מאמר וחזקת והיית לאיש תשכ"ח 1# - הרב יעקב גולדשמיד

שידור חי מאמר וחזקת והיית לאיש תשכ"ח 1# - הרב יעקב גולדשמיד הקו כ"בריח התיכון": חיבור האור שלפני הצמצום אל העולמות ("וחזקת והיית לאיש") נעמיק בביאור מאמרו של אדמו"ר הרש"ב ד"ה "וחזקת והיית לאיש", שנאמר לרגל בר המצווה של בנו יחידו אדמו"ר הריי"צ בשנת תרנ"ג, ואשר נחזר על ידי הרבי בכ"ף חשוון לרגל ע"ה שנה לבר המצווה. נעיין בסוגיה המרכזית שבמאמר — שלוש המדרגות שבפסוק "אתה הוא ה' לבדך", ובמעלת הקו כ"בריח התיכון" המחבר את האור שלפני הצמצום עם העולמות שלאחריו. תקציר המאמר פותח בשתי שאלות בפסוק "וחזקת והיית לאיש": מדוע יש צורך לומר "לאיש" והרי מגיל י"ג הוא כבר איש על פי טבע, ומדוע נוקטים לשון "איש" (המורה על מידות) בשעה שכל עניין בר המצווה הוא בחינת דעת ומוחין. לצורך יישוב השאלות נכנס המאמר לביאור ארוך בפסוק "אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים... ואתה מחיה את כולם" (נחמיה ט, ו), שבו שלוש בחינות: האור שלפני הצמצום, פעולת הצמצום והתהוות העולמות, ובחינת הקו המחיה את הכל. עיקר החידוש הוא שדווקא המדרגה השלישית — נתינת החיים לעולם — היא הקשורה לאור שלפני הצמצום, ומתפקדת כ"בריח התיכון" המבריח מן הקצה אל הקצה. הנקודה המרכזית הקו הנמשך לאחר הצמצום כולל שני עניינים: מצד היותו קצר ומצומצם הוא מהווה את מציאות העולמות ("אתה עשית את השמים"), ומצד היות המשכתו מן האור שלפני הצמצום הוא ממש מחיה את העולמות בגילוי אלוקות ("ואתה מחיה את כולם"). ההבחנה בין שתי הבחינות מודגשת בכך שבפסוק חסרה האות ה' בתיבת "עשית" (רמז לצמצום דחמישה עניינים — רצון, שכל, מידות, מחשבה ודיבור), ואילו בתיבת "ואתה מחיה" חוזרת האות ה' בשלמות. בזה מתבטא הפרדוקס: אף שהצמצום נצרך כדי לתת מקום למציאות העולמות, קיימת מדרגה שדווקא מחברת את האור הבלתי־גבולי שלפני הצמצום עם העולמות שלאחריו — וזהו כוחו של יעקב אבינו, המקדים למעלת יוסף שתתבאר בהמשך. עיקרי השיעור רקע ההמשך — המאמר הוא חלק אחרון בהמשך המתחיל "תפילין דמארי עלמא", שנאמר על ידי אדמו"ר הרש"ב לאורך שבעת ימי חגיגת בר המצווה. סיום ההמשך (סעיף ב') מבאר את מעלת יוסף על יעקב: יעקב ממשיך עד סיום האצילות, ואילו יוסף ממשיך את הגילוי גם בבי"ע — ולכן דיבר הרש"ב בשבחו של יוסף, שמו הראשון של הבר מצווה (עמ' קג). שלוש מדרגות בפסוק "אתה הוא ה' לבדך" — הבחינה הראשונה היא האור אין־סוף שלפני הצמצום, שבו עצמו שלוש דרגות: "אתה" — עצמות המאור, ו"הוא והויה" — עצם האור והתפשטות האור (כמשל האור כפי שהוא בשמש והאור היוצא מן השמש). על כולן נאמר "לבדך", שאין שם בחינת מציאות כלל. הצמצום וחסרון האות ה' — "אתה עשית את השמים" מורה על ירידת האור להתהוות העולמות, הצריכה צמצום. הקב"ה אינו בגדר "מקור" לעולמות (שהיה גבוה מלהיות מקור), ועל ידי הסילוק והמשכת הקו הקצר נעשה מקום לעולמות. חסרון האות ה' (חמשת העניינים) מרמז על צמצום זה. "ואתה מחיה את כולם" — הקו כבריח התיכון — חזרת האות ה' מורה שבקו הנותן חיים נמשך הגילוי דהאור שלפני הצמצום. הרש"ב מביא מלשון תיקוני זהר ("כנשמתא לגופא") להדגיש שאין הכוונה כאן להתהוות (השייכת ל"עשית את השמים") אלא לנתינת חיים ממש — כנשמה המחיה את הגוף, אף שהגוף אינו מתהווה מן הנשמה (כמבואר בתניא). הפרדוקס וכוחו של יעקב — עולה סתירה לכאורה: מחד הצמצום מונע גילוי האור בעולמות, ומאידך הקו מחבר אור זה אל העולם. כוח זה ל"שבור" את הצמצום הוא בחינת יעקב אבינו, והמשכה נעלית ממנו — בחינת יוסף — תתבאר באות ג' (המשך השיעור).