מאמר "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם גו'" #1 ש"פ דברים (ת"ב, נדחה) תשל"א - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם גו'" #1 ש"פ דברים (ת"ב, נדחה) תשל"א - הרב יעקב גולדשמיד ישב בדד ינחנו — הגלות והגירוש כהכנה לגילוי דירה בתחתונים בשיעור זה נעמיק בביאור המאמר "כי הוא יושב בדד ינחנו" (שנאמר על ידי הרבי בשבת פרשת דברים), ונבחן כיצד עניין ה"בדד" והגירוש אינם ירידה בלבד אלא הכנה לעילוי נעלה יותר. נתעכב על הקושיות הפשוטות שמעורר הרבי בפתיחת המאמר — כיצד מתיישב פירוש הפנימי ("בדד" כמילוי המשתלשל, שלמעלה מהמקומות) עם פשוטו של מקרא (גודל הירידה והחורבן). הנקודה המרכזית עיקר המאמר מברר שעניין ה"בדד" — הגירוש של אדם הראשון מגן עדן וגלות ישראל — הוא בבחינת ירידה צורך עלייה, שהיא חלק מן התוכנית האלוקית להביא לתכלית הכוונה של "דירה בתחתונים". תכלית זו נעלית מבחינת "עיקר שכינה בתחתונים היתה", שאינה אלא בחינת אור הממלא (אף בגן עדן), ואילו המשכת העצמות נפעלת דווקא על ידי עבודת התחתונים ומתן תורה. בכך מתבאר שהחורבן והגלות אינם "כאלמנה" ממש, אלא אלמנה בכ"ף הדמיון, לפי שהירידה היא לצורך העלייה השלמה שתתגלה בבית המקדש השלישי. עיקרי השיעור "בטח בדד עין יעקב" — הצמח צדק מדייק "יעקב" דווקא (ולא אברהם שכתוב בו "יגור", ולא יצחק שכתוב בו "לשוח"), כי יעקב קרוי "בית", בבחינת "נחלה בלי מצרים"; ומכאן הרמז לבית השלישי הנעלה משני הבניינים, וכן לעילוי ה"שלוש סעודות" דשבת כנגד שלושת האבות. הגירוש כתוכנית מכוונת — גירוש אדם הראשון מגן עדן על ידי חטא עץ הדעת, וכן גלות ישראל שהם "נצר מטעי... חלק אלוקה ממעל ממש", היו חלק מן התכלית: להכשיר את העולם לעבודה ולהביא לעילוי ד"מטרה" הנעלה מ"אובדו ולשומרו" שקדם לחטא. מעלת הבית השני — השתלשלות המשכן (ממשכן משה הנייד, דרך שילה נוב וגבעון, עד הבניין הקבוע) והמעבר לבית המקדש; ואף שבבית שני היה פחות גילוי אלוקות, מבאר הרבי בשיחות שהיה "גבוה בקומתו ובבניינו" — מחובר יותר אל הגשמיות והמציאות התחתונה. "עיקר שכינה בתחתונים" — בחינת הממלא — פירוש "שכינה" הוא הדרגה היורדת להתלבש ולהחיות את העולמות (כמבואר בתניא פרק מ"א ופרק נ"ב בעניין "שוכן ומתלבש"). אף גן עדן, המגלה הן את ה"ז' תחתונות" (אור המתלבש) והן את ה"ג' ראשונות", אינו אלא בחינת ממלא ולא המשכת העצמות. חידוש מתן תורה — על ידי הציווי ("צו") נפעל חיבור עליונים ותחתונים, שכביכול הקב"ה "צריך" את התחתונים ("ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא"); ואילו אצל אדם הראשון היה הציווי בבחינת "ריחוס" (מקיף) רוחני שאינו מתלבש בגוף. תכלית זו תושלם בבית השלישי — אור עצמי ושלמות הגוף (תחיית המתים לשיטת הרמב"ם).