כולל תפארת לוי יצחק יום ב׳ י״ב אלול תשפ״ו - הרב שמואל רבינוביץ

ששיה את מעשרותיו מי שיש לו מעשרות יצריכו הכתוב לבאר מן הבית זאת אומרת בסוף שלוש שנים בשנה הרביעית בפסח חייבים לבאר את כל המעשרות מה זה שנת המעשר אז אומר שנה שאין נוהג בה אל המער אחד משני המעשרות שנהגו בשתי שנים לפניה ששנה ראשונה ושנייה של שמיטה נוהג בהם מעשר ראשון >> כמו שנאמר כי תיקחו מאת בני ישראל את המעשר הוא מעשר שני הרי שתי מעשרות בא ולמדך קם בשנה השלישית שאין נוהג מאותם שתי המעשרות אלא אחד ואיזה זה מעשה ראשון רק מעשר ראשון ותחת מעשה שני יתן מעשה ר אני אז אומר פה ברגע שהגיע הזמן יש תקופה ששם אתה צריך לא להשאיר את המעשרות אצלך לקחת לבאר אותם ואז אומר ואמרת צריך לבוא ולהגיד צריך להתוודות מה זה הווידוי התוודא אתה אומר לשם אלוקיך ביארתי הקודש מן הבית וגם נתיב ללוי לגר ליתום לאלמנה ככל מצוותך

אשר ציוויתני לא עברתי מצוותיך ולא שכחתי אז אומר שאם מלמד מפה אומר רש"י שאם הוא השאיר את המעשרות אצלו >> והוא לא העלה אותם לירושלים שצריך לעלותם עכשיו זאת אומרת ברגע שהוא הולך להבר את המעשר הוא לא יכול להשאיר את המעשר אצלו כל הזמן הוא צריך לקחת ולהעלותיו עליו שהוא צריך זאת אומרת בעצם בצ הוא צריך להעביר את זה מיד בשביל אבל אבל אם הוא אם הוא נשא את המעשרות אז הוא צריך להשאיר אז הוא צריך >> גם לבדות אותם >> מה כן אפילו שהוא פדע אותם אפילו שהוא פדע אותם יש לו כסף יש לו כסף שמעשרות הוא צריך לקחת ולהעלות את זה >> הוא אומר לגר וליתום ולאלמנה זה מעשר אני ככל מצותיך אומר נתתם כסדרם זאת אומרת שיש במ >> שבמעשרות יש סדר איך לתת את זה ולא הקדמתי הוא אומר תרומה לביכורים ולא מעשר לתרומה ולא שני לראשון שהתרומה קריה קרויה ראשית

שהיא ראשונה מ שנעשה דגה זאת אומרת יש אפילו במעשרות אז יש סדר מיוחד במעשרות איך לתת את זה אתה לא יכול להקדים דבר לפני השני וא אומר את הלשון מלאתך ודמתך לא תאחר לא תשנה את הסדר >> לא תשנה >> כן ואז אומר לא אכלתי בעונים ממנו ולא ביארתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת אז הרבי מדייק פה דבר מעניין >> אומר כאן ככה חי אלול אומר חל לעולם בשמיכות לפרשה שלנו אז אומר כאן כך ידוע שיום זה של חי אלול זה יב ימים האחרונים של חודש אלו והיב ימים האלה הם כנגד יב חודשי השנה כל יום נגד יום לחודש ובהם יש לערוך חשבון נפש מיוחד על [נחירות בוז] כל יב חודשי השנה אז אומר הרבי למה מה שייך חי אלול לעניין של מעשר אז אומר וידוי מעשרות הוא חשבון צדק הוא על דרך של חשבון צדק מגיע שלוש שלוש וחצי שנים אז הוא צריך לבוא ולעשות חשבון ולהגיד לקדוש ברוך הוא לבוא לקדוש

ברוך הוא ולומר לו בי הקודש מן הבית >> צריך באמת אז מי שנותן את זה מיד אז מי שנותן מיד אז אין לו הרבה חשבונות הוא גומר הוא נותן הוא גמר את הסיפור מי ששומר אז יש לו באמת בעיות להיות איזה רואה חשבון מיוחד שמתמחה במיס >> כן במיס פעם זה היה בטח היה רואה חשבון שיכל להגיד לך נתת לו כמה נתת מה נתת מהחשבון יש מעשרות שצריך לתת בערך יש מעשרות שצריכים לתת על המידה בדיוק כן >> זה עבודה קשה חוץ מעבדה שצריך לעבוד קשה בשדה את זה גם מוצאים >> הפוך כל מה שהוא עובד בשדה כדי להגיע זה בשביל זה >> כן אבל אבל בפועל זה לא קל מאוד קשה >> נכון זה נכון נכון לכן הם לא רצו להיכנס אדור המדבר לא רצו להיכנס לארץ הם אמרו כל פעולה שאתה עושה זה קשה אתה צריך לעבוד אתה צריך >> לא רוצ להיכנס לארץ המדבר דור המדבר הרי לא רצו להיכנס הם נהנשו הם בגלל פרשת

המרגלים אז בחסידות מסבירים מה היה מה המרגלים אמרו להם קשה הם ראו שהקדוש ברוך הוא לא קשה לו שום דבר. הוא מוליך הם יושבים במדבר, הם יושבים עם עם א >> מלון של 20 כוכבים. >> כן, לא צריכים, מוציאים את הבגד, הענן מחבש אותו, הנעל מתרחבת. >> אז אם זה היה כל כך ככה, למה אין סוף תלונות? >> אז הלא אז הם לא רצו להיכנס, הם אמרו טוב עונקים גדולים. אז אמרו יאללה נמשיך. [צחוק] >> אז אומר הרבי, >> למד את הפסיכולוגיה. אז אומר הרבי שבעצם שבעצם הם אמרו הולך להיות פה ככה. יש לך קרם, זה מתחיל להיות אתה צריך לדעת מתי, שלוש שנים הרעילים. כל העבודות הקשות האלה גם באדמה וגם לפתור את ה וגם לדעת לזכור כל דבר ה צריך להיות תלמיד חוכ גדול בשביל לזכור בקרם לילות ופר וכל הדברים האלה אתה צריך להיות תלמיד חוכ גדול אותו דבר בשדה

להשאיר פאה ולהשאיר אם נפלו לך שני שיבולים שאתה צריך לתת [צחוק] משלך >> בשבילך זה אמרנו אתמול אתמול אמרנו שזה לא קשה >> אמרנו אתמולפל אתה אמר אמרנו כן אבל אמרנו אתמול שהקדוש ברוך הוא נותן לך אתה בא לומר עבדים בשביל מה אתה צריך להגיד בביכורים >> אני אהבתי לבחון עשירים שהייתי נוסע ל 40 שנה לעשות כסף בחוץ לארץ >> הייתי אוהב לבחון את המבט שלהם מתי לא נמאס להם ולא נשבר להם לתת כל כך הרבה כסף >> לת >> הייתי בוחן את המבטז >> אז אתמול אמרנו >> זה מב צריך להיות >> אז אתמול אמרנו כי תבוא אל הארץ אשר השם נותן לך ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אתה הולך לתת ביכורים מה זה הביכורים הביכורים זה הדבר >> בעצם זאת אומרת שאתה אומר דבר ראשון הכל שייך לקדוש ברוך הוא ברגע שאתה אומר שהכל שייך לקדוש ברוך הוא והוא נותן לך את זה

אמרנו מיוסף הצדיק שיוסף הצדיק הלך ולקח את כולם ופיזר אותם ואמר להם זה לא שאתם נותנים לפרעה פרעה נותן לכם הוא נותן לכם את האדמה והוא לוקח רק 20% זה הכל אז פה הוא אומר אותו רעיון אומר אז אומר פה אותו רעיון אז הוא אומר שכשבן אדם בא ואומר לקדוש ברוך הוא לא אכלתי באוני ממנו הוא בא לתת הוא בא לתת לקדוש ברוך הוא דוך למה הוא בא לתת לו מה עשיתי זאת אומרת שהוא יודע שיש בעל הבית והבעל הבית הזה הוא עובד עובד אצלו, לא שהקדוש ברוך הוא מקבל ממנו, אלא שהוא עובד אצל הקדוש ברוך הוא. ברגע שהוא עובד אצל הקדוש ברוך הוא, אז הוא נותן לו את הדיווח, לא אכלתי בעונים ממנו, לא ביערתי. אז הוא אומר, זה אותו חשבון נפש. יש מחי אלול גם כן, שבחי אלול עושים את החשבון נפש של כל השנה. אז אומר הרבי בפסוק כתוב השקיפה ממאון קודשך

ואומרים שממשיך השקיפה ממעון קודשך מן השמיים. זאת אומרת תמיד שקוראים השקפה אז הוא אומר זה לא לשון זה לא לשון של ברכה >> אומר פה השקיפה ממעון קודשך הואברך תראה שאנחנו עובדים אצלך תברך אותנו ואת האדמה שנתת לנו כמ כמו שאמרנו בצל יוסף שאמר להם הפרוי נותן לכם את האדמה כאשר נשבעת על אבותינו ארץ זבת חלב ודבש אז אומר הרבי שעל ידי מה זה הברכה אומר שרומז על מעלה תיספכה חשוכנוירו שאפשר להפוך את החושך לאור על ידי עבודת התשובה של חודש אלול אז אומר שחודש אלול שייך לפרשה שלנו שבאים בחודש אלול עושים את כל החשבונות סוגרים את כל העניינים אז אפשר להיכנס לראש השנה בצורה יפה בצורה של התעלות בצורה אחרי שגמרו את כל החשבונות אז זה משהו אחר לגמרי הנייר חשבון חדש אנחנו נולדת חי אלול אבל שם טוב שם אבל שם טוב אדמור הזקן

>> אדמור הזקן כן >> כן >> המרל נסתלק >> אנחנו בדף טז עמוד ב' >> אוקיי אוקיי >> תז עמוד >> עמוד ב' ב >> אמן הזכרתם חי אלו >> כן >> חי אלו משמ אחד שני מאורות >> כן >> עכשיו מתי מגיע משיח כסימר חוץ מנסך החוצ מנסך החוצ ידי שתי מאורות האלה של חסידות שיצו אז כשיבוצנסך החוצה יהיה כיסובי >> יהיה כיסובה >> כן אז כיסובי קשור או שהכיסובי מביא את זה או שהסב מרים את זה יש לך משהו הזקן משהו הזקן >> שיחה של הזה >> לא צ כאן כאן כאן א >> יופי >> זה לשון מקח >> מה >> חוץ מהנסר לך החוצה זה לשון תורה מקרא >> מפורצתו יום וכדמו כן >> כן אבל זה לא >> פו זה לא >> אנחנו בגמרא שהגמיונות של חסידות ולכן מערי חסידות קשורים לפרשת כיסו כן כן מוזכר עוד פעם הלשון הזה מעניין אותי תאמין >> אנחנו נמצאים בדף טז עמוד ב שאומרת הגמרא

יצא מנחם >> נכנס >> ונכנס שמינס >> אז אומרת הגמרא לאן יצא איפה יצא מנחם תרבות רע >> הבמה יצא לתרבות הרע ש כלומר שהוא הוא ירד מהדרך >> חס ושלום חס ושלום >> מה >> לא זה הכוונה חס ושלום >> כתוב כתוב >> כן הוא יצא להחזיר מתרבות >> זה הפירוש בזמן המחלקה שים >> של הרב שחי לובביץ יש משני אני לא יכול להגיד לכם הייתם חוגדים עליי עכשיו >> נכון >> אני לא יכול לדבר >> טוב >> אבל א הרבי יצא תה להחזיר אותם זה בשיטה של הבל זה רוב הקודם >> שמישהו אמר לו על מישהו שהוא חלל תחזור בך אומר >> תגיד שהוא לא מניח תפילין של רבנו תם >> או >> אל תיקח את זה >> זה הדרגה שלי >> כן אז אתה כבר נכנס לעניינים רבי >> כמעט ולא אני לא מצווה קשה לי קשה לי >> טוב אומר פה אז אומר >> את האורות קשה לי >> אז אומר כאן >> כןתי כמה פעמים

>> שואלת הגמרא לאכן יצא איפה היה לו לצאת הוא בבית הכנסת טוב לו בכוילל מהר מה אתה צריך ללכת לאיפה אתה צריך ללכת אז אומרת הגמרא ליכן יצא אז אומרת הגמרא באי אמר לתרבותך רוב אמר יצא לעבודת המלך עבודת המלך זה הלך לצבא >> כן הוא רוצה אבוידה הוא לא רצה מדרגס >> לפי אומר מביא פה שלפי הירושלמי הסכים מנחם להיות צר כדי שיוכל להילחם נגד הגזרות הרעות הרבות שהגזרה המלכות >> מלכות >> נגד קיום התורה >> בור שכיונתי >> אומר ולכן >> כ למדתי >> הנה אתה רואה >> בעשרות שנים אפשר >> אומרת הגמרא כן אומרת הגמרא תן ינה מאוכל למדנו באמת ככה לא שהוא יצר לתרבות רעה [כחכוח] אלא יצא מנחם לעבודת המלך ויצאו עמו 80 זוגות תלמידים. זאת אומרת 80 זוגות זה 160 תלמידים >> תלמידים והם היה כתוב לבושים >> סירטוקים סירטוקים >> סירטוקים

>> מי מי >> סירקון סירוקין >> סירקן זה משנה בג >> כן אז אומר לבושים לבושים מה זה לבושים >> משי משינה בכיליים >> בגדי מלכוס >> אז יצאו אית רשי אומר לבוש בגדי די מלכות. אז אומרת הגמרא, אמר רב שומם ברבי, אמר רבי יוחנן, לעולם אל תהיה שבות קלה בעיניך. עכשיו הוא חוזר בו לעניין הענייני, לעניין האם מותר לסמוך בחג או שאסור לסמוך בחג. אז אומרת הגמרא, אמר רב שומן ברבי, אמר רבי יוחנן, לעולם אל תהיה שבותל. >> זאת אומרת ייסורים שחכמים גזרו משום שבות ושבת ויום טף. אז הוא אומר שזה לא יהיה קל בעיניך. למה? מה שהרי סמיך אינה אלא משום שבות. שזה שאנחנו אומרים שאסור בשבת לסמוך זה רק משום שבות. למה? מכיוון כשהוא סומך בכל הכוח על ה על ה >> על על השא על על הקורבן >> אז הוא משתמש בבעל חי וחכמים אסרו להשתמש בבעל חי בשבת וביום טוב אף על פי שבעצם מן

התורה מותר. אז [כחכוח] אומר, מה הכוונה פה? אז אומר, ואף על פי כן, אתה רואה שנחלקו בגדולי הדורות במשך כמה דורות. >> מ שבן עזר זה. >> אז אומרת הגמרא שהרי שמיכה אינה אלמשות. תודה רבה. ונחלקו בה גדולי הדור. גדולי הדור נחלקו האם מותר לסמוך או שאסור לסמוך? אז זאת אומרת אז אומרת הגמרא פשיטה שבות מצווה הצריך אליי אז אומר שפשוט שאין שמיכה >> מה החידוש >> אז אומרת הגמרא שבעצם >> זה דבר ברור שאומר שבות >> זה דרבונון >> זה דרבונון ושבות מה פשיטה אז אומר מה השאלה אז אומרת הגמרא שבות מצווה אומר צריךלי ששבות מצווה זאת אומר רבי יוחנן בא ללמדנו שאף על פי שיש מצווה לסמוך על הקורבן בכל זאת חכמים גזרו על הסמיכה ולכן ברגע שחכמים גזרו שלא ישמוך על זה א שלא ישמחו אז יוצא מכך שהם לא יכולים להקריב קורבנות שהם לא יכולים להקריב קורבנות

בעצם זה האדמור הרשב מתחיל את ה יום טוב שח >> יום טוב שחל בראש השונה איך זה שמשום שבות יורידו מצד מצוות שופר שמנת תורה שם מרב >> כן כן אז אומר איך יכול להיות שמשום >> שבות זה נקרא איסור מדרבנן אז אומר איך יכול להיות שמישהו משבות בכל זאת חכמים אמרו שלא יעשו את זה שופר. >> אז אומרת הגמרא עונה מפשיטה גם זה דבר פשוט. למה? שהרי מפורש באותה משנה במשנה שכתוב אז כתוב שמה שגם דברים שיש מצווה שיש מצווה בעשייתם אסורים משום שוות ביום טוב. אז מה פתאום רבי יוחנן צריך לחזור על דבר שזה מפורש במשנה? אומרת הגמרא אז אומר אונ מפשיטה אז אומרת הגמרא להפוק מנדמר בסמי גופקפליגה בסמי גופה פליגה כומשמלום בשבותליגה יש לנו בגמרא אומרת הגמרא שרבי יוחנן צריך הוא בא ללמד אותנו שסמיכה אסורה משום שבות להפוק מנד אמר שבסמי גוף יש המחלוקת האם

כן צריכים לסמוך שרבי יוסי ברבי יהודה אומר בביצה אומר שנחלקו הזוגות בחיוב שמיכה בשלמי חובה זאת אומרת יש שאלה שאומרים שלא לסמוך בגלל שהם סוברים שאין חיוב בשמיכה במצווה הזו אז כומש מלון אז הוא בא לומר לנו אז אז בא לומר לנו שבשוות הוא >> דפליגה שהמחלוקת הוא לא בשמיכה אלא בשבות >> בשמיכה אין מחלוקת כולם אומרים שצריך שמחה >> ככה הוא אומר לפי בהתחלה חשבנו שיש בזה מחלוקת עכשיו הוא בא לומר לא אין בזה מחלוקת כולם סורים ששמיכה כן >> אבל מה הסבר שלא שלא צריך שמיחה >> מה >> לפי השיטה הזאת שלא צריך למה לא >> כן זה מחלוקת שהאם האם יש חובה לסמוך על זה סמחי זה רשות >> זה רבי יוסי סובר >> בחגיג הוא סוב שלא צ >> אז הוא אומר ככה על קורבנות חובה >> זה ברור >> אז כולם סוברים שצריכים לשמוך >> צים לשמוך >> אבל המחלוקת היא

>> בעניין של שות ביום טוב שלדברי הכל מצווה שאפשר לקיים מערב יום טוב אינה דוכה איסור שות ביום טוב מצווה שאי אפשר לקיים מערביון טוב דוחש. אז המחלוקת של הזוגות היא אם אפשר לסמוך בערב יום טוב על הקורבן זה לא שלא לסמוך בכלל אלא לסמוך על הקורבן מערב יום טוב שלא יוקרב אלא למחרת אם מקיימים בזה מצוות שמיכה אף בשמיכה מערב יום טוב אין מצוות שמיכה דוכה שות ואם אין מקיימים את המצווה אלא בשמיכה הסמוך לשחיטה זה המחלוקת זאת אומרת מחלוקת לא אם לא צריך שמיכה אלא שמיכה צריך הקשילה אם הוא כבר שמח את הידיים שלו בערב יום טוב אז זה מספיק לנו אז כך הוא אומר שבשבות הוא דפליגה בכל אופן אומרת הגמרא אמר רומא ברח חומה שמ מנו סמיכה בכל כוכו בינה שסמיכה זה לא סתם צריך לסמוך את עצמו על הבהמה בכל הכוח ומשתמש בה ואז זאת אומרת שהוא סומך עליה

את כל הכוח ולכן יש בזה איסור משמשות דיס על כדו לאי בינן אם תאמר שלא צריך בכל כוחו מהקובד מה הבעיה לסמו אם הוא רק צריך לשים את היד זה מותר אין שום מעשה אם אנחנו אומרים שהוא צריך בכל כוחו שהוא משתמש בבהמה מה אז אנחנו מבינים אבל אם אנחנו אומרים שהוא רק ישים לסמוך שישמוך ביום טוב ולא ישמוך בכל כוחו ואז הוא לא משתמש ולא יעבור על האיסור להשתמש בבהימה ומכיוון שרבי יוחנן אומר שהוא בכל זאת עובר על שבות משמע שהשמיכה היא בכל כוחו אז זה הרעיון שהגמרא אומרת שיש לנו מפה ראיה ששמיכה זה לא סתם שמיכה צריך לתת להישאן להישאן אומר שפעם רב חיים בבריסק הלך עם מישהו ורב חיים נשמח עליו אז אומר רחים על צבורוי אז אומר במקום רחים אומר רב חיים על צבורוי ויעסק בתו נשמח עליו ובכל זאת אומר הוא עוסק בתורה >> אז פה הוא אומר פה את ה את הנקודה הוא

אומר פה ששמיכה זה צריך צריך לא סתם זה שאוחזים לו את היד זה לא נקרא סליחה סליחה שאתה מרגיש את הכובץ של הגוף שלו שמעתי שהרבי עכשיו בכה שרב חיים מסתלק >> כן היו מאוד הם היו מאוד בידידות כן אומרת הגמרא מיס דבר אל בני ישראל ושמח אומרת הגמרא כתוב שמה דבר על בני ישראל ושמח לומדים מזה בני ישראל סומכין >> ואין בנויס ישראל סומכות זאת אומרת שרק מיכאז רק שייך לגברים ולא לנשים רבי יויסי ורבי שמואל יש פה עוד גרסה יש גרסה רבי יוסף ורב שמון אומרים בנות ישראל סומכות רשות. זאת אומרת אפילו שהם לא חייבות לסמוך אבל יש להם רשות מותר להם לסמוך. אמר רבי יוסי סך לי אבא אליעזר. אז הוא אומר פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים. >> היה לנו עגל של זבוחי שלמים והביאנו לעזרת נשים. ושמכו עליו אנשים ואנשים >> שמכו על העגל הזה לא מפני ששמיכה בנשים

אלא שהם חייבות אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים שמח אותם זה חג אז הם רוצים לשמח אותם >> כן אז במקום הסמיכה הוא אומר זה בעזרת ישראל למה בגלל ששמיכה צריכה להיות סמוך לשחיטה אז מקומה בעזרת ישראל אז הרמב"ם במעשה הקורבנות כותב שאם מישהו שמח חוץ לאזהרה חוזר הוא סומך בפנים אבל לנשים אין רשות לסמוך שם להיכנס לעזרת ישראל לכן היו צריכים להביא את הבהמה לעזרת נשים כדי שהנשים יוכלו לשמוך בכל אופן אז אם כך אומר אומרת הגמרא אז אומרת אלא כדי לעשות נביא יסר כדוך אם תאמר עכשיו שואלת הגמרא אם תאמר ששמיכה זה בכל כוחו בעינין אז אם כך אם אנחנו נאמר שצריך שמיכה בכל כוחו ואילו זאת אומרת הרי כשר אם כך זה אומר נחשב כאילו עשו עבודה >> בבהמה סתם ככה שהם נישנו על זה אומרת הגמרא משום נחת רוח דנשים אבדינן עבודה בקודשים אבל >> לעשות נחת רוח חסימה עבודה

>> אז אז אז אומרת ככה אז כן אז אומרת הגמרא זאת אומרת אם תגיד שהשמיכה היא בכל כוחות כוחו אז אומר אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים ואיסל כדאי תוך סמיך בכל כוחו בעינין משום נחת רוח דנשים אבדינן עבודה בקודשים זאת אומרת השמיכה זה נקשב חלק מעבודה אז אומר הרי אסור לעשות עבודה בקודשים אז אם אם הם היו חייבים אז אתה צודק אבל אם הם לא חייבים אז איך אתה נותן סתם ככה להישאן ולסמוך עליו אלא לו שמינו בכל כוחו. מכאן ראיה שנכון שצריכים שמיכה אבל השמיכה לא חייבת לחיות בכל כוחו. ולכן אפילו שאנשים לא היו חייבות בשמיכה אבל בכל זאת הביאו להם את זה רק שלא היו צריכים להישאן. כמו שאומרים. אומרת הגמרא, אומרת הגמרא [כחכוח] אלה עליו, אומרת הגמרא, לאילום אלו לעולם אני אגיד לך שבאנם בכל כוחו באמת צריך בכל הכוח ולא תקשה מהגמרא

מהשיבנו דאמר להוא שאמר לאנשים הקיפו עקפו הכפו ידחו שרק תשימו את תשימו את זה לא להשאין על זה רק תשימו את היד >> נמצא זאת אומרת שאנשים לא עשו עבודה בקודשים ואף לא קיימו את מצוות שמיכה אלא רק עשו מעשה הדומה לשמיכה אז אומרת הגמרא יוכי אם תגיד ככה שהם סתם עשו את זה אז לא [נחירות בוז] מפני אז זה אומר אם תגיד שאנשים לא קיימו בכלל את מצוות צמיכה בשביל מה הוא צריך היה להגיד לנו שהביאו את העגל לנשים אם זה לא מצווה אז מה הם עשו אז שאומרת הגמרא [נחירות בוז] לא מפני ששמיכה בנשים אז אומר תיפוקלי דינה לשמיכה כלל אין פה שום שמיכה אם תגיד שהיה פה שמיכה אז אתה אומר ששמיכה לא צריכים היו לעשות בחוז חוזק אבל אם סתם ליטפו, הביאו להם שמה את העגל שילטפו את זה, ליטוף העגל זה זה עושים בכל מקום היום לוקחים את הילדים כן

לא לא צריך את זה >> כנראה לא היה להם פארקים איפה ליסוד >> הם לא היו צריכים פארקים זה היה בכל בית היום אתה צריך ללכת לפארק שמה היה תרנגולים בחוץ והוזים וא הכל כל הבית היה פארק אחד שלם >> זה היה מפק תנו >> מה זה היה תנוה >> כן >> כל אחד תנו בבית >> כל אחד היה לו את ה את העז את הפרה חלבו >> אתה זוכר טוב מהמשגרת >> נכון אז אומרג >> אז אומרת הגמרא תיפוק לידינ לסמיכי כלל אומר רבמה אומר הבמה הוא ממשיך ואומר ככה חודש ועוד קומה שהוא אומר פה דבר והוא מוסיף לו עוד דבר רבי אליעזר אמר דבר אחד מתוך תוך שני דברים כדי שלא נטעה ללמוד מן המעשה אומר חודם מה הוא אפמה פה אז אומר חודד דלסה לסמיכה כללך דבר ראשון הוא אומר אין מושג של סמיכה ועוד הוא אומר כדי זאת אומרת שזה שאנשים שמו את היד זה לא סמיך כלל ועוד הוא אומר שלא לשם מצווה

הביאו אותם כדי לעשות נחת רוח לנשים זה לא הביאו את זה בשמיכה שיש להם גם מצווה אלא לעשות נחת רוח לנשים שחשבים עליהם >> שבדיוק שיהיה חשבים עליהם ושלא רק זה שנותנים להם שירגישו את הקורבן אמר הרב פופי שמע מינו >> מושגים [כחכוח] >> אה >> אז היה מושגים טובים אז אומר רב פופש מהמינו צדודים אסורים לומדים שגם צדדים של בהימה >> אסור זאת אומרת שאחד רוצה להישאן על בהימה בצד לא לרכוב על הבהמה אלא להישאן הרי האיסור היה של הבהמה להשתמש שמה הוא יקום הוא יקח מקל הוא יעשה מקל >> והוא ואז כדי להנהיג את הבהמה >> אז אנחנו מפח חרדים אז אומר גם כשגזרו כבר אז גזרו שלא להישאן על הבהמה בכלל >> מה >> שמה קבלה >> למה עשרו רכיבה שם היקצות שם היקצות זמורה >> זמורה >> אף פה זה לא בגלל הזמורה רק מה בגלל מה הרי להישאן כבר לא שייך להגיד שיש פה בעיה

שזה להישאן על הבהמה >> אז אומר מכיוון שכבר עסרו אז אסרו כל השימושים גם על צרון בקר גם על כבס >> כן כל כולם כן >> אז הוא אומר פה ככה שבעצם בגמרא במסכת שבת יש מחלוקת האם צדדי בהמה אסורים >> אסורים או לא >> או שלא אסורים הגמרא מביאה פה ראיה >> לרבי יוחנן שרבי יוחנן סובר שגם צדדים אסור סתם זאת אומרת שאסרו על רכיבה על הבהמה עצמה אבל אסרו גם כן שישתמשו >> להישאן על הבהמה >> אם כבר להישאן תישאן על בן אדם מה אתה צריך בימיה אז אומרת הגמרא אלא עליו שמ מנה אומר אז אומר שאפילו צדיס על כדאי תוך צדדים מותרים זאת אומרת אם נגיד שמותר להשתמש בצדדים סמוך לצדודים שיסמוך על הצדדים זאת אומרת הוא לא צריך יהיה מותר לסמוך על ראש הבהמה אבל >> הצד של ה >> אבל בצד של הראש בדיוק כמו צדדי הבהמה זאת אומרת אם אנחנו אוסרים אומרים שאסור לשבת

אותו דבר אומרים שאסור להישאן אז גם כן לסמוך בצדדים אי אפשר אלא לשמנה הוא אומר סלכד תור צדדים מותרים אז אומר ש שיתנו להישאן לסמוך בצדדים אז אומר כיוון מעניין איך הוא רוצה לומר שזה שמיכה ממש בגלל שאם הוא נישן על הראש של הבהמה אז הוא מוריד את הבהמה צדים הוא רק דוחף לה את הראש בכל אופן אומר שמ מנה צדדים אסורים ממשיכה הגמרא ואומרת רבשי אמר אפילו תמ צדדים מותרים ואם הבשי אומר שאפילו אם תאמר >> שמותר להשתמש בצדדים ביום טוב אז אין פה קרקושיה אצלנו בגמרא למה אז אומר כל דבעדי גבה כגבה דמ זאת אומרת שכל עבר של בהימה שנמצא בשווה לגב הוא נחשב כגובה כגב הבהמה זאת אומרת אפילו השיפוע הזה של הגב זה כבר גם נושה. אז אומר השתמשות של הראש אסורה אפילו אם הצדדים מותרים. למה? כי השתמשות של הראש היא לא חשובה כהשתמשות

בצדדים אלא כהשתמשות ממש על גבה. זה מה שהוא רוצה לומר. אז למר ששמיכה אפילו שמותר מבחינת צדדים [כחכוח] מותר להישאן על בהימה אבל שמיכה לא יהיה מותר לעשות בגלל שכל דבר ששווה לגב אז אסור כאילו הוא שתמש על הגב לכן הוא לא יכול לסמוך אפילו שהוא לא סומך ממש על עצם הראש אלא הפינה של הראש אז גם אסור את זה זאת אומרת זה לשון שגבה של בהימה אז הוא אומר הראש נחשב כגבה של בהימה. כך הוא אומר. זאת אומרת שלא רק החלק של הראש איפה שסומכים בעצמו זה נחשב כמו הגב. אומר כל הראש נחשב כגבה של בהמה. >> ועל גבה >> על הראש סומכים או על הגב? >> על הראש. על הראש. >> על בין הקרניים. כך שכתוב משהו כזה. אבל פה הוא אומר הוא מסביר שהראש יש לו דין כמו גובה של גב הבהמה. אפילו אם הוא יסמוך על צד של הראש זה גם כן בעיה. טוב מה זה גם לא דבר פשוט

>> מה >> לא דבר פשוט באמ >> אז אם הראש אז על הראש צריך לסמוך לא על הגב שלי >> אומר הוא אומר האיסור של רכיבה היה על גב של הבהמה עכשיו אם מותר להישאן על הבהמה הצדדים זה אומר שהצד של הגב אם אתה נוגע ליד הגב זה כבר גם כן כמו הגב >> [כחכוח] >> אפריים קצר נסר מרחקים לפגוש את הגבה של רבלי בסורת אז הוא בא לגבי סקר מזבק אז הרי פנקצטר אמר לו ספר לי מי ירסורס הוא נעשה מאות קילומטר לפגוש אותו אז הוא סיפר לו הגבה שלפני שרבלי בסורס מסתלק אז רבלי הוא השרט אותו אז אז בלי בסורס אמר לו אני הולך להסתלק ותבקר שמי עד שאתה רוצה אני אברך אותך אז הוא אמר לרבי סורס הוא רוצה שהשדות יתנו פירות ותבורה ושהבה מאוד יתנו חלף ויהיה לו ויהיה להם חוץ ימים לא ימותו זה שהוא מבקש לפני שרב לי בסורס משתלק בשורס אני נהניתי אז הוא ברך אותו והוא

סיים וגם את הבהמה הזאת על אגב וגם במה הזאת תהיה להריכות ימים ושנים [צחוק] אם כבר לבקש אומר דויכת >> היה רב שמואל מונקס רב שמואל מונקס נסע פעם בסליחות הוא נסע לאיזה כפר הוא היה ישן שם אצל פונדק אצל כפרי >> באמצע הלילה הכפרי מאיר אותו שהולכים לסליחות >> כן >> אז אומר לו מה צריך מה זה סליחות הוא מתמם מה זה סליחות. אז אומר לו הולכים לבית הכנסת ומבקשים שהבהמות יתנו חלב ושהשעדות יתנו את הירקות ואת הפירות. אז אומר פה אנשים זקנים אין להם מה לעשות באמצע הלילה רק לקום לבקש שהבהמות יתנו חלב זה שזה אתם צריכים לקום הם אפילו לא הבינו אותו זה מה שעושים זה כן כמו שבגל שהמשיח אה במקום שהמשיח יקח אותנו >> שיקחו כן אומר עברנו את כל הצוים >> אומר עברנו את כל הבעיות >> אז אומר פה תוספות דבר אל תוספות בדף טז עמוד ב אומרת תוסות

דבר אל בני ישראל ושמח אז אומר אבל בשחיטה לקלמשים מאייתימה אף על גב דסמי תפי להקרבה אז אנחנו אומרים משמיכה ששחיטה יותר סמוכה מאשר >> דבר כל הפסולים מרבינן נשים לשחיטה ברש בגמרא זבחים >> אז אנחנו אומרים רבים שאנשים גם כן מותר להם לשחוט וכן לקלוף שחיטה בבילים דומה דסמיכה >> הלכה זה לא ככה אנשים שחטו >> למה פעם מותר >> היום היום מותר לאנשים לש >> מותר להם ולא כל מה שמותר להם הם עושים צריכות לעשות הם עושים דברים אחרים צריכים לשחת >> הגמרא מתחילה בחולין הכל שוחטים >> הכל שוחטים >> שכולם מותר להם לשחט ממשיך תוספות ואומר ככה, אומר תוסות, לעשות נחת רוח לנשים. מה זה לעשות נחת רוח לנשים? >> אז אומר, כגון שהייתה בהמה שלהם, >> השתה דומה לשמיכה להיות בבעלים, >> כמו שבשמיכה הכוונה שצריכים שיהיו הבעלים איתו.

