חסידות מבוארת - חודש תשרי - ״שיר המעלות ממעמקים״ #1 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - חודש תשרי - ״שיר המעלות ממעמקים״ #1 - הרב יוסף יצחק הבלין **מבוא: שתי משמעויות למושג "ממעמקים"** השיעור עוסק בביאור הפסוק מתהילים: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'". לפי הפירוש הפשוט (המצודת דוד, אבן עזרא), "ממעמקים" מתייחס לעומק הצרות – אדם הקורא אל הקב"ה מתוך מצוקה קשה. מטרתן של הצרות היא לעורר את האדם לצעוק ולשוב אל השם. לעומת זאת, על פי הפירוש הפנימי של תורת החסידות, "ממעמקים" מתייחס למדרגה גבוהה בעבודת השם ובתשובה: קריאה מתוך **עומק הנפש**. **חלק ראשון: "מעמקים" – חפירה אל מעבר לרצון הרגיל** המאמר מדייק בלשון הפסוק: לא נאמר "מעומקים" (מהעומק שקיים) אלא "ממעמקים" – לשון פעולה. המשמעות היא שהאדם צריך להעמיק, "לחפור" בתוך עצמו ולהגיע למקום פנימי ועמוק יותר ממה שגלוי. מתי נדרשת עבודה זו? בעיקר ב**עשרת ימי תשובה**. בכל השנה, האדם עלול ללכת אחרי "שרירות ליבו" (פונה לקב"ה עורף ולא פנים). גם אדם שומר תורה ומצוות יכול לקיים אותן ב"עורף", כלומר: ללא חיות, ללא רצון אמיתי וללא תענוג, כשכל התענוג שלו מושקע בענייני העולם הזה. בעשרת ימי תשובה, הקב"ה קרוב מאוד לעם ישראל ("דרשו ה' בהמצאו"), וקרבה זו מעוררת את האדם לשוב אל ה' "פנים אל פנים" – לחזור לקיים תורה ומצוות מתוך רצון, חשק ותענוג. **חלק שני: רצון של שכל לעומת רצון מעצם הנפש** כדי להבין מהו אותו "עומק" שצריך להגיע אליו ("ממעמקים"), הרב מסביר שישנם שני סוגים של רצון: 1. **רצון הנולד מהשכל:** האדם מתבונן, מבין בשכלו שדבר מסוים הוא טוב, וכתוצאה מההבנה הזו נולד בו רצון להשיג אותו. 2. **רצון הנובע מעצם הנפש (למעלה מהשכל):** זהו רצון טבעי ועצמי, שאינו תלוי בהבנה שכלית. הדוגמה המובהקת לכך היא הרצון לחיות. אדם לא רוצה לחיות בגלל שהוא חשב על כך והגיע למסקנה שזה כדאי; הרצון לחיים טבוע בעצם מהותו. זהו רצון עוצמתי שמהווה "מקור לכל" – ברגע שהוא מתעורר, הוא סוחף אחריו את כל שאר כוחות הנפש (את השכל להבין למה זה טוב, ואת הלב להרגיש אהבה). עבודת התשובה האידיאלית שעליה מדבר הפסוק, היא התעוררות של רצון פנימי ועמוק זה להתקרב לה', רצון שנובע מעצם הנפש ולמעלה מטעם ודעת. **חלק שלישי: מהותה האמיתית של נשמת ישראל** השיעור מסיים ביסוד חשוב לגבי ההבדל בין ישראל לאומות העולם. טעות נפוצה היא לחשוב שהייחודיות של עם ישראל ("עם חכם ונבון") טמונה ב**שכל** בלבד (וכדוגמה, המספר הגבוה מאוד של יהודים זוכי פרס נובל, מה שמוביל מדינות כמו דרום קוריאה ללמוד גמרא בניסיון להבין את ה"סוד" היהודי). לפי תפיסה שגויה זו, גם ליהודי וגם לגוי יש נפש ושכל, אלא שהשכל היהודי מפותח יותר ויכול להשיג גם השגות אלוקיות ורוחניות. החסידות קובעת שהאמת שונה לחלוטין: הייחודיות של נשמת ישראל איננה כמותית או אינטלקטואלית, אלא **מהותית**. הנשמה היהודית אינה מוגדרת כ"חיות ושכל", אלא כ"חלק אלוה ממעל ממש". כשם שהקב"ה הוא למעלה מגדר של שכל והבנה, כך גם הנשמה היהודית בעצם מהותה היא מעל לשכל. השכל הוא רק אחד מהכוחות שלה (הכלי שבו היא משתמשת כדי להבין אלוקות), אך המהות העצמית שלה היא חיבור ישיר ובלתי אמצעי לקב"ה, ומשם נובע אותו רצון עצמי, פנימי ועמוק לשוב אליו.