חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״תפילת בעלי עשקים״ #10 - הרב שמואל רבינוביץ

חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״תפילת בעלי עשקים״ #10 - הרב שמואל רבינוביץ 1. ההבדל בין "מים רבים" ל"נהרות" בעבודת השם בחלקו הראשון של השיעור, הרב מסביר את המשמעות הפנימית של שני המושגים המופיעים בתחילת הפסוק. שניהם מסמלים את טרדות הפרנסה והעניינים הגשמיים של העולם הזה, אך הם מייצגים שני רבדים שונים של התמודדות נפשית ופיזית: מים רבים: מושג זה משול לעבודה הפיזית ולטרחה המעשית הכרוכה בהשגת פרנסה. זהו המצב שבו האדם טרוד בפועל בעשייה – הוא צריך לקום בבוקר, לנסוע למקום עבודתו, לפתוח את העסק, לסדר את הסחורה ולתקשר עם לקוחות. העשייה הפיזית הזו דורשת יגיעה רבה, והיא נמשלת ל"מים רבים" המכונסים ועומדים במקום אחד, שמאיימים להטביע את האדם בתוכם (כאדם הטובע בים ומוקף במים מכל עבר). נהרות: מושג זה מסמל רובד עמוק, מבלבל ומורכב בהרבה – את המחשבות, הדאגות והטרדות הרגשיות שמלוות את עסק הפרנסה. טבעו של נהר שהוא נמצא בתנועה מתמדת, זורם ללא הפסקה ולא נח לרגע. כך גם המחשבות של האדם על פרנסתו: החששות הכלכליים, ההתלבטויות לגבי החלטות עסקיות ("האם לעשות כך או אחרת?"), והתכנונים הבלתי פוסקים שמטלטלים את האדם מצד לצד ומדירים שינה מעיניו. הטרדה המחשבתית הזו נחשבת לקשה יותר מהעבודה הפיזית עצמה, שכן היא גוזלת מהאדם את השלווה הפנימית שלו ואת יכולת הריכוז שלו בעניינים שבקדושה. 2. לשמור על הראש מחוץ לעבודה הגשמית כדי להמחיש את הרעיון שעל האדם לעבוד בעולם הזה אך לא לשעבד אליו את מחשבתו, הרב משתף שני סיפורים חסידיים ציוריים. הראשון מספר על חסיד שבחר לעבוד בעבודה פיזית קשה של בניין וסירב לעבוד כפקיד. כאשר נשאל לפשר הבחירה, הסביר שבעבודת כפיים הידיים עובדות, אך הראש נשאר פנוי לחשוב דברי חסידות; לעומת זאת, עבודה פקידותית שואבת את כל כוח המחשבה. בהקשר זה מוזכר סיפור משעשע על פועל בניין חסידי, שראשו היה כה שקוע במחשבות רוחניות במהלך העבודה, עד שבאופן אבסורדי הוא בנה קיר שסגר עליו מכל הכיוונים, והוא נותר כלוא בפנים. סיפור נוסף שמובא הוא על הוראתו של הרבי ממהר"ש לחסיד שהיה בעל מפעל נעליים – הרבי הורה לו חד משמעית שמותר לו לפעול ולשים את ידיו במפעל הנעליים, אך עליו להקפיד שלא להכניס את "ראשו" לתוך הנעליים (לתוך העבודה). 3. עוצמת האהבה וההגעה לדרגת "בכל מאודך" למרות השקיעה העמוקה בטרדות (המים הרבים) והבלבול המחשבתי (הנהרות), החסידות מלמדת ש"לא יוכלו לכבות את האהבה". אהבת השם נטועה ומושרשת כה עמוק בפנימיות נפשו של כל יהודי, עד שאפילו טרדות העולם וקשיי היום-יום אינם יכולים לכבותה. למעשה, מתרחש כאן תהליך הפוך לחלוטין: דווקא מתוך ההתמודדות המתישה הזו עם ענייני העולם, מתעוררת הנשמה ומגיעה לדרגה גבוהה ונעלה עוד יותר של אהבה. הלחץ והדוחק הגשמי מולידים בנשמה צמא עז ואהבה חסרת גבולות בבחינת "בכל מאודך" – אהבה שפורצת החוצה דווקא בגלל הניסיון והקושי. 4. "בוז יבוזו לו" – הכמיהה לעצמותו של הבורא בחלקו השני של השיעור, הרב מבאר את המשך הפסוק: "אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ". על פי ההסבר הפנימי והעמוק, ה"איש" שבפסוק מתייחס אל הקדוש ברוך הוא. כאשר נשמת היהודי מגיעה לאותה אהבה עוצמתית, היא אינה מוכנה להסתפק יותר בגילויים רוחניים מצומצמים ואפילו לא בהארות נשגבות של השם (שנמשלות ל"הון ביתו"). הנשמה משתוקקת בצימאון בלתי נתפס לדבקות מוחלטת במהותו ובעצמותו יתברך ממש, כביכול להיכלל לחלוטין באלוקות, תהליך הנקרא "כלות הנפש". בשלב זה, כל תגמול או רכוש רוחני אחר נתפס בעיניה כחסר ערך לחלוטין – "בוז יבוזו לו". הרב מדגיש שגם אצל אדם פשוט שעובד קשה למחייתו, למרות שהאהבה הזו עשויה להיות במצב של העלם והסתר תחת מעטה הטרדות, זוהי בסופו של דבר האמת הפנימית והמהותית ביותר שלו. 5. ירידת החוכמה האלוקית אל שכל האדם לקראת סיום, מרחיב הרב על הקשר שבין חוכמת התורה לנשמה, וכיצד התורה מהווה את הצינור המחבר. הוא מתבסס על הפסוק מספר בראשית: "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן": עדן: מסמל את בחינת החוכמה העליונה והבלתי נתפסת של הקדוש ברוך הוא. נהר: לשון המשכה, התפשטות ונהירה. זהו התהליך המופלא של ירידת והתגלות החוכמה האלוקית אל תוך העולם הזה, עד למצב שהיא תוכל להיות מושגת ומובנת אפילו בשכל אנושי מוגבל. הגן: מסמל את 53 (נ"ג) סדרי דאורייתא (פרשיות התורה), המהווים את הביאור הפנימי של טעמי המצוות. הקדוש ברוך הוא, כביכול דרך ה"נהר", מעניק לאדם את האפשרות להבין את סודות התורה. ההתעמקות בסודות אלו מעניקה לאדם תענוג רוחני עצום, שהוא למעשה המהות העמוקה של גן עדן העליון והתחתון. לימוד התורה מאפשר ליהודי, גם כשהוא אפוף בטרדות פרנסה, לשאוב חיים וכוחות חדשים מאותה חוכמה אלוקית ולדבוק במקורו.