>> אזכן הם רצו שהם ירגישו כאילו שהם קרובים לזה. בפרק בסר דראש השונה פירשרי דנשים דידן אם באות לעשות מצוות עשה שהזמן גרמה >> ולברך עליהם אין ממכים בידם אף על פי דפטורות שאומר ככה אומר שמה הרי שנשים שלנו בזמנו כבר הוא מדבר שאם הם באים לעשות מצוות עשה שהזמן גרומה הרי נשים לא חייבים במצוות עשה שהזמן גרמה אז אומר בכל זאת אם הם רוצים לעשות >> ממכים בידם אין ממכים בידם >> הספרדים כן מוכים >> פה הוא כותב לא מוכים בידם >> אבל זה לפי האשכנזים >> כך אומר הרי >> לפי הספרדים >> אומר אף על פי >> לא נותנים להם >> ברח לא נותנים את המצווה >> כן זה משהו אחר לא >> אשתי מבקשת בסוכות אני נותן לה את הלולה לא מדקדק אחרי עכשיו בדזה כיוונים אז תראה מה שהוא אומר אז תראה מה שטוסות אומר תוסות אומר ולברך עליהן גם כן >> למה אין ממכים בידם אף על פי דפטורות ולא

מקרה ברכה לבטלה זה לא נקרא אומר תוספות זה שהם עושים ברכה זה לא ברכה לבטלה וכן משמכה ועוד פירשתי אתם בראש השונה והרכתי זה אומר פה שזה לא נקרא ברכה לבטלה לא אסור להם כי הם גם נכללים בכלל, הם לא חייבות בפרט, אבל אתה רוצה לתת צדקה שאתה כבר פת נתת אז אתה יכול לתת מצווה אבל זה לא חייב זרים שזה רשות קיומי אני לא חייב אני יכול >> אז פה הבנו פה הבנו שבעצם הביאו להם את זה שלא ישמחו חזק על זה זאת אומרת ששמיכה גמורה לא נתנו להם אבל אומר, אם כן, רבי יוסי ורב שמון מתירים לנשים לסמוך אם הם רוצות, אז אומר מה? שאם הם רוצות לא מתירים להם רק שמיכה קלה. זאת אומרת ושמיכה קלה כזו אז חכמים אוסרים את זה גם כן. >> אנשים סוכות היום לא חתולה ברוחת קילומטר. כן כן >> הבנתי אמרתי בוא נראה נשים היום סומחות לא החתולה היום בומטר מהחתול

>> מזמן הם היו שוחטים גם כן >> הם היו גברים אנשים התנהוגו כמו השולחן ערוך מביא שמאוד ששמכו על אנשים ב שמכו עליהם בניקור >> בניקור כןרוקו במרוקו >> כן בתור ילדה >> כן >> היו היו שוחטים כן היו היו יודעים בס יוסף אומר שמונחים בניקור כך הוא אמר בדיוק >> אבל זה צב כל כך קדוש אם אתם לא ממילים מה שהוא אמר כל כך אמת הוא אמר אתה שומע את של הדברים >> אז אומר פה ויש מפרשים >> הם הולכים בניקור >> ויש מפרשים [צחוק] שלושה ש הוא כועס על >> ויש מפרשים אומר >> צדיקה צדיקה גדולה >> אני יודע >> באתי לבקר אותה אמרתי לו התגעגענו עליו היא אומרת לי יש על מה >> אתה רואה אוו היא באמת אישה צדיקה >> אז מה אתה אומר >> אני >> בסדר גמור אבל שהיא רוצה לדקדק עליי שאני אהיה עוד יותר צדיק זה אני מתכוון >> נכון נכון בזכות בזכות בזכות נשים צדקניות

נגלו אבותינו ממצרים >> בגן עדן תגיד לה תודה שנדע לך שתה זה גם נכון >> הרב גלברמן יש פסוק שכתוב קשים גרים לס כספחת למה >> גרים למה למה קשים כספחת >> שבאים אז קיים מצוות שמחייבים אותנו ואנחנו צבים רבום גר >> כך אגב אנשים גר אחד מל הסוד שהיה גר הוא אומר את זה [כחכוח] >> מה זה כסף פחסים >> אם אתה כבר אומר כסף [צחוק] פחס זה אותיות כת פסח שכתוב בלכה לא נותנים לעבדים ולגירים חברות בפני עצמו על כת פסח שמה ידקדקו >> יבואו לפסול >> אז זה רע לתוספות מה זה כספח אותיות כת פסח >> אומרת אומר המגן אברהם אומר ויש יש מפרשים שאסרו חכמים כי דרשו מן הפסוק הממט נשים משמיכה אז אומר המגן אברהם שאסור להם לסמוך יש כאלה שנדקדקו שלנשים אסור לסמוך. אבל רש"י בחולין וגם בראש השנה אומר שלרב יוסי ורב שמון נשים מותרות לסמוך בכל כוכן

אף על פי שאינם חייבות לסמוך אבל יש מצווה בשמיכתם וזה לא נקרא עבודה בקודשים כך אומר כך מסביר רש"י טוב שהיה פה >> אוי זה לא פשוט עמוד מורכבות של ירידת הדורות זה כל כך מורכב שאנחנו לא מבינים את זה >> לא מבינים את >> מסתכלים עליך אצלך אין ארידה את הדורות >> אה מה למה אתה מדבר על שות אני הכי ירוד בדור >> מצד אחד מצד שני אני מהכי הגדולים בדור גם זה וגם זה שני דברים >> כל יהודי >> כל יהודי זה כך >> כל יהודי יכול לא אני לא ענב אני עברתי כבר 10 שנים על זה וזה הולך לי ברוך השם אתה מבין כל יהודי יש לו את המעלות יכול להיות הגדול יכול להיות היות כולנו אותו דבר רק צריכים להכיר את האמת העיר שלך זה הלוואי בעדי שלי >> בסדר זה אני כבר לא מתווכח איתך [צחוק] אני תמיד אבל כל אחד גל שלו >> היינו גרים בתמור דרום תבי

>> כן >> ממש ראשי מעבר לזה היה שדה פתוח היו שמה בדועים >> כן כן >> גמלים צון בקר זה היו כל היום שמה אז הייתם סמכים עליהם מהסמוך על >> בבית גם היום באים >> רב הרב מרדכי שרבי הרב מרדכי שרבי עבר לידו מישהו אופנוע בשבת >> אז אשמ שלו אמר תראה הוא מחלל שבת >> כן >> אז הרב מרדכי שרבי אמר האופנוע מחלל שבת הוא לא מחלל שבת אומר היה מגיע ליום שישי האופנוע היה מושבט לא יכול להניע אותו תן גז בו אין גז אין לא מניע לא כלום ובדג דלך יש דלק >> מוצא שבת הוא עשה ככה הניע לו ככה קרה לו שלוש פעמים הבחור הצעיר הזה עם האופנוע וראה שהאופנוע בשבת מוב >> אז הוא קנה אופנוע אחר והוא חזר בתשובה שלמה בור >> זרב מרדכש הרבי >> שהבריטים המקובלים בדור >> שלטו סליחה שהבריטים שלטו כאן אז אז הם עשו הרבה פעמים עם עוצר שאסור לצאת צריכים

לבדוק בית בית אז היה שבת אחת שהם הטילו במחני יהודה בכל ירושלים עוד צר אסור ללכת לבית כנסת כולם צריכים להיות בבית סגורים הרב הרב שרבי הלך לבית כנסת אז שמה המכונית של הצבא הבריטית >> בריטי תפס אותו אמר לו זה עוצר אמר להם כאילו הוא לא יודע מה הם רוצים ממנו אז אמרו אתה צריך עכשיו לבית המעצר איתם תפסו אותו רב שרבי שם אותו באוטו הם רוצים להטניע את האוטו גמרנו הם לא יכולים הם רצו שיכניס אותו בכוח ויקחו אותו למגרש הרוסים כאן כבר לא יכלו לעשות שום דבר לא יכולים להתניע חשוב אולי בגלל היהודי הזה הוריד אותו מותנה האוטו היה כמה פעמים עד שעזבו אותו אתה מבין היה לך >> אנחנו הרבי היה מדבר איתו כל שישי, כל יום שישי עם הרב שרבי הרבי היה מדבר איתו כל יום שישי כן >> אני חושב כל יום שישי הרבי היה מדבר איתו בטלפון ככה אני זוכר

>> לא יודע אני לא שומעת טוב אנחנו בסימן שח ואנחנו בסעיף נח עמוד תנט טב תנ >> תנט כן >> אתמול דיברנו על פאות נוכיותיש >> דיברנו על איך שהיו שמים >> פןפכם פן זה פאה נו >> אז הוא מביא פה הוא מביא פה בסעיף נח אורות בין הבודים ובין שינם עבודים הבודים מיין עם >> אמין כן זאת אומרת אורות בין שאיבדו אותם את האורות או שלא איבדו אותם >> מותר לטלטלן למה מפני שראויין להישמך ולשבת על עליהם ויש תורת כלי עליהם בין שהם של בלב הבית ובין שם שלומן המעבדם ומוכרם. למה? שאף הוא אינו מקפיד עליהם להישמך ולשבת עליהם ואינו חושבחטוד מהם על ידי כך. קודם הוא דיבר על פשתן סרוק או על צמר גפן, צמר מנופץ. שמה לא לכל דבר משתמשים בזה אבל אורות של בהמות של כבסים אז זה היו משתמשים לכתחילה בין שאיבדו אותם כבר או בין שעוד לא זה לא

היה עוד בתהליך של שאיבדו אותם אז את האורות האלה מותר לטלטלן בשבת למה מפני שאפשר >> להישמח עליהם ולשבת עליהם ויש על זה אם כך קוראים לזה יש לזה אוסשכינה ספר >> זיכה כן >> תביא לו את הספר כדור כך כ >> תן לו את זה תן לו את זה >> תן לו תן לו את ה >> תן לו בידיים לא בכה אז אומר שיש מושג שהאורות עצמם איך זה נהיה כלי פתאום זה קודם היה בהמה איך פתאום זה הופך להיות כלי. אז אמרנו קודם שיש כלים שאפילו אם נשבר חלק מהם ואפשר להשתמש אז שם כלי לא יורד מהם. אבל פה איך נהיה פתאום שם כלי על זה? כי שותחים אותם על הרצפה >> אפלי לפני כן אומר אפילו שהם לא עבודים שעוד לא איבדו אותם >> כן >> אז איך פתאום קורה שזה מקבל את השם כלי זה הרי לא יכול לעשות חושב על כל >> לכתחיל חושב על >> בעצם בעצם זה שהוא מוריד את האור הוא חושב

על זה בשביל להשתמש הוא לא יזרוק את זה >> למה הוא רוצה להשתמש בזה בכל כל מיני שימושים שהוא שתמש בזה >> אומרת הגמרא בבס מקדוש אז כל אורח היה צריך להשאיר את האורות >> לבעל הבית חוץ מלכה שלם את האורות של האוילו אבל אם מבית שלומי ודברים כאלה אז כנגמר הואדאה להשאיר את זה לבעל הבית איפה שהתחסנת הוא לא לוקח כסף בירושלים לא לקחו >> לא לקחו כסף כן >> אז תשאיר להם את ה >> לפחות משהו בכל אופן מכיוון שהאור עצמו מו יש לו שובי ברגע שמורידים אותו מהבהימה אז זה לא דבר מה זה דבר שהם הלכו להשתמש בזה אז זה כבר קיבל שם כלי אפילו שעוד לא עשו עם זה שום דבר זאת אומרת זה השאלה ככה מה זה בין שאינם עבודים עבודים שעוד לא איבדו אותם בכלל אז זה מריח זה מסריח מה אפשר להשתמש בזה כנראה שכן איבדו אותם בצורה כזו זה יש אור שכבר איבדו אותו

לגמרי >> לגמרי עשו ממנו. יש אור שהוא לא עוד לא איבדו אותו, אבל כבר ניקו אותו והוא כבר הוא כבר מוכן ש שיעבדו אותו. זה הכוונה. אז הוא אומר שבין שהם של בעל הבית, בין ש אומן, אפילו של אומן שהוא לוקח את זה אז מאבדם ומוכרם. אף שאף הוא אינו מקפיד, האומן לא מקפיד על זה שישמחו על על ה על האור שיש לו או שישבו על זה לא מפריע לו ואינו חושש שמה יפחטו דמהם על ידי כך זאת אומרת זה הוא מדבר פה על הרגילות שהיה בזמנם >> זאת אומרת שהאומן אפילו שהוא קנה את האורות אם מישהו ביקש מנותן לי את האור אני רוצה לשבת אז הוא היה נותן לו אפילו הוא לא חשש לזה שמ הזה ירד קצת מהמחיר בכלים אז כלים שהוא לוקח אותם על מנת למכור הוא לא יתן להשתמש בזה זה כבר נקרא >> משומש בדיוק אז אבל בכ שמדברים על אורות אז על אורות אין פה את הבעיה של משומש

אפילו שהשתמשו וישבו על זה אז זה לא משנה זה לא מפריע עכשיו הוא מסביר באמת דברים אמורים שמותר לטלטל עכשיו הוא אומר מה שאמרתי כן שמותר לטלטל אורות שאינם עבודים כשנתייבשו כבר כשהם כבר עשו את העיבוד הראשוני זאת אומרת הם התייבשו לגמרי עכשיו אפשר להשתמש בזה >> אבל כשהם לכים כשהם עדיין מהבהמה ישר אינם ראויים להישמך ולשבת עליהם אלא מדוחק ואין דרכם בכך >> זה לא נעים מסליח >> מה >> שזה לא נעים הרציבות [כחכוח] של האור וכל זה לא זוכר מי שאמר את זה חושב שרבי סואל מסלנט אמר את זה פעם לא אה שמעתי לא איך קראו לדרשן רב שפס יהודלביץ' >> כן >> אמר סיפר סיפור הוא אומר שהוא הלך ב >> באמריקה >> לא לא פה בארץ הוא הלך הוא ראה שבאו לנקות את הבורות ביוב אומר ניקו את הבורות רק כך הוא אומר אז הוא כל אחד שרואה את הביוב אז הוא קם והולך לצד השני שלו אומר

הם התיישבו סביב שפת הבור >> וישבו ואכלו >> נכון >> ואכלו אז אומר זה זה לא הזיז להם בכלל האוכל הם ישבו ואכלו אומר זה כבר לא יכולתי לשת אומר כשבן אדם נכנס לתוך מלאכה בכל כולו יש מושג יש מושג ש שכשעולים לבית המקדש אז יש כמה שפטורים מי פטור >> אלה ש אלה שעוסקים מעבדי אורות בורסיקי וגם כן אלה שעוסקים בנחושת >> לן נכון ש >> שנחושת זה גם כן כנראה יש לו ריח מאוד טוב >> ריח נחושת יש לו ריח מה כן הנסורות של הנחושת >> או אלה שחופרים בנחושת >> כן אבלן >> אז אז בעצם להם זה לא מפריע מה זה רק >> לאחרים >> לאחרים אז הם בשביל האחרים צריכים לסבול כאילו >> רגע אתה אתה עברת על יד מישהו שעושה חלפל >> נו >> כל היום >> נו אתה מריח פלאפל נו מה אתה רוצה >> מריח שמן ריח של שמן סרוף >> זה מה מהחבית שאתה מתגן שמה כן אז אומר אז יש מושג יש מושג יש מושג

שבן אדם משום כבוד הציבור משום כבוד הציבור אז הוא מוותר הרי צריכים את הבורסיקה אותו דבר אומר יש פסמים ויש בורסיקי צריכים גם את זה וגם את זה >> אוה למי ש >> או לא למי שעסקו בבוסקי למי ש >> כן אז אומר פה אז אורות שאינם עבודים שנתייבשו אבל אם הם מלכים עדיין אינם ראויים להשמח ולשבת עליהם אלא מדוחה כי יש אנשים שזה לא מפריע להם הריח ואין דרכם בכך ולכן הוא אומר אין תורת כלי >> ממש אומר את זה בתובד שנכנס איתו הבייש אותו רבקה את יעקב ואת הגד >> נכנס איתו ריח גן עדן >> של רשי לו אין יותר ריח רע מהות של די עזים >> כי זה היה באותו יום שחטו שחט באותו יום >> אומר שאין יותר רע מזה אלא שנכנס איתו ריח של גן עדן אז מהשמע באמת כמו שדיברנו הריח של האורות האלה שעדיין הם לכים >> אז אין יותר הרע מזה נכון >> עלינו נכון זה דווקא רעיה ראיה יפה מאוד

כן >> רשי מוכיח מפה שמוכרחים לומר שנכנס ריח >> כיוון שריח בני כריח כשיצחק אומר לו ריח בני כריח ככה שדה. זאת אומרת שיצחק הבין בגן עדן. אז אומר פתאום נכנס לו איסובר הראש נכנס. אז הוא אומר הוא נכנס והגיהנום איתו ביחד ויעקב נכנס אז נכנס איתו גן עדן. >> אז אומר נכון זה רעיון אפק זה כששחטו אותו אברהם שחט אותו קצת >> הוא רצה לשחוט אותו קצת. לא יש בזה >> לקחו אותו לשמיים לרפות אותו מלאכים ומשם הוא הבין מה זה ה של >> תר מאז הוא הבין את הריח של גנ >> זה לפי כן יש כל מיני שיטות >> יש כן >> כן >> יש עוד דבר שהוא הבין כן >> יש אנחנו לא מבינים בכלל אבל ככה לפי הור אנחנו אומרים הרי בלשון שויקח שילקח את המאכלת ואז קרא לו מלאך שם מים ואמר לו אל תשלח >> אז איך יכול להיות שהוא כן שלח אז לכן יש בזה דעות הוא לא שלח

>> אז איך איך הואח >> זה על זה במדרש מדבר מדרש אומר שהוא עשה לו סימן התחיל >> עשה לו סימן של אדם >> אז הוא שואל הוא מביא על ה שיש [כחכוח] דעה שאומרת שהוא כן עשה לו סימן קטן >> סימן בזה בצבא שוב הוא ציקש משהו מה >> הוא ביקש לא אפשר שלך לא הוא קורבן עולה אז יש >> אם אתם מדברים >> על עקדת יצחק אז אני אשאל אתכם שאלה אולי אתם יודעים את התשובה כתוב הנה והנה עיל אחר נא אחד בצבח בקרנב מה הפירוש הנה הי אחר מה ש אומר אחר מה שהוא אחר שהמלאך אמר לו לא לשחוט אחר זה גם קשה נאכס והספך בקנ מה הולך כאן ואם הוא אחד כן אחד מה זה משנה מה זה מוסיף אתם ראיתם פעם את השאלה אם לא זה אני אגיד לכם >> אז מה התירוץ >> התירוץ הוא ככה איך אברהם לוקח את העדרכו של עילים וצבעים שהם עוזבים את העדר ולוקחים קילומטרים אחרי זה הם חוזרים לעדר זה הדרך שנעילים

בצבעים הם עוזבים הרבה פעמים את העדר ובעל הצון בעל העדר לא מפריע לו כדי שהם יחזרו אברהם אבינו אם השם שלח לו עיל איך אתה אברהם אבינו לוקח עילו >> אולי זה שייך למישהו ואמרת הוא זה והוא יחזור עוד מעט לעלן שלו אמ זה ספקידה אברהם קיים את כל התורה איך הוא לוקח חיל התירו והנה הילה חרנחס בסבקר הילה זה איך הוא לוקח אותו לקורבן כי הבלים כבר התיאשו כמו בזו השליה אם זה נפל בזוות שם אפילו שבלים יצעקו אני לא מתש >> זה יהו >> זה לא עוזר >> ברגע שזה נכס בסב בקרניב הוא כבר לא יכול לצאת משמה אם הוא כבר כמו בים אם הוא לא יכול לצאת משמה גמרנו זה הבדל שמותר לו לקחת >> וזה הפירוש והנה לאחר אותו אייל >> אמרת אמרת >> זותו אייל אבל זה אייל אחר כי מקודם הוא לא יענח איך אחר לכיוני אז בשר וכמה >> ישר כוח תרש לי תרש לי דקה

>> עוד שבועיים נגיד מי שנהבר מביל ברוריה >> כן >> מרשו של מה הוא אמר >> כן >> צה לעשות קורבן מה מה >> נו >> רשו אומר שהוא בא להקריב את את הובעצבות לעשות קורבן אני אומר לו סטופ מה קח העיר >> שזה קח עינה לו קור מוצל >> יש כוח הוא >> כבר היה בשבונט של הק עכשיו הוא אומר שיכול עכשיו דבר הכי קשה >> אנחנו קודם אנחנו קודם שאלנו איך הוא פתאום נהיה כלי אז האור הזה קודם אנחנו יודעים כל דבר צריך לעשות אותו כלי פה אתה אומר שהוא מיד נהיה כלי אז אמרנו זה שהוא מוריד אותו והוא לא זורק אותו אז הוא רוצה להשתמש בו אז אם עכשיו אנחנו אומרים שהוא לא יכול להשתמש בו בהתחלה אז בהתחלה יוצא מכך ולכן אין עליהם תורת כלי בשביל כך הוא אומר ואסור לטלטלם אז אם אין על זה שם כלי אז איך זה פתאום אחרי כן אחרי שהוא כבר התחיל לאבד אותו זאת אומרת אחרי שהוא

התייבש אז הוא כן מקבל זה לכאורה קצת שאלה זאת אומרת איך פתאום זה נהיה כלי זאת אומרת ברגע זאת אומרת שהוא כן צריך עיבוד בוד מסוים או שהוא התקשה לגמרי והוא כבר עזב אותו ש איזשהו חלק של איבוד הוא חייב הוא לא יכול להשתמש בו מיד אבל בכל זאת יש על זה תורת כלי בגלל שאנשים משתמשים בדבר הזה עכשיו הוא אומר ויש מי שמתיר אף בלכין של בהמה גסה ואוסר של בהמה דקה אף ביבשים אומר שיש הבדל בין בהימה גסה לבהמה דקה שבהמה דקה אומר מפני שביבשים של בהמה דקה אינם ראויים להישמך ולשבת עליהן למה מחמת כותנם זה לא גדול זה האור הוא לא גדול על זה של הבהמה דקה אז אומר שאנשים לא משתמשים בזה אפילו ביבשים זה לא ראוי לסמך עליהם אבל אומר אבל והעיקר אומר כסברה ראשונה שכל דבר מותר להשתמש בזה והם יש לזה שם תורת כלי ומשתמשים בזה [כחכוח][שיעול]

סעיף נט נסרים של בעל הבית מותר לטלטלן נסרים יש לבן אדם הבית יש לו חתכות עץ שהוא משתמש מה >> זה פסולת של הנגרים >> לא לא לא נסרים זה לא פסולת >> מה זה נסרים זה לא לא לא נסרים לא נסורת שלי נסורת >> זה לא נסורת של רק נסרים >> נסרים זה לוחות של עץ >> אז יש כל מיני גדלים קטנים יותר גדלים יותר אז אם בן אדם מחזיק את זה בבית אז הוא לא מחזיק את זה בשביל שימוש אז לכן אפילו שהוא מחזיק את זה סתם בבית וזה לא כלי מסוים זה חתכת עץ אבל בכל זאת הוא אומר מותר מר לטלטלן, מותר לטלטל את הנסרים האלה אבל של אומן, נסר של >> מקפיד על זה >> שלומן אסור. למה? מפני שהוא מקפיד עליהם מלהשתמש בהם שום תשמיש. למה שלא התקלקלו? ויוצא והרי הם מוקצא מחמד חיסרון כיס. יש סוג מוקצא שהוא כמו כלים חדשים. אסור להזיז אותם. למה? בגלל שהוא מפחד שזה

יתקלקל. >> המוכר המוכר >> המוכר. כלים חדשים של מוכר שהוא רוצה למכור אותם. >> נכון? אז הוא המוכר לא נותן להשתמש בזה. אפילו שצריך באמצע משהו. זה לא זה חדש זה נמכר. ברגע שאתה משתמש בזה >> כן? אז הוא נהיה משומש. אז לכן הוא אומר אותו דבר רב >> אותו דבר אז הבעל מלאכה האומן אז זה טון נסר שאם זה בבית אצל הבן אדם מותר להשתמש בו אם הנסר הזה אם החתכת עץ הזו נמצאת אצל האומן והאומן רוצה למכור אותו אז הוא לא יתן סתם להשתמש בזה אז לכן מוקצא וזה לא סתם מוקצא זה נקרא מוקצה מחמת חיסרון >> חיסרון כיסמור >> זה לא לא יותר חמור זה מוקס >> זה הכי חמור חיסרון כיס זה הדרגה הראשונה >> כן זה דרגה שהוא לא נותן להשתמש במוקצ >> עכשיו הוא מוסיף אסורד לגמרי הוא >> עכשיו הוא אומר כאן כך ואם חשב עליהם מבעוד יום ליתן עליהם פת לאורחים בשבת או

שום תשמיש אחר מותר לטלטלן אם בשבת אם בערב שבת האומן >> החליט שהוא רוצה כן להשתמש בזה אז מותר לו אז מותר לו מה העניין בזה בזמנו אז היו לא היו שולחן גדול היו יושבים >> כמו שישב הבבא סאלי ב במקום ישב על קורסה כזו נמוכה >> כן >> והיו מביאים להם את השולחן >> השולחן >> השולחן היה בנוי >> מה היה בנוי השולחן היה בנוי מנס 10 שהיו שמים עץ על משהו. אז לכן אז אותו דבר גע שבעל הבית זאת אומרת האומן החליט שהוא כן שתמש בזה אז זה מקבל דין של של כמו שכלי הוא יחיד מערב שבת >> כן אבל זה חידוש שאותו דבר אם הוא לא רוצה להשתמש בזה אם הוא לא רוצה להשתמש בזה אז אנחנו אומרים זה לא אז זה לא מקבל שם של כלי אם הוא כן רוצה להשתמש בזה אם הוא כן רוצה להשתמש בזה אז זה הופך להיות כלי רק המחשבה של הבן אדם המחשבה עצמה גורמת לדבר

שזה שזה יחשב לכלי אז הוא עכשיו [כחכוח] בסעיף ס מותר להעביר מעל השולחן פירורים פחוטים מכזית אף שאינם עומדים לאכילת אדם אלא לבהמה או לעופות וכן עצמות שראויים לכלבים וכלפי פירות שראויות לבהמה כגון שרביתים של קטנית שהקטנית גדלה בהם זאת אומרת ה כשאנחנו מדברים שרביתים של כלי א של קטנית הקטניות באים ה זה באים בתוך שרבית כזה שפותחים את השרבית ואז הם נופלים אז הוא אומר אפשר ש גם את זה למה >> זה כמו שרבולים קטנים >> כן כן כן כן שרבול כזה כן וכל כיוצא בהם מותר להעבירם מעל השולחן למה מפני שמותרים בטלטול כישר מאכלי בהימה ואף על פי שנתפרקו העצמות מהבשר והקליפות מהפירות בשבת עצמה והריין נולד כאילו קודם זה לא היה ראוי לאכילה לבהמה לא היו זה היה לבין אדם. אז אומר כי בוא שהתבאר בסימן תקא אז הוא אומר כמו שהתבאר בסימן תקא

אומר אין בכך כלום למה הוא אומר שה >> שהנולד שהנולד מותר בשבת אז אומר פה דבר מאוד דבר מאוד מעניין ש אומר פה אומר פה דבר מאוד מעניין שבשבת מותר להשתמש בקליפות האלה ולהעביר אותם בגלל שזה אוכל שראוי לבימה >> בהמה >> אבל ביום טוב הוא אומר יש להחמיר בנולד ולהיזהר שלא להבירה מעל השולחן [כחכוח] >> אלא כמו שהתבאר >> זאת אומרת אותם שרביתים אותם שרבולים האלה >> שרביתים של שבפנים נמצאים בשבת >> בשבת הבשבת זה לא מוביום טוב זה כן מוקצה בגלל >> שיטה אחת >> כך כן כן כן כן כן >> כרגע אנחנו לומדים את השיטה הזו אז הוא אומר וזה הכל כשזה ראוי לבהמה למאכל בהמה עכשיו אומר ואם אינ קליפות ראויות לבהמה כגון קליפי אגוזים ושקדים שהקליפות של אגוזים ושקדים אז זה לא טוב כך יוצא בהן שהן אסור צורות בטלטול כעצים ואבנים אסור

להעבירם מעל השולחן בין בידיו בין בדבר [נחירות בוז] אחר כגון לגררם בסכין וכיוצא בו ולא התירו טלטול על ידי דבר אחר אלא כשהדבר האסור הוא כבר כבר מונח על דבר המותר והוא מטלטל בידיו הדבר המותר וממילא הדבר האסור מטלטל ממנו גם כן כגון שמנהר בידיו את הטבלה או את המפה שהקליפות מונחות עליה כבר והן ננהרות גם כן ונופלות מעליהם שהטבלה לא נעשת בסיס לדבר אסור הועיל ולא היו הקליפות מונחות עליו ובין השמשות שהוא תחילת כניסתם שהוא תחילת כניסת השבת מה שאין כן כשמגררם בסכין אינם מטלטלות מעליהם אלא הוא מטלטלם על ידי הסכין שנ נעשית לו כיד ארוכה. אז אומר כל הקליפות האלה סתם לקחת ולטלטל אותם אז אומר אסור. למה אסור? בגלל שהוא אומר זה נהיה הדבר האסור אז אסור לטלטל אותם. אם זה מאכל שראוי לבהמה אז מותר לטלטל את זה אבל אם זה מאכל שהוא לא ראוי

לבהמה אז מלך הורה אסור לטלטל את זה. >> אבל אפילו בשינוי אסור לטלטל את זה. >> גם בשינוי לא. >> אז מה יעשה? מה תקן אתה? אנחנו שמים קליפות ושמים גרעינים מלאים שמים גרין נגיד מלא >> מה >> שמים אחד מלא ואז >> זה מה שהוא אומר כן זה מה שהוא אומר בר לקחת פיסטוקים אני שם אני שם פיסטוק אחד בתוך הצלחת לפני שאני אוכל את הפסטוקים >> ומה הקליפות שיוצאות לפיסטוקים לא רועיות למאכל כלב ולא במ >> ואז אני מטלטל את כל הקצלחת לזרוק לפחות >> את מה >> ברגע שהוא מבטל את הקדיש מבטל אותו >> אבל קודם זאת אומרת קודם ככה לפני אם יש שמה דברים הרי אם הוא לוקח את כל המפה והוא מנהר את זה או שזה טבלה כאילו שאומרים שזה מונח על איזשהו דבר אז זה מותר אז זה מותר אבל אם הוא לוקח אותם לבד ביד זה אסור אנחנו נדבר על זה זה על קליפות קליפה זה דבר שצריכים הרבה לדבר על

>> כן >> [כחכוח] >> קשמות אשתי ראיתם לא אכפת לך תהיה בריבתחה אני רוצה להיות חולט לא צר תודה >> אמה קיבלת פרמי חיים שלי >> כן 95 כמה 95 כמעט 100 כל המחירים עולים כל המחירים חי אלול זה ביום >> שלישי שני >> שלישי >> שלישי לא >> שני >> היום יב היום יב >> היום יא איך אתה אומר יא נכון יו של >> יום שני לא שיש תז איזה אסבי גרם מתל אביב שלי >> איזה אסבי גרם מתל אביב >> לא לא הסבא רבי שסבא רבא של >> הבן של יש לך קשר סביצ יש לך קשר תל אביב היה צדיק >> תפסו אותו >> א >> תפסו אותו אחד החסידים שהוא מפטא את הרחובות תל אביב שאלו למה הוא אמר שכשנם הכנסו אז לבזות את היהודים לקחו אדמורים >> את הרבנים את הדמורים >> שהתטטו את הרחובות אז הוא אמר אמרתי לקדוש ברוך הוא אתה רוצה שאני אתט הרחוב אין לי בעיה אבל למה בשביל ה הגרמנים עם החשמה

בשביל יהודים בשבולה לארץ ישראל אז הוא היה מתאבות של תל אביב עד שתחסו ואז הוא סתי אצלה בבית בתל אביב >> כן היה גר אל שפירה שפירה >> נכון שפירה היה גר >> כן שפירה היה בסדר אתה צודק אני טיתי אתה צודק מוני מוני >> מוניה >> מוני >> מוניה שליחים היה פולני לא פרסי בדרך כלל הפרסים הם אנשים שמסיחים >> ואב קרפלחו מפרד גדול לשלים אני בחדר טוב אנחנו במצוות יהוד ופדיון המעבריה ב-166 דף 166 >> אז אתמול הוא דיבר על הנושא הזה אתמול דיברנו על הנושא הזה מה זה יוד פדיון יונה מה עבריה? זאת אומר שיש שלוש דרגות יש דרגה של המעבריה ויש דרגה של עבד קנעני ויש דרגה של עבד עברי. אז אומר מה זה עבד קנני? מה ההבדל בין עבד קנעני לעבד עברי? אז הוא אומר כאן כך שעבד כנעני זה נקרא שאבדה בהפקירחלי זה נשמה זה נקרא נשמה של עשייה

>> נתק נתק נתק נתק >> עבד קנעני זה נקרא נשמה של עולם העשייה זה אומר נשמה של עולם העשייה זה נשמה של הדרגה הכי נמוכה אז מה קורה בדרגה הכי נמוכה? אז בעצם עבד אז אומר עבדה בהפקיר רניחה. העבד לא רק שהוא שהוא רוצ שהוא חי בהפקרות הוא הוא אוהב את זה הוא נהנה מזה מזר בהמה >> זה כולם מזרע בהימה >> בלי יותר גם גוי לא מדבר על זרע בהימה הוא אמר שמבריאה עולמות הבריאה אז כל הנשמות הם נקראים זרע בהימה >> למה אומר זרע בהמה יש הרבה דרגות >> כן כן >> מבין יותר הוא מבחיד יותר אין לו את ה אין לו את הדעת שהוא מתחבר לדבר אבל עכשיו אומר שזה שזה דיברנו בעבד דברי שמשה רבנו הוא המחבר את הזרעם לזרע בהמה עכשיו הוא בא ומסביר >> מנוע חמג >> מה >> גם מנוע >> גם חנוך >> חנוך >> חנוך אבל לא היה חנוך היה בדרגה מאוד גבוהה >> אז כתוב שלקח אותו האלוקים הוא אפילו לא

נפטר הוא לא הוא נכנס ישר לגן עדן אבל פה אנחנו אנחנו מדברים על שלוש דרגות. אז זאת אומרת ככה, עולם העשייה, כשמדברים על עולם העשייה אז עולם העשייה זה הדרגה הכי נמוכה של נשמה. אומר מה זה הנשמה של עולם העשייה? זאת אומרת שבעצם עבדה בהפקי רניחלי שלעבד הוא נהנה בפריקתול. זאת אומרת שהוא אבל עם כל זה שהוא כל כך אוהב בחיקת עול אבל מה אומר הוא לא יכול לעשות בחיקתו למה בגלל שאם תרבו עליו אם הוא יעשה אז הוא יקבל אז הוא יקבל בשבט ככה הוא אומר שלא יקהו בשבט >> הוא יתן לו הוא יתן לו מה שמגיע לו שבחי אחד החדרים המלמד נתן לילד מכה אחר כך אחר כך התברר של הילד לא מגיע אז אמר מלמד לא התנצל אז אומר טוב אז יהיה כבר על חשבון פעם אחרת אז אומר פה שהעבד יש לו בעיה ה הוא רוצה הוא רוצה אבל הוא אומר הוא מפחד שהבעל הבית יתן לו מיקה אותו בשבט אז אומר אותו

דבר חלק האלוקה שהוא נמצא בנפש החיונית של בן אדם שאמרנו שאנחנו שכל ישראל הם בקליפת נוגע אז זה אומר שכשאין בהשראה בהתגלות השכל ומידות של הנפש האלוקית אלא שכלו ומידותיו בתאוות העולם הוא לא מרגיש אלוקות הוא נשמה של עולם העשייה אז הוא לא מרגיש את העניין של אלוקות מה הוא כן מרגיש הוא מרגיש אלא שכלו ומידותיו בתאוות העולם שזהו כל הנחת רוח שלו מה שהוא נהנה הוא נהנה מסטייק הוא נהנה מוט מאוטוטו מגלידות כל כן הוא נהנה מתעבות לעולם זה מה [כחכוח] שהוא נהנה >> וזה כל הנחת רוח שלו ואף על פי כן הוא אומר הוא עובד את השם במעשה בפועל ממש ושום מרבע בעשי טוב למה מאימת רבו הוא מפחד שרבו יראת עונש הוא מפחד מהעונש שלא יכהו בשבט יש לו פחד שיקחו אותו לגיהינום אז הוא בכל זאת הוא עובד את הקדוש ברוך הוא בעצם הוא עובד הוא עובד את

הקדוש ברוך הוא >> כפייה אם כצה מכפייה >> אבל כן כן כפייה דתית כן כן כן אז הוא מפחד מהקדוש ברוך הוא >> זהו הנקרא עבד קנ לכן הוא קורא לו עבד כנעני למה שכל נפשו האלוקית כמעט בגלות בנפש הבאמית הנפש האלוקיתם >> הוא אומר הנפש האלוקית היא נמצאת בגלות אצל הנפש הבעמית אבל מה זאת אומרת ברצון מאוד מתחשק לו מאוד הוא רוצה את התאוות שלו לעולם הזה זה מדבר אליו אבל בעצם הוא לא עושה את זה למה הוא לא עושה את זה זולת בחינת עשייה בפועל ממש בפועל ממש הוא לא עושה את זה ומכלל זה לא יצאו גם כן הרשעים שכן עוברים על מצוות השם גם בעשייה והם כמו עבד קנעני החוטה לרבו זה זאת אומרת שיש שתי דרגות בעבד קנני יש עבד הוא עושה הכל הוא עושה מה שרוצה ממנו הוא לא עושה עבירות הוא לא עושה שום דבר אבל למה הוא עושה את זה לא בגלל שהוא לא רוצה אלא הוא מפחד יש לו

פחד. יש כאלה עבדים שהם לא מפחדים והם עושים כן עבירות. אז אומר זה הרשעים אבל הם כמו עבד קנני שחוטה לרבו שהוא כן חוטה לרב. אז הוא אומר שאף על פי כן כאשר אחר כך רבו מכהו בשבט מוכרח לחזור לעבודתו. אז הרב שלו נותן לו את מה שמגיע לו. היה בבני ברק היה שנורר דוד לייב עליו השלום. >> אתה זוכר אותו? אז פעם מישהו כעס עליו ונתן לו סתירה אז אומר לו זה בשבילי עכשיו אומר מה בשביל העניים זה השינו עליו מס הכנסה אמר בואו בואו תראו >> לא השינו כל מי שהשינו עליו מס הכנסה >> כן >> היה אומר מאיפה יש לך את הכסף ככה דוד לים נתן אז היו לוקחים את האלה עם שהיו בחקירות היו באים לבני ברק לחפש את דוד ליב לרות הוא מכ ידע את העניין איזה שאלה אני נתתי לו כן אתם גם צריכים אני אתן לכם איפה שהוא גרמרתף >> שקירות שחורים >> היו לו ילדים אני צדיק

>> גם אשתו הייתה צודקת אשתו גם כן הייתה הולכת לעשות כספים היא הייתה נכנסת לגברים וכוספת אז הוא אומר הוא שדה סתירה אין שופך לו זהב >> כן >> זה בשי מה הייתה בכל אופן אז אומר שיש מושג כזה שאבד קנני שהוא חוטא לא רק שהוא רוצה לחתות והוא לא רק הוא לא הוא מפחד מהקדוש ברוך הוא הוא גם הוא גם יש כאלה עבדים שהם באמת עושים פשלות אבל מה כשהם עושים את הפשלה אז נותנים להם את הסתירה ואז הוא מבין אז אומר כאשר אחקך רבו מכהו בשבט מוכרח לחזור לעבודתו למה אם לא יקבל עוד כמו כן אמרו רז"ל רשעים מלאים חרטות [כחכוח] שהרשעים מלאים בחרתות >> יש להם מצוות כרימון איך אתה איך זה סותר סותר אחד >> זה לא סותר הוא גם עושה עבירות וגם גם כגם עושה איך מסתדר זה עם זה? הוא גם עושה >> מצוותכ >> והוא גם חוטא >> הנקודה תבוא ותראה איך שהם לבושות והם

באים להתפלל אתה חושב שהם צדיקות הכי גדולות נכון >> זה לא שייך זה >> הפרשה הפרשה התחלה הם יבואו כן והם באים והם באים הם אפילו לא מבינים מה שהם לא בסדר טוב אז זהו מה שאומר אז אומר כמו כן אמרו רזל רשעים אלים חרטות אז הוא אומר טוב לא >> מי אומר את זה שהוא כאילו >> יחזק סופרמנו [צחוק] יצחקים לו >> יחזקסמנו יצחק >> כן אז אומר חרטה >> מה אומר >> רשעים מלאים חרטות ככה אומר לא רק חרטות אז אומר למה והיינו מחמת השבט הם רואים את הם רואים את המכות מבחינת ההרת האלוקות שמאיר על נפשו. אומר את זה פעם על היהודים שהיה להם כזו תמימות. אז אומר [כחכוח] פעם נסע עגלון, נסע בערב שבת, כמעט נגיעה שבת ואז נכנס לו בתוך הגלגל נכנס חתכת עץ וזה הסתובב וכל פעם זה נתן לו מכה. אז הוא אומר, ריבונו של עולם, אתה צודק, אתה צודק, אני כבר אעשה תשובה, תפסיק להרביץ

לי. זה אומר שבכל זאת אז אומר ואהינו מחמת השבט למה הם מלאים חרטות מה זה שבט מה איזה איזה מה נותנים להם מכות אומר לא השבט של הרשעים זה משהו אחר לגמרי אומר השבט של הרשעים הוא בבחינת ההרת האלוקות שמאיר על נפשו מבחינת מקיף בפנים זה לא זה לא יש עבודה של אור שמגיע פנימה. זה עבודה שבן אדם עבד ועמל. אז זה נכנס לו בפנים. הרשעש הוא מלא רישות אבל יש לו מפעם לפעם יש לו יש לו פלאשים כאלה ככה הם אומרים. לא. >> כן. >> כן. שפתאום מאיר עליו פתאום נוחט עליו >> גילוי >> גילוי אלוקות. אז אומר הזה זה נקרא השבט. זאת אומרת מה השבט עושה? השבט נותן לבן אדם פחד שהוא יפחד שעוד מעט ירביצו לו אז יש לו פחד אז הוא עושה מה שצריך רבי יואל אומר אומר שמה החסידות עשתה לפני החסידות היו יהודים צדיקים שלמים אומר אבל חסידות באה ואומר בן אדם נמצא במקום חשוך הוא לא רואה

כלום אז אז הוא יכול זה אצלו היכל המלך בדיוק כמו המחסן למטה מרטף אם הוא לא רואה כלום אין לו הבדל בין זה לזה זה הכל אותו דבר עכשיו בא בן אדם עם נר קטן ומאיר לו >> ומאיר לו אז הוא רואה פתאום הוא נמצא בהיכל המלך הוא ראה אם הוא נמצא במרטה ובא מישהו ומראה לו אז הוא רואה בדיוק את הצרות שלו אבל אם הוא נמצא בהיכל המלך ובנר קטן אומר לא צריך הרבה פתאום הוא רואה איפה הוא נמצא אז אומר אומר אז אומר חסידות זה הנר הקטן אתה כבר נמצא בהיכל המלך אתה נמצא במקום הכי טוב אבל אתה לא מרגיש את זה אתה לא מתנהג בכמו זה אומר בא החסידות מאירה לך את הנר אומר תראה תסתכלה אתה נמצא אז אומר אותו דבר רשעים מלאים חרטות אבל מה זה מה זה השבט מה זה נקרא שבט זאת אומרת מה תיתן לו מכות אז זה לא זה לא מאיר לו את הנשמה. המכה לא מרימה

אותו. המכה נותנת לו פחד שהוא יעשה את זה. לפעמים יש סוג מכה כזו שפתאום בן אדם רואה מה הוא מפספס. ברגע שהבן אדם רואה משהו מפספס אז יש לו חרטה על מכה עצמה. מה אכפת לו שזה מכה? שיש לו ייסורים? שיש לו זה אומר לא ייסורים בן אדם לא מתחרט כל כך ייסורים בן אדם מפחד שמה אם הוא יודע שהייסורים באים בגלל זה אז הוא מפחד אבל אם אתה לוקח את הרשע ופתאום נותן לו הערה גדולה שהוא יתפלל והוא ילבד הוא ירגיש אלוקות אז הוא מרגיש פתאום איזה פספוס הוא מבספס אחר כך הוא יורד עוד פעם אבל הוא כבר יודע שיש דבר יותר גבוה ממנו הוא מרגיש את האור האור הזה מרים אותו שאז לכן הוא מלא חרטה הוא מתחרט מה צרפתי את כל החיים שלי צרפתי את כל החיים שלי אבל זה הכל שאתה מראה לו שיש חיים יותר טובים אבל אם הוא לא יודע שיש חיים יותר טובים הוא רק יודע שיש יותר

