תניא - שער היחוד והאמונה פרק ט' #3 פרק יוד #1 - הרב יוסף יצחק אופן

*תניא - שער היחוד והאמונה פרק ט' #3 פרק יוד #1 - הרב יוסף יצחק אופן* *סוף פרק ט'* הקדמה: אחדות ה' מול מורכבות הנפש החלק הראשון בשיעור ממשיך את הדיון בשיטת הרמב"ם, הקובע כי הקדוש ברוך הוא, רצונו, חכמתו ושאר מידותיו הם מהות אחת ואחדות פשוטה לחלוטין. אצל האדם הנברא, הנפש מורכבת ויש בה מדרג ברור של כוחות נפרדים: המדרגה העליונה היא ה'שכל', תחתיה ה'מידות', ולמטה מהן ה'מעשה'. אצל האדם, החכמה והמעשה הם קצוות רחוקים שאינם זהים כלל. לעומת זאת, אצל ה' לא קיימת הרכבה. הוא מרומם ונישא באין קץ מעל מושג ה"חכמה" המוכר לנו, עד שלגביו, מדרגת החכמה (הנעלית אצלנו) נחשבת כ"עשייה" חומרית גרידא. למרות שהשכל אינו מסוגל להבין כיצד האינסוף האמיתי מתאחד עם מידות מוגבלות עד שהן הופכות לדבר אחד עם עצמותו, התורה דורשת מאיתנו להאמין בכך באמונה שלמה – וזהו "סוד האמונה". *תחילת פרק י'* *משל השמש והאור* לאור חוסר היכולת לתפוס את המהות האלוקית, כיצד התורה מייחסת לה' תארים כגון "עיני ה'" או חכם ורחמן? התשובה היא ש"דיברה תורה כלשון בני אדם" – התורה משתמשת במונחים מוכרים כדי לשבר את האוזן. כדי להבין את התייחדות ה' עם מידותיו, המקובלים מכנים את הספירות "אורות", ומביאים את משל השמש והאור. כאשר קרן אור מתפשטת לארץ, יש לה קיום ומציאות. אך לפני שיצאה מהשמש (ה"מאור"), כשהאור היה כלול בתוכה, לא היה לו קיום עצמאי כלל, אלא הוא היה בטל ומתאחד בתכלית הייחוד עם מקורו. הנמשל: מידותיו של ה' (הספירות) משולות לאור, ואילו עצמותו משולה למאור. כאשר הספירות כלולות בעצמותו, הן בטלות אליו לחלוטין ואינן מציאות נפרדת. השמות שאנו מעניקים להן (חסד, גבורה) מקבלים תוקף ומשמעות רק ביחס אלינו הנבראים, לאחר שהאור השתלשל למטה. *תפקיד הספירות בבריאה* מדוע ה' האציל את הספירות? העולמות והנבראים מוגבלים מעצם מהותם, ולכן אינם יכולים לקבל חיות ישירות מ"המאור" האינסופי, שכן חשיפה כזו הייתה מבטלת את קיומם. לכן ה' פעל בדרך של "צמצומים", כשהוא מגביל ומסתיר את אורו בתוך כלים – עשר הספירות. דרך ספירות אלו ה' מהווה, מחיה ומנהיג את הבריאה. המדרש קובע ש"בעשרה דברים נברא העולם" – עשרה מאמרות המקבילים לספירות. המילה "עולם" נובעת מ"העלם": הספירות מעלימות את האור האלוקי העצום כדי לאפשר לעולם החומרי להתקיים כישות עצמאית. תפקיד היהודי הוא לקלף הסתר זה ולגלות את האלוקות דרך תורה ומצוות. *סדר הבריאה וגילוי המידות: היום הראשון והשני* השיעור ממחיש כיצד הספירות באו לידי ביטוי במעשה בראשית, כשכל יום מונהג על ידי ספירה הכוללת בתוכה גם את שאר המידות: *היום הראשון* - חסד: נאמר "יהי אור". מידת החסד עניינה השפעה ללא גבול. לו האור היה נמשך רק מחסד טהור, הוא היה נותר אור רוחני אינסופי שלא מועיל לעולם פיזי. לכן החסד כלל התערבות של "גבורה" (צמצום). הגבורה כיווצה את האור והפכה אותו לגשמי ומוגבל, היכול להתלבש בעולם הפיזי (שגם הוא מוגבל בממדיו, כגון "מהלך חמש מאות שנה" מהארץ לרקיע). *היום השני* - גבורה: התגלתה במאמר "יהי רקיע... ויהי מבדיל". מהות הגבורה היא צמצום והבדלה. טרם הבדלה זו, הכל היה מים רוחניים. הרקיע שימש מחיצה המסתירה את המים העליונים. תוצאת הסתרה זו הייתה התגשמות המים התחתונים ליסוד חומרי עבה. זהו ביטוי מובהק לפעולת הגבורה – צמצום האור הרוחני כדי לאפשר לחומר הגשמי להוות מציאות מורגשת בעולם התחתון.