מאמר "איכה ישבה בדד" #3 ואחרון - ש"פ דברים (ת"ב, נדחה) תשל"א - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר "איכה ישבה בדד" #3 ואחרון - ש"פ דברים (ת"ב, נדחה) תשל"א - הרב יעקב גולדשמיד תקציר: גילוי בחינת "עד" על ידי הקו השלישי — יעקב, המשפט, והבית השלישי השיעור עוסק בהמשכת בחינת "עדי עד" (בחינת עתיק, שלמעלה מהתחלקות ימין ושמאל) דווקא לתוך הכלים והגוף, ובכך שהמשכה זו נעשית על ידי הקו השלישי — קו הממזג את החסד והגבורה. מכאן מתבאר מדוע נאמר הבטחון דווקא ביעקב, שהוא השלישי שבאבות, ומדוע הפדיה היא "במשפט" — בבית דין של שלושה שהכרעתם באחדות גמורה. מכאן עובר השיעור לביאור מעלת הבית השלישי לגבי הראשון והשני, למעלת משיח על אדם הראשון, ולמסקנה שהמעלה העליונה נעוצה דווקא בעבודת התחתונים. הנקודה המרכזית בחינת "עדי עד" היא בחינת עתיק, שבה "לית שמאלא" — אין בה התחלקות והפרדה בין ימין לשמאל, ולפיכך אין היא נמשכת בקו אחד מן הקווים אלא דווקא בקו השלישי המחבר את שניהם. משום כך נאמר הבטחון ביעקב, בחיר שבאבות ושלישי שבהם, ונחלתו "נחלה בלי מצרים"; ומשום כך גם הפדיה היא "במשפט", שהוא בשלושה, ובאחדות גמורה שביניהם. תכלית עניין זה היא בבית המקדש השלישי, שבו יתאחדו מעלת הבית הראשון — גילוי אלוקות נעלה — עם מעלת הבית השני — היות העולם כלי לגילוי; ואחדות זו נפעלת דווקא על ידי מעשינו ועבודתינו בזמן הגלות. עיקרי השיעור הקו השלישי כמשכן הגילוי — הובא מלשון הזהר ש"לית שמאלא בהאי עתיקא", ומכיוון שאין שם התחלקות, גילוי בחינה זו למטה אינו אפשרי אלא על ידי הקו השלישי המחבר ימין ושמאל; ומכאן שייכות העניין ליעקב, השלישי שבאבות, ולבית המקדש השלישי. "ציון במשפט תפדה" — בשלושה ובאחדות — על פי פירוש הצמח צדק (ראה הערה סו), המשפט הוא דווקא בשלושה, ובלבד שיהיו באחדות גמורה. הודגם מדין בית דין של עשרים ושלושה בדיני נפשות, שאף שהמיעוט חלק, הפסק היוצא הוא פסק אחד של כל בית הדין, שכן ההכרעה מאחדת את כולם למציאות אחת. מעלת הבית הראשון, השני והשלישי — בבית ראשון היה גילוי אלוקות נעלה ביותר, אך אין העולם כלי אליו, ופעולתו הייתה ביטול יותר מזיכוך; בבית שני, שהיו חסרים בו חמישה דברים ונתמעט האור, הייתה מעלה בחיבור העולם עצמו — ולכן "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" בגשמיות ובקומה. הבית השלישי, שהוא "מקדש אד-ני כוננו ידיך" ובניינו של הקב"ה, יאחד את שתי המעלות כאחת. משיח למעלה מאדם הראשון — "אדם" ראשי תיבות אדם־דוד־משיח, ובאותן אותיות "מאד" שלא כסדרן. באדם הראשון קודם החטא היה הצירוף כסדרו, ובמשיח יהיה "ירום ונשא וגבה מאד" — למעלה מן הסדר ובבחינת בלי גבול. מעלתו אינה בהשבת המצב לקדמותו אלא בשלמות הדירה בתחתונים, וכלשון המאמר דיום ההילולא שאין לומר שכל תכלית הירידה היא להחזיר את הדבר לכמות שהיה. החורבן כתחילת הבניין, והמעלה שבעבודה — הובאה שיחת הרבי שאין היתר להחריב אלא על מנת לבנות מקום מעולה ממנו, ומכאן ש"לא חרב אלא על מנת לבנות" — הגלות עצמה היא תחילת בניין הבית השלישי. וכיוון שהגילוי דלעתיד נמשך דווקא על ידי מעשינו ועבודתינו, מוכרח שיש עילוי בעבודה שלמעלה מן הגילוי עצמו, על פי הכלל שבעילה נמצא כוח העלול בדרך נעלית יותר — וכפירוש הצמח צדק ב"יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". וסיום העניין בגאולה ברחמים ובחמלה, ובבניין המקדש על ידי מלך המשיח (ראה הערה עה).