גרוע שיש מכות אז המכות האלה הם לא מרימות אותו הם גורמות לו לפחד פה הוא אומר רשעים מלאים חרטות שהחרתה הכוונה שפתאום נותנים לו אור כזה גדול שהוא מרגיש שהוא שהוא פספס את החיים שלו, מה הוא עשה עם החיים שלו. אז כל הזמן לכן הקדוש ברוך הוא מפעם לפעם שולח לו אורות כאלה שהוא מרגיש שיש דבר יותר נעלה. מה אני במה אני שקוע? ספר את זה. אני לא זוכר על איזה חסיד שהוא הלך שהוא הלך לפטרבורג עם אחד העשירים הגדולים אז היה איזה בעיה שללשנות הוא היה לבוש הכפתורים למעלה למטה זה היה נראה קריקטורה כמו שאומרים והשיר הזה הולך לידו לא זוכר אחד השמות של החסידים הולך לידו אומר לו תראה איך אתה נראה הוא מסתכל על אתה לא מתבייש אז הוא מסתכל עליו אומר לו תראה במה שאתה מונח באיזה שטויות אתה מונח? אומר, אם אני לבשתי את הכפתור ככה, עם המעיל ככה, אם זה

נקי, תראה איפה הראש שלך מונח. אומר, אתה יש לך חסידות, יש לך ואתה מונח בשטויות אם המילו ככה או המאי לו ככה. יש שני מבטים. זאת אומרת, זה מסתכל, הוא הולך רואה עם בן אדם שמבייש אותו הוא בכלל לא מעניין אותו מכל הכל מכל הסביב. הוא מרגיש את עצמו >> לא לא זה היה >> לא זה היה סיפור אחר שמה שהוא אמר לו ש שיקח את המקל >> עם הבוץ למיטה >> עם הבוץ למיטה כן הם היו היו כשבן אדם יש לו דברים איך הוא אמר את זה אמר את זה בדיוק על הפוך היה שיכור מפורסם במוסקווה שהוא היה שותה הרבה ומתגלגל בהשפטות הילדים שלו התביישו ממנו בצורה לא רגילה פעם אחת הם ראו איזה שיכור שככה מונח בתוך הביוב בתוך הזה כל כולו הלכו שחבו את האבא שלהם שיבוא ויראה את זה הוא בא אליו אז הוא אומר לו איפה לקחת את המשקי הטוב הזה איפה קך הוא שואל אותו [צחוק] הוא לא

רואה שהוא לא אז הם אמרו לו אבא תקנה לך פעם זוג מכנסיים פעם תקנה לך מעיל כל הכסף הכל הכל הכל הולך למשקה. אז הוא אומר, אתם לא מבינים את זה. אומר, כשאני לא קונה את המשקה אז כל מוסקווה שלי. אומר, אז אני צריך מכנסיים, אני צריך מעיל, הכל שלי. [צחוק][כחכוח] כשאתה לוקח בן אדם ומראה לו פתאום איפה אתה נמצא בהיכל המלך, אתה נמצא במקום הכי גבוה זה, אחר כך פתאום האור נכבא. אז הוא עוד פעם נמצא במחסן. אז זה מה שהוא אומר שהאים מלאים חרטות שפתאום אתה נותן לו את האור הגדול הזה שהוא מרגיש שהוא מפסס הוא הרגיש ש שאיפה לקחת את המשקי הטוב הזה אז ה הוא מרגיש את זה זה מה שהוא אומר פה אומר שאז אזי כשמכהו בו הוא ממש קודם אז אומר והיינו מחמת השבט ומבחינת ההרת האלוקות שמאיר על נפשו מבחינת מקיף כמאמר הזל הכל בי השרה שכינתשי

שכשמגהו ומאיר בו איזה גילוי ההרה כעניין מזלי וחוזה שהזכרתי במצווה מא פרק ב' אז הוא שב להשם ומתחרט על חרתיו על חטא זאת אומרת כשהוא יש לו פתאום הערה גדולה שהוא מרגיש אלוקות אז הוא מתחרט מה הייתי צריך לשאולט כל הזמן בתוך הבוץ הזה אבל אחרי שהרעה הזו הוא לא עבד על ההרעה הזו זה לא דבר שהוא עבד מעצמו זה בא מלמעלה וזה נכבע נכבע הוא נשאר הוא נשאר בדיוק הוא נשאר בדיוק למטה אז זה לא גרם לו זה גרם לו להתחרט אבל זה לא העיר אותו הוא לא הרים הוא הרים אותו לכמה דקות שהוא יראה איפה שזה זה לא זוכר על מי שסיפרו את זה שהוא עשה פעם טובה גדולה לאחד הרבס המפורסמים והוא אמר לו אחר כך הוא שאל אותו מה אתה רוצה אז הוא אומר הוא רוצה להרגיש בשבת חושב שזה לא על זה על האור החיים או משהו כזה רוצה להרגיש בשבת את הקדושה של השבת

>> זה שכתב אתג שבת >> כן >> תעשה את שני הספרים הלו >> אז בכל אופן >> של היה גובע בן חיים בהם היו חיים >> כן כן >> זה לא ה הוא ביקש מהבאר מים חיים שיהיה לו קצת מערת השבת >> שיש לה בים חיים הגיע שבת ובכל כולו היה התלהבות הוא לא יכל לעמוד בזה הוא רץ אליו אומר לה תעשה לי טובה תוריד את זה חזרה אני לא לא עומד בזה >> זאת אומרת כשבן אדם פתאום מרגיש לפעמים כזו הערה היה אצל הרבי היה בהתוועדות יש דברים הוא לא יכול לשכוח את זה זה ברגע כשהוא רק נזכר בזה זה נותן לו כזו התעוררות תשובה זה מה שאומר פה שלפעמים הקדוש ברוך הוא נותן הערה גדולה לבן אדם אז אומר שכש שכל הכל בשרה שכינת שריה שכשמכהו בו הוא מאיר בו איזה גילוי הערה מספרים את זה אני חושב גם כן על א היה בספרד שהוא היה מפורסם, הוא היה שער מפורסם והוא הלך עם ה עם המושל, עם המלך

שמה ומישהו קילל אותו. אז אמר לו המלך שיקח את הבן אדם הזה ושיחתכו לו את הלשון. אז במקום לחתוך לו את הלשון אז אומר לו, תראה, המלך אמר לחתוך לך את הלשון, אני נותן לך עוד סכום כסף ותדבר טוב, תתחיל לדבר דברים טובים. אחרי תקופה אז עובר פעם עוד פעם מלך אני חושב דון לא זוכר את השם שלו משהו לא בכל אופן הוא הולך ואז ההוא התחיל לפאר אותו ולשבח אותו שואל אותו המלך רגע אני אמרתי לך לחתוך לו את הלשון איך אתה עשית את זה איך הוא מדבר אותו אז הוא אומר כן חתכתי לו את הלשון הרע ושמתי לו השתלתי לו לשון טובה לפעמים אתה לוקח קח בן אדם אתה מכהו מה זה מכהונה אתה מרים אותו מה מה >> מההשפטות ואתה נותן לו כזה מין עילוי שהבן אדם אומר הוא יודע [צחוק] מה עשיתי פה אז הוא אחר כך שהוא יורד חזרה הוא מרגיש שהוא נמצא בהשפעה אם אתה נותן לו מכה אתה לא

הרמת אותו אז הוא אומר זה סוג של מכה שמכהו בו ומאיר בו איזה גילוי הרם יש פה גילוי של הערה וזהו סיבת עירורי התשובה שנופלים לו פתאום לבעל עבירה כידוע אז הבעל עבירה מקבל כזה עירור תשובה שאחר כך אומר תשמע אני כבר אני כבר הרגשתי את זה פעם עכשיו הוא יורד חזרה אז הוא כבר יודע יש סיפור מפורסם שהאדמור שבא מישהו ואמר שיש לו בא לאדמור הזקן אני חושב הוא אמר שיש לו עירורי כפירה אז הוא אמר לו שילך שילך לרב שלמ קלינה הוא בא לרב שלמלינה נכנס אליו אומר לו שיש לו יורי כפירה אומר לו רב שלמי קנינה תשב בחוץ יושב בחוץ הוא מחכה פתאום פותח שרבי שלומ עלינת דלת ואומר לו ואולי בכל זאת יש אלוקים כך הוא אומר לו ובזה הוא מה ההוא ההוא עבר ועבר את העבירות שיש מה שהוא עשה אומר אבל שרב שלמקלינר הוציא לו את התעבירות הוא הוציא לו כל עבירה שהוא הלך

לעשות אומר כל עבירה שהוא הלך לעשות הוא אומר אולי בכל זאת יש אלוקים >> מה קבל אמונה >> טוב אני [נחירות בוז] שמעתי את זה בצורה כזו יכול להיות שזה שני אנשים יכול להיות שזה זה אבל ב בכל אופן הוא אומר את ה אתם מהמב מהמה הזו הוציא לו כשבן אדם לוקחים איך אפשר ברגע שלוקחים ומרימים את הבן אדם אתה נותן לו מכות אתה עושן לו ייסורים אז או שזה טוב או שזה מועיל או שזה הוא מפחד נכון שהוא עושה את הדבר אבל אם אתה מרים אותו אז כל פעם שהוא מתרומם קצת אז הוא רואה שיש עולם אחר לגמרי אז זה אומר >> אז הוא אומר וזהו סיבת עירורי התשובה שנופלים פתאום לברעל אביבק הידוע איך נופל לו כזה דבר? עכשיו הוא אומר ועבד עברי זה הכל מדברים בעבד בדרגה של עבד קנעני שעבד קנעני יש לו הוא רוצה את ההפקרות הוא נהנה מעולם הזה אבל במציאות

במציאות יש ביניהם שעושים עבירות ישז אז אז מלכים אותו בשבט יש כאלה שהם לא צריכים להלקות אותו בשבט הוא כבר יודע יש לו פחד אז עכשיו הוא הסביר לנו השבט הזה זה שמדברים זה לא סתם שבט, זה לא מקל, זה מרוממים אותו, נותנים לו באמצע כמה פעמים להתרומם שאז כל עבירה שהוא עושה אז הוא אומר חבל שעשיתי את זה נהיה לו לא טוב מלעשות כמו שרב שלמלינר אמר לו אז הוא אומר שאת הטעם מהחיים הוא כבר הוציא לו עכשיו זה הכל הוא דיבר על עבד קנני ועבד עברי אמרנו שעבד עברי הוא ביצירה היינו מה הכוונה שמאיר בבחינת מידות של הנפש האלוקית בגילוי בנפש האבמית ויש לו אהבה לשם להימשך אחריו ולא הניך אליי כלל בפריקת אול הוא יש לו שמה הוא כבר העבד עברי הוא קשור לקדוש ברוך הוא אפילו שהוא עבד והוא מעצב נמוך והוא מבחינת יצירה אבל בכל זאת מאיר בו מידות של נפש אלוקית מאיר בו

בגילוי בתוך בתוך הנפש הבאמית יש לו נפש הבאמית ויש לו רצון אבל יש לו אהבה לשם להימשך אחריו ולא ניכל בפריקת אולי שמואל הנגיד >> מה >> שמואל הנגיד נכון כן בן אומר