לקוטי תורה, פרשת כי תבוא "היום הזה הוי״ה אלהיך מצוך" #6 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה, פרשת כי תבוא "היום הזה הוי״ה אלהיך מצוך" #6 - הרב יצחק מאיר וייס **נושא השיעור:** מהותה של עבודת ראש השנה ומשמעות הפסוק "היום הזה...", תוך ביאור הקשר בין פנימיות הלב לחיצוניות הלב, קבלת עול מלכות שמים, והברית בין יהודי לקב"ה. **נקודות מרכזיות מתוך השיעור:** * **ראש השנה, מלכות ותורה שבעל פה:** המאמר פותח בהשוואה בין עבודת ראש השנה לתורה שבעל פה. כשם שתורה שבעל פה לוקחת את העקרונות האלוקיים הגבוהים ומורידה אותם לפרטי הלכות בתוך המציאות הגשמית והנמוכה ביותר ("למטה מטה"), כך גם עבודת ראש השנה עניינה המשכת הגילוי האלוקי עד לאדם בתוך מציאותו. העבודה המרכזית בראש השנה איננה רק התעלות רוחנית מופשטת, אלא עבודה של יראה, ביטול וקבלת מלכותו של הקדוש ברוך הוא על כל רבדי הנפש. * **פנימיות הלב מול חיצוניות הלב:** יש בנפש שני רבדים מרכזיים. 1. **פנימיות הלב:** עצם הלב, נקודת החיים והאמת שאינה מרעישה או באה לידי התפעלות רגשית גלויה. זו הנקודה של ביטול מוחלט לאלוקות שתתגלה בעיקר ביום כיפור. 2. **חיצוניות הלב:** המקום שבו האדם חווה רגשות גלויים, התפעלות, הבנה והשגה. רובד זה קרוב יותר להתמודדות עם העולם הזה. עבודת ראש השנה (ועשרת ימי תשובה) מתמקדת בחיצוניות הלב, במטרה לקחת את נקודת ההתקשרות ולהחדיר אותה למקום המוחשי והחיצוני בנפש. * **הסרת עורלת הלב:** בגלל שחיצוניות הלב היא זו שבאה במגע עם העולם הזה, העבודה שם דורשת גם את "הסרת העורלה". כדי לחוות אהבה ויראה גלויים לה', על האדם להסיר את אותם כיסויים והסחות דעת גשמיות שתופסים מקום בחיצוניות ליבו ומונעים ממנו לחיות את הגילוי האלוקי ביומיום. * **"בצלמנו כדמותנו" – כוח אלוקי לעבודה פנימית וחיצונית:** המאמר מסביר את הפסוק "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" לא כדימוי גופני חלילה, אלא כתיאור של כוחות הנפש של האדם שמשקפים את ההתגלות האלוקית. באלוקות ישנה דרגה גלויה ("גליא") ודרגה נסתרת ונעלמת ("סתים"). בהתאמה, אצל האדם יש אפשרות לעבוד את ה' בשני האופנים הללו בנפשו - בפנימיות (הביטול העמוק) ובחיצוניות (המידות הגלויות). * "בצלמנו" רומז על עצמיות המידות וחיצוניות המידות (ברובד של פנימיות וחיצוניות הלב). * "כדמותנו" רומז על הנפש כפי שהיא כבר מצטיירת ובאה לידי ביטוי במחשבה ובדיבור (נפש משכלת ונפש מדברת). בכל הרבדים הללו, הקב"ה נותן ליהודי את הכוח להאיר ולגלות את האור האלוקי בתוכו. * **"האת השם האמרת היום... והשם האמירך":** העבודה הזו של המשכת האור האלוקי נעשית בעיקר על ידי תורה. כשיהודי לומד תורה בדיבור, הוא כביכול פועל ב"אתערותא דלתתא" (התעוררות מלמטה) כדי שהקב"ה יאמר "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" וישרה בו את התגלותו. התגובה האלוקית היא "והשם האמירך" - הקב"ה הופך את דיבורו של האדם לצינור ומשכן לשכינה, שבו אין האדם אלא כלי שדרכו הקב"ה מדבר ("דברי אשר שמתי בפיך"). * **תהילה, שם ותפארת:** הגילוי האלוקי הזה היורד למטה פועל את הכנעת "הגויים והאויבים שבקרבך" – כלומר, הסרת כל המניעות הפנימיות והקליפות שבנפש. התוצאה היא "לתהילה ולשם ולתפארת", המרמזים על הארת כוחות החכמה, הבינה והתפארת (שכוללת חסד וגבורה) בנפש. **לסיכום:** המאמר מבאר שברית ראש השנה איננה רק הבטחה עליונה, אלא כוח שניתן ליהודי לקחת את ההתבטלות לפנימיות אלוקות, ולהוריד אותה ממש עד לחיצוניות הלב שלו, תוך הסרת המניעות מהעולם הזה. על ידי לימוד תורה בדיבור, היהודי הופך לצינור המבטא את רצון השם במלואו, ובכך הוא זוכה להאיר את כל כוחות נפשו באור האלוקי עד לרובד המעשי והפשוט ביותר.