מאמר ״אני לדודי ודודי לי״ תשל״ה 2# ואחרון ש״פ ראה, מבה״ח אלול - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״אני לדודי ודודי לי״ תשל״ה 2# ואחרון ש״פ ראה, מבה״ח אלול - הרב יעקב גולדשמיד המלך בשדה — גילוי פנימיות המלך ועבודת התשובה התמידית בשיעור זה נעמיק בסעיף ג' של המאמר 'אני לדודי ודודי לי' תשל"ה, בביאור עניין גילוי פני המלך בחודש אלול ובבחינת יפה תואר ויפה מראה שבכל אחד מישראל. נבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' שבחודש הרחמים, ואת הקשר שבין גילוי י"ג מדות הרחמים לעבודת התשובה שאין לה קץ. תקציר: מ"סבר פנים יפות" של המלך אל "יפה תואר ויפה מראה" של הנפש המאמר ממשיך בביאור משל אדמו"ר הזקן על המלך היוצא אל השדה קודם בואו העירה, ומקבל שם את כל הרוצה לצאת לקראתו בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. עיקר החידוש שבחודש אלול הוא, שאין זו רק ראיית "תוצאות" המלך (בחינת אחוריים, כדרך שהעם רואה בדרך כלל), אלא גילוי פנימיות המלך ממש — בחינת "פנים". מכאן עובר המאמר לבאר את מעלת ה"יופי" שבקבלת פנים זו, את ההבדל בין 'יפה תואר' ל'יפה מראה', ואת השייכות לעבודת התשובה שהיא בבחינת עילוי אחר עילוי בלא הפסק. הנקודה המרכזית בחודש אלול, שבו "המלך בשדה", מתגלית פנימיות המלך — היינו י"ג מדות הרחמים — גם למי שמצד עבודתו הרגילה אינו זוכה אלא לבחינת האחוריים. גילוי זה הוא נתינת כוח מלמעלה, שעל ידה יוכל כל אחד מישראל לגלות את ה'יפה תואר ויפה מראה' שבו, שהוא גילוי פנימיות הנפש בפנים דווקא. וכיוון שעבודת התשובה היא תמידית ובלתי מוגבלת — כדוגמת יציאת מצרים שבכל יום ויום — לעולם אין יופי זה בשלמות מצד האדם, ועל כן נדרש שהמלך עצמו ימשיך מלמעלה את הכוח לגלותו. עיקרי השיעור המלך בשדה — קודם ביאתו העירה יוצא המלך לשדה ומקבל כל אחד בסבר פנים יפות. בחודש אלול מתגלית פנימיות המלך גם למי שבדרך כלל מקבל רק את התוצאות (בחינת אחוריים) ואינו רואה פני המלך; זהו ענין "אני לדודי" — התעוררות מלמטה שהגילוי עצמו פועל בה את העבודה. ההבדל בין 'יפה תואר' ל'יפה מראה' — 'יפה תואר' הוא ציור האברים בשלמותם, בכמותם ובאיכותם; 'יפה מראה' הוא זיו קלסתר הפנים, שבו מתגלית פנימיות החיות (וגם בחינת המקיף הקרוב הנמשך בגילוי). ולכן נקראים 'פנים' — שבהם נגלית פנימיות הנפש אל הזולת. משל יצחק ואברהם — הקב"ה צר קלסתר פניו של יצחק שיהא דומה לאברהם, אף ששניהם הפכים (אברהם — חסד, יצחק — גבורה). ומבואר שאצל האבות, שהיו מרכבה לאלוקות והגוף בטל אצלם, פנימיות הנפש מאירה בפנים ממש; וחיבור שני ההפכים בפנים אחד הוא מעשה שלמעלה מן הטבע. התשובה כעילוי אחר עילוי — התשובה אינה על העוונות בלבד אלא גם על ה'דעות' (מידות, רגשות ומחשבות) ועל כל דרגה שצריך להגיע אליה. כדוגמת יציאת מצרים התמידית — "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" — לעולם אין ה'יפה תואר ויפה מראה' בשלמות מצד האדם, ועל כן צריך נתינת כוח מלמעלה. הביאור השני — 'שונים' וקישוט התכשיטים — "צוארך בחרוזים": האבנים הנפרדות ניקבות ונעשה בהן חלל ("והסירותי את לב האבן"), ונקשרות יחד בקו וחוט התורה המחברם. התורה נדרשת בי"ג מדות שכנגד י"ג מדות הרחמים, ובכוחה לאחד את הבירורים ולגלות מהם מציאות אחד — גילוי הקב"ה.