכותל חולק רשות לעצמו כשאין נקב פתוח לבית. מקום ההנחה בשינה — אסור להניחן ממש כנגד ראשו אף בכלי בתוך כלי; לצדו מותר, ובאין אשתו עמו אף בלא כלי כלל. נידון בישיבה על תיבה שתחת הספסל שבבימה או על מזוודה שבתוכה תפילין — ומתירים כשיש חלל טפח, או שגובהה עשרה טפחים על רוחב ארבעה, או שמחזקת ארבעים סאה (ובעל נפש יחמיר). בעל קרי ואכילה — מי ששכח ושימש מיטתו או ראה קרי בתפילין, מסירם מיד ונוטל ידיו תחילה; ומטעם ספק לכלוך אוחז ברצועות ולא בבתים שקדושתם חמורה (ובשימש מיטתו — אף ברצועה אסור עד שיטול ידיו). לסעודת קבע חולצן שמא ישתכר ויתגנה, אך באכילת עראי אין צריך — ולמעשה נראה מדברי אדמו"ר הזקן שאין מחלק בזה גם בזמננו (סעיפים א'–ח').