חסידות מבוארת - עבודת התפילה - מבוא כללי #3 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - עבודת התפילה - מבוא כללי #3 - הרב יוסף יצחק הבלין עבודת התפילה — מחשבת דא"ח וההתבוננות שקודם לתפילה בשיעור זה נעמיק בעבודת התפילה החסידית, ובפרט בעניין מחשבת דא"ח וההתבוננות הקודמת לתפילה, שבכוחה להוליד בלב אהבת ה' אמיתית. נבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודה זו — מן הדרישה ליגיעת הנפש והבשר, ועד ההדרכות המעשיות המותאמות למוחין וללבבות של דורנו. תקציר השיעור עוסק בדרך שבה ביכולת האדם להוליד בלבו אהבה לאלוקות — עניין קשה הדורש יגיעה והתבוננות. נפתח בשלשלת מהבעל שם טוב, המגיד ואדמו"ר הזקן, שאין די בידיעה לבדה, אלא צריך לקשר את המחשבה בגדולת ה' בחוזק ובאמת עד שתהא קבועה ומחוברת בקשר אמיץ, כדרך שאדם שקוע במוחש שלפניו. הובאה הנהגת החסידים בכל דור — ללמוד חסידות בעיון קודם התפילה, להתבונן ולהעמיק זמן מה, ורק אחר כך לעמוד להתפלל במתינות. הודגש שעבודה זו היא יגיעה עצומה (יגיעת הנפש והבשר כלשון התניא), ואינה שווה בכל הנפשות — יש נפש זכה המתעוררת מיד, ויש המגיעה לכך רק בקושי ובחוזק. עוד הוזכרה אזהרת אדמו"ר הרש"ב להישמר מן הדמיונות, ההדרכה לצעירים שטרם רכשו כלי התבוננות, וההדגשה שעבודה זו אינה בטלה אף בדורנו אלא לפי ערך המוחין הקטנים. לסיום הובא מכתב הדרכה מהמשפיע ר' נסן נעמנאוו זצ"ל לאחד מתלמידיו, ובו סדר מעשי לחשיבת המאמר קודם התפילה, ושולבו סיפורים על חסידי הדורות ועל עבודת התפילה של סבו של המוסר. הנקודה המרכזית עיקר עבודת התפילה אינו בעצם ידיעת ענייני אלוקות, אלא בקישור הדעת והמחשבה בגדולת ה' בחוזק ובהעמקה, עד שיתעורר הרגש האמיתי בלב. עבודה זו דורשת יגיעת הנפש והבשר ממש, והיא משתנה בערכה לפי טבע נפשו של כל אחד, אך עצם החובה להגיע לעבודת הלב שווה בכל. אף שבדורנו אין משיגים את מדרגות הדורות הקודמים, מוטל על כל אחד לפי ערכו לקבוע עתים להעמיק מחשבתו בדא"ח, ובדרך ממילא יבוא לעבודת הלב היא התפילה — בדרך מעשית של לימוד המאמר עד ידיעתו וביאורו לעצמו, וגישה לנקודת העניין וחיבורה אל עבודת עצמו, מעט מעט. עיקרי השיעור הקדמת היגיעה ועומק הדעת — הולדת אהבת ה' בלב היא עבודה קשה, ואין די ב"ידיעה" בלבד, אלא צריך לקשר את הדעת בגדולת ה' בחוזק עד שתהא המחשבה מקושרת בקשר אמיץ, על דרך אדם השקוע במוחש שלפניו (על פי לשון אדמו"ר הזקן בתניא). הנהגת החסידים בעבודת התפילה — קודם התפילה למדו חסידות בעיון להשיג עניין לפי ערכם, ולאחר עטיפת טלית ותפילין התבוננו והעמיקו בו זמן מה, ורק אז עמדו להתפלל במתינות מתוך עומק הדעת; כדברי אדמו"ר הרש"ב על גודל כוח המחשבה (בדרושיו השייכים להלכות תפילין). הבדלי הנפשות והאזהרה מן הדמיונות — יש נפש זכה המתעוררת מיד ויש נפש המגיעה רק בקושי ובחוזק (יגיעת הנפש והבשר, כלשון התניא); ואדמו"ר הרש"ב הזהיר מאוד שלא לטעות בדמיונות, פן ירגיל האדם את עצמו להטעות את עצמו ויקלקל בכך את התבוננות הלב. הדרכת הצעירים והמשך העבודה בדורנו — מי שטרם רכש כלי התבוננות יתפלל בקביעות מקום, במתינות, בכוונת פירוש המילות ובדיבור מבורר וקצת בקול; ואף בדורנו, לפי ערך המוחין והלבבות, חובה לקבוע עתים להעמיק בדא"ח, ובדרך ממילא יבוא לעבודת הלב. מכתב ההדרכה של ר' נסן נעמנאוו — סדר מעשי: לבחור מאמרים המובנים בשכל הטבעי ולדעתם בעל פה, לחשוב את תוכן המאמר ולבארו לעצמו עד שיוכל להסבירו לזולת, ולאחר התבוננות חוזרת (ד'–ה' פעמים) לגשת לנקודת העניין ולקשרה אל עבודת עצמו — בהתחלה כרבע שעה קודם התפילה, ובשבת קודש להוסיף, על דרך "וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